ההזדמנות של הנשיא: לבחור בטובת המדינה, לא בפוליטיקה

1

הקפיצה הגדולה בשיעור ההצבעה בבחירות במגזר הערבי היא אירוע דרמטי ונדיר, שמעורר חשד כבד לשחיתות ולפגיעה בטוהר הבחירות כבר על סמך הנתון הסטטיסטי בלבד. לכך מצטרפות עדויות רבות על אמצעים פסולים שהופעלו כדי להשיג את העלייה הדרמטית בשיעור ההצבעה, ובכוחן הפרלמנטרי של הרשימה המשותפת ומפלגת רע"ם.

אמצעי אחד שיש לגביו עדויות רבות הוא תשלום שוחד בתלושי דלק ואף בכסף מזומן, כדי לעודד הצבעה באחוזים חסרי תקדים לטובת מפלגות המגזר. אמצעי אחר הוא עריכת רשימות מעקב אחר מצביעים אשר טרם מימשו את זכות ההצבעה שלהם, כדי להביא כמה שיותר מצביעים אל הקלפי, תוך קבלת נתונים שוטפת ושיטתית מבעלי תפקיד בתוך הקלפי. זאת בניגוד גמור להחלטת ועדת הבחירות בראשות השופט סולברג שאסרה את המעקב הזה, ולכן פסלה את השימוש בתוכנת 'אלקטור' למורת רוחן של מפלגות הימין. לפי העדויות, בקלפיות המגזר הערבי נעשה שימוש נרחב ואסור בתוכנה מקבילה בערבית.

אמצעי פסול נוסף היה צילום של ההצבעה מאחורי הפרגוד, תוך הפרת עקרון חשאיות הבחירות, שנועד להוכיח כי המצביע עשה את המצופה ממנו ולכן הוא זכאי לקבל את הגמול הכספי האסור שהובטח לו. וזה רק חלק מהיקף נרחב של בעיות חמורות ואי סדרים ששררו בהרבה מאוד מקלפיות המגזר הערבי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה המשמעות של הבחירות חייבת להיות קץ עידן החרמות

עוד מאת עמנואל שילה להמשיך בדרך העולה: למה חשוב לצאת לבחור בגוש הימין

משקיפים וחברי ועדות קלפי שניסו להתריע ולתעד בזמן אמת נתקלו באיומים מרתיעים מצד השותפים לקנוניה, ובמשיכת כתף אדישה מצד ועדת הבחירות המרכזית, שלא נקטה אמצעים מהירים ויעילים לטיפול בפיגוע החמור הזה נגד הדמוקרטיה הישראלית.

מה שהופך את החשדות לחמורים שבעתיים הם הדיווחים על כך שסכומי כסף גדולים שהניעו את כל האופרציה הזאת סופקו על ידי גורמים זרים ואף עוינים, כמו מדינת קטאר והרשות הפלשתינית. מעורבותה של הרשות הפלשתינית הוזכרה על ידי אביגדור ליברמן, והחשד למעורבות של מדינות זרות ועוינות עומד ברקע דברים חמורים שהשמיעו בנושא יושב ראש ועדת הבחירות השופט סולברג וראש השב"כ דוד זיני.

החשדות הכבדים חייבים להיחקר ולהיבדק היטב, גם כדי להעניש את האשמים, וגם כדי שהמערכת הפסולה והמושחתת הזאת לא תופעל שוב בבחירות הבאות. ניסיונותיה של היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה לתחוב מקלות בגלגלי חקירת השב"כ ולעכב אותה, מזכירים את מחדלי חקירת פרשת הפצ"רית יפעת תומר־ירושלמי. גם שם נוהלה החקירה באופן רשלני ומטייח להחריד, תוך גילוי חוסר רצון בולט לחשוף את האמת במלואה ולמצות את הדין עם הפצ"רית עצמה, ועם המעורבים הנוספים בפרשה. לאחר שלא גילו ערנות מספקת כדי למנוע את האירוע, על השופט סולברג וראש השב"כ זיני מוטל לכל הפחות לדאוג שהחקירה תמוצה עד תום, ושכל מי שהיה שותף לפיגוע החמור הזה נגד התהליך הדמוקרטי בישראל יבוא על עונשו המרתיע.

2

ואחרי שאמרנו את כל זאת, יש להדגיש ששיתוף הפעולה המתקיים בין מפלגות גוש האופוזיציה בהובלת איזנקוט למפלגת רע"ם והרשימה המשותפת הוא חמור ללא קשר לחשדות לשחיתות ולמעורבות זרה, שרק מוסיפים לשיתוף הפעולה הפסול והרקוב הזה צחנה נוספת. במאבקה נגד שיתוף הפעולה הזה, לא מומלץ לקואליציה היוצאת לשים את הדגש דווקא על עיוות תוצאות הבחירות והטענות לשחיתות. גם משום שיעבור זמן רב עד שהחקירה תסתיים והנושא יתברר, וגם משום שאפילו אם יוכחו כל החשדות, וגם אם כתוצאה מכך יוכרז על בחירות חוזרות בכל קלפיות המגזר הערבי, התוצאה הסופית לא תשתנה באופן דרמטי. כי אפילו אם נגרע מ־19 המנדטים של המפלגות הערביות שישה מנדטים שיתחלקו בין שני צידי המתרס הפוליטי, גוש הימין עדיין לא יגיע ל־61 מנדטים, וגוש השמאל עדיין יוכל ביחד עם המפלגות הערביות להשיג רוב בכנסת.

הנושא המרכזי כאן אינו השחיתות, אלא העובדה שמדובר במפלגות אנטי־ציוניות שאהדתן נתונה לאויביה של ישראל ולמחבלים בבתי הכלא בישראל. מפלגה ישראלית לגיטימית ופטריוטית כשלעצמה שתבסס את שלטונה על שיתוף פעולה איתן, תיזכר לדיראון עולם ותשלם מחיר אלקטורלי כבד.

3

אפשר היה להביט מהצד בשעשוע מסוים בהסתבכות של גדי איזנקוט, נפתלי בנט ויאיר לפיד בביצת שיתוף הפעולה עם מפלגות ערביות אנטי־ציוניות, תוך הפרת כל ההבטחות והנדרים שלא לעשות זאת.

לא פחות מכך מעוררת תדהמה וגיחוך המהירות שבה נסוגו מפלגות האופוזיציה מהקמפיין האנטי־חרדי התקיף והבוטה שדרש גיוס ללא פשרות לכולם, אל נכונות נלעגת להתפשר וללכת לקראת החרדים – שאין סיכוי שיסכימו לקבל מהשמאל פחות ממה שהציע להם הימין. טוב שהוסרו המסכות והתברר בגלוי שקמפיין גיוס כל החרדים כאן ועכשיו לא היה אלא תרמית שנועדה לפרק את קואליציית הימין. כעת כולנו מבינים שכאשר השמאל דיבר על נכונות הימין למכור את ביטחון המדינה לחרדים למען המשך שלטונו, הוא בעצם תיאר את תוכנית הפעולה שהוא עצמו מתכוון לבצע ברגע שתינתן לו ההזדמנות. ולנוכח הניסיון של איזנקוט ושותפיו לחבור לערבים או לחרדים, ובלבד שלא לחלוק בשלטון עם משרתי הסדיר והמילואים שמצביעים בהמוניהם לליכוד, לעוצמה יהודית ולציונות הדתית, אולי גם התמימים השימושיים מתוך הציבור הדתי־לאומי יבינו שלא באמת יש "ברית משרתים".

אז אפשר להמתין ולראות כיצד איזנקוט ושותפיו מסתבכים ונכשלים בניסיון להרכיב ממשלה עם הערבים או עם החרדים, או אולי מצליחים בכך לרגע כמו בנט ולפיד בשעתם רק כדי לראות כיצד ממשלתם נופלת והימין חוזר בגדול תוך זמן קצר. הבעיה היא שהבדיחה הזאת היא על חשבון כולנו. לנוכח האתגרים הקשים שלפנינו, אנו זקוקים ליציבות ולפיוס פנימי שלא יושגו ללא ממשלת אחדות.

4

עם היוודע תוצאות הבחירות בשבוע שעבר, רבים מכותבי ודוברי הימין קראו להקמת ממשלת אחדות, מתוך ההבנה שאין ברירה אחרת. אבל כדי שגדי איזנקוט יעז להמרות את פי פטרוניו הקפלניסטים וללכת על זה, הוא זקוק ליותר מקומץ של דוברי שמאל שהביעו עד כה את תמיכתם במהלך.

הנשיא הרצוג, שיש לו קצת יותר ניסיון פוליטי מלאיזנקוט, מפזר רמזים עבים שממשלת אחדות היא לדעתו הכיוון הנכון והמציאותי. גם הרצוג זקוק לחיזוק ותמיכה מול לחצים מצד סביבתו הטבעית. כזכור, בעבר הוא נכשל בניסיון למצוא פשרה מאחדת בעניין הרפורמה המשפטית, כשברגע האחרון אימץ תוכנית שנטתה באופן ברור לעמדת אופוזיציית השמאל. כאשר תקופת כהונתו נמצאת בשליש האחרון שלה, יש לקוות שהפעם יעלה בידו לפשר ולחבר בין הצדדים ולהותיר חותם של נשיא מאחד. בהצלחה, אדוני הנשיא.

לתגובות:

 [email protected]