המחאות באיראן: המוחים נהרגים והעולם לא מצליח לגבש תגובה

כבר כמעט שבועיים שגל מחאות סוער, אלים ומלא תעוזה מאי פעם שוטף את הערים והכפרים ברחבי איראן. מה שהחל כמו גל הפגנות "רגיל" הפך עד מהרה להתפתחות שטרם נראה כמוה במדינה, עם רבבות מפגינים משכבות האוכלוסייה השונות, היוצאים ערב ערב, קוראים סיסמאות קרב, ומתייצבים באומץ מול כוחות הדיכוי של המשטר, למרות המחיר הכבד שהם יודעים שהם עלולים לשלם.

סימן היכר נוסף של הגל הזה הבולטות שמקבל מי שמכונה "יורש העצר" של השאה הקודם, רזא פהלוי. עד כה היה פהלוי רחוק מקונצנזוס גם בקרב מתנגדי המשטר, עם סקרים שהצביעו על כ-31% תמיכה בו בתוך איראן – עם כל ההסתייגויות והמגבלות המתבקשות במקרה של מדינה טוטליטרית שעצם הבעת הדעה הזו אסורה בה. למרות זאת, כבר מתחילת הגל החלו להישמע סיסמאות בשבח בנו של השאה המודח, שהקפיד לנצל היטב את הבמות שלו ברשתות החברתיות כדי לקרוא לאיראנים להמשיך ולהפגין ולהתעמת עם כוחות הביטחון של הרפובליקה האסלאמית ולפעול נגד שגרירויותיה בחו״ל, מה שמוכיח שהפופולריות שלו נמצאת בנסיקה.

ולמרות זאת, נראה שהאיראנים לא היו זקוקים לקריאותיו של פהלוי כדי לצאת ולהפגין גם בידיעה שאורבות להם סכנות גדולות. המפגינים מגלים תעוזה הרבה יותר משמעותית מהעבר, תוך תקיפות של ממש נגד כוחות הביטחון, תפיסה של רכביהם, והצתות של תחנות משטרה ומבני ציבור. בעיר מבארכה שבאזור אצפהאן למשל הוצתו מוסדות ממשלתיים, בנקים ואף מסגדים – מחווה לא מוסווית של בוז למוסדות השלטון ולמה שהוא מייצג.

מלחמת המידע: מהקרסת הרשת ועד בינה מלאכותית

תגובת השלטון לא איחרה לבוא. באיראן סופרים חמישה ימים ללא גישה לאינטרנט, כאשר ביום שני פורסמה בידי רשות השידור האיראנית רשימה קצרה ומצומצמת של אתרים רשמיים – בעיקר של תעמולה ממלכתית ומנועי חיפוש מפוקחים – שניתן לקבל אליהם גישה. זאת כאשר במקביל, בכירי הרפובליקה האסלאמית כולל ח'אמינאי עצמו ממשיכים לגלוש בחופשיות. את האבסורד הזה תפסה במלוא עוצמתו רוברטה מטסולה, ראש הפרלמנט האירופי, כשהשיבה למשלחת האיראנית שגינתה את התערבותה: "כמה נוח לשבת באירופה ולכתוב ברשתות מה שבא לך מבלי לחשוש ממעצר או מכות, ומבלי שהמדינה תנתק אותך. בדיוק את זה דורשים האנשים ברחובות איראן".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין המשטר האיראני מודה: אנחנו במשבר כלכלי חמור

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

עוד מאפיין ייחודי של גל ההפגנות הנוכחי הוא ההתגייסות הטכנולוגית – אילון מאסק שלח את לוויני האינטרנט של סטארלינק לעזרת המוחים – אם כי עד כה המשטר טוען שהצליח לחסום חלקית את הגישה אליהם – ובפלטפורמת איקס שלו הוחלט להחליף את דגל המשטר האיראני לדגל המסורתי של "האריה והשמש" כאות הזדהות עם המפגינים. עם זאת, מאסק טרם הוריד את השאלטר על המנהיג העליון עצמו, צעד שהיה מאפשר לפגוע במערך הפרופגנדה האיראני ומעניק הישג תודעתי משמעותי למפגינים.

בני הגולה האיראנית יצאו גם הם להפגנות תמיכה בעשרות ערים ברחבי העולם, ואף אזרו אומץ והסתננו, בעידוד רזא פהלוי, לשגרירויות הרפובליקה האסלאמית ברחבי העולם – מקנברה ועד לונדון ומינכן לאוטווה – כדי להחליף את הדגל הנוכחי לזה הישן ולרסס כתובות בעד השאה. דמויות בינלאומיות בולטות הביעו גם הן עמדת תמיכה – פוליטיקאים אירופיים, חברי קונגרס אמריקניים, ואפילו הסופרת ג'יי קיי רולינג צירפה את קולה למחאות.

למרות המחאות, המשטר עדיין נותר יציב

אבל מאחורי המחוות הסמליות מסתתרת מציאות קשה. על פי הערכות שונות, אלפי מוחים איראנים נהרגו עד כה במהלך ההפגנות בידי כוחות המשטר, ומספרי העצורים והכלואים אינו ידוע. מקורות אופוזיציה דיווחו על מפקדים צבאיים שנפגעו ובכירים שמנסים להבריח את יקיריהם החוצה, ובאופן נדיר זרועות המדיה של המשטר ציינו גם הם כי היו הרוגים מקרב כוחות הביטחון.

בניסיון לעשות דה-לגיטימציה למוחים, המשטר פרסם סרטונים שבהם נראים מוחים נוקטים אלימות נגד כוחות המשטר וסמלי דת, תוך טענה שהם משרתים אג'נדות זרות ומופעלים בידי סוכנים חיצוניים. במקביל, במטרה לחזק את הלגיטימציה הפנימית, ארגן המשטר הפגנות ברחבי המדינה בהן נטען שעשרות אלפים השתתפו; אלא שערוצי אופוזיציה מרחבי המרשתת העלו ספקות באשר לחלק מהסרטונים שהועלו, בטענה שחלקים מהם נראים כאילו עברו עיבוד או שנעשה בהם שימוש בבינה מלאכותית.

עד כה הקהילה הבין-לאומית התקשתה לגבש עמדה תקיפה נגד המשטר האיראני, חרף העדויות על מעשי הטבח נגד המפגינים. נכון לכתיבת שורות אלה, אף מדינה עוד לא גירשה דיפלומטים איראניים, ולא נשמעו ארגוני זכויות אדם בינלאומיים שפרסמו דו"חות משמעותיים נגד האירועים – בניגוד צורם למהירות שבה התגייסו אותם גופים לנושאים אחרים באזור, כדוגמת עזה. גם למזכ"ל האו"ם גוטרש לקחו ימים ארוכים בטרם התפנה לצייץ על "דאגתו" כלפי הנעשה באיראן.
התקשורת המערבית גם היא התעלמה למשך זמן ארוך מהאירועים הדרמטיים, וגם כשסיקרה אותם עשתה זאת בצורה מגושמת. ערוץ סקיי ניוז הבריטי, למשל, פרסם את הכותרת "פעילי טרור ישראלים ואמריקאים עוררו את האלימות באיראן, כך לפי התקשורת הרשמית"; במה שנראה כמו הלימה עם הניסיון של המשטר האיראני לשלול את הלגיטימציה של המחאה העממית האותנטית.

נראה כי למרות הניסיון לקעקע את המפגינים מבחינה תודעתית וחרף השתיקה הרועמת מטעם ארגונים שונים ומדינות שונות, המוחים באיראן אינם מאבדים את המומנטום – וממשיכים להגיע בהמוניהם בכל לילה כדי להפגין את איבתם כלפי המשטר וסמליו, למרות שהם יודעים שהמשטר לא יבחל באמצעים מולם. ולמרות כל זאת, עד כה המשטר הראה איתנות יחסית, שכן גם לאחר אובדן שליטה על הרחובות מדי לילה – עצם השלטון לא התערער משמעותית. המשטר האיראני נלחם על חייו, והעובדה שאין עריקות משמעותיות משורות משמרות המהפכה, וכן שאין התארגנות מזוינת ומאורגנת ברחובות מלבד אותן צעדות – ככל הנראה תורמות להמשך היציבות היחסית של משטר האייתוללות.

בימים האחרונים דיווחים מהבית הלבן מראים כי טראמפ משתעשע ברעיון של תקיפה באיראן, ובמקביל הוא מפזר גם רמיזות על כך שהוא פתוח גם להידברות. אין ספק כי המבצע ללכידת מאדורו בוונצואלה, בעלת ברית מרכזית של איראן באמריקה הלטינית, מחזק את החשש בטהראן שטראמפ מסוגל להוציא לפועל תקיפה נגדם. כעת השאלה שנותרה היא: האם ההתמהמהות האמריקנית תעלה למוחים בהישגים שהשיגו עד כה?