נציבות תלונות הציבור על שופטים פרסמה השבוע החלטה חריגה, שבה מתח נציב התלונות, השופט בדימוס אשר קולה, ביקורת על שופט בית משפט השלום, בשל ניסוח החלטה שיפוטית שעסקה בבני משפחת המחבל וליד דקה, שמת לאחרונה בכלא.
הרקע לתלונה הוא הקמת סוכת אבלים בבית משפחת דקה לאחר מותו. הסוכה הוקמה בניגוד להנחיות והפכה למוקד התקהלויות והאדרת המחבל, תוך הצגתו כדמות לאומית וכגיבור. כאשר כוחות המשטרה פעלו לפירוק הסוכה, התפתח עימות עם בני המשפחה ותומכים נוספים, שבמהלכו נעצרו כמה מקרוביו של דקה.
העצורים הובאו לדיון בבית משפט השלום, שבסיומו הורה השופט על שחרורם בתנאים מגבילים. הנציבות הבהירה כי אין לה טענה כלפי עצם ההחלטה המשפטית, אלא כלפי האופן שבו נוסחה. בהחלטתו כינה השופט את וליד דקה "המנוח", וגילה רגישות כלפי בני משפחתו, מבלי לתת ביטוי הולם לחומרת מעשיו.
וליד דקה הורשע בחטיפה וברצח האכזרי של החייל משה תמם הי"ד בשנת 1984. במהלך עשרות שנות מאסרו הפך לדמות מרכזית בקרב אסירי ביטחון, כתב מאמרים וספרים מתוך הכלא, זכה להאדרה בתקשורת הפלסטינית, והפך לסמל ולמעין מנהיג עבור תנועות טרור, גם מאחורי סורג ובריח.
בהחלטתו כתב הנציב אשר קולה כי השימוש במונח "המנוח" ביחס למחבל שביצע פיגוע רצחני הוא מונח טעון שאינו נייטרלי, ועלול לשדר יחס של כבוד או ריכוך כלפי מבצע טרור. עוד הדגיש כי לשפה שבה משתמש שופט בהחלטותיו יש משמעות ציבורית רחבה, וכי במציאות הישראלית מצופה ממערכת המשפט לגלות רגישות בראש ובראשונה כלפי נפגעי הטרור ובני משפחותיהם, ולא כלפי מבצעי הפיגועים.
החלטתו של קולה מתפרסמת על רקע סערה ציבורית מתמשכת סביב ניסיונו של שר המשפטים למנותו לתפקיד ממלכתי רגיש בתחום הפיקוח על המערכת המשפטית הביטחונית, מינוי שלו מתנגד בג"ץ. בימין רואים בקולה דמות ציונית, מקצועית וברורה ערכית, שאינה מהססת להציב גבולות מוסריים חדים בכל הנוגע ליחס למחבלים ולניסיונות להלבין טרור באמצעות שפה מכובסת.
