התחלה// נולד וגדל בשכונת הכרמל בחיפה, בבית מבודד בלב החורש. "היו לנו סוסים בחצר. אחי בן השמונה היה לוקח אותי לגן על סוס, ממש הרגשנו כמו קאובויים. בהמשך עברנו למקום אחר, אבל גם הוא היה מוקף יער". הרביעי מחמישה אחים.
אבא// אברהם דר ז"ל, מאבות הריגול והמודיעין הישראלי ואגדה עוד בחייו. "הוא נולד בירושלים ב־1925, בן לאם ממוצא ספרדי ולאב תימני, ושלט כבר מילדות בשש שפות. אבא היה ממקימי המודיעין שהשפיע על המוסד, והאיש שהקים במצרים את רשתות הריגול הראשונות, שמהן נולדה לימים פרשת עסק הביש. הוא היחיד שאיש לא תפס ושנגזר עליו עונש מוות שלא בפניו. אף שביצע עוד תפקידים קריטיים רבים ברחבי המזרח התיכון – מעיראק ואיראן ועד סוריה – הפרשה הזאת רדפה אותו כל חייו. הוא חש אחריות כבדה כלפי הלוחמים שלו ונלחם שנים כדי להביא לשחרורם ולהעלותם ארצה".
אמא// צופיה דר (91), נולדה להורים חלוצים בקיבוץ גניגר שבעמק יזרעאל. "היא נולדה ב־1935, בתקופת חומה ומגדל. אם אבא נתן לי את הממד המיתולוגי והאידאולוגי, אמא נתנה לי את הביטחון ואת האהבה".
ספסל הלימודים// מסלול לימודיו החל בבית הספר היסודי 'זכרון יוסף' ובתיכון עירוני ה' בחיפה, בלי לגלות עניין רב בחומר הנלמד. "לא הייתי תלמיד טוב ולא הייתי תלמיד בכלל, אבל הסתדרתי. אמא שלי הייתה עורכת הדין שלי וסגרה לי דילים עם המורים כדי שאעבור. עם המורה לתנ"ך, למשל, היה לי הסכם שאני לא מפריע ומקבל 60. המצחיק הוא שבסוף, מכל התלמידים, היחיד שמבין כיום בתנ"ך וביהדות הוא דווקא אני".
אולי יעניין אתכם
צליל מכוון// במקביל לתיכון הוא נמשך לעולם המוזיקה. "בגיל 16 נכנסתי חזק מאוד למוזיקה – למדתי קומפוזיציה קלאסית וג'אז, ושם למדתי איך לומדים לבד. מעולם לא למדתי בשום מוסד, והג'אז היה האימון הרציני שלי לתחום האומנותי ולדרך שבה אני פועל בכל דבר".
סודי ביותר// את שירותו הצבאי החל כלוחם בגולני, עד שנקרא להיות מבוני יחידה מסווגת חדשה. "אחרי תקופה מסוימת בלבנון הקימו את יחידת מורן. לקחו אנשים מכל מיני יחידות, ואני הייתי בצוות ההקמה הראשון. זו יחידה שהתעסקה בנ"ט ובמודיעין. עד היום היא נשארה סודית. כשאנחנו נפגשים ביום הזיכרון ומגיעים חבר'ה מהיחידה, הם מסרבים לספר לנו מה הם עושים היום מרוב שזה מסווג".
דג במים// לאחר השחרור מצה"ל עבר לתל אביב והמשיך לנגן, עד שגילה את הקולנוע. "עד אז, כל החלום שלי התרכז בג'אז, אבל הייתי בודד והבנתי שלא אהיה ברמה הכי גבוהה שאני דורש מעצמי. כשהתבקשתי לשחק בסרט קצר באוניברסיטה הרגשתי פתאום כמו דג במים, והחלטתי לעזוב את המוזיקה. הלכתי ללמוד בבית צבי, שבאותן שנים החזיק גם מגמת קולנוע, מגמה שמתוכה צמח בהמשך בית הספר סם שפיגל".
צעדים ראשונים// הלימודים הפורמליים נקטעו במהירות לטובת עשייה קולנועית בשטח. "הייתי בבית צבי חודשיים והחלטתי שזה לא בשבילי. עזבתי ויצרתי סרט של חצי שעה, צעד שאז עשו רק יחידים בסוף הלימודים. גרתי בכרם התימנים והיה שם בר של משה איבגי, שהיה כבר כוכב. באתי אליו, הצעתי לו תסריט והוא הסכים. את השחקן הראשי השני, שולי רנד, פגשתי במקרה בדירת חברים. הוא בדיוק סיים בית ספר למשחק וזה היה התפקיד הראשון שלו. מאז דרכינו לא נפרדו. הסרט יצא ב־1988 והיה מוצלח. הבנתי שקולנוע זה בשבילי".
אדי קינג// התחנה הבאה הייתה בארצות הברית, שם נולד הרעיון לסרט באורך מלא, 'אדי קינג'. "חשבתי שאסיים בקלות, אבל הסתבכתי שם שלוש שנים. בסוף יצא סרט שזכה בפרסים והשפיע מאוד, ושיחקו בו שולי רנד, רונית אלקבץ ואיתן בלום. אחריו לקחתי הפסקה של כמה שנים כדי לחפש את עצמי. כשנולד בני הבכור חזרתי לעבוד: יצרתי שני סרטים דוקומנטריים ואת הסדרה 'הילדים מגבעת נפוליאון', שהייתה הצלחה ענקית וזכתה בפרסים".
אושפיזין// המהפך בחייו של חברו הקרוב הוביל אותם ליצירת הלהיט הקולנועי 'אושפיזין'. "שולי נעלם, ויום אחד שמעתי קריאה מהרחוב. עולה אליי דוס, חרדי מוחלט. כשהצעתי שנעשה סרט, הוא אמר שהוא לא יכול לשחק כי הוא חרדי, ואמרתי לו שנצלם בטריטוריה שלו ולפי חוקי ההלכה. היו לי המון חששות מהתגובות של החברה החילונית, והגודל של ההצלחה היה הפתעה ענקית. הסרט יצר אפקט חברתי ופוליטי אמיתי, שינה את הפרספקטיבה של חילונים לגבי חרדים, ופתח תעשייה שלמה של קולנוע וטלוויזיה".
אגדת חורבן// בין לבין יצר את סדרת הנוער 'דאוס' ולאחר מכן חזר לשתף פעולה עם שולי רנד. "עשיתי סדרה שסיפרה על מערכת בינה מלאכותית שמשתלטת על העולם, וכשרואים אותה כיום מגלים שהיא ניבאה אחד לאחד את מה שקורה כיום. בהמשך עברתי גירושים קשים ועצרתי את העשייה כדי לטפל בבית, ומתוך המשבר הזה נולד הרעיון לסרט 'אגדת חורבן'. הבאתי את שולי לכתוב איתי ולדבב את הקול הראשי. ל'אגדת חורבן' היה אימפקט חברתי־פוליטי עצום, והוא עוסק בנושא הכי חשוב שעם ישראל צריך לעסוק בו כיום: איך חיים ביחד".
הבדחן// הסרט החדש 'הבדחן' בכיכובו של שולי רנד, שיצא בימים אלה לאקרנים, מחזיר אותו אל הסביבה החרדית דרך אגדה ירושלמית. "הסרט נולד תוך כדי העבודה על 'אגדת חורבן'. לא תכננתי לחזור לעולם החרדי כי אני אוהב לפעול באדמה לא חרושה, אבל הניצוץ נדלק. עלילת הסרט מתרחשת בקהילה חרדית אשכנזית בירושלים ומשחזרת אווירה של שטייטל של פעם. העלילה עוקבת אחר בדחן מבריק אבל אלכוהוליסט שירד מגדולתו, עד שבתו משתדכת והוא נדרש להשיג 20 אלף דולר לחתונה. המסע הזה הופך בשבילו לניסיון להחזיר את תהילת העבר. יצרנו עולם ספציפי ומדויק, שדווקא דרכו מגיעים לסיפור אנושי ואוניברסלי מרגש".
אשת חיל// "בכל הסרטים שעשיתי עם שולי רנד, בת הזוג שלו על המסך הייתה גם בת זוגו בחיים האמיתיים: ב'אדי קינג' זו הייתה רונית אלקבץ, ב'אושפיזין' מיכל רנד, וב'הבדחן' צופית גרנט. בהתחלה צופית לא רצתה וגם שולי התנגד, עד שהתחלתי להתחנן, כי היה לי ברור שהיא תהיה מדהימה. היא שחקנית אדירה, והדמות של פרומה שהיא שיחקה היא פשוט הדבר האמיתי. צופית היא מנוע גרעיני, אישה עם לב עצום וכוחות כבירים".
תרופה לנפש// שלא כמו 'אגדת חורבן', שנועד להזהיר ולהבהיל מפני סכנת הפילוג, 'הבדחן' נוצר כדי לרפא ולשמח. "עברנו שנים קשות מאוד של קורונה, מחלוקות ומלחמה, ורצינו לעשות סרט מלא שמחה ואהבת אדם שייתן מעט נחמה. יש בסרט יידיש, עברית ואנגלית, וגם ביקורת נשכנית יותר מ'אושפיזין', אבל הוא בעיקר כיפי. חשוב לי שנזכור שמתחת לכל הפחדים, הכעסים והשנאות, בסופו של דבר אנחנו אחים ואוהבים זה את זה. הסרט הזה בא להזכיר את זה ולהביא שמחה לעם ישראל".
הנחת// שלושה ילדים. אריאל בן 27, סשה ג'ויה בת 24, ודריה בת 22.
אם זה לא היה המסלול// "אני לא יודע אם בכלל יש אופציה כזאת. לפעמים אני שואל את עצמי אם בחרתי במקצוע הנכון, אבל בסופו של דבר אני חושב שהמקצוע הזה פשוט בחר בי".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "עם השנים התחלתי להתעורר מוקדם ולעשות ספורט. יש לי שני דברים קדושים ביומיום: ארוחת בוקר ענקית ושנת צהריים. אני נח אפילו בימי צילום, ובשאר הזמן עובד על תסריטים או מטפל בפרויקטים קיימים. בנוסף לכך, למרות שגדלנו כאינטלקטואלים אורבניים, אבא חלם להיות חקלאי והותיר לנו משקים בגליל ובעתלית. כיום אני מטפל בחקלאות הזאת, וחי בטבע רחוק מכל המהומה".
פלייליסט// "אני שומע הכול – המון קלאסי, ג'אז וגם רוק. אבל מי שאני הכי מעריץ היא ג'וני מיטשל. היא גם משוררת עצומה, גם מוזיקאית אדירה וגם זמרת נפלאה".
השבת שלי// "ב'אושפיזין' החלטנו שהסרט ישמור שבת – לא צילמנו בשבת והוא לא הוקרן בשבתות, והייתה בו המון ברכה. בעקבות זאת החלטתי שאומנם אשאר חילוני, אך אשמור שבת בדרכי: אני לא עובד בשבת, ומפנה את היום למשפחה ולמנוחה. בנוסף לכך אני שומר על רמה מסוימת של כשרות".
דמויות מופת// שאול המלך. "ההיסטוריה היהודית קצת קיפחה אותו, אבל בעיניי הוא היה מלך מדהים ודמות מרתקת. מעבר לזה, הסיפור שלו הוא פשוט הסיפור הכי טוב בתנ"ך".
מפחיד אותי// "שעם ישראל לא יידע להתגבר על המחלוקות שלו. בעיניי זה הדבר הכי חשוב, וכל השאלות האחרות נובעות מזה. אם לא נצליח להיות ביחד – אנחנו אבודים בכל מקרה. אבל אם נדע להיות מאוחדים, שום דבר בעולם לא יוכל לעמוד מולנו".
משאלה// "שהילדים והמשפחה יהיו בריאים, שהסרטים שלי יצליחו ואזכה לעשות פרויקטים גדולים בעולם. המשאלה הכי גדולה שלי היא שעם ישראל יידע להיות ביחד. בעיניי, אין דבר חשוב, מעניין ורלוונטי מזה".
כשאהיה גדול// "במאי קולנוע".
לתגובות:
