דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
דעות

לא, אין טרור יהודי

מאחורי השיח על טרור יהודי מסתתרת תפיסה מגמתית שמבקשת לצבוע מעשים נקודתיים כתופעה רחבה ומסוכנת. דעה

זיו מאור. צילום: נעמה שטרן
זיו מאור. צילום: נעמה שטרן

לא. אין דבר כזה טרור יהודי. בעצם הטור הזה, על הדוק האפולוגטי שבו, יש כניעה מסוימת לתכתיבי האויב על השיח. אבל בשבועות האחרונים שטף גל של אנשי ימין שנשברו מול התעמולה האנטישמית, החלו להכיר ב"בעיה", ודרשו מסביבתם הימנית לעשות כמותם, באדנות מתייפייפת של מתפכחים.

אז לא. אין טרור יהודי, ובשורות שלהלן אנסה לנמק את דבקותי בכך. נקודת הפתיחה של הדיון היא בעובדה שאין אף אדם שדעתו נחשבת, שחושב שלפגוע בערבים חפים מפשע זה אחלה. אין אף דמות משמעותית שקוראת להקל בדינו של מי שהורשע בהשלכת בקבוק תבערה על רכב ערבי, או בהצתת בית, או באלימות באופן כללי, ואין דמות כזו שקוראת לחמול עליו. העובדה שכמעט אין איש שהורשע בכך היא לוז העניין.

הפעולות שאנחנו רואים לפעמים בזכות עדשותיהם של פרובוקטורים אנטישמים הן לא נעימות לצפייה. אבל כדי לראות אותן ולהסיק שאנחנו רואים טרור יהודי, צריך קודם לאמץ כמה הנחות יסוד, שאין אף אחד מקוראי 'בשבע' הקבועים שמסכים להן: יש להניח שכאשר הערבי רועה את צאנו, נוטע את זיתו ונוטה את אוהלו, הוא מבטא את מורשתו עתיקת היומין ואת חיבורו האותנטי לקרקע. ואילו כאשר היהודי עושה את אותם דברים בדיוק, העז, השתיל והיתד הם כסות לקולוניאליזם אירופי מנשל.

דוגמה טובה לנקודה זו ניתן לראות בבירור מחוות ארמונות יריחו. החווה הזאת שוכנת בין ארמון הדייק לארמון קיפרוס, ומהמרפסת רואים היטב את בית הכנסת העתיק. בית הכנסת שוכן בלב אזור שנרכש לפני 130 שנה על ידי החבורה שהקימה את פתח תקווה. במקור, המושבה נועדה לקום בעמק עכור, אך התנאים הקשים הוליכו את יואל משה סלומון ושותפיו לביצות השרון. עד שנת 2000, האדמות הללו עובדו על ידי הקיבוצים אלמוג, ורד יריחו ובית הערבה. עם פרוץ מלחמת אוסלו, השטחים ננטשו והאויב כבש אותם בהדרגה. בחסות תוכנית פיאד נסללו כבישים וסומנו חלקות חקלאיות קטנות, בנות כעשרה דונמים האחת, שבהן התיישבו פולשים ערבים. עם הקמת חוות הארמונות לפני כשנתיים, העבירו הקיבוצים לידי המשפחה המפעילה את החווה את זכות החכירה בקרקע. החווה רועה את עדריה בשטח שבחזקתה, וזה אומר בהכרח גם ובעיקר בין כותלי חלקות הפולשים. כשביקרתי שם בשלהי תמוז, הייתה זו שכונת רפאים. הערבים ברחו כי הם הבינו שהיהודים חוזרים. אבל המעשים הללו, שהם אופייניים לתופעת החוות בכללותה, ניפקו לאויב שלל תמונות של "טרור יהודי".

אולי יעניין אתכם

לא נברח מאירועי ג'אלוד, וננתח בהקשר הזה את הביטוי המאוס "לקחת את החוק לידיים". במקום שבו מותר ליהודי להיות על פי חוק, חלה על הרשויות חובה להגן עליו. סככת רועים איננה מאחז. היא יכולה להפוך לכזו, אבל לשם כך נדרש גיבוי ממסדי. מי שהפקיר את היהודים שבנוכחותם החוקית בגבעת הצמב"רים המאיסו את המקום על האויב, הוא אשר לקח את החוק לידיים, או ליתר דיוק שמט אותו מידיו. כשאלוף הפיקוד מתעלם מהוראתו המפורשת, והמחייבת על פי חוק, של שר הביטחון להניח לטל ינון דרדיק לנפשו, הוא לוקח את החוק לידיים. כששופטי בג"ץ מתמסרים לנרטיב הערבים הילידים ומורים על החזרתם של הפולשים הערבים לגבעה, באבטחת צה"ל, הם גם לוקחים את החוק לידיים, וגם עושים פרובוקציה שנועדה להבעיר את השטח. כן, השופטים הם הפירומנים. לא נערי הגבעות.

אני מגנה אלימות נגד חיילי צה"ל ונגד ערבים חפים מפשע. אבל אני מסרב לנתק את אירועי ג'אלוד משרשרת הפרות החוק הממוסדות שקדמו לכך בידיהם של שופטים וקצינים.

מהקבינט דלפו השבוע הדלפות המלמדות שאפילו דוד זיני, בבת עינו של הימין וההישג הנישא על נס של הממשלה הזאת, מכיר בקיומה של הבעיה. מי שקרא וגם הבין את המלצות ועדת גרוניס, מי שראה באישום המופרך נגד אחיו של ראש השב"כ מעשה מאפיוזי של לקיחתו כבן ערובה, מופתע שלקח לזיני כל כך הרבה זמן להתהפך.

בנאומו באו"ם אמר ראש הממשלה שמחיר הדמים של הטרור היהודי הוא "אולי שניים-שלושה הרוגים בשנה". השקר הזה נבלע בשלל כותרות הנאום, אבל בעיניי חומרתו מאפילה אפילו על נאום בר אילן. כדי להבין את התגייסות הממסד הישראלי לקמפיין האנטישמי הזה, יש להיזכר בעתירת אנשי השב"כ נגד מינוי דוד זיני. הם הסבירו שזיני לא כשיר לתפקיד, משום שהוא לא מבין שהאידאולוגיה של בן גביר וסמוטריץ' היא איום ביטחוני. בשב"כ מושרשת אפוא ההשקפה שהאיום הביטחוני האמיתי איננו נערים עם גוזמבות שתוקפים ערבים, אלא מיליוני ישראלים ששואפים להסיר מהשולחן לתמיד את המדינה הפלשתינית. בפעם הבאה שמדגדג לנו לגנות, כדאי להיזכר את מי ואת מה הקמפיין הזה משרת, ובעיקר לתהות היכן הנאשמים והמורשעים. כאזרחים, חובה עלינו לדרוש הוכחות לפני שאנחנו יוצאים בהאשמות, גם כלפי פרטים וגם כלפי ציבורים. אם אין מורשעים – אין "תופעה". זה החוק, ובל נעז לקחת אותו בידיים.

 

 

מה לקרוא עכשיו