דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
פוליטיקה

גיוס חרדים? הפלת נתניהו חשובה יותר

מותו המזעזע של נער חרדי בן 14 בהפגנה נגד הגיוס מחייב את הצדדים לגלות גמישות והבנה הדדית. רוב הציבור הסרוג מאמין בגיוס מתוך הסכמה

לגלות גמישות ולהגיע להבנות. יושב ראש ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט מהליכוד עם חבר הכנסת מאיר פרוש מיהדות התורה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
לגלות גמישות ולהגיע להבנות. יושב ראש ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט מהליכוד עם חבר הכנסת מאיר פרוש מיהדות התורה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

1

לפני קצת פחות מחודש, בריאיון לעמית סגל ובן כספית, גדי איזנקוט חשף את התוכנית שלדעתו גוש השמאל־מרכז צריך ליישם לאחר הבחירות. בהנחה סבירה שמפלגות האופוזיציה לא ישיגו 61 מנדטים, איזנקוט הציע שהוא וחבריו ירכיבו ממשלת מיעוט שתסתמך על הימנעות הח"כים מהמפלגות הערביות. לצורך ההמחשה, אם למשל לגוש האופוזיציה הרל"ביסטי יהיו 58 מנדטים, לגוש קואליציית נתניהו 52 מנדטים ולמפלגות הערביות 10 מנדטים, ניתן יהיה לבחור ממשלה ברוב של 58 תומכים מול 52 מתנגדים, אם הח"כים הערבים יסכימו להימנע כדי להפיל את נתניהו.

פרסום ההצעה חשף חילוקי דעות בין מפלגות האופוזיציה. ראשיהן התחלקו בין מי שתמכו במוצהר ברעיון של איזנקוט ובין מי שהסתייגו ממנו – אולי משום שמנוי וגמור עמם לא לחזור על הטעות של הקמת ממשלה תוך הסתמכות על מנסור עבאס, ואולי משום שהם חוששים מהנזק האלקטורלי שבחשיפת התוכנית. גם יחסם של הח"כים הערבים לתוכנית איזנקוט לא היה חד־משמעי. מצד אחד נשמעו קולות נגד הציפייה שלו שהערבים יתמכו בממשלה שמדירה אותם מהקואליציה שלה. מצד שני, היו גם מי שאמרו שהערבים יעשו הכול כדי להפיל את נתניהו.

2

אולי יעניין אתכם

לאחרונה הציג השדרן רביב דרוקר, ממובילי הדעה הבולטים של השמאל בתקשורת, תוכנית אלטרנטיבית: במקום להישען על הערבים, הוא מציע להקים ממשלת שמאל־מרכז בתמיכת החרדים, בתמורה לוויתור על הדרישה שהחרדים יתגייסו לצה"ל. "אם אלה יהיו שתי הברירות שיעמדו אחרי הבחירות", אמר דרוקר, "או לא לגייס חרדים או שנתניהו יישאר בשלטון – אני בוחר להדיח את נתניהו". כלומר, נכון שכבר שנתיים מתנהל קמפיין שטוען כי ללא גיוס מסיבי של חרדים ליחידות הקרביות צה"ל יקרוס והמדינה תתמוטט, אבל בכל זאת יש דברים חשובים יותר. למען המטרה הקדושה של הפלת נתניהו – גיוס החרדים יכול לחכות.

מעניין לחשוב איך דרוקר מתכוון לפתור בפועל את בעיית גיוס החרדים. כידוע, מי שפסלו את הסדר הפטור לחרדים שהתגבש במערכת הפוליטית ואף נחקק בכנסת היו שופטי בג"ץ. בכל הישיבות שמתנהלות כעת סביב חוק הגיוס המוצע, חלק מרכזי בדיון הוא איזה הסדר יוכל לא רק להשיג רוב בכנסת, אלא גם לעבור את שופטי בג"ץ. אז כאשר דרוקר מציע לשחרר את החרדים מגיוס למען הפלת נתניהו, מן הסתם באמצעות חקיקה, מה גורם לו לחשוב ששופטי בג"ץ לא יפסלו את החוק הזה? יכול להיות שלדרוקר ברור ששופטינו העליונים נוקטים בגישת בית שמאי רק כדי לפרק קואליציית ימין, אבל הסדר עם החרדים שיסייע לכונן קואליציית שמאל יזכה ליחס הרבה פחות מחמיר?

בכל אופן, בעוד בחוגי הימין הרך יש מי שמשתעשעים ברעיון להקים עם השמאל קואליציית "ברית משרתים" שתכפה גיוס על החרדים, מסתבר שבגוש השמאל לא באמת מעוניינים בברית עם משרתי צה"ל מהליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. הם רוצים לחזור לימי קואליציית בנט־לפיד שנשענה בעיקר על מפלגות השמאל־מרכז, ורק מתלבטים מי מהלא משרתים ישלים את המנדטים החסרים להם – החרדים או הערבים. האם התמימים השימושיים בציבור הדתי־לאומי לא חוששים שהם מפילים ממשלת ימין בגלל גיוס החרדים, רק כדי לראות איך קמה ממשלת שמאל שתעניק לחרדים פטור גורף עוד יותר?

3

סיסמה נוספת שמרחפת בחלל האוויר מדברת על "ממשלה בלי הקיצוניים". ומי הם הקיצוניים שיש להשאיר בחוץ? כמובן, קיצוניים יש רק בימין. לא מדובר על יאיר גולן הבוטה והקיצוני משמאל, מזהה התהליכים ומפקד הפינוי האלים בעמונה, אלא על בן גביר וכנראה גם על סמוטריץ', שרשימתם קיבלה בבחירות האחרונות לא פחות מ־14 מנדטים. תוך שימוש בשם קדושת השירות בצה"ל, הולכים להקים קואליציה חלופית שתדיר את נציגי הציבור שנמצא בקו האש וברשימת הפצועים והנופלים יותר מכל ציבור אחר במדינה. כי הדתיים־לאומיים אומנם משרתים בצה"ל בגדול, אבל הם "משיחיים" והם "אוכלי מוות". הם יכולים לחרף את נפשם בשדה הקרב, אבל נבחריהם פסולים מלשבת על יד שולחן הממשלה.

זה לא שבמפלגות האופוזיציה פוסלים את כל הדתיים־לאומיים חלילה, אבל הם רוצים לבחור פרטנרים סרוגים מסוג מסוים, שלידם הם מרגישים בנוח. כאלה שלהוטים לחבור אל השמאל יותר מאשר אל הליכוד או החרדים, וכאלה שיותר דומים להם באורחות חייהם ובדעותיהם. מדובר אומנם במיעוט מקרב הציבור הדתי־לאומי, אבל הם יהיו האליבי לכך שהציבור הדתי־לאומי אינו חלילה מוחרם או בלתי לגיטימי. ניקח את הדתיים שעמדו איתנו בהפגנות נגד ההפיכה המשטרית ולמען שחרור החטופים תוך ויתור על הכרעת חמאס, מיעוט שמצטרף למנדט אחד או שניים, ונקרא לזה "ברית המשרתים". לא דתיים קיצוניים ומוזרים כמו צביקה מור, שמאמין שערך חיי הכלל גובר על ערך חיי הפרט אפילו אם הפרט הזה הוא הבן שלו.

4

בשבוע שעבר פרסמתי כאן את תוצאות סקר 'בשבע', שבדק באמצעות חברת הסקרים 'דיירקט פולס' את עמדות הציבור הדתי־לאומי, בין השאר בשאלת גיוס החרדים. התוצאות הראו כי מיעוט קטן בציבור הדתי־לאומי (7%) תומך באכיפת הגיוס באמצעות מעצרים ובתי משפט. מיעוט גדול יותר (33%) תומך באכיפת הגיוס באמצעות סנקציות כלכליות. רוב הציבור הדתי־לאומי (56%) מאמין שהדרך הנכונה לגיוס חרדים היא באמצעות חקיקה מוסכמת, הסברה, והקמת מסגרות מתאימות לחרדים בצה"ל.

יש מי שמבקשים לתאר את המחלוקת הפנימית בציבור הדתי־לאומי בנוגע לגיוס החרדים ככזו שמפרידה בין חרד"לים, שמעוניינים להתקרב לחרדים ולכן נוקטים כלפיהם עמדה מכילה וסלחנית, ובין יתר הדתיים־לאומיים שעמדתם כלפי החרדים תקיפה ותובענית יותר. אבל תוצאות הסקר המפולחות לתת־זרמים אינן תומכות בתיאור הזה, ומלמדות כי גם בזרם המיינסטרים ואפילו בזרם הדתי־ליברלי אין רוב לתומכי הגישה המיליטנטית.

יש להדגיש שאין כאן מחלוקת במישור העקרוני. הדעה הרווחת בכל גוני הציבור הדתי־לאומי היא שגם לומדי תורה, ואולי לומדי תורה עוד יותר מכולם, צריכים לצאת למלחמת מצווה. לא על כך המחלוקת, אלא איך להתמודד באופן מעשי עם העובדה שהעולם החרדי אינו מקבל את העמדה הזאת, ונמנע מלתמוך לא רק בגיוסם של לומדי תורה אלא גם בגיוס צעירים חרדים שלא ממש לומדים תורה.

חשוב להדגיש גם עוד דבר: אין כאן מחלוקת בין מי שנשאו בעול המלחמה הזאת בכל מאודם ובין כאלה שנשאו בו פחות. את מחיר ההרוגים, הפצועים והשירות הקשה והממושך בשדות המלחמה, שילמו משפחות סרוגות של תומכי חוק הגיוס לא פחות מששילמו אותו משפחות סרוגות של מתנגדיו. יש משהו מטעה ביומרה של ארגונים מתנגדי חוק הגיוס לדבר בשמם של "המילואימניקים הדתיים" ומשפחותיהם. לא כולנו יאיר ויגלר או שבות רענן. ממש לא. אנשים ששירתו במסירות נפש גדולה, ובטח בני משפחות שכולות שהקריבו קורבן ושילמו מחיר כבד, רשאים כמובן להביע את דעתם ואף לזעוק את זעקתם. אך מוטב גם להם לזכור שיש רבים ששילמו מחיר דומה וחושבים אחרת לחלוטין מהם. לא משום שהם חולקים על עמדתם העקרונית והמוסרית, אלא כי דעתם שונה לגבי הדרך שיש לבחור כדי להשיג את המטרה.

רבים בציונות הדתית מעריכים כי הלחץ הכבד על החרדים פועל כבומרנג ומזיק לתהליכים חיוביים שכבר קורים, ולמאמצים שהיו יכולים להשיג תוצאות טובות בהרבה אלמלא אותו לחץ. רבים בציונות הדתית סבורים שהעמדה המיליטנטית נובעת או מעיוורון שאינו קורא את המפה הפוליטית, או מכוונה מודעת של מיעוט בציבור הסרוג שמעוניין בנפילת ממשלת הימין ובשובה של "קואליציית השינוי". אבל רוב הציבור הדתי־לאומי מעוניין בהמשך תנופת ההתיישבות שתבטיח את עתידו המוצלח של המפעל שאנו מובילים זה 50 שנה. והוא לא זוכר לטובה את הימים שבהם שרת התחבורה מרב מיכאלי הקפיאה סלילת כביש חיוני בגוש עציון, או את ימי שר הבריאות ניצן הורוביץ שכפה על תורמי דם לחתום על טופס שבמקום אב ואם כתוב בו הורה 1 והורה 2.

5

מותו המזעזע של יוסף אייזנטל, נער חרדי ירושלמי בן 14 בלבד, בהפגנה נגד כפיית הגיוס השבוע בירושלים, חייב להיות קריאת השכמה לכולנו. קריאה לנטוש את דרך העימות, המחלוקת, השנאה וההפגנות האלימות. קריאה לכל הצדדים לגלות גמישות והבנה הדדית, ולהתכנס אל מסלול שמצד אחד יפתח פתח לשותפות רחבה של החרדים בעול הביטחוני, ומצד שני יתחשב בדרישות החיוניות בעיניהם וייתן מענה לחרדות ולמצוקות שלהם. זה ייתכן, זה אפשרי, לא בשמיים היא.

לתגובות:

[email protected]

 

 

מה לקרוא עכשיו