"המטרה שכל מי שהיה לו חלק במחדל יידרש לתת תשובות"

יותר משנתיים אחרי אסון 7 באוקטובר, הקואליציה החלה לקדם את הקמתה של ועדת חקירה למחדל שהוביל לטבח. ביום רביעי האחרון הצעת הקואליציה עברה בקריאה טרומית, לצד התנגדות נחרצת של האופוזיציה. אלא שלא מדובר במודל ועדת החקירה הממלכתית הקבוע בחוק, נוכח חוסר האמון שיש לקואליציה ולמצביעיה בבית המשפט העליון – בדגש על העומד בראשו, הנשיא יצחק עמית. על פי החוק הקיים כיום, ברגע שהחליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה היא צריכה להודיע על כך לנשיא העליון, והוא ממנה את יושב ראש הוועדה ואת שאר חבריה.

במקום זאת הניחה הקואליציה הצעת חוק חדשה ובה מודל שוויוני לוועדת החקירה. את החוק מוביל חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד, והשם שנתנו בקואליציה לוועדת החקירה המוצעת הוא "ועדת חקירה לאומית". המודל המוצע זוכה להתנגדות נחרצת של מפלגות האופוזיציה.

על פי המודל תקום ועדה של שישה חברים, שיש שלוש דרכים למנות אותם. הדרך הראשונה – והיא הדרך שבה הקואליציה רוצה ללכת – היא בחירה של ששת החברים ברוב של 80 חברי כנסת, כשכמובן האופוזיציה צריכה לתמוך, לפחות בחלקה, במועמדים. הרעיון מאחורי המודל הזה הוא הרצון של חברי הקואליציה שכל הדמויות שירכיבו את הוועדה יהיו מוסכמות על שני הצדדים.

במידה שהאופוזיציה תתנגד לדרך בחירה זו, מציעה הקואליציה דרך שנייה, שעל פיה כל אחד מהצדדים ימנה שלושה חברים, כאשר לצד השני אין אפשרות להטיל וטו על המועמדים. הרעיון במודל זה הוא ליצור ועדה שבה כל הצדדים מיוצגים, גם אם אין הסכמה על זהות חברי הוועדה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

במידה שבאופוזיציה לא ישתפו פעולה גם עם המודל הזה, בקואליציה מציבים דרך בחירה שלישית. על פי ההצעה, יושב ראש הכנסת ייכנס לנעליה של האופוזיציה וימנה במקומה את חברי הוועדה, אם היא תסרב לעשות זאת. סעיף זה זוכה לביקורת נרחבת בשורות האופוזיציה, שכן יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה, כמו קודמיו בתפקיד, מייצג את המפלגה שלו, ובמקרה זה מדובר בליכוד. למעשה, טוענים באופוזיציה, מינוי חברי הוועדה בשמם על ידי נציג בכיר של הקואליציה יוצר מצב שבו כל חברי הוועדה ממונים על ידי הקואליציה.

"זה טיעון שצריך להתייחס אליו בכובד ראש, אבל כשצוללים לעומק מבינים שאין שום סיבה להגיע אליו", אומר חבר הכנסת אריאל קלנר, מוביל חקיקת ועדת החקירה, "כל הסיבה שהאופציה הזאת בכלל נמצאת בחוק, היא כדי למנוע מצב שבו האופוזיציה תחליט להחרים את הדיונים ולמנוע את הקמתה של ועדת חקירה לאומית שתחקור את המחדל על כל חלקיו".

למה לא לחפש מודל שיהיה מוסכם גם על האופוזיציה?

"אדרבה. יש לחברי האופוזיציה הצעות ייעול לחוק, כאלה שיבטיחו בעיניהם בצורה טובה יותר ייצוג שווה לכל מגוון הדעות בחברה הישראלית? שיבואו להציע אותן. אנחנו באמת רוצים להביא להקמתה של הוועדה הטובה ביותר שאפשר כדי לחקור את המחדל. ועדה שתשאל את כל השאלות, ותעסוק בכל הנושאים, בלי לתת הנחות לאף אחד. אם יש להם הצעות או התנגדויות ענייניות, אני ממש אשמח שהם יציגו אותן בוועדה או אפילו יבואו אליי ללשכה, נדון בהן ונמצא את הנוסחה הטובה ביותר. אבל זה לא מה שהם עושים. הם מנסים לערער על כל אפשרות להקים ועדת חקירה שהיא לא ועדה שיצחק עמית ימנה אותה לבד. זה לא מקובל עלינו, וכמו שאנחנו רואים בסקרים האחרונים, גם לא על רוב הציבור הישראלי".

בסופו של דבר, הטיעון של האופוזיציה הוא שהוועדה שאתם מקימים תעשה הנחות לקואליציה, ובדגש על ראש הממשלה נתניהו שהיה ראש הממשלה ברוב תקופת המחדל.

"המטרה של הוועדה הזאת היא שכל מי שהיה לו חלק במחדל, כל מי שכיהן בתפקיד שקשור למחדל, ייחקר וייתן את התשובות שלו. זה נכון לדרג הצבאי, זה נכון לדרג המשפטי, וזה בוודאי נכון לדרג המדיני. כולם צריכים לתת תשובות. זאת בדיוק הסיבה למה אנחנו מתעקשים על ועדת החקירה שאנחנו מציעים, ולא ועדת החקירה בנוסח הקבוע בחוק".

זו לא תשובה לטענות. איך אתם מונעים בחוק את האפשרות שהדרג המדיני לא ייחקר, כמו שהאופוזיציה טוענת שיקרה בחוק החדש?

"אחד מסעיפי החוק קובע שכל שני חברי ועדה יכולים לזמן את כל מי שהם רוצים לתת עדות. זה אומר שאפילו לא צריך את כל נציגי האופוזיציה כדי לזמן כל אחד, כולל ראש הממשלה. זה מנגנון שמבטיח שכל אחד ואחד יוכל לשאול את השאלות שבעיניו נראות קריטיות כדי להגיע לחקר האמת. מי שמתנגד למודל הזה לא מתנגד כי הוא חושש שהאמת לא תיחקר – הוא חושש מזה שהיא כן תיחקר, ורוצה לעשות הכול כדי למנוע זאת".

אילו חלקים אתה חושש שלא ייחקרו בוועדת חקירה ממלכתית כפי שקבוע בחוק?

"כל מה שקשור למערכת המשפט וכל מה שקשור לקמפיין פירוק הצבא. זה לב האירוע, ואני לא חושב שוועדה שיצחק עמית ימנה תחקור את הנושאים הללו, שקשורים אליו ישירות. הרי קמפיין פירוק הצבא נעשה כמחאה על הרפורמה המשפטית, ואת ההחלטות המשפטיות קיבלו שופטי בית המשפט העליון. כבר ראינו בוועדות קודמות, כדוגמת ועדת החקירה שהוקמה לאסון מירון, שמערכת המשפט לא מוכנה אפילו לדון בחלקה במחדלים. הרי בוועדה אין אפילו אזכור במילה לעובדה שבית המשפט פסל את כל הצעדים שהממשלות השונות ניסו לעשות כדי להפקיע את שטח מירון ולהעביר אותו לאחריות המדינה, כמו בכותל. הרי אם ההפקעה הייתה מתבצעת, סביר מאוד להניח שהמחדל לא היה מתרחש. הממשלה ניסתה שוב ושוב לעשות את זה, ובית המשפט מנע ממנה. אבל האם הוא לקח אחריות על זה? הוא אפילו לא טרח להזכיר את חלקו".

זה לא לב האירוע. שני הנושאים האלה חשובים, אבל הם בוודאי לא שווים לקונספציות הצבאיות והמדיניות, וההחלטות שקיבלו הדרגים האלה לאורך השנים.

"אני לא מסכים עם הטיעון. האירועים שהתרחשו בשנה שלפני הטבח, הקריאות לסרבנות והמחאות היו קטליזטור לחמאס כדי לצאת למתקפה. זה לא אני אומר, אלא הם עצמם. רק ועדה שתקום בצורה שוויונית לכל חלקי העם תוכל לחקור את האירועים הללו. וזה נכון גם לגבי החלטות שהתקבלו לאורך הדרך. מי יחקור את השאלה מדוע ישראל לא חיסלה את מוחמד דף, למרות שהוא היה על הכוונת שלנו ולמרות ההמלצה הצבאית, רק בגלל שבית המשפט אסר על כך בגלל נזק אגבי? האם ההחלטה הזאת בסוף עזרה למדינת ישראל או פגעה בה והובילה למותם של יהודים וישראלים רבים? אלה סוג השאלות שוועדה שבית המשפט יקים לא תחקור".

אלה ללא ספק שאלות שצריכות להישאל. אבל שוב, הנושאים העיקריים שצריכים להיחקר הם ההחלטות הצבאיות והמדיניות.

"זה משפיע גם על זה. הרי בסוף את ההחלטות הללו לא קיבל מחשב. קיבלו אנשים. השלושה שללא כל ספק – ויש לכך קונצנזוס מלא – הם האשמים העיקריים במחדל הם הרצי הלוי כרמטכ"ל, אהרון חליוה כראש אמ"ן ורונן בר כראש השב"כ. השלושה הגנו על המחאות ופירוק הצבא, איפשרו אותו, השתמשו בפוזיציה שלהם כדי לתקוף את מדיניות הממשלה בנושא הרפורמה. אני בהחלט חושב שהם סבורים כי ועדת חקירה שתמנה מערכת המשפט, שהיא זאת שנהנתה יותר מכול מההתנהלות שלהם בנושא, תתייחס אליהם בצורה מעודנת יותר מאשר היחס שהם ראויים לו. אני, ומחצית מהציבור הישראלי, לא סומכים על ועדה שתמונה על ידי מערכת המשפט. לכן יצרנו את המנגנון הזה, ואנחנו נחושים להעביר אותו".

הציבור רוצה פשרה

כיום בחוק הישראלי ישנם שלושה מודלים של ועדות חקירה, שרק אחת מהן זכתה לתואר ועדת חקירה ממלכתית. הראשון הוא המודל של ועדת החקירה הממלכתית, שפורט קודם לכן, לה יש את הסמכויות הנרחבות ביותר בחוק. כאמור, את הוועדה מקימה הממשלה, אם מצאה לנכון לעשות זאת. ישנו מסלול נוסף שבו הוועדה לביקורת המדינה יכולה להקים ועדה שכזו, אם דוח של מבקר המדינה מונח על שולחנה. במשך חודשים ארוכים ניהל יושב ראש הוועדה הקודם, חבר הכנסת מיקי לוי, קמפיין שקרא למבקר המדינה אנגלמן להניח דוח חלקי ולא ממצה על השולחן במטרה לפתוח בוועדת חקירה. זאת במקביל לכך שיושב ראש מפלגתו של לוי, יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד, מנהל קמפיין מקביל שנועד לערער את אמינות בדיקת המבקר בנושאים אלה. לבסוף, גם כאשר החל המבקר לפרסם את הדוחות, לוי נמנע מלהקים את ועדת החקירה שרצה. הטיעון שלו, כפי שמסר ל'בשבע', היה שהתחקירים עסקו בנושאים שאינם מרכזיים למחדל, ולא בנושאי הליבה. יש לציין שהעובדה שהדוחות בנושאי הליבה טרם פורסמו נובעת מגרירת רגליים של צה"ל בנושא.

הוועדה השנייה הקבועה בחוק היא ועדת חקירה ממשלתית, ועדה שהממשלה ממנה כדי לחקור נושא מסוים לפי בקשתו של השר הממונה. ועדת החקירה הממשלתית אומנם מחזיקה בפחות סמכויות מאשר ועדת החקירה הממלכתית, אך אם מוצב בראשותה שופט ישנה אפשרות להעניק לה את כל הסמכויות הקיימות בחוק לוועדת חקירה ממלכתית. זה המודל שבו בחרה ממשלת אולמרט, כשהקימה את ועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה. המודל השלישי הקיים בחוק הוא מודל ועדת חקירה פרלמנטרית, שאותה ממנה הכנסת והיא מחזיקה במעט מאוד סמכויות, באופן יחסי. לפי רוב הפרשנים המשפטיים, ועדה זו מחזיקה בסמכויות של ועדת כנסת רגילה.

בציבור הישראלי, כך מצביעים הנתונים, אין אמון בשלושת המודלים הקיימים כיום בחוק – וכאמור, רק השניים הראשונים רלוונטיים לצורך חקירת המחדל שהוביל לטבח. במקום זאת נמצאות על השולחן שתי הצעות שאינן קיימות כיום בחוק. הראשונה היא הצעת הקואליציה שהדיונים עליה החלו השבוע. השנייה היא פשרת הנשיא הרצוג, שקובעת כי מי שימנו את חברי ועדת החקירה יהיו נשיא העליון יצחק עמית וסגנו השופט נועם סולברג. שתי האפשרויות נבחנו השבוע במסגרת סקר של המכון למדיניות העם היהודי, לצד האפשרויות הנוספות הקיימות בחוק, והציגו תוצאות מפתיעות למדי.

על פי נתוני הסקר, רק 21 אחוזים מהציבור הישראלי מעוניינים בוועדת חקירה ממלכתית הקבועה בחוק. בציבור היהודי רק 18 אחוזים היו רוצים שיצחק עמית יקבע את הרכב הוועדה לבדו. הנתונים מעידים על אובדן האמון ההולך וגובר בנשיא העליון עמית, לאור התנהלותו מאז כניסתו לתפקיד. עוד עולה מנתוני הסקר כי 27 אחוזים מהציבור רוצים את מודל הפשרה של הנשיא הרצוג.

בהצעת הקואליציה תומכים 28 אחוזים מהציבור הישראלי. למעשה, מכל האופציות שהוצגו בסקר זאת האפשרות שזכתה לתמיכה הגבוהה ביותר, אם כי מדובר בשוויון סטטיסטי לפשרת הנשיא. כשבודקים רק את הציבור היהודי, אחוז התמיכה בתוכנית של הקואליציה עולה אף יותר, ומגיע לשליש מהציבור היהודי. הסקר מלמד, בנוסף לכך, על תמיכה מועטה בהצעות כדוגמת ועדה שמוקמת על ידי הממשלה, או כזאת שתוקם על ידי הכנסת. בשתי ההצעות האלה יחד ישנה תמיכה של 15 אחוזים, כאשר 8 אחוזים תומכים בוועדה שתוקם על ידי הכנסת ו־7 אחוזים תומכים בוועדת חקירה ממשלתית.

אומנם בחישוב הנתונים הכולל ניתן לראות מעין שוויון בין התומכים במודלים המבוססים על בית המשפט העליון (48 אחוזים) ובין התומכים במודלים המבוססים על הדרגים הפוליטיים (43 אחוזים), וכשצוללים לעומק הנתונים רואים חלוקה ברורה בין הימין לשמאל. הימין תומך בצורה כמעט מוחלטת במודלים הפוליטיים, בעוד בשמאל התמיכה במערכת המשפט מוחלטת. למעשה, מדובר בשיקוף של הוויכוח הפוליטי שמתנהל בישראל בשנים האחרונות. בציבור היהודי, הסקר מלמד דווקא על תמיכה גדולה יותר במודלים שתומכים במינוי בדרג הפוליטי מאשר מינוי שמבוצע על ידי מערכת המשפט. יחד עם זאת, מדובר בשוויון סטטיסטי בין הצדדים.

מהסקר עולה תמונה נוספת: רוב הציבור בישראל מעוניין במודל פשרה כזה או אחר. בשמאל ישנה העדפה מובהקת לפשרת הנשיא, שאינה מקובלת בימין. בימין ישנה העדפה לפשרת הקואליציה שמקודמת בימים אלה. קבוצת האוכלוסייה היחידה שמעדיפה במובהק מודל שאינו מתפשר היא הציבור הערבי בישראל, שמביע תמיכה נרחבת במינוי ועדת חקירה על ידי הנשיא עמית.

"נתניהו בקמפיין נגד מערכת המשפט"

"מה שאנחנו רואים בסקר זה שהמחלוקת הישראלית שמלווה אותנו בשנים האחרונות זולגת לכל תחום ותחום", אומר פרופ' ידידיה שטרן, נשיא המכון למדיניות העם היהודי, "הכוונה כמובן למחלוקת לגבי האמון בדרג מקצועי או פקידותי לעומת האמון בדרג הפוליטי".

עד כמה מדובר בחלוקה מובהקת?

"היא מובהקת מאוד. אנחנו רואים שלציבור הימני אין אמון בדרגים המקצועיים או הפקידותיים, תלוי לפי המגדיר, ולציבור השמאלי אין אמון בדרגים הפוליטיים. צריך לומר עוד נתון מאוד ברור בכל סקר אפשרי: אחוז הימנים בציבור היהודי גדול יותר מאחוז השמאלנים. אנחנו גם רואים שהתשובות רוחביות. כלומר, אנחנו יכולים לדעת מראש מה יהיו התשובות, או לכל הפחות אזור התשובות, לפי השייכות הפוליטית".

ועדיין, לפי תוצאות הסקר אנחנו רואים שבמודל הקבוע בחוק, ועדת חקירה ממלכתית, רק חמישית מהציבור תומך. אפילו בתוך מחנה השמאל אין רוב לוועדה שתמונה על ידי הנשיא עמית. מה זה אומר על האמון בו?

"זאת נקודה חשובה שחשוב לשים לב אליה. הנתונים ברורים, וצריך לתת להם פרשנות סבירה. בעיניי, הבעיה שגם מצביעי השמאל מצביעים עליה היא לא בחוק ועדות החקירה, אלא בנשיא עמית עצמו. בעובדה שגם בציבור השמאלני בישראל ישנה הבנה שמחצית מהעם, כלומר הצד הימני במפה הפוליטית, לא סומך כלל על הנשיא עמית. לכן הם תומכים בפשרת הנשיא שמוסיפה להליך הבחירה את סגן הנשיא סולברג, עם כל המטען והרקע שהוא מגיע איתו. זה מתוך מחשבה שעמית וסולברג מייצגים כל אחד אגף אחר בחברה הישראלית, ולכן שילוב של שניהם ייצר ועדה שכולם יכולים לסמוך עליה".

ומהצד השני, אנחנו רואים חוסר תמיכה מוחלט ברעיון שהממשלה או הכנסת ימנו את הוועדה.

"נכון, וחשוב להבהיר: מדובר בכך שהכנסת תמנה את הוועדה ברוב רגיל, כלומר שבעצם הקואליציה תהיה זאת שתמנה את הוועדה. את אותם חששות שמביע הימין ממינוי של יצחק עמית, מביע השמאל ממינוי של הקואליציה. לגבי הממשלה זה ברור, באופן טבעי האופוזיציה מתנגדת לממשלה. אבל גם למינוי של הכנסת, שם לקואליציה יש רוב מוחלט, יש התנגדות מאותה סיבה. לכן אנחנו רואים את המודל של הקואליציה שמציע שיתוף פעולה בין הקואליציה והאופוזיציה, והמודל הזה זוכה לתמיכה הגדולה ביותר בקרב מצביעי הימין".

מה אפשר ללמוד מכך שבשני המחנות מעדיפים מודלים של פשרה?

"אפשר להבין שהחברה הישראלית מגלה כאן בגרות. החברה הישראלית מבינה שאת אירועים הללו צריכים לחקור בצורה שכל העם ייתן אמון בהליך. בסופו של דבר, המטרה היא להגיע לחקר האמת, ואת זה כל העם רוצה".

האופוזיציה, כאמור, מתנגדת נחרצות למודל של הקואליציה. יושב ראש האופוזיציה, לפיד, אמר בדיון בכנסת ביום רביעי כי "נתניהו בורח מאחריות, זו המטרה היחידה. לעזור לו לברוח, לעזור לו להפיל אחריות על אחרים". בקרב מפלגות האופוזיציה, במיוחד ביש עתיד ובדמוקרטים של יאיר גולן, תומכים במודל ועדת החקירה הממלכתית הקבוע בחוק.

"הצעת הקואליציה מבקשת לעשות קרקס מחקר האמת", אומרת חברת הכנסת מירב כהן מיש עתיד, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, "במקום ועדת חקירה, מציעים ועדת טיוח. באיזה עולם נותנים למי שנחקר לבחור את חוקריו ואת גבולות החקירה? אין שום הצדקה למעורבות הפוליטית בבחירת הרכב הוועדה. יש במדינת ישראל חוק, יש כללים למינוי ועדת חקירה ממלכתית, במטרה להגיע לחקר האמת. ועדות חקירה ממלכתיות הוקמו פה גם לאחר מחדלים בקנה מידה הרבה יותר קטן, ומי שמונע את חקר האמת עכשיו מזמין אלינו את המחדל הבא".

בסוף זה לא מודל החקירה הראשון שהמפלגה שלך מתנגדת לו. הרי יושב ראש האופוזיציה מתנגד נחרצות לבדיקות מבקר המדינה, בטענה שהן ייתנו הגנה לנתניהו, למרות שבכל דוח מוכח הפוך. האם את יכולה להבין את התחושה, בוודאי במחוזות הימין, שהאופוזיציה לא באמת רוצה להגיע לחקר האמת?

"להפך. כמעט כל מי שאני מדברת איתם, גם עמוק במחוזות הימין, מבקשים שתוקם ועדת חקירה ממלכתית. אלו שמתנגדים, מתנגדים כי הם מפחדים שהאמת תצא לאור. לא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין איך זה שרק אלו שהחזיקו בהגה המדיני ב־7.10 מבקשים למנוע ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק".

אנחנו רואים בסקרים, במיוחד זה שפורסם השבוע, כי הציבור לא נותן אמון בוועדת חקירה ממלכתית. איזה מודל אתם מציעים שיזכה לאמון של כל הציבור?

"זו הטעיה, משום שהיה ריבוי תשובות לשאלה, ויחד עם מנגנון אחר יצא 48 אחוזים בעד ועדת חקירה ממלכתית, ומספר נמוך בהרבה נגד. ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק היא לא ההצעה שלנו, אלא של מדינת ישראל, וההצעה הזאת מקובלת על רוב גדול מאוד ויציב מאוד בציבור הישראלי. פעם אחר פעם, סקר אחרי סקר, אנו רואים רוב בעד ועדת חקירה ממלכתית על פי חוק, בוודאי על פני כל חלופה".

לפי ממצאי הסקר, רק חמישית מהציבור רוצים את המנגנון הקבוע החוק, ובאותה מידה 43 אחוזים תומכים במודלים מבוססי המערכת הפוליטית ולא המשפטית. אלה נתונים דומים מאוד בין המחנות.

"אני לא אהיה חלק משום מנגנון שמטרתו לטייח את האמת, ולא אסכים לאף ועדה שמטרתה המוצהרת מראש היא 'לרצות את כולם'. ועדת חקירה אמורה להצביע על גורמי הכשל והאשם שהובילו למחדל, ולעזור במניעת המחדל הבא. המטרה היא להציל חיי אדם, ומהשאלה שלך נראה שיש מי ששכחו את זה. ועדת חקירה ממלכתית תקום. או על ידי הממשלה הזאת, או ברגע שנחליף אותה בבחירות".

נוכח אירועי פרשת הפצ"רית, האם ניתן להבין את החשש בקרב הימין כי דווקא מערכת המשפט תעשה הכול כדי לחקור בצורה חלקית את הנסיבות שהובילו לטבח?

"זה בדיוק האסון הפוליטי של מדינת ישראל. ראש הממשלה נמצא בקמפיין מתמשך נגד מערכת המשפט כדי למלט את עצמו מהדין, פועל לילות כימים כדי להחליש את האמון הציבורי, ואז מטעמו באים וטוענים שהאמון הציבורי במערכת המשפט נמוך. אם יש משהו שפרשת הפצ"רית מלמדת אותנו זה שהאמת סופה לצאת לאור, יהיה המחיר אשר יהיה, ולא משנה עד כמה או את מי התוצאות עלולות להביך".

חבר הכנסת קלנר מודע לאפשרות שוועדת החקירה שהקואליציה תקים אולי תפורק עם הקמת הממשלה הבאה, בהנחה שהממשלה שתקום תהיה ממשלה בהובלת האופוזיציה של היום. "האמת היא שאין לנו דרך למנוע מהם לפרק את הוועדה בכנסת הבאה", אומר קלנר, "אבל הציבור יוכל לראות בעצמו מי מנסה לטייח את האמת ומי מנסה לעשות הכול כדי להוביל לכך שהמחדל ייחקר לעומק, ושום חלק בו לא יישאר מחוץ לחקירה. אם האופוזיציה רוצה להקים ועדת חקירה בתמיכת מנסור עבאס ואחמד טיבי, אני לא חושב שהציבור הישראלי יהיה מוכן לזה".