המשמעות של הבחירות חייבת להיות קץ עידן החרמות

1

מה ההסבר לאחוז ההצבעה חסר התקדים במגזר הערבי? בליכוד טוענים לזיוף תוצאות בהיקף עצום, וכן להפעלת אמצעים פסולים להמרצת הבוחרים כמו שוחד, איומים, אלימות ושימוש בתוכנות אסורות. הטענות הללו חייבות להיבדק במלוא הרצינות, בכלים המקצועיים הכי טובים ובמהירות רבה, שהרי הליך בחירות תקין והוגן הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. הסבר אחר גורס כי הפשע המשתולל במגזר הערבי והיקף הרציחות המטורף הם שגרמו לחברה הערבית לנהור אל הקלפיות, במטרה להשיג כוח פוליטי ובאמצעותו להיאבק על נפשה. יש מי שהפנו אצבע מאשימה כלפי בן גביר וסמוטריץ', ואמרו שהריסות מבנים בלתי חוקיים שיזם בן גביר והתוכניות לייהוד הגליל שהציג סמוטריץ' הן שדחפו לעלייה הדרמטית במשקלו של הקול הערבי.

ייתכן שיש משהו בכל אחד מההסברים הללו. עדיין, ההסבר העיקרי הוא פשוט וחמור הרבה יותר. מצביעי המגזר הערבי התייצבו בקלפיות בהמוניהם מתוך רצון להעיף מהשלטון את ראש הממשלה נתניהו ואת הקואליציה הימנית שלו, משום שהם השפילו את גאוותם הלאומית והביאו חורבן ותבוסה על אחיהם הערבים בעזה ובלבנון, ועל מאמיני דת האסלאם באיראן. הסנטימנט הזה היה נוכח באוויר לאורך מערכת הבחירות. בהתגייסות להצביע היה רכיב דומיננטי של לאומנות ערבית אנטי־ישראלית מתוך הזדהות רגשית עם חמאס, עם חיזבאללה ואפילו עם משטר האייתוללות באיראן. לא במקרה נחגג אסיף המנדטים המוצלח בשירת ההמנון הלאומני הפלשתיני "בילאדי בילאדי". מדובר בהצבעת מחאה שחותרת תחת הגדרתה היהודית־ציונית של המדינה, מתוך הזדהות עם אויבי ישראל.

ביסוס ממשלה על תמיכה או הימנעות של מפלגות אנטי־ציוניות, שרק סלחנותם הפושעת של שופטי בג"ץ מאפשרת את ריצתן לכנסת בניגוד לחוקים מפורשים, הוא מעשה פסול בכל זמן. כזכור, בנט וליברמן נדרו שלא יחזרו לחטוא בכך. בנסיבות הנוכחיות, לאחר שלוש שנים של מלחמה קשה, שיתוף פעולה פוליטי של מפלגות ציוניות עם הפירות המורעלים שהניב המרד הערבי הזה, יהיה פשע שלא ייסלח.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה להמשיך בדרך העולה: למה חשוב לצאת לבחור בגוש הימין

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

אם גוש האופוזיציה ינסה לכסות על תבוסתו באמצעות חבירה פסולה מהסוג הזה, זו תהיה גם פשיטת רגל ערכית וגם איוולת פוליטית. הממשלה שאיזנקוט וחבריו יבססו על רע"ם והמשותפת תיפול מהר משנפלה ממשלת בנט-לפיד-עבאס, והמחיר שהם ישלמו בבחירות שלא יאחרו לבוא יהיה כבד וכואב. מיאיר גולן אין ציפיות, אבל גדי איזנקוט, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן חייבים להבין שהעיקרון הקדוש של החרמת נתניהו לא יכפר על חרפה שכזאת. ואם הם לא מבינים את זה לבד, כדאי שיסבירו להם את זה ח"כים מסיעותיהם כמו מתן כהנא, שירה שפירא, אליסף פרץ, חילי טרופר ויוליה מלינובסקי.

2

בשנים שלפני החרם הרל"ביסטי, תוצאת בחירות כמו זו שהתקבלה כעת הייתה מובילה להקמת ממשלה של הגוש הימני בראשות נתניהו, שמפלגתו זכתה ברוב הקולות בפער ניכר. אחת או שתיים ממפלגות המרכז־שמאל היו מצטרפות אליה. כך עשו בעבר אהוד ברק, יאיר לפיד וציפי לבני. במפה הפוליטית הנוכחית, ליברמן ובנט הנחשבים לאנשי ימין ותומכי ההתיישבות היו יכולים להיות מועמדים טבעיים.

אך מכיוון שהסיכויים לכך קלושים, נראה שנכון להציע עסקה להקמת ממשלת אחדות של נתניהו ואיזנקוט, שבה תונהג רוטציה בתפקיד ראש הממשלה. בשנתיים הראשונות זה יהיה נתניהו, מכמה סיבות. ראשית, הוא והגוש שלו קיבלו יותר מנדטים. שנית, בסיטואציה הנוכחית הרגישה והסבוכה במישור הביטחוני, המדיני והכלכלי דרושים לישראל הכישורים והניסיון של נתניהו שעולים בהרבה על אלה של איזנקוט, שאין לו שום ניסיון מיניסטריאלי. טוב יהיה שאיזנקוט יהיה שנתיים לצידו של נתניהו, ילמד ממנו איך למלא את תפקיד ראש הממשלה, יכהן כשר בכיר וירכוש ניסיון ביצועי. ולבסוף, בגילו המתקדם של נתניהו, טבעי ומתבקש שבעוד שנתיים, בשנת ה־80 לחייו, ולקראת סיום כהונת ידידו ושותפו טראמפ בבית הלבן, הוא יסיים את הקריירה המאוד ארוכה שלו ויפרוש מהפוליטיקה.

לאיזנקוט כדאי לחכות בסבלנות, בידיעה שבעוד שנתיים יזכה לעמוד בראש ממשלה יציבה. אם יעדיף להקים ממשלה בתמיכת הערבים, נגיע מהר מאוד לבחירות שהוא צפוי להפסיד בהן, ולהצטרף לרשימת מנהיגי השמאל הארוכה שהושלכו לצד הדרך לאחר מערכת בחירות אחת שבה נכשלו במשימת כיבוש השלטון. לעומת זאת, אם יצליח להגיע למערכת הבחירות הבאה לאחר שנתיים כראש הממשלה, יש להניח שמקומו של איזנקוט כמוביל מחנה השמאל יישמר. צריך למצוא את המנגנון שיוודא שהסכם הרוטציה יכובד, ויש להניח שמאמץ של מיטב המשפטנים יוכל לספק את זה.

כל אחד משני השותפים הבכירים יוכל להביא עימו לממשלת האחדות חלק מהמחנה שלו, אולי אפילו את כולו. נשיא המדינה יוכל לתרום את חלקו להצלחת העסקה באמצעות חנינה שיעניק לנתניהו מהאישומים נגדו. אם כי לפי מה שאנו שומעים על מה שקורה בבית המשפט, נראה שהפרקליטות הבכירה תשמח לא פחות מנתניהו על סיום ההליך המשפטי שחושף את שחיתותה ואת הטייתה הפוליטית נגדו.

3

ממשלת הרוטציה המדוברת כאן היא לא פסגת שאיפותיי. כמו רבים אחרים קיוויתי לתוצאות טובות יותר בבחירות הללו, שיאפשרו ארבע שנות שלטון נוספות של ממשלת ימין על מלא, שאליה ניתן לצרף עוד מפלגה או שתיים מהאופוזיציה. מצד שני, כמו רבים אחרים קינן בי גם החשש שהתוצאות יהיו גרועות יותר, ויאפשרו עליית ממשלת שמאל־מרכז. ככה זה כשיש פערים גדולים כל כך בין הסוקרים השונים.

אבל בהינתן שאין אלטרנטיבה טובה יותר, אפשר לראות גם את היתרונות בכך שלקראת סיבוב לחימה נוסף שצפוי באיראן, בעזה ואולי גם בלבנון, נעמוד כולנו מאוחדים כפי שהיינו בתחילת המלחמה. קשה לסיים את המלחמה באויב בניצחון מוחלט כשלצידך אופוזיציה פוליטית ואזרחית חזקה ולוחמנית, שתתייחס בחשדנות בוטה לכל צעד צבאי שעשוי להגביר את הפופולריות של הממשלה. גם במישור המדיני, מול איומים בחרמות וברדיפה משפטית בין־לאומית נגד שרי הממשלה וקציני צה"ל, יהיה לנו קל יותר לעמוד כשאנו מאוחדים יותר.

לממשלת אחדות כזאת יהיו מחירים לא פשוטים. המחשבה על גדי איזנקוט הדפנסיבי כשר הביטחון (הוא הרי לא יסתפק בתיק החוץ) מעוררת חששות לא קלים. אבל יש לקוות שבעוד שבועיים טראמפ יהיה פנוי לחזור ולתקוף באיראן. אין לנו זמן עכשיו למערכת בחירות נוספת ולקטטות הפנימיות הכרוכות בה. לנתניהו יש הרבה פחות מה לחשוש מסיבוב בחירות נוסף, ולכן הוא יגיע למשא ומתן מעמדת כוח. ואם מחמת כורח הנסיבות נזכה להסיר מחיצות בינינו ולהפיג איבה ומתחים, והיה זה שכרנו הנוסף.

לתגובות:

 [email protected]