ועדה "ממלכתית" היא חקירה שתוצאותיה ידועות מראש

1

אם יש את נפשכם להבין מדוע מתעקשים הממשלה ותומכיה לא לחקור את אסון ה־7.10 באמצעות הגוף המכונה "ועדת חקירה ממלכתית", די לכם אם תתבוננו מעט בהתנהלות מערכת המשפט בפרשה החמורה של חקירת הפצ"רית. התנהלות שמוכיחה עד כמה השחיתות, ההטיה הפוליטית וחלוקת עם ישראל בין מחנה הטובים שלנו למחנה הרעים שלהם הפכו להיות לחם חוקה של מערכת משפט חסרת עכבות וחסרת בושה, שמועלת בתפקידה להיות ממונה על האמת, הדין והצדק. השופט יצחק עמית, המכונה נשיא בית המשפט העליון, מתפקד כשותף מלא בקנוניה, שמנצח על המקהלה הזאת ונותן את ידו להתנהלות של משוא פנים ועיוות הדין. וזה האיש שמצפים כי נפקיד בידיו, כמרכיב ועדת החקירה הממלכתית, את גורלם של יריביו המרים, הממשלה והקואליציה ותומכיהן, ונסמוך עליו שידאג כי יזכו לדין צדק בוועדת החקירה.

2

התנהלות מערכת המשפט ואכיפת החוק בחקירתה הפלילית של הפצ"רית ובבדיקת ענן החשדות שמגיע עד ליועמ"שית, אינה מותירה מקום לספק כי נעשה כאן ניסיון לפעול בכל דרך כדי לקבור את הפרשה ולא למצות את הדין עם האשמים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

עוד מאת עמנואל שילה הרשימות לקראת הבחירות: שילוב של דמוקרטיה ושכל ישר

הניהול הכושל של החקירה, אולי במכוון, הותיר בידי החשודים והחשודות את כל הזמן שבעולם כדי לגבש ולתאם גרסאות, להעלים ראיות, לאבד טלפון בים, לנסות להתאבד או לביים התאבדות, ולקבל ייעוץ מקצועי מעולה כיצד להימלט מן הדין. המעורבות בחקירת המשטרה של היועמ"שית עצמה מעלה צחנה חזקה של שחיתות וניגוד אינטרסים. בפרשה חמורה שבה היועמ"שית צריכה להיחקר באזהרה או לפחות למסור עדות, היא לא ראתה את עצמה מנועה מלהתערב ולהחליט מי יהיה הגורם המשטרתי שיעמוד בראש החקירה. ניגוד אינטרסים זה לחלשים, בהרב־מיארה נעלה מכל חשש וחשד.

שופטי בג"ץ מצידם אומנם קבעו בהרכב שמרני נדיר כי במצב ניגוד האינטרסים שבו מצויה היועמ"שית עוברת הסמכות למנות מלווה לחקירה לידי שר המשפטים, אך בד בבד עשו הכול כדי לסכל את ניסיונו של שר המשפטים למנות חוקר מלווה. הם הערימו תנאים לגבי כישוריו ומעמדו של החוקר המלווה, שהפכו את איתורו למשימה קשה ביותר. וכשנמצאו שני מועמדים שהם שופטים מחוזיים לשעבר, שופטי בג"ץ פסלו אותם – כל אחד ועילתו. וכך מתנהלת לה החקירה על ידי קצין המשטרה המועדף על היועמ"שית ובלי חוקר מלווה, פרקטיקה שלא מותירה הרבה ציפיות לחקירה מעמיקה וממצה.

לא ברור אם אי פעם נזכה לדעת את האמת בפרשה הזאת, אבל טיפשים אנחנו לא וגם כבר לא תמימים, כך שאם הפרשה הזאת תסתיים באישומים מינוריים כלפי מעגל נאשמים מצומצם, אף אחד לא ישתכנע שהאמת יצאה לאור. וכשיוכיחו הסקרים כי אמון הציבור בשופטי בג"ץ, ביועמ"שית ובפרקליטות הולך ונשחק, הם יאשימו בכך את 'מכונת הרעל' של מבקריהם במערכת הפוליטית ובתקשורת. כי ביקורת עצמית ויכולת לראות את הדבשת של עצמה אף פעם לא הייתה הצד החזק של כנופיית שלטון החוק.

3

בגלל החקירה הרשלנית, אנחנו כנראה לא נדע בעתיד הנראה לעין אם היועמ"שית חיפתה ביודעין על הפצ"רית כשהגישה תצהיר כוזב לבג"ץ, או שהולכה שולל. אבל המאמץ הגלוי לעין של מערכת המשפט למנוע את מיצוי החקירה הוא עוד המחשה מצוינת לכך שאין בישראל שוויון בפני החוק. בעיני האליטה המשפטית שלנו, העולם מחולק לטובים שיש להקל עמם ורעים שחובה לדון בחומרה. הטובים הם אלה שבעד להעניק עוד ועוד סמכויות למערכת המשפט, ברוח האקטיביזם המשפטי מבית אהרון ברק, שבשם הדמוקרטיה המהותית מצפה מאיתנו להיות נתינים צייתנים של משטר יוריסטוקרטי. הרעים הם אלה שמאמינים בשלטון נבחרי העם, שיטה שבעבר קראו לה פשוט דמוקרטיה, ומבקשים להחזיר לידי נבחריהם חלק מהסמכויות שבג"ץ והייעוץ המשפטי גזלו מידיהם, בתהליך הדרגתי דורסני שהתקדם במשך עשרות שנים והגיע עד למשבר הנוכחי.

המשבר הגיע לשיאו במחלוקת העזה והמרה סביב הרפורמה המשפטית, ומחנות הטובים והרעים מתחלקים בהתאם לכך. בצד של הרעים נמצאים הממשלה והקואליציה ותומכיהן הבבונים, שביקשו לקדם רפורמה שתחזיר לעם המיוצג בידי נבחריו משהו מסמכויותיו הגזולות. בצד של הטובים נמצאים אנשי המיעוט האופוזיציוני, שתומכים בהמשך השלטון הטוטליטרי של המיעוט היוריסטוקרטי, ועמם הפעילים והגופים הציבוריים השונים שהצטרפו למאבק נגד הרפורמה. עוד נמנים על הטובים כמה מתי מעט מתוך הקואליציה, כמו שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, שפעלו כדי לעצור את הרפורמה.

4

כאשר זו תמונת המצב, עם מערכת משפט שפעולותיה מוטות על ידי אג'נדה פוליטית, הציפייה מהממשלה להסכים לוועדת חקירה שתורכב בידי נשיא בית המשפט העליון בפועל, יצחק עמית, היא היתממות מחוצפת. אין שום סיבה שהממשלה והקואליציה יסכימו לצעד התאבדותי שכזה, שללא ספק ימנע חקירה ממצה ובירור האמת ללא משוא פנים. ולא רק הממשלה ותומכיה, אלא כל מי שמעוניין בכנות בחקר האמת כדי לעשות צדק ולהפיק לקחים, לא יכול לתמוך בוועדה כזאת שצפויה להיות מוטה וחסרת איזון.

אומרים שלשופט יצחק עמית יש הרבה מעלות, אבל כבר הוכח בכמה מקרים כי נקיות הדעת ויכולת להתנתק מניגודי אינטרסים אינן חלק מהן. אם תינתן בידיו הרכבת ועדת החקירה, קרוב לוודאי שעמית ירכיב אותה באופן שיבטיח כי הממשלה שהעזה לנסות לשים גבולות לאימפריאליזם המשפטי החזירי תידון ברותחין, ואילו מתנגדי הרפורמה המשפטית ותומכי מערכת המשפט יזכו להנחות והקלות. גם הרעיון שהשופט סולברג ישתתף עם עמית בקביעת ההרכב לא מניח את הדעת. סולברג לא הוכיח עד כה מידה מספקת של עצמאות ויכולת התנגדות מול העוולות של יצחק עמית. כמו מספר 2 נחמד ולויאלי, הוא לא ירצה לשרוף את היחסים עם עמית ובדרך כלל יקבל את דעתו.

5

בולטת לעין העובדה שהראשונים לתמוך בוועדת חקירה שתורכב בידי השופט עמית הם ראשי מערכת הביטחון, שבתוקף תפקידם היו הממונים הישירים להבטיח שאסון ה־7.10 לא יקרה. שר הביטחון גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש השב"כ רונן בר, ראש אמ"ן לשעבר אהרון חליוה – כולם תומכים בוועדת חקירה ממלכתית־יוריסטוקרטית. מדוע? כי הם יודעים שמבחינת מערכת המשפט והעומד בראשה הם מזוהים כשייכים לצד הנכון, הצד שלהם, הצד שיצא נגד הרפורמה המשפטית וכינה אותה "הפיכה משטרית". ולכן הם מקווים, ולא בכדי, כי ועדה שתרכיב מערכת המשפט תעשה להם הנחות.

ראשי מערכת הביטחון הוכיחו את נאמנותם למערכת המשפט, כאשר ערב חקיקת החוק להגבלת השימוש בעילת הסבירות הם הזהירו את ראש הממשלה שהחקיקה עלולה להגביר את הסיכוי למלחמה. ראש הממשלה לא שעה לאזהרותיהם ולדרישתם לעצור את החקיקה, כי חשד בצדק שלא המקצועיות הביטחונית מדברת מגרונם אלא ההטיה הפוליטית. וההוכחה הפשוטה והחזקה לכך שהוא לא חשד בכשרים היא שהם עצמם התנהלו בשאננות, ולמרות הסכנה כביכול שהתריעו עליה לא נקטו שום צעדי כוננות מיוחדים באותו שמחת תורה מר ונמהר.

הם לא דאגו להשאיר בכוננות מיידית יותר מטוסים ומסוקים של חיל האוויר, לא הזהירו את הרבש"צים בעוטף ואת כיתות הכוננות, לא פיזרו את אלפי חוגגי הנובה, וגם לא נמנעו מלשלוח הביתה לחופשת חג יותר ממחצית מלוחמי אוגדת עזה. גם לוחמי האוגדה שנשארו בקו לא הועמדו בשום כוננות מיוחדת, ומתקפת הרקטות שקדמה לפלישה תפסה רבים מהם ישנים במיטותיהם.

אז אם הרמטכ"ל וראש השב"כ לא האמינו בעצמם לאזהרותיהם ולא נקטו שום זהירות, למה שראש הממשלה יאמין להם? המעשים שלהם מוכיחים שלא שיקולים ביטחוניים הניעו את ניסיונם למנוע את החקיקה אלא אג'נדה פוליטית, שבעיני ועדת חקירה יוריסטוקרטית עתידה לסמן אותם בצד של הטובים ולהעניק להם הגנה.

6

חבל שלא ניתן להגיע להסכמה על ועדה מקצועית מאוזנת ושוויונית, בגלל התעקשות האופוזיציה על ועדה "ממלכתית". אבל אסור שהרצון להגיע להסכמה יגרום לקואליציה להכניס את ראשה אל תוך טבעת חנק של ועדה יוריסטוקרטית. יצחק עמית וחבריו איבדו את אמון הציבור, וזה יהיה גם גורל מסקנותיה והמלצותיה של הוועדה שהוא ירכיב. מצד שני, גם אם תצליח הממשלה להעביר את חוק הוועדה השוויונית שהיא מציעה בשלוש קריאות בכנסת, לא נופתע כלל אם הרכב מיוחד של שופטי בג"ץ בראשות יצחק עמית יבטל את החוק ויפזר את הוועדה עוד בטרם כונסה לישיבה אחת.

לתגובות:

[email protected]