מאז ומעולם ידעתי שאכתוב את סיפור חייה של אימי. הסיפור שלה היה כל כך דרמטי ומרתק. שמעתי אותו בילדותי פעמים רבות כשאני יושבת על ברכיה, מפצירה בה שתספר לי שוב, בפעם המי יודע כמה, איך היא הייתה במנזר, איך הגיעו הנאצים, מה עשתה כילדה בדרום צרפת ועוד. ואכן, לפני כ־15 שנים זכיתי לכתוב את הספר 'מלכהל'ה', שמספר על ילדותה בזמן מלחמת העולם השנייה כבת להורים שנלחמו במחתרת הצרפתית היהודית. בשבילי זו הייתה הגשמת חלום.
"ועכשיו – תכתבי על אבא", אמרה לי אתי, העורכת המקסימה בעיתון שבו התפרסם הסיפור שלי בהמשכים. מכיוון שגם לאבי יש סיפור חיים מרתק, זה נשמע כמו הדבר הנכון לעשות, ומאוד קיוויתי להתחיל לעבוד על הספר שמספר על הילדות שלו. הוא נולד בעיירה ריוורה שבארגנטינה, שאליה הגיעה משפחתו בתחילת המאה, בעקבות היוזמה של הברון הירש להציל את יהודי רוסיה ממכת הפוגרומים הקשה.
מכיוון שסדר החיים העמוס שלי גורם לי הרבה פעמים לדחות דברים, ידעתי שהדרך היחידה שבה הספר הזה ייכתב היא באמצעות התחייבות לסיפור בהמשכים שיכריח אותי לכתוב אחת לשבוע. זמן קצר לאחר מכן עזבתי את העיתון שבו כתבתי ועברתי לעיתון אחר. בעיתון החדש לא מספיק הכירו אותי כסופרת והיו מעוניינים בעיקר במתכונים, ועורכת העיתון לנוער לא ממש התעניינה בסיפורו של אבי. ניסיתי גם לפנות לעיתון שעזבתי בבקשה לכתוב שם בכל זאת את הסיפור, אך זה לא התאפשר.
חשוב לי להסביר כאן שכתיבה של ספר באורך מלא, לפחות בשבילי, מחייבת תקשורת זורמת ביני ובין העורכת. כל כך הרבה פעמים אני נתקעת, לא יודעת מה נכון, זקוקה לעצה טובה ולמילה חמה. אתי, העורכת שאיתה עבדתי על הספר 'מלכהל'ה', הייתה ממש מדהימה. היא עודדה אותי, כתבה לי פידבק כל כך חשוב ומקדם והיה לה חלק עצום בכתיבת הספר. כעת, לא ידעתי כיצד אוכל לכתוב את הספר לבד. חששתי שלבד זה לא יקרה. ובאמת, על אף ניסיונות להתחיל פה ושם, נותרתי בעיקר עם כל מיני קבצים שהמילה "אבא" מופיעה בשמם, אך הם לא הולכים לשום מקום. כך חלפו שנים רבות.
אולי יעניין אתכם
הריוורה הארגנטינאית
לפני כחודשיים קיבלתי במייל הודעה מרגשת: אתי, העורכת הנפלאה, עברה גם היא לעבוד בעיתון הנוער שבו אני כותבת. כל כך התרגשתי לשמוע את זה. מיד התקשרתי אליה וגם היא הגיבה בהתלהבות – סוף סוף החלום הישן עומד להתגשם ואני אכתוב את הספר על אבא.
אומנם כמעט כל מי שחי באותה תקופה נפטר – אבי וכל אחיותיו, והרבה חברים יקרים שלו לדרך. וכל כך מעט חומר יש ברשת על העיירות של אז, על המסע המטורף והמאתגר שעשו אלפים מיהודי העיירות של פעם כל הדרך עד לערבות הפאמפאס בארגנטינה, משאירים מאחור את כל מה שהכירו, והופכים כמעט בעל כורחם לחקלאים בארץ שוממת וזרה. כעת אני עמלה לשחזר כל פיסת נייר שאבי הותיר אחריו, לחפש כל זיכרון שהוא העלה על הכתב, לתפור את הטלאים החסרים, להיעזר כמובן בצ'אט, שלא תמיד יש לו מה לומר ובכל אופן הצליח למצוא לי כמה אוצרות עלומים מפעם. וכך לאט לאט, פרק אחר פרק, אני מגשימה את החלום הישן, מתוך תקווה לתת חיים לתקופה הנשכחת ההיא, שאבי עליו השלום כל כך אהב, בעיירת ילדותו ריוורה.
חזה עוף ממולא בפטריות בציפוי בצק עלים ורוטב חרדל. צילום: שושי סירקיס
זו הייתה אחת המנות האהובות על אבי ז"ל, ובכל פעם שבישלתי ארוחה חגיגית ידעתי שהוא ישמח וייהנה אם אכין אותה. מנה ראשונה עשירה ונהדרת, שאפשר להכין מראש ולהקפיא, וביום האירוע להוציא ולאפות. אפשר להכין אותה גם סתם ביום של חול, כשרוצים לפנק את בני המשפחה.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן אפייה:
25 דקות
10 מנות
חבילת בצק עלים או בצק פילאס
ביצה טרופה
שומשום
לחזה העוף:
10 פרוסות דקות של חזה עוף (שניצלים)
3 כפות שמן זית
חבילת פטריות טריות, קצוצות
בצל גדול קצוץ דק
2 כפות פטרוזיליה קצוצה
חצי כוס פירורי לחם (לא מוזהבים)
מלח ופלפל
לרוטב:
חבילת קרם קוקוס או שמנת צמחית לבישול
כפית חרדל דיז'ון או חצי כפית חרדל רגיל
כף דבש
מלח ופלפל
מכינים את המלית: מטגנים את הבצל בשמן הזית כ־10 דקות, עד להזהבה. מוסיפים את הפטריות וממשיכים לטגן עד שכל הנוזלים מתאדים. מתבלים במלח, פלפל ופטרוזיליה. מוסיפים את פירורי הלחם, מערבבים, מסירים מהאש ומצננים.
מכינים את הגלילות: מחממים תנור לחום של 200 מעלות. לוקחים פרוסת חזה עוף, מניחים לאורכה פס דק של מלית בעובי כסנטימטר, ומגלגלים לגלילה הדוקה. חותכים את בצק העלים למלבנים באורך הגלילות ובעובי 5 סנטימטרים. מניחים את הגלילה מעל ריבוע בצק ומגלגלים וסוגרים מכל הכיוונים. מכינים באותו אופן את כל הגלילות, ומניחים בתבנית התנור מרופדת בנייר אפייה כאשר החתך כלפי מטה. חותכים פסים אלכסוניים לכל אורך הבצק למראה יפה. מורחים בביצה טרופה, מפזרים שומשום ומכניסים לתנור. אופים 25 דקות או עד להזהבה מלאה.
מכינים את הרוטב: בסיר קטן מביאים את כל החומרים לרתיחה, טועמים ומתקנים תיבול.
מגישים את הגלילות שלמות או חתוכות אלכסונית יחד עם הרוטב.
לתגובות:
