"ללא עונש מוות חובה, היועמ"שית לא תבקש ליישם אותו"

קו אחד מחבר בין התנגדות לחוק עונש מוות למחבלים לבין הלהיטות הבלתי מרוסנת להעצים ולנפח אירועי אלימות של יהודים ביהודה ושומרון, ואף להכתיר אותם בכינוי השקרי "טרור יהודי". בהרבה מקרים מדובר על אותם אנשים. ביד אחת הם נאבקים בכל כוחם לבל יתקבל בישראל חוק עונש מוות לאלו שביצעו את הזוועות המחרידות ביותר נגד יהודים, וביד השנייה הם עושים שמיניות באוויר כדי לייצר נרטיב של אלימות מתנחלים ולקבע תודעה של טרור יהודי שכביכול מקביל לטרור הערבי.

זה לא מזיז להם שבתוכנו ישנן מאות ואלפי משפחות שכולות שמתפלצות מהשימוש באותה מילה כדי לתאר את רוצחי יקיריהן וגם כדי לאפיין אירועי אלימות שהם לכל היותר ונדליזם ופגיעה ברכוש (שכמובן מגונה בפני עצמו). זה מוזיל את משמעות המילה "טרור", והופך את הרצח המזוויע של בן או בת המשפחה לאחד מתוך סדרת אירועים ארוכה ומגוונת שחוסה כולה תחת אותה הגדרה. הרי אם פה יש טרור וגם פה יש טרור, אזי לא מדובר בתופעה שמייחדת את האויב הערבי, אלא אנחנו והם זה בעצם היינו הך. אסור לשתוק אל מול הטרמינולוגיה המנוולת הזאת.

בידיים של גלי

בכל מה שקשור לחוק עונש מוות למחבלים, יש להפריד בין הגימיקים למהות. לדוגמה, הסיכה עם חבל התלייה שאיתה הגיעו השר איתמר בן גביר וחברי עוצמה יהודית השבוע לדיון בכנסת היא גימיק טיפשי שלא מוסיף דבר למאבק בטרור הערבי, וכל כולו מתמקד בליקוט קולות ציני. בשונה מכך, הדיון שאליו דחף השר בן גביר בקבינט, שנועד למצוא מתווה נכון לקידום החוק עצמו, היה כבר אירוע ענייני בהרבה.

אולי יעניין אתכם

עוד בפוליטיקה 12 יום לבחירות: מה יקרה בעשר ודקה?

עוד בפוליטיקה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

למעשה, מדובר בדיון המשך לדיון שנערך לפני יותר משנתיים. לא מדובר בטעות. עוד בטרם התרגש עלינו טבח שמחת תורה, הקבינט דן במסקנות דוח שמגר, אותו דוח שהכינה ועדה בראשות שופט העליון שמגר לאחר עסקת שליט. אלא שבדיון ההוא לא התקבלו החלטות, ואז הגיע שבעה באוקטובר והנושא הוכנס למקפיא. עכשיו מנסים להפשיר אותו מחדש. "במהלכים שביצענו לשחרור החטופים שחררנו הרבה מאוד מחבלים, וכתוצאה מכך נוצר תמריץ לחטיפת ישראלים", הודה ראש הממשלה נתניהו בתחילת הדיון, אולי בפעם הראשונה מאז שהלך לעסקת שליט לפני 14 שנים. "אנחנו צריכים לחשוב באילו אלמנטים להשתמש כדי לשנות את המצב הזה שיצרנו".

כחלק מהרצון הרחב הזה עלה בדיון גם נושא עונש מוות למחבלים. כידוע בראשות השב"כ עומד היום אדם שונה לחלוטין ממה שהורגלנו במשך הרבה שנים, ומבחינתו יעילות הצעד הזה היא ברורה. "זה בהחלט יכול להיות צעד מרתיע ומונע רצח יהודים", אמר דוד זיני לשרים. חלקם התווכחו איתו. "מאיפה הביטחון שזה אכן מרתיע?", הקשה השר דודי אמסלם. ראש השב"כ הסביר בסבלנות שזה לא סותר שאולי יש עוד שיקולים, מהעולם המדיני ואולי גם המוסרי, אבל בשאלת ההרתעה ברור לחלוטין שזה יעיל.

עמדת הרמטכ"ל, שהובאה באמצעות ראש אגף המבצעים, הייתה שאין מניעה לחוקק חוק עונש מוות למחבלים. אלא שאז אחד מאנשי לשכת ראש הממשלה הזכיר לנציג הצבא שלצד התמיכה של צה"ל בחוק, הצבא גם מבקש להשאיר שיקול דעת לשופט בכל מקרה לגופו ולא לחייב עונש מוות באופן גורף. הקצין הבכיר מלמל בתגובה חצי משפט שמאשר את הדברים, וקשה היה שלא לחוש שאנשי ראש הממשלה ובכירי הצבא באו לאירוע עם עמדה מתואמת מראש.

"מה זה שיקול דעת?", התפרץ השר בן גביר. "אף שופט לא יעשה את זה אם הוא לא יהיה חייב". האחראי על נושא החטופים, גל הירש, עוד הספיק להשיב שהוא מבקש שהחוק יחייב את השופטים להתייעץ עם הגורמים שאחראים על נושא החטופים בטרם יגזרו עונש מוות, לפני שהשרה גילה גמליאל דרשה שעונש מוות יוטל רק על מי שאינו אזרח ישראלי ולא יחול על אזרחים ישראלים. בשלב הזה הצביע בן גביר על אנשי היועצת המשפטית לממשלה. "אם לא יהיה עונש מוות חובה, היא (היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה, ז"ק) בחיים לא תבקש ליישם את החוק", הרים השר לביטחון לאומי את קולו. "הרי גם היום, כשיש עונש מוות שדורש החלטה פה אחד של השופטים, הפרקליטות לא מאפשרת את יישום החוק".

אפשר להניח בזהירות, מתוך דבריו של גל הירש ועל רקע רמזים נוספים, שגם ראש הממשלה נמצא בצד שרוצה להעניק שיקול דעת לשופטים בהחלטה אם לגזור עונש מוות. צודק בן גביר שקביעה כזו תעקר את החוק מתוכן, שהרי מטרות החוק הן למנוע מכבש לחצים על ישראל לשחרר מחבלים ובעיקר לפגוע במוטיבציה של המחבלים לחטוף יהודים. הענקת שיקול הדעת לשופטים בשאלת עונש המוות תשאיר בפועל את התקווה של המחבלים לדעת שהם יכולים לחטוף ועדיין לצאת לחופשי לאחר מכן. לקראת הדיון הבא בקבינט בנושא הזה מנסים נתניהו ובן גביר להגיע להסכמות ביחס לפרטי החוק. שתי הצעות עומדות על הפרק. הראשונה מדברת על עקיפת הייעוץ המשפטי באמצעות קביעה בחוק שהשופטים יוכלו לגזור עונש מוות על מחבל גם ללא בקשה של הפרקליטות. האפשרות השנייה שנשקלת היא להחריג אזרחים ישראלים ולקבוע שהחובה לגזור עונש מוות תחול רק על מחבל שאינו אזרח ישראלי.

"גורמי המקצוע לא קוראים לזה טרור"

במקביל לאותו דיון שנערך בקבינט, הגיע לאחרונה שר הביטחון ישראל כ"ץ לסקירה ביטחונית בוועדת החוץ והביטחון כדי לעבור עם חברי הכנסת על שבע הזירות שישראל מאוימת מהן, וסקר כל אחת ואחת מהן. אלא שרבים מחברי הכנסת באופוזיציה התעניינו בזירה אחרת לחלוטין, אפשר לכנות אותה הזירה השמינית. זה קרה בנקודה שבה השר כ"ץ נגע בפעילות הטרור הערבית ביהודה ושומרון. כמעט כל חברי האופוזיציה קפצו כאיש אחד ודרשו לדעת מדוע הוא לא מחדש את המעצרים המינהליים כלפי מה שמכונה "הטרור היהודי". האובססיה הייתה כה עמוקה עד שהיו חברי כנסת ששאלו את אותה שאלה בזה אחר זה. רק כדי להבין את הסיטואציה, לכל חבר כנסת יש דקה לשאול שאלה אחת את מי שמופיע בפני הוועדה. חברי הכנסת רם בן ברק, אלעזר שטרן ויעל רון בן משה ניצלו את הדקה שלהם כדי לשאול את שר הביטחון מדוע אינו מחדש את המעצרים המינהליים כלפי יהודים ושרפו בכך את האפשרות לשאול שאלות אחרות בנושאים חשובים.

בתגובה הודיע כ"ץ שאין לו כוונה לחזור לפרקטיקה של מעצרים מינהליים כלפי נערי גבעות ושהוא מעדיף את הנתיב שעליו החליט, של פרויקטור לנושא שיטפל בו מתוך גישה משקמת. בנקודה הזאת החלו כמה מחברי הכנסת לצעוק שמדובר במאות ולא בבודדים. "זה מעודד טרור", הטיח בו חבר הכנסת בן ברק, שהיה הצועק הבולט ביותר. "אתה פשוט מוזיל את המושג טרור", נזפה בו חברת הכנסת לימור סון-הר־מלך. "תחשוב על משפחות הנרצחים כשאתה קורא לדבר הזה טרור". בתגובה האשים אותה חבר הכנסת מיש עתיד במתן לגיטימציה לתופעה. "כמה יש כאלו בקרב נוער הגבעות שבאמת שותפים למעשים האלימים האלה?", הפנתה סון-הר־מלך את השאלה לשר כ"ץ. "יש 70 כאלו", השיב האחרון. שקט השתרר בחדר. כל הרעש הזה בגלל 70 עבריינים. "בגלל זה אני לא מחדש את המעצרים המינהליים", המשיך שר הביטחון. "יש הפרה ביטחונית ויש הפרה ציבורית, ואלו שני דברים שונים. גם אם יבוא אליי איש שב"כ ויבקש שאחתום על צו מעצר מינהלי לערבי שמבצע הפרה ציבורית, אני לא אחתום. יש הליך פלילי ותטפלו באמצעותו". כשראה שחבר הכנסת רם בן ברק ממשיך בצעקותיו, פנה אליו שוב: "אני חייב להגיד לך שישבנו בקבינט, ואף אחד מגורמי המקצוע לא כינה את זה טרור". למסתכל מהצד זה היה נראה שבכל פעם שניתנה תשובה עניינית שהייתה אמורה להרגיע את הסערה, קרה בדיוק ההפך. בן ברק ושטרן רק העלו יותר את האוקטבות בגרון.

וכדי לסגור את האירוע סופית, כדאי להבין מי הם חלק מהשותפים לעלילת הטרור היהודי שמתודלקת על ידי ארגוני שמאל, שבטעות מכונים במחוזותינו ארגוני זכויות אדם, בשיתוף פעולה צמוד עם ממשלות זרות עוינות. באחת מישיבות הקבינט האחרונות הציגה השרה אורית סטרוק מודעה לאירוע שנערך בחסות הנציגות הצרפתית בירושלים, שארגנה ערב תרבות לכבודה של המחבלת לילה חאלד, חברת ארגון הטרור החזית העממית, שהשתתפה בכמה פעולות טרור של חטיפת מטוסים שעליהם היו אזרחים ישראלים. חאלד שוחררה במסגרת עסקה תמורת בני ערובה חטופים מטיסות אחרות. כספים של האיחוד האירופי מועברים תדיר לפעילות תרבותית ערבית במזרח ירושלים. אחד מהאירועים הללו הוא הערב לכבודה של המחבלת. זה מתאפשר בעקבות הסכמי תרבות שישראל חתומה עליהם מול האיחוד האירופי. אלא שהאיחוד האירופי כידוע לא מכיר בריבונות של ישראל בירושלים, גם לא בירושלים המערבית. לכן כל כסף שהוא מעביר לפעילות שכזו בירושלים מיועד בעצם לפעילות של הרשות הפלשתינית. במילים אחרות, זה לא רק שבמסגרת הסכמי התרבות הללו ישראל לא רואה שקל מכספי האיחוד האירופי, אלא שמדובר על כספים שמיועדים למימון פעילות של האויב. ואלו אותם גורמים שאחר כך יבואו ויגדירו לנו מהו טרור יהודי ויזעמו על אלימות מתנחלים, ידרשו להטיל סנקציות על אזרחים ישראלים ויצעקו מגרונם של חברי הכנסת שלנו.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

–

לתגובות:

[email protected]