"עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

יום ראשון השבוע. מטה הבחירות של מפלגת הציונות הדתית, ששוכן באזור התעשייה ממזרח לעיר שוהם, רוחש מפעילות. אחרי ארבע שנים של עבודה אינטנסיבית בממשלה ובקבינט המלחמה, במשרד האוצר ובמינהלת ההתיישבות שבמשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ' מקדיש בשבועות האחרונים חלק ניכר מזמנו לתחום שקצת הזניח לאורך הקדנציה – גיוס תמיכה אלקטורלית. לשכתו המרווחת במשרד האוצר הוחלפה בחדר קטן במטה הבחירות עם ריהוט מינימליסטי, כי ממילא את רוב זמנו הוא מעביר בלחרוש את הארץ, להתראיין לכלי תקשורת ופודקאסטים ולהיפגש עם תומכים ועם מתלבטים. לקראת הכניסה לישורת האחרונה של הקמפיין, כשבועיים לפני יום הבחירות, יושב ראש הציונות הדתית מתפנה לשיחה עם 'בשבע'.

אנחנו נפגשים 16 ימים לפני הבחירות. כמה אתה אופטימי באשר לסיכוי של גוש הימין להשיג רוב, ולו דחוק של 61?

"תראה, אני לא מעריך סיכויים, זה לא התפקיד שלי, אני לא סוקר. אני חושב שהימין חייב לנצח, אני משוכנע שרוב עם ישראל בימין. אני חושב שיש פה המון כוחות שעובדים נגדנו, תקשורת שלמה מגויסת, המון כסף פרטי – בניגוד לחוק, אגב, כמו תמיד – שהשמאל וכל מיני ארגונים כביכול לא פוליטיים, שבסוף המטרה שלהם היא פוליטית מובהקת, שופכים כאן מאות מיליונים לקמפיינים נוספים. יש לפעמים כאבי בטן אמיתיים של חלקים במחנה הלאומי שכואב להם על החרדים, על הגיוס, ועל עוד דברים שיכול להיות שבהם המחנה לאומי לא מושלם. יש גם ביקורות צודקות כלפינו. אבל אני חושב שהאתגר שלנו בשבועיים האלה הוא להסביר לבוחרי הימין מה עומד על כף המאזניים ולהפציר בהם להיות מסוגלים לדרג עיקר וטפל ולהתעלות לגודל השעה, שלא יהיו אסונות שנצטער עליהם אחר כך".

אז מה באמת עומד על כף המאזניים?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

בנושא 1216b ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים

"אני חושב שאנחנו באירוע מאוד מסוכן", מזהיר השר הבכיר וחבר הקבינט, "חס וחלילה אם השמאל יהיה על הגה השלטון, זו פגיעה קשה בביטחון, בהתיישבות, בזהות היהודית של המדינה, בדמוקרטיה. אני מציע להקשיב טוב למה שהם אומרים ולהאמין להם. כשאיזנקוט מדבר על גושי התיישבות ועל עצירת הבנייה בשטח E1 – זו מדינה פלשתינית, גם אם הוא מפחד להוציא את המילה מהפה, כי הוא יודע שאין קונים לסחורה הזאת היום בעם ישראל. וכשהאלוף יוסי בכר אומר אצלך בעיתון בשבוע שעבר, כמי שמכיר את גדי איזנקוט הרבה מאוד שנים, שהוא נמצא עמוק בתוך השמאל בתפיסות שלו, אז אני מציע להקשיב לזה. וכשהם אומרים שהם יסגרו את ערוץ 14, אני מציע להאמין להם – הם הרי סגרו כבר את ערוץ 7. וכשהם אומרים שהם יסגרו את המכינה בעלי, שאיבדה 33 מבוגריה, וכשאיזנקוט אומר שהוא יישען על אויבי ישראל כדי להפיל את הימין מהשלטון ולהרכיב ממשלה חלופית, אז אני שוב מציע להקשיב להם ולהאמין להם. וכמו שאמרתי, המון המון עומד על הפרק. הולכת להיות כאן מסכת לחצים אדירה מצד כל העולם עלינו בהקשר של מדינה פלשתינית. וצריך לעשות הרבה מאוד כדי להיערך לזה. צריך הסברה נכונה, וצריך לא לעשות טעויות, וצריך מערכה דיפלומטית, וצריך לגבות מחירים וגם ולהיערך לסנקציות. אבל הדבר המרכזי שצריך זה לפתח יכולת עמידה למול הלחצים האלה ולא להסכים להתאבד. וזה לא יקרה בממשלת שמאל. ולכן אני מאוד מוטרד".

מי שהתאחד ומי שלא

סמוטריץ', שהתייצב לקמפיין הזה כמבוגר אחראי שלא לקח סיכונים והתאחד עם פייגלין רגע לפני הגשת הרשימות, לא מסתיר את חששו מפיצול הכוחות בגוש הימין: "אני בסוג של דז'ה־וו לבחירות 92', אז היו אנשים עם הרבה מאוד כוונות טובות שלא עברו את אחוז החסימה, והתעוררנו עם רבין, מרץ והערבים". הוא עצמו היה מעדיף לרוץ ברשימה אחת גם עם וינטר וגם עם בן גביר.

ברור לך שאם היית מתאחד עם בן גביר לא היית מספר 1 ברשימה.

"אז מה? אני הסכמתי לוותר על מספר 1 גם לווינטר. את מי זה מעניין? זה בלוק טכני, יום אחרי הבחירות מתפצלים וכל אחד הוא יושב ראש המפלגה שלו.

"אני רציתי משלוש סיבות ליצור אחדות כמה שיותר גדולה במחנה", מסביר סמוטריץ' את גודל הפספוס, "ראשית, כדי לא לזרוק קולות לפח, מתוך הבנה שזה מה שעומד בין ניצחון להפסד. שנית, כדי שלא נכלה אנרגיות במאבקים בתוך הגוש, להעביר איזה חצי מנדט מפה לפה. את כל האנרגיות להשקיע בלהגדיל את הגוש ולשכנע את עם ישראל מה עומד על הפרק ולמה צריך להצביע לנו. ואגב, עצוב לי שיש אנשים שזאת האסטרטגיה שלהם", הוא רומז לקמפיין של 'עוצמה יהודית', "להסביר למה ביבי הוא לא מספיק בסדר, ולמה אנחנו לא מספיק בסדר. במקום ללכת להגדיל את הגוש ולהביא קהלים חדשים, מנסים פה לזנב בתוך הגוש. והסיבה השלישית, להמחיש את גודל השעה. כי אם אנחנו באים לעם ישראל ואומרים לו תתגבר על כאבי הבטן, תתעלה מעל שיקולים שאולי הם צודקים ונראה לרגע את התמונה הגדולה, אז מצופה שגם אנחנו ניתן דוגמה אישית, שנתעלה מעל לוויכוחים מי בראש ומי מקבל כמה בריצ'רץ'. אני חושב שאם היינו עושים את זה, אז היינו יכולים ללכת אל הציבור ולהגיד חבר'ה, הנה דוגמה אישית של מי שמתעלה לגודל השעה".

היה משא ומתן רציני לאיחוד, או שזה נפסל על הסף?

"בן גביר מהיום הראשון אמר שהוא לא רוצה לרוץ איתנו, וגם הודיע את זה מעל כל במה. 'אנחנו לא פונים לאותו ציבור', 'בצלאל מגזרי', לא משנה, אני לא מתייחס עכשיו לכל העלבונות שהוא ניסה להטיח בי, אבל הוא סירב בפומבי וגם בחדרים הסגורים. גם ראש הממשלה ניסה להפציר בו והוא סירב. אותו דבר וינטר – לא הסכים להיפגש, סגר מדפים, לא ענה לטלפון לאף אחד. בעיניי הוא פעל בחוסר אחריות. לעומת זאת משה פייגלין פעל באחריות, ותוך שלושה ימים סגרנו הסכם מאוד מכובד, מאוד יפה, בלי למרוט נוצות אחד לשני ובלי להוציא את החשק לציבור. ואגב, זה מוכיח את עצמו בסקרים".

ולאחר שאין ריצה משותפת, וינטר שמתנדנד בסקרים צריך לפרוש מהמרוץ? ומה לגבי אבי מעוז?

"גם וינטר וגם אבי מעוז, בחוסר אחריות, החליטו שהם רצים לבד עד הסוף. וינטר התחייב בריאיון עם 'הפטריוטים' בערוץ 14 שאם הוא יראה בסקרים שהוא לא עובר, הוא יגלה אחריות ולא ירוץ. ובמוצאי שבת שעברה בערוץ 12 הוא אומר, אני רץ עד הסוף ולא אכפת לי סקרים. זה חוסר אחריות, וינטר מהמר על עתידה של מדינת ישראל, מהמר על מדינה פלשתינית, מהמר על פגיעה אנושה בזהות היהודית של מדינת ישראל.

"אני מודה שאני קצת מתבלבל עם המסרים שלו בתקופה האחרונה", הוא אומר על וינטר, "אני לא כל כך מבין איזו ממשלה הוא רוצה, אני לא כל כך מבין מה עמדתו לגבי החרדים, אני לא יודע מה הוא חושב על התיקונים במערכת המשפט. אני יודע שאני פרסמתי מצעים מאוד מפורטים בכל הנושאים – לא סיסמאות, לא כותרות, אלא מה בדיוק צריך לעשות. אני לא יודע אם וינטר רוצה ימין או לא. אני שומע אותו מבקר את נתניהו מצד אחד וטוען שהממשלה שלנו היא צרה צרורה, ומצד שני טוען שהממשלה של איזנקוט היא צרה צרורה והיא מסוכנת. יום אחד הוא אומר שילך עם נתניהו, יום אחד הוא נכנס בנתניהו בביטויים כמו 'קפוץ לי'. איזה מין דבר זה, ככה למדנו לדבר עם ראש ממשלה?! אני לא יודע מה הוא רוצה, אבל אני באמת רק מוסיף את זה בצד, כי הוא לא עובר את אחוז החסימה. שום סיכוי בעולם. זה חוסר אחריות משווע, שלו ושל כל מי ששותף איתו. מהמרים על עתידה של מדינת ישראל. היו לו את כל האפשרויות לרוץ איתי או עם נתניהו. הציעו לו את כל ההצעות שבעולם. לצערי הוא לא הסכים אפילו להיכנס לזה, ובחוסר אחריות עלול לגרור את מדינת ישראל לכאוס ולתבוסה ולעלייה של השמאל עם תומכי טרור אנטי־ציונים. אני עדיין קורא לו ומפציר בו ובשותפיו לרשימה לפרוש, כפי שהוא התחייב בקולו. ואם לא, אז אני אומר לציבור – אסור בשום פנים ואופן לזרוק את הקול. מי שיעשה את זה יכול חלילה להתעורר למחרת הבחירות, ועל מצפונו נזק של שנים קדימה".

במקרה שבכל זאת וינטר יפתיע ויעבור, ההתקפות עליו מימין לא עלולות לדחוף אותו אל חיק האופוזיציה?

"מה אתה טוען? שאין לו ערכים ואין לו אידאולוגיה ואין לו תפיסת עולם, ובגלל שהוא נעלב עכשיו אז הוא ילך לשמאל?! אני לא רוצה לייחס לו מחשבות כאלה. אני מודה שאני הלכתי לאיבוד מהמסרים שלו, ואני חושב שגם הציבור הלך לאיבוד מהמסרים הסותרים שהוא מפזר. אבל זה לא מישור הדיון, כי הוא לא עובר את אחוז החסימה, וזו סכנה ענקית. שיעור הנזק הוא בלתי מתקבל על הדעת".

כבר לא מפלגת ציר 60

עם פרסום תוצאות הבחירות לרשימה לכנסת שנערכו במרכז המפלגה, הייתה ביקורת על כך שמדובר במפלגת ציר 60 שכל מוביליה גרים ביישובי יהודה ושומרון. סמוטריץ' קשוב לביקורת, ולכן ניצל את השריונים שעמדו לרשותו כיושב ראש המפלגה כדי לגוון את הרשימה. יחד עם זאת הוא מציע להתרכז יותר במעשיהם של הנבחרים ופחות במקום מגוריהם.

"אני לא יכול להתעלם מהקולות שקראו לגוון", הוא אומר, "בסופו של דבר אנחנו שליחי ציבור ועם הציבור. לא סוד שאני ניסיתי להביא דמויות מרכזיות, ובסוף הצלחתי. אני חושב שארבעת השריונים (צביקה מור, איתמר איתם, רעות בן חיים ויוסי בכר. ע"ש) הם מדהימים. צביקה מור זה אדם שעמד בניסיון כמו של אברהם אבינו כל יום במשך שנתיים".

אבל גם הוא מציר 60.

"ולכן הבאתי את איתמר איתם – תושב הצפון, לוחם, מג"ד, גיבור, דור הניצחון, ואת רעות בן חיים, שהיא תושבת הפריפריה בדרום וגם היא לוחמת וגיבורה גדולה שהקימה את ארגון 'צו 9'. היא אם לתשעה ילדים, ויחד עם זה היא פעילה ואכפתית ולוקחת אחריות, אישה עם מסירות נפש מדהימה. בקיצור, אני חושב שיש לנו רשימה מצוינת. אז אמרתי, אני יכול להבין את הצורך לגוון, אבל אני גם לא מוכן להשתעבד לפוליטיקת הזהויות, כי בסוף מה שחשוב זה לא איפה האנשים ישנים בלילה, אלא מה הם עושים ביום. והמפלגה שלנו ייצגה בקדנציה האחרונה את כל עם ישראל, דאגה לכל עם ישראל. עשתה מהפכות בכל מקום במדינת ישראל. ואני לא מכיר עוד סיעה שהיא חברית כל כך, עניינית, מסורה ומקצועית כל כך ועובדת לשם שמיים כל כך. והיא קיבלה עכשיו חיזוקים גדולים מאוד שהם בדיוק מאותו די־אן־איי, אנשים ששמים את טובת מדינת ישראל לפני טובתם האישית, שאין להם אגו, שאין להם אינטרסים אישיים. כולם, אגב, אנשים פשוטים שמסתפקים במועט. יש בעיניי משהו גם בדוגמה האישית של האנשים, איך אתם חיים, מה הערכים שלכם".

סמוטריץ' חושף משהו מהמאמץ שנאלץ להשקיע כדי להרכיב את הרשימה שהוא גאה בה: "יש בעיה קשה, יש מעט מדי אנשים טובים שמוכנים להיכנס לפוליטיקה. הפוליטיקה זוכה כאן ליחסי ציבור מאוד רעים, והיום פוליטיקאים הם אנשים מאוד מושמצים. ולכן אנשים טובים, בין בעשייה הציבורית ובין בשוק הפרטי, כאלה שמצליחים, שעושים חיל, שמביאים תוצאות, שמרגישים סיפוק מהעשייה, למה להם להיכנס לתוך המערכת הפוליטית ולשלם מחיר, אם אתה לא מבטיח להם שטיח אדום, מספר 2, תפקידי שר? ואגב, אני רוצה בהזדמנות זו לקרוא מכאן לאנשים טובים – תיכנסו לפוליטיקה".

איך אתה מתייחס לפרישה של אופיר סופר? ניסיתם למנוע אותה, או העדפתם שיפרוש בגלל חילוקי הדעות והעמדה העצמאית שלו בנושא הגיוס ועסקת החטופים?

"אופיר היה הוגן מאוד. הייתה לנו מחלוקת נוקבת בעניין חוק הגיוס, אבל היא נוהלה בצורה ישרה והגונה על השולחן, כולל בסוף גם סיכומים של איך מצביעים, ואני ידעתי לתת מקום".

בעסקת החטופים הוא הפתיע אותך כשהצביע בעד.

"נכון, ועל זה הערתי לו. אבל אופיר הוא קודם כול חבר טוב, והוא עשה עבודה יוצאת מן הכלל בתיק הקליטה. ליברמן הפך את המשרד במשך 15 שנה למפעל ייבוא מצביעים גויים מברית המועצות, ואופיר שינה את כיוון הספינה במאה אחוז. ממשיכים גם להביא יהודים מברית המועצות, אבל פועלים הרבה מאוד באירופה ובארצות הברית. הוא זרע את הזרעים לגל עלייה ענק שאנחנו הולכים לקבל בשנים הקרובות. יש לי הרבה הכרת הטוב כלפיו, ואני מאוד רציתי שיישאר וניסיתי להניא אותו מההחלטה לעזוב".

אז למה באמת הוא עזב?

"אני לא רוצה לדברר אותו, הוא קיבל את ההחלטה שלו מכל מיני שיקולים שאני יכול גם להבין אותם, היו לנו על זה שיחות מאוד פתוחות. אבל נפרדנו באמת כחברים, ואני בטוח שהוא ימשיך לתרום ולעשות, גם בשיתוף פעולה איתי".

להקל על המילואימניקים

כשאני שואל את סמוטריץ' אם בקדנציה הבאה ירצה להישאר בתפקידיו הנוכחיים במשרד האוצר ובמשרד הביטחון, לאחר הסתייגות מדיבורים על חלוקת תיקים בטרם נספרו הקולות הוא משיב בחיוב. יחד עם זאת, וכדי לעמוד במשימות לאומיות בעלות חשיבות עליונה, הוא ירצה לעבות את סמכויותיו בשני המשרדים.

במשרד הביטחון הוא שואף לקחת אחריות על אגף כוח אדם בצה"ל, כדי שיוכל לדאוג מקרוב להקלת הנטל על משרתי המילואים. הוא בטוח שניתן לעשות זאת במיצוי נכון יותר של משאבי כוח האדם הזמין, ובלי קשר לגיוס חרדים, שהוא חשוב וחיוני מצד עצמו, להחזיר לשירות מילואים עוד 50 אלף לוחמים שהקשר עימם נותק והם לא נקראים לשירות אף שהם מעוניינים בכך. בכובעו כשר במשרד הביטחון, סמוטריץ' הציג תוכנית לחלוקת נטל המילואים באופן יותר צודק ופחות מכביד, שאותה גיבש ביחד עם יועצו שמואל בוכריס, סמג"ד במילואים ששירת מאות ימים במלחמה הזאת ואף נפצע במערכה בדרום לבנון. "כמו שדרשתי בקדנציה הנוכחית מינהלת התיישבות במשרד הביטחון, אני אדרוש להקים מינהלת מיצוי סד"כ במשרד הביטחון תחת אחריותי, שאכ"א תוכפף אליה. נדאג למצות יותר נכון את הסד"כ הנוכחי, הזמין, ולנהל אותו אחרת כדי להפחית בחצי את הנטל על המילואים כבר בשנה הקרובה, ובמקביל נכין את המסגרות הדרושות לגיוס חרדים – מגיוס לשלב ב' והקמת מסגרות בתוך הצבא ועד הקמת בתי חייל לחרדים והקמת מכינות וישיבות הסדר חרדיות".

ויש לו עצה לבכירי צה"ל: "אם אתם רוצים לגייס חרדים, תריבו קצת פחות עם ישיבות ההסדר. תיכנסו לקצת פחות עימותים עם הציבור הכי משרת. הרי אף אחד לא חושב שכשנכנסים לעימותים עם ישיבות ההסדר, ומפירים פעם אחר פעם אחר פעם את ההתחייבויות ואת הסיכומים על השירות המשותף, זה גורם לאיזשהו חרדי לחשוב שאפשר לתת אמון בצבא, ושחרדים יכולים להתגייס ולשמור על אורחות חייהם ואמונתם. יש פה שורה שלמה של תהליכים שצריך לעשות כדי לגייס חרדים.

"בקיצור, צריך לגייס חרדים, זה לא נתון בוויכוח. והדרך לעשות את זה היא בהסכמה, שהם נותנים לגיטימציה ציבורית לגיוס חרדים ומצביעים בעד חוק גיוס מוסכם, ואז הצבא והממשלה כולה מתגייסים למאמץ לאומי, שיש בו הרבה מאוד פרטים, כדי לגייס את החרדים. במקביל, אפשר וצריך להפחית את הנטל מהמשרתים בצורה מאוד מהירה, באמצעות מיצוי של סד"כ זמין וניהול אחר של כוח האדם הקיים בצבא. הצגנו תוכנית מפורטת איך עם אותו היקף משימות ואותו היקף כוח אדם אפשר להפחית ל־30 ימי מילואים בשנה מקסימום בשנת 2027. אני יודע לעשות את זה".

היעד הבא: ייהוד הגליל והנגב

בקדנציה הבאה במשרד האוצר הוא שואף לקחת תחת אחריותו את רשות מקרקעי ישראל ואת מינהל התכנון, כפי שהיה בימי כהונתו של משה כחלון כשר האוצר. הסמכויות הללו דרושות לו לדבריו כדי להסתער על היעד הבא שהוא ומפלגתו מתכננים: ייהוד הגליל והנגב, אכיפת החוק והשבת המשילות. את מהפכת ההתיישבות שחוללו בקדנציה הזאת ביהודה ושומרון, סמוטריץ' וחבריו רוצים להעביר גם לגליל ולנגב, והוא משוכנע שהם יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי שזה יקרה. "אני יודע בדיוק היום, ואנחנו עושים על זה דוקטורט, מה צריך לשנות בפעולה של רמ"י, מה צריך לשנות בפעולה של מינהל תכנון, מה צריך לשנות בשיטת התקצוב. לא יכול להיות הפער הזה, שהערבים בגליל מקבלים מגרש ב־50 אלף שקל, וחצי קילומטר משם היהודי במורשת או במצפה נטופה או בהושעיה ישלם מיליון וחצי. זה לא נורמלי. אז אני לומד היום לעומק את החלטות הממשלה, את החוקים, את כל קובץ ההחלטות של מועצת רשות מקרקעי ישראל. ואנחנו רואים חבילה שלמה של חוקים, של החלטות ממשלה ושל החלטות מועצת רשות מקרקעי ישראל, שנשנה אותם כדי לייהד את הגליל. זה ייעשה גם בפיתוח הערים והיישובים הקיימים, וגם בפריצה גדולה של יישובים חדשים ושל חוות. אני הולך להביא חקיקה שהממשלה רשאית לקבל החלטה על הקמת יישוב, ומיד להעלות שכונת חלוץ של גרעיני משפחות, כמו שאנחנו עושים ביהודה ושומרון".

כשהוא נשאל מדוע לא ראינו את המהפכה המתוכננת בנגב ובגליל כבר בקדנציה הזאת, לסמוטריץ' יש תשובות מוכנות. הוא מציג רשימה ארוכה של פעולות והקצאות תקציביות שקרו בקדנציה הזאת, תוך כדי מלחמה. "ראשית עשינו המון, המון. הקצבנו עשרות מיליארדים לייהוד הנגב והגליל. תוך כדי מלחמה, כשכל התקציבים היו בקיצוצים, השקעתי שני מיליארד שקל בשנה בתוכנית האצת נדל"ן, שבסוף המשמעות שלה הייתה 20 אלף דירות במחיר מטרה. נתנו 50 אחוז מהדירות בהעדפה למילואימניקים. ככה מייהדים. אנחנו קיבלנו כבר החלטה להגדיל את זה ל־75 אחוז למילואימניקים, והיתר בני המקום. תיקנו את החוק של ועדות הקבלה, כדי שיישובים קהילתיים יוכלו לגדול. אנחנו מקימים עכשיו 11 יישובים בנגב, כבר תקצבנו את העלייה לקרקע של שכונות החלוץ. אבל אני לא צריך לדבר, לך תשאל את ראש עיריית כרמיאל, וראש עיריית נוף הגליל, וראש עיריית טבריה, וצפת, וקריית שמונה, ושדרות, ונתיבות, ואופקים, תשאל אותם מה הם אומרים עליי. הם הרי אמרו שעשינו הרבה מאוד. לך תראה ביישובים, בקיבוצים, במועצות האזוריות, כמה מעריצים את שרת ההתיישבות אורית סטרוק".

בנוסף לכך, אחד השינויים שיאפשרו את המהפכה המיוחלת הוא המינוי לתפקיד ראש רמ"י של יהודה אליהו, מי שבתפקידו הקודם כראש מינהלת ההתיישבות ניצח על תנופת ההתיישבות ביהודה ושומרון. "זה אחד המינויים הכי טובים, הכי חשובים. תראה כמה אני צריך להילחם מול כל המשפטנים. מנסים לסכל את המינוי הזה, כי מבינים שהוא יבוא לעשות גם שם את הסדר שהוא עשה במינהל האזרחי".

אני עושה אחדות יום־יום

איזו קואליציה היית רוצה שתקום בכנסת ובממשלה הבאה, אותו דבר?

"צריכה לקום קואליציה של המחנה הלאומי. קודם כול זה הבסיס, אנחנו צריכים לנצח, ואז קווי היסוד מאוד ברורים והמדיניות מאוד ברורה. רגע אחר כך צריך לפתוח את הדלת לכל מי שרוצה להצטרף תחת קווי היסוד האלה".

הוא מזכיר שהחרם בין הגושים הוא חד־צדדי. "אנחנו לא פסלנו אף פעם אף אחד. כל החרמות באים משמאל. מחרימים את נתניהו כי הוא מושחת, ואת סמוטריץ' כי הוא משיחי, ואת בן גביר כי הוא קיצוני. אנחנו אף פעם לא סגרנו דלת. ואם אתה שואל אותי אם הייתי רוצה להרחיב את הממשלה, בוודאי, הייתי רוצה שעוד אנשים ירגישו מיוצגים. ובכלל, שאנשים במערכת הפוליטית ירתמו את היכולות ואת הכוחות ואת הכישרונות שלהם כדי לעשות טוב, ולא בשביל להטריד את הקואליציה ואת המדינה באופוזיציה. ולצערי, יש אנשים שיש להם הרבה שנאה וקנאה ומשקעים אישיים, וזה מה שמאפיין את הפוליטיקה שלנו כמעט בכל עשר השנים האחרונות".

ואם יבואו בנט וליברמן ויגידו אנחנו מצטרפים לממשלה, ומה שאתם מחליטים בעניין בנייה בשטח C זה בסדר גמור, אבל תעזבו אתכם עכשיו משטח A ו־B – תהיה מוכן להתפשר כדי לצרף אותם?

"אני לא חושב שהוויכוחים אמורים להיות במקומות האלה עם מי שמציגים את עצמם כאנשי ימין, אבל אני מוכן לדבר על הכול אם תהיה נכונות. המצב כרגע הוא שזה שיח תאורטי, כי הצד השני מחרים. הוא אומר את זה גם היום".

כמה מדאיג אותך הקיטוב בעם בין גוש נתניהו לגוש האופוזיציה? אתה חושב שאפשר להמשיך עוד קדנציה כמו זו שהייתה, או שמוכרחים לעשות משהו כדי לשבור את הקיטוב הזה?

"יש הרבה אנשים שמדברים על אחדות, אני עושה אחדות. בתפקיד שר האוצר, שלו מוקדש 90 אחוז מזמני, אני עובד עם הייטקיסטים, תל אביבים, עם השמאל, עם אנשי הנדל"ן, אנשי הכספים וההון, עם אנשי הבנקים וכולי. ואני עובד בשביל כל עם ישראל. כל הרפורמות שאני עושה בכלכלה, ובקרנות הגידור, ובקרנות ההון סיכון, והשקעות במטרו וברכבות קלות וברכבות כבדות, אני מנהל את כל זה ואני עובד עם כל עם ישראל. בכלל, לא ניהלנו מלחמה לא בשביל הימין ולא בשביל הציונות הדתית, לא הסרנו איום קיומי איראני מהימין ומהציונות הדתית, לא ניהלתי כלכלה במלחמה לא למען הימין ולא למען הציונות הדתית. עבדנו ואני עדיין עובד למען כל עם ישראל.

"כשבניתי לניר עוז חבילת פיצוי מיוחדת של 450 מיליון שקל, בנוסף על כל מה שהיה מגיע להם לפי הנוסחאות של תקומה, שאלתי את עצמי אם זה ימין או שמאל או קיבוצניקים? אם הם מצביעים לי? לא! נישקתי את האדמה שהם דורכים עליה, הערצתי את עוצמות הנפש שלהם לחזור הביתה אחרי הטרגדיה הנוראה שהם עברו, ואמרתי, אני אביא להם את הירח.

"אז אנחנו עושים אחדות יום־יום. אני מדבר יום־יום עם אנשים שחושבים אחרת ממני ונראים אחרת ממני. ואני מתפשר לאורך כל הקדנציה שלי במשאים ומתנים עם השחקנים השונים בתוך השוק הישראלי. וכמו שאמרתי, אנחנו היינו נכונים גם בעניינים אידאולוגיים להגיע לפשרות ולהסכמות וליצור חיבורים. החרמות נמצאים בצד השני. ואני באמת חושב ורוצה להאמין שעם ישראל נמצא במקום אחר לחלוטין ממה שהוא היה ב־6 אוקטובר. הרבה יותר מאוחד, הרבה יותר מחובר. יש גם בפוליטיקה וגם בתקשורת גורמי קצה שמנסים לשסות אוכלוסיות ומנסים עדיין לזרוע את הפירוד הזה. אבל אני חושב שרוב העם עבר שינוי מאוד משמעותי במלחמה הזאת, אי אפשר לפספס את זה".

אם כבר הגענו לנושאים כלכליים, הצעדים שנקטת להוזלת מחירי הדלק זו לא כלכלת בחירות?

"העלייה במחירי הדלק היא מלאכותית, מכיוון שיש פה איזשהו משבר צדדי, ביטחוני, גאופוליטי, שגורם להתייקרות של מחירי האנרגיה. עכשיו, מה הבעיה? שדלק הוא מחולל אינפלציה. כשמחירי הדלק עולים, אז ההובלה עולה, ואז כל המחירים עולים, והחשש היה שהדבר הזה יוביל להדבקה, לגל של עליות מחירים שיכניס אותנו לסחרחורת של אינפלציה, ויבלום את המגמה המאוד חיובית שלנו עכשיו. ואז הנגיד יצטרך להעלות את הריבית, וזה יאט את הצמיחה, ואנחנו צריכים עכשיו צמיחה גדולה אחרי המלחמה. לכן נטרלתי את המרכיב הזה של התייקרות הדלק, כדי להמשיך את המגמה החיובית של ירידת האינפלציה ועליית הצמיחה".

לימינו של נתניהו

באיזה אופן המפלגה שלכם, ואתה באופן אישי, השפעתם על ניהול המלחמה ותוצאותיה?

"הייתה לנו השפעה מכרעת. אני חושב שבלעדינו, ביותר מצומת אחד המלחמה הייתה נעצרת. עמדנו לצידו של נתניהו, הפעלנו לחץ, אבל באחריות. אנחנו המפלגה היחידה שלא פרשה מהקואליציה, לא זגזגה.

"תראה, בינואר 25' נכתבת עסקת החטופים הקודמת, שהיא באמת סותרת הרבה מאוד מעולם הערכים שלנו. משוחררים מחבלים, רוצחים כבדים, דם על הידיים. אבל אני יודע שבקרוב הולכים למבצע עם כלביא, כי אנחנו דרכנו את הצבא בדצמבר 24', כשקיבלנו את המודיעין שאיראן דוהרת לפצצה ומשלשת את קצב ייצור הטילים הבליסטיים שלה. ואני אמרתי, אני לא מפיל עכשיו ממשלה. כי אם אתה הולך לבחירות אין מלחמה, ואתה לא מסיר איום קיומי, ואנחנו נפגוש את עצמנו עם איראן גרעינית. ואני לא יכול לספר את זה לא לך ולא לציבור, אפילו לא לאשתי.

"הייתה לנו השפעה מכרעת לצידו של נתניהו, בהרבה שיחות, בהרבה שכנוע, בהרבה עבודה מקצועית, בהרבה לבוא מוכן לדיונים ולקרוא חומרים ולהתייעץ ולדבר".

נתניהו מחמיא לך לאחרונה. לפני כמה ימים הוא אמר שאתה חבר ענק שלו, משהו כזה. מאיפה זה בא?

"נוצרו לנו יחסי עבודה מאוד מאוד טובים בקדנציה הזאת. יש בהם גם ויכוחים ומחלוקות, היו לא מעט חיכוכים, אבל יש בהם הרבה מאוד הערכה הדדית, ובעיקר הבנה שיש אחריות לאומית, ושאנחנו תמיד שמים את טובת מדינת ישראל לפני האינטרס הפוליטי. אני אומר לכם שהייתה לנו השפעה מכרעת על המהלכים של המלחמה, בדינמיקה מאוד עדינה, מאוד מורכבת, של איך מנהלים פוליטיקה בתוך מלחמה".

מה צריך לעשות בעזה בקדנציה הבאה?

"לכבוש אותה באופן מלא, להתחיל בממשל צבאי, לשקם את הפליטים מחדש במדינות ערב אחרות, וליישב אותה ביהודים. זה ויכוח שיש לי עם נתניהו מתחילת הממשלה. וזה גם תלוי בכמה אנחנו נהיה גדולים, כמה מנדטים נקבל ונוכל להשפיע.

"זו לא רק עבודה שלי. אנחנו עובדים בשבילכם ארבע שנים. כדי שאנחנו נוכל לעבוד ארבע שנים, אנחנו רוצים עכשיו את ההתגייסות של הציבור להביא את הניצחון הזה. גם ניצחון של המחנה הלאומי כולו, ובתוכו דרוש למחנה עמוד שדרה חזק מאוד, שהוכיח גם יכולת עמידה בלחצים – מהקואליציה עם מנסור עבאס, שהיינו היחידים שעמדו נגד זה, ועד עמידה עכשיו בכל הלחצים בתקופת המלחמה. אתה צריך גם אידאולוגיה ועמוד שדרה אידאולוגי ויכולת עמידה, וגם יכולת ביצוע גדולה. הציבור חייב להבין מה עומד על כף המאזניים, ולהיות שותף בניצחון הזה. שכל אחד ישקיע ויתגייס לשכנע את המשפחה, את החברים, את השכנים, כי אנחנו במלחמה על הבית וכולם צריכים להיות שותפים. כדי שנצליח, אנחנו צריכים שיהיה לנו עמוד שדרה גדול של מפלגה ציונית דתית גדולה וחזקה, וזה עכשיו בידיים של הציבור".