פעמים רבות אנחנו נוטים להגדיל את מה שרחוק מאיתנו. כאשר קוראים על מישהו בעיתון, תמיד חושבים שהוא הרבה יותר גדול ממה שהוא באמת. כמובן, נטייה זו נכונה גם בכיוון ההפוך. לא פעם שומעים על שכנים של מפורסמים למיניהם, שמספרים בשקט שבעצם הם ראו את המפורסם אתמול בנעלי בית וחלוק, ושהוא לא כל כך גדול כמו שכולם אומרים…
את התכונה הזאת פגשתי לצערי בהקשר שלי, כאשר אני מתקשה מאוד לשכנע אנשים שאצלנו בבית אוכלים אוכל רגיל. כולם בטוחים שהמטבח שלנו הוא עיר ללא הפסקה ומהתנור שלנו יוצאים ללא הפוגה עוגות, עוגיות, לחמים ופשטידות. ילדיי המאושרים פשוט לא יודעים באיזו מנה לבחור מתוך שלל המנות המוגשות להם מדי יום, ובשבת – זה למעלה מכל דמיון. אך מה לעשות שהמציאות הרבה יותר דומה למה שכל אחד מהקוראים אוכל, ואצלי בבית, ממש כמו בכל בית אחר, אוכלים חביתה וסלט לארוחת ערב, קציצות או שניצלים לארוחת צהריים, ואפילו נקניקיות סויה עם פתיתים.
להתארח פעם בשלוש שנים
קורה לי לא פעם שנשים חוששות להזמין אותי לאכול אצלן רק בגלל העבודה שלי. ואם הן לא חוששות, הן חושבות שצריך להכין לכבודי מי יודע מה. כך קרה גם עם דנה.
אולי יעניין אתכם
לפני כשבועיים מצאתי את עצמי שוב בשיחה היותר מדי מוכרת: האם כדאי לארח שפית לשבת? היה זה כשדנה הביעה את רצונה לארח אותי, ובפיה השאלה האם צריך להכין לי אוכל מיוחד, או ש"האוכל הרגיל" שלה יספיק. לקול מחאותיי הנמרצות על כך שאין כל הבדל בין שפים ובין בני אדם רגילים, ושגם לי מגיע שיארחו אותי לפעמים, הצליחה דנה לדלג מעל כל המחסומים ואירחה אותנו לשבת מפנקת במיוחד.
כבעלי תשובה אנחנו לא זוכים להתארח פעמים רבות מדי. ללכת לאכול אצל הורי בעלי שלא מקפידים על כשרות כמונו זה לא אפשרי, וגם כשהוריי עוד היו בחיים לא הגעתי אליהם לשבת מעולם. למשפחות אחרות של בעלי תשובה לא תמיד קל לארח מספר כה גדול של אנשים. לכן הפעם הקודמת שהתארחתי לשבת הייתה לפני שלוש שנים, הפעם שלפניה – שלוש שנים קודם לכן, והפעם האחרונה הייתה לפני שבוע – ממוצע של שבת אחת בשלוש שנים.
אבל השבת הייתה פשוט נפלאה, זוהרת ובוהקת כיהלום. דנה המקסימה אירחה אותנו בלב רחב, והמעדנים שהיא הכינה לכבודנו זיכו אותי באוצר יקר של מתכונים חדשים ונפלאים. אם זה מה שנקרא "אוכל רגיל" אז היה שם באמת שפע אדיר, טעים ומשמח לבב.
הילדים שוחחו זה עם זה, שיחקו ונהנו. הגברים החליפו רעיונות רוחניים שונים וגם קצת פוליטיקה שאי אפשר להתחמק ממנה ערב בחירות, ואילו אני ודנה שקענו בשמחה לתוך התשעה קבין שלנו, כשאצל דנה השיחה תמיד מתובלת בהמון צחוק. זה היה משמח, מרענן ומטעין בכוחות, וממש הודיתי להשם על המתנה הנדירה והנהדרת הזאת. והנה אחד המתכונים הטעימים ביותר שדנה הכינה לנו.
תבשיל בשר עם בצלצלי שאלוט ויין אדום
דנה הכינה את התבשיל הזה מאחד החלקים הטעימים ביותר בבשר, האונטריב, שהוא החלק המשובח ביותר בצלעות (נתח מספר 2) והוא רך וטעים בצורה לא רגילה. אפשר להכין את התבשיל גם עם חלקים אחרים כמו צוואר (מספר 10), אסאדו (מספר 9) או אפילו צלי כתף (מספר 5). בצלצלי השאלוט המוארכים מעניקים לתבשיל את טעמו הנפלא, ויחד עם היין הוא כבש את כולנו.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן בישול:
4-3 שעות
כ־8 מנות
קילו וחצי בשר אונטריב חתוך לקוביות (או כל נתח אחר כפי שהצעתי)
חבילת בצלצלי שאלוט
4 כפות שמן זית
4 שיני שום פרוסות
כף פפריקה מתוקה
כפית פלפל שחור גרוס
כף אבקת מרק בטעם עוף
כף סילאן
2 כוסות יין אדום יבש או חצי יבש
מלח
פטרוזיליה קצוצה להגשה
מסירים את הקליפה החיצונית החומה של בצלצלי השאלוט וחוצים אותם. מחממים שמן בסיר רחב ומוסיפים את חצאי הבצלים. מטגנים 8-7 דקות עד להזהבה קלה, מוסיפים את קוביות הבשר וממשיכים לטגן על אש גבוהה תוך כדי ערבוב עד שהקוביות מזהיבות מעט. מוסיפים את השום, הפפריקה והפלפל השחור. מוסיפים את היין ומביאים לרתיחה. מתבלים בסילאן, אבקת מרק ומלח. מוסיפים מים עד גובה הבשר, ולא יותר. מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים על אש נמוכה 4-3 שעות, עד שהבשר רך מאוד. לקראת סיום הבישול טועמים שוב את הרוטב ומתקנים תיבול במידת הצורך. מפזרים מעט פטרוזיליה קצוצה ומגישים.
לתגובות:
