בדור שבו אנחנו כל כך רגילים לדברים גרנדיוזיים, נוצצים; כשסופרים לנו בכל רגע נתון כמה אנשים מתעניינים בנו, כמה הסתכלו, כמה אהבו, כמה הגיבו; כשכל אחד הופך להיות מפיק, במאי, תסריטאי וכוכב – אבל בסוף אתה בכל זאת תמיד נשאר לבד. לתוך העולם הבלתי ייאמן שאנו חיים בו מגיע הנס של חנוכה, נס שבסופו של דבר הוא לא כמו קריעת ים סוף. בסך הכול כד קטן של שמן שמצאו מתחת למדרגות. נס צנוע מאוד, לכאורה. לא שבירה של טבע, לא שידוד מערכות כללי, ועדיין – המציאה הזאת!
בתוך קושי וכאוס ואיומים מכל כיוון, מתוך מאבק קשה ותחושת ייאוש של המון אנשים מסביב – למצוא נקודה קטנה אחת שבה אין טומאה. שבה אין את הדרישה היוונית להיות בתחרות אין־סופית שלא משנה מה, היא לא נגמרת לעולם. למצוא אור אחד קטן שמניס את החושך מסביב. וגם אם הוא כבה אחרי שעה או שעתיים, למחרת מדליקים אותו שוב, ומוסיפים לו עוד אחד. תמיד להמשיך להתחדש.
מבט של שמן זך
אני חושבת שבדור שלנו, למצוא בתוך עצמך פך שמן זך – משהו שהוא אתה לגמרי, לא כדי שידעו, לא כדי לקבל לייקים, לא כדי להיות הדבר הבא; משהו פנימי שנותן לך שמחת עולם, שמחבר אותך לאמת שלך, לאמת של הקדוש ברוך הוא, שהופך אותך לבן חורין אמיתי – זוהי מציאה עצומה, לא פחות מנס חנוכה. קראתי הרבה ראיונות עם גיבורי שבי שחזרו מעזה, ואצל כולם אני רואה את פך השמן הזה ומתרגשת עד עמקי נשמתי. בתוך החושך הנורא, בתוך אובדן טוטאלי של שליטה על כל מציאות החיים, בתוך הניסיון שאולי הוא אחד הקשים ביותר שאפשר לעבור כאן בעולם – כל אחד מהם מצא פך של שמן זית זך. מצא בתוכו מקום קדוש שאליו לא יוכלו להגיע ידיים טמאות, מצא נקודה של אור ששום חושך ארור לא יוכל לכבות, ורואים את זה בעיניים שלהם, תסתכלו עליהם! לכולם יש את המבט הזה, מבט של שמן זית זך. אבל לא רק להם.
אולי יעניין אתכם
לכן דווקא בחנוכה הזה, ביום שבו שוב הצליחו רשעים ארורים לרצוח באוסטרליה אנשים שבאו לחגוג רק בגלל שהם יהודים, אני מנסה להזכיר לעצמי שגם לי ולכולנו יש בתוכנו את הפך הזה. והנס הזה הוא גם שלי, הרי בברכת המזון אמרתי היום "בימים ההם בזמן הזה". וגם בי יש את הכוח הזה לזכור את הטוב, להאמין באור, לדעת שסוף האמת לנצח. ושאפילו נקודה אחת קטנה, צנועה, בקושי מורגשת, אבל שהיא כולה שלי – היא נס עצום, שמחבר אותי ברגע לדבר הנפלא, הקשה, הסוער והמטורף הזה שנקרא חיים.
קרוקטס ספרדיים במילוי רוטב בשמל ופטריות. צילום: שושי גרינוולד
הקרוקטים הנפלאים האלה מגיעים מספרד. שם מגישים אותם בכל מסעדה ספרדית טיפוסית, וזה אוכל עממי אהוב ממש כמו הפלאפל שלנו. לא מכינים אותם מתפוחי אדמה, אלא מרוטב בשמל שמקררים אותו ועושים ממנו כדורים ומטגנים. הרוטב מתרכך בזמן הטיגון וחוזר להיות רך, ותוספת הפטריות פשוט משלימה את החגיגה כולה.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן קירור הרוטב:
שעתיים או יותר
זמן טיגון:
4-3 דקות
כ־30 קרוקטים
למלית:
בצל קטן קצוץ דק
3 כפות שמן זית
סלסילת פטריות קצוצות גס
מלח ופלפל
לרוטב:
3 כוסות חלב
חצי כוס קמח
50 גרם חמאה
לציפוי וטיגון:
2 ביצים
חצי כוס חלב
כוס וחצי פירורי לחם
כוס וחצי קמח
שמן לטיגון
מכינים את הפטריות: מזהיבים את הבצל הקצוץ עם שמן הזית על אש בינונית כ־10 דקות, מערבבים מדי פעם עד להזהבה. מגבירים את האש ומוסיפים את הפטריות, מתבלים במלח ופלפל ומטגנים עד להזהבה. מוציאים ושומרים בצד. בסיר חלבי ממיסים את החמאה. מוסיפים את הקמח ומטגנים תוך כדי ערבוב לקבלת פירורים אחידים. מוסיפים כוס אחת של חלב ומערבבים היטב עד שאין גושים, הכי מומלץ בעזרת מטרפה ידנית. מוסיפים את 2 כוסות החלב הנוספות, וממשיכים לבשל תוך כדי ערבוב עד שהכול מסמיך ומתאחד. מתבלים במלח ופלפל, מוסיפים את תערובת הפטריות והבצל, מערבבים היטב ומסירים מהאש. מעבירים לצלחת גדולה או לתבנית רחבה ומצננים. מעבירים למקרר לשעתיים כדי שהרוטב יתייצב לחלוטין. אפשר גם יותר ואפשר גם להקפיא.
מכינים את הקרוקטס: מסדרים בצלחת אחת קמח, ובצלחת השנייה פירורי לחם. בצלחת השלישית טורפים את הביצים והחלב ומתבלים במעט מלח. יוצרים מרוטב הבשמל הקר כדורים (אפשר להרטיב מעט את הידיים כדי להקל על הגלגול) בקוטר 2 סנטימטרים. טובלים כל כדור בקמח, לאחר מכן בביצה הטרופה ולבסוף בפירורי לחם. מחממים שמן לטיגון עמוק. כשהשמן מבעבע קלות, מכניסים בכל פעם כמה כדורים, מטגנים 4-3 דקות עד להזהבה, ומעבירים לנייר סופג.
לתגובות:
קרוקטס ספרדיים במילוי רוטב בשמל ופטריות. צילום: שושי גרינוולד