בימים האחרונים התכנסו בכירי התקשורת הישראלית לכנס חירום לאור ההחלטה של שר הביטחון לסגור את גלי צה"ל. בעוד רבים בוחרים להתעסק בעצם ההחלטה הנקודתית של סגירת ערוץ תקשורת, אותי אין הדבר מעניין במיוחד. אמנם, גלי צה"ל זו תחנה ותיקה ומוכרת במחוזותינו, אבל אין, ולא יכולה להיות במדינה דמוקרטית, דרמה גדולה בסגירה של רדיו ממשלתי. האם שידור ציבורי הוא חשוב? תלוי. בהחלט יש תחומי דעה או הפצת ידע, שצריכים לקבל תמיכה ממשלתית, למשל: תרגום ספרי מופת, יצירת תכנים תיעודיים, השמעה והדהוד של קולות מוחלשים שאין בכוחם לקבל במה בתקשורת פרטית ועוד. המכנה המשותף לכל אלה, שיש בהם ערך גדול מאוד לחברה, אבל ההערך הזה לא בהכרח משתלם כלכלית, ולכן ראוי לעודד תמיכה ממשלתית בו.
גלי צה"ל, טובה ככל שתהיה, אינה עונה על ההגדרה, ואינה מספקת שירות לציבור שאין לו תחליף כשיש עשרות תחנות חלופיות, ולא פחות טובות במגזר הפרטי. לפיכך, תמוהה מאוד הזעקה של בכירי התקשורת – כנס חירום! מגמה זו באמת מדאיגה, אבל לא כי רוצים לסגור את גלי צה"ל, אלא מכיוון שהיא מציגה לאור השמש את עומק הקונפורמיות של התקשורת הישראלית, במיוחד תקשורת השמאל. קונפורמיות או בעברית תלמנות, היא הסתגלות של היחיד לדעות של הקבוצה, או במילים אחרות חשיבה קבוצתית, אבל לא במובן החיובי של סיעור מוחות, אלא יותר התבטלות של היחיד אל מול הערכים של הקבוצה. ככל שחברה סובלת יותר מקונפורמיות, ככה יש קושי גדול יותר לרעיונות חדשים, ואולי טובים יותר, לאתגר את המצב הקיים. חברה בריאה היא כזו אשר תמיד שואלת האם המציאות הקיימת היא נכונה, כי רק דרך שאלה, ניתן לשפוט האם מציאות זו היא טובה או לא. לאורך ההיסטוריה, בחברות רבות, היו ערכים שולטים שהיו טבועים בקהילה מכוח ההרגל – מסורת – או פחד, אבל ערכים אלה היו שליליים ביותר לקהילה.
תקשורת השמאל בישראל נמצאת ברובה בתוך קונפורמיות מחרידה. מצב זה הוא כל כך חמור, שלא רק שאין רצון לנהל איזשהו דיון עם הצד השני – הימין – אלא קיים ספק גדול אם נותרה לקבוצה זו היכולת להטיל ספק בנכונותם של הערכים השולטים בקבוצה בה הם נמצאים. בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984", המציג עולם דיסטופי – ההפך מאוטופי – אחד הצעדים המרכזיים של המערכת השולטת הוא לחסל את השפה. זה בא לידי ביטוי בהעלמת מילים מהשיח, והסיבה היא שאנשים מסוגלים לחשוב רק בהתאם למילים שהם מכירים. אם מעלימים מהשיח מילים כמו: חירות האדם או שוויון, אזי אנשים, לכל הפחות, יתקשו לתת דעתם על סוגיות אלה. מנגנון זה מעמיק את אחיזתו בתקשורת השמאל, ומילים מסוימות כמו "בנימין נתניהו", "ריבונות" ואולי גם "ניצחון", לאט-לאט הופכות להיות אסורות למחשבה בהקשר חיובי.
קונפורמיות היא רעה לכולם, לא רק לשמאל הישראלי. התבצרות של השמאל יוצרת תגובת נגד של התבצרות דומה בימין – קונפורמיות ימנית. אבל מכיוון שמוסדות התקשורת בימין חדשים יותר, בהתאם הקונפורמיות חלשה יותר. מצביעי השמאל והימין בישראל, דומים בהרבה מהפערים המוצגים בתקשורת. לפיכך האפשרות לגשר בין הצדדים, היא אמתית, והדרך לשם עוברת במחשבה חופשית. הפתרון של התקשורת בימין, להציף עוד ועוד דעות ימיניות, לכאורה כקונטרה לשמאל, אין לה ערך רב לא לימין ולא לשמאל. בני אדם הם יצורים מורכבים, ובהתאם גם סוגיות חברתיות. לעתים נדירות, אם בכלל, מגיעים לפתרון הטוב ביותר על ידי יישום של אידאולוגיה ימנית או שמאלנית בלבד.
רק אנשים החופשיים מגבולות המחנה, יכולים לקיים עיתונות חופשית באמת שתצליח לקדם את החברה. בתקשורת הימנית, מכיוון שהיא צעירה יותר, יש עוד אפשרות להימנע מהקונפורמיות הקיימת בשמאל, וראוי שכך, זו גם דרך שהתקשורת בשמאל תעבור רביזיה דומה, מכיוון בדרך זו היא תאבד את הקהל שלה. אם לצטט את מריאן ויליאמסון "כאשר אנחנו מעניקים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים".
