51, נשוי למרב ואב לשישה, תושב הר ברכה, איש חינוך וסופר
התחלה// נולד וגדל בבני ברק, במשפחה בני־ברקית שורשית. "גדלתי באזור של רמת אלחנן עוד לפני שהיא הייתה רמת אלחנן, אלא אזור מוקף פרדסים. הסבים והסבתות שלי היו מוותיקי בני ברק, הכירו היטב את החזון אי"ש וקבורים שם בבית העלמין".
אבא// צבי ברנר (75), עבד שנים בבנק המזרחי, כיום בפנסיה. גבאי בית כנסת מיתולוגי. "גם בשכונה החדשה בבני ברק וגם ביישוב חשמונאים היה זה שהקים את בית הכנסת. השירה שלו בשמחת תורה והקריאה של 'צאן קדושים' מלוות את כל הילדים והבוגרים עד היום".
אמא// שרה ברנר (73), ממקימי בית הספר בחשמונאים. "הגענו לחשמונאים ממש בהתחלה. הגישה אליו הייתה באמצעות כביש עפר מתפתל, עוד לפני שקמו מודיעין וקריית ספר, עוד לפני שהיה חשמל וכבישים. כשהקימו בית ספר במקום, היא החלה לעבוד שם בתור מזכירה ונשארה בתפקיד במשך שנים רבות. חשבנו שעכשיו בפנסיה היא תצליח לנוח, אבל היא לא. היא מתנדבת לכל דבר ביישוב – צח"י, שיבוץ גנים, אין לה רגע דל".
אולי יעניין אתכם
ספסל הלימודים// עד כיתה ח' למד בבית הספר ממ"ד סגולה בבני ברק, אז עבר עם משפחתו לייסד את היישוב חשמונאים. "יחד עם חברים, הקמתי את סניף בני עקיבא חשמונאים, למרות שהייתי עזראי". בכיתה ט' עבר ללמוד בישיבה התיכונית בשעלבים. "הרבה מאוד מבית הספר סגולה עברו ללמוד בישיבת שעלבים, זה היה מעין המשך טבעי. בישיבה קיבלתי את הכלים ללימוד גמרא בעיון ובבקיאות. הזיכרון שלי זה הקול של הרב יעקב צור, ראש הישיבה, בתפילות הימים הנוראים".
מקל ותרמיל// בתקופת הנעורים טייל המון בארץ. "הייתי תלמיד טוב מאוד. אהבתי ללמוד, אבל גם אהבתי לטייל, והרבה פעמים זה התנגש. זה היה עוד לפני עידן הטלפונים הסלולריים כמובן. כשחזרנו מאחד הטיולים במדבר יהודה, התברר לנו שפספסנו את הבחינה בחינוך גופני. בגלל זה לא הייתה לי בגרות עד גיל מאוחר. הטיולים ניצחו באיזשהו מקום".
שינוי תוכניות// התכנון הראשוני היה ללמוד בישיבת שבי חברון, עם סיום כיתה י"ב. "ממש תכננתי את זה עם חבר שלי. מכיתה י"א היינו רובצים, לומדים ומסתובבים בחברון. ואז באמצע כיתה י"ב הגיע חבר נוסף, שאמר שפותחים ישיבה ביישוב הר ברכה וחשוב לעזור לגב ההר להתפתח. הגענו לשבת ישיבה באמצע החורף. היישוב היה ממש בתחילת דרכו, גם מזג האוויר וגם האווירה היו טובים, וההחלטה התקבלה: לפתוח שיעור א' בישיבה בהר ברכה. להיות שיעור ראשון בישיבה חדשה זאת התרגשות גדולה. להתחיל משהו חדש, להקים יישוב חדש, וכל הר"מים מאוד עוטפים אותך במשפחתיות ובחום וברצון לקדם אותך תוך כדי. מצד שני, אתה בונה את המסורת, וחסר משהו במסורת הרוחנית המקובעת".
על מדים// לשירות הצבאי הגיע זמן קצר אחרי השלב הראשון בהסכמי אוסלו, בדיוק כשמסרו את עזה ויריחו לערפאת. "התפקיד שלי במודיעין קרבי היה לאסוף מידע על ההתמקמות של הפת"ח בעזה וביריחו. עד היום יש לי בבית תמונות של ראשוני השוטרים הפלשתינים מקבלים את הנשק מישראל. מצד אחד התחושה הייתה נוראית, ומצד שני הרגשנו שאנחנו עושים משהו חשוב מאוד באיסוף המודיעין".
החצי השני// אחרי סיום השירות הצבאי חזר ללמוד בישיבת הר ברכה. בשיעור ה' הכיר את אשתו לעתיד: מרב, זמרת ויוצרת, רכזת מגמת המוזיקה בישיבת אמי"ת חברותא, מנצחת להקת הלל של נשות השומרון. "ברוך ה' היא מצליחה, מוציאה סינגלים אישיים וגם של הלהקה שמופיעה. מאוד משמח שיש מקום לשירה הנשית הדתית, והיא בעיניי חלק מפורצות הדרך בתחום הזה".
הנחת// שישה ילדים. משה (28), אהרן (27), דוד (25), יוסף (22), נעה (20) וחגי (16).
שליחות// אחרי החתונה נודע לזוג הצעיר שהרב שמעון אדלר ז"ל מקים בכפר בתיה ישיבה תיכונית לתלמידים שמערכת החינוך לא התאימה להם – ישיבת אמי"ת חברותא. בני הזוג נרתמו לסייע בהקמת הישיבה. "לומד שם נוער מתוק שממש צמא לאהבה ולאמון ולחיבוק. עשו ועושים שם תהליכים מדהימים, מרב מלמדת שם עד היום. למדתי שם בכולל ושמעתי שיעורים מהרב דוד פוקס, מאוד נהניתי. ניגשתי למבחני הרבנות אצל הרב שלמה אישון".
חוזרים להר// אחרי שנתיים בכפר בתיה, הגיע טלפון מהרב אליעזר מלמד, ראש הישיבה בהר ברכה, שהציע לו משרה של ר"מ בישיבה. ההצעה התקבלה וכך חזרה המשפחה להר ברכה, ובו קבעה את ביתה.
מצמיח עתיד// במהלך 14 שנה בתפקיד ר"מ בישיבה, גדל היישוב באופן ניכר, ומדי יום יצאו לא מעט אוטובוסים למוסדות חינוך מחוץ ליישוב. "שאלו אותי אם ארצה להקים בית ספר יסודי ביישוב ונעניתי בחיוב. פתחתי את בית הספר היסודי בהר ברכה כבית ספר צומח. הייתה שמחה גדולה להצמיח בית ספר. גם לראות את הילדים צועדים ברחבי היישוב לבית הספר, וגם להתחיל מסורת של חינוך ביישוב. היום ברוך ה' יש פה בית ספר לבנים, בית ספר לבנות, ישיבה ואולפנה".
רצוא ושוב// אחרי עשר שנות ניהול, עבר לתפקיד מפקח כולל במחוז מרכז של משרד החינוך. "אלה היו שנים של הרבה נסיעות, הרבה קילומטרים על הכביש, לנסות לעזור למנהלים, לתת להם אוזן קשבת. הם עושים עבודת קודש. תפקיד הפיקוח היה יותר לדייק, לרומם את עבודת החינוך וגם לתת להם גב. בשנים האחרונות דובר המון על מצוקת המורים במערכת החינוך בישראל, והשנה החלטתי לעשות שינוי ולהיות מחנך כיתה י"א בישיבת אמי"ת ברוכין. יש לנו נוער מקסים, ויש לי חיוך על הפנים כל הזמן. אני נהנה ללמד גמרא, תורה, ולהיות בקשר עם בני הנוער שלנו".
סופר// בזכות חברותא קבועה במדרש רבה עם הרב ד"ר חיים ויסמן, תלמיד חכם ומומחה בהנגשה, הוציא ספר העוסק במדרשי רבה מבוארים ומונגשים, בשם 'מדרש ישראלי'. "תמיד אהבתי לכתוב. בעבר הרחוק היה לי טור קבוע בעלון 'מעט מן האור'. הכתיבה קלה לי, ואני אוהב אותה. מה שדורש ממני אומץ זה לא הכתיבה, אלא הפרסום והשיווק. נצלח את זה גם כן".
מחשבות הניצולים// בשנים האחרונות כתב ספר שראה אור לאחרונה – 'ציפור בודד על גג'. הספר עוסק בתחושת האשמה של מי ברחו מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה ובזכות זה ניצלו מאימי השואה. גיבור הסיפור הוא מרדכי, יהודי שיש לו משפחה גדולה בליטא. הוא משאיר את המשפחה מאחוריו, עולה לישראל ומנסה להשיג סרטיפיקטים ולהביא אותם לארץ לפני השואה. לצערו הרב, הוא לא מצליח. "הסיפור עוסק בדילמות: מה הוא היה יכול לעשות אחרת, האם היה יכול לעשות אחרת, איך הוא משתקם מזה. כשנתתי למישהי לקרוא את הספר, היא אמרה: זה מאוד מתחבר גם לניצולי הנובה, לכל ניצול מאיזשהו אסון, שתמיד שואל למה זה קורה לי ולא לו, או מה הייתי יכול לעשות אחרת". בד' בטבת, 24 בדצמבר, יתקיים ערב השקה ב'גולה'. "כולם מוזמנים לסיפורים יפים ולמוזיקה טובה".
אם זה לא היה המסלול// "אני סקרן, ויכולתי להיות הרבה דברים. יכולתי להיות אח סיעודי, מעצב גרפי, ספרן או מתכנת מחשבים. אבל באמת אני הכי אוהב לקרוא ספרים וללמוד תורה".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "מכיוון שבשנה זו התחלתי ללמד כיתה י"א, בשבע בבוקר אני נוסע מהר ברכה לברוכין לתפילת שחרית בישיבה. ואז שיעורי גמרא, תורה, ישיבות, פגישות, ובערב חברותא וספורט".
פלייליסט// "שומע בעיקר שירים ישראליים חדשים וישנים, אבל גם מוזיקה קלאסית ומחזות נכנסים מדי פעם".
השבת שלי// "עכשיו כשרוב הילדים כבר לא גרים בבית, יש שבתות קטנות שיש להן את היופי שלהן, ויש שבתות עמוסות, שגם בהן יש הרבה כיף ונחת ושמחה של סעודות שבת ולימוד משותף. בשנים האחרונות יש לנו קבוצת גברים בני אותו גיל שנפגשים אחרי תפילת שחרית ללימוד ושיח משותף. בגיל שלנו זה מתנה משמיים: היכולת להיפגש, לדבר על נושאים משותפים בשלב הזה של החיים שלנו. זה מאוד מחזיק אותנו והופך אותנו לאיזושהי קבוצה שמתרוממת ביחד".
דמויות מופת// הראי"ה קוק זצ"ל. "הכי פשוט, הכי מתבקש. והחיילים הקרביים שמוסרים את נפשם יום יום".
מפחיד אותי// "לתקוע מסמר בקיר. כל דבר טכני או בירוקרטי. וזה שלא יהיה לי זמן ללמוד תורה ולקרוא".
משאלה// "תזקוף קומת תמרה, תודיע לכול אהבתנו, תהלך בקרב מחנותינו. המשאלה ליישוב הארץ מתחילה להתגשם – יהודה ושומרון מלאים ביישובים גדולים".
כשאהיה גדול// "ארווה נחת מהילדים ומהנכדים, אטייל בארץ ובעולם ואלמד תורה".
לתגובות:
