הקונגרס העוין בוושינגטון והלקח הספרטני של ישראל

בבוקר השלישי בנובמבר, עוד לפני שנפתחו הקלפיות ברוב מדינות ארצות הברית, אמר הנשיא דונלד טראמפ בשיחה עם רשת פוקס שהוא ונתניהו ״עשו עסקה״, ושבסוף 2026 ייפסק הסיוע הצבאי השנתי לישראל, כארבעה מיליארד דולר. ״הם לא צריכים את זה״, אמר. לדבריו הסיוע פשוט אינו שווה את הביקורת שהוא מושך, והדוגמה שבחר הייתה עבדול אל־סייד, המועמד הדמוקרטי לסנאט ממישיגן. כעבור שעות ספורות ניצח אל־סייד, והדמוקרטים השתלטו על בית הנבחרים ועל הסנאט.

כדי להבין לאן ישראל נכנסת, כדאי להכיר כמה מן הנבחרים החדשים. לא בשל מוצאם או אמונתם, אלא בשל מה שאמרו ועשו בעצמם.

הסנאטורים החדשים

עבדול אל־סייד ניצח בפריימריז הדמוקרטי באוגוסט בפער של נקודת אחוז אחת בלבד, ובבחירות הכלליות זכה במושב, והתקשורת בעולם הערבי כבר חוגגת את הסנאטור המוסלמי הראשון בתולדות ארצות הברית. במהלך הקמפיין כינה את רעיון המדינה היהודית ״לא ליברלי״, קרא בעצרת בלנסינג ״להפסיק לחמש את ישראל״, וטען שהסיבה היחידה שדמוקרטים ״המאמינים בזכויות אדם״ תומכים בישראל היא כסף. הוא כינה את ממשלת נתניהו ״צמאת דם״ וקבע שישראל אינה בעלת ברית של אמריקה. בנאום הניצחון התחייב לפי הדיווחים שלא יהיה כסף ל״אפרטהייד ולרצח עם״, והקהל קרא ״פלסטין חופשית״.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת לאוניד ברץ גם לאוקראינה אין תוכנית ל"יום שאחרי"

עוד מאת לאוניד ברץ לא בגידה אלא לקח – מה שבאמת התרחש בין וושינגטון לקייב

אל־סייד אינו לבד. במינסוטה נבחרה לסנאט פגי פלנגן, שכיהנה כסגנית מושל המדינה. היא האשימה את ישראל ב״רצח עם״ והודיעה שתצביע בעד הפסקת הסיוע הצבאי כל עוד נתניהו בשלטון. את מתקפת השבעה באוקטובר כינתה ״מחרידה״, ואת תגובת ישראל ״הרסנית מאוד״. במיין הדיח טרוי ג׳קסון את הסנאטורית הרפובליקנית הוותיקה סוזן קולינס. הוא הצהיר שלעולם לא יתמוך בסיוע צבאי לישראל מכספי משלמי המסים, ובספטמבר נאלץ להתנצל אחרי שאמר בראיון שיש במיין מי שמתנגדים לכינוי ״רצח עם״ רק משום שהם יהודים.

המנתח מחאן יונס

בניו ג׳רזי נבחר ד״ר אדם חמאווי, מנתח פלסטי מפרינסטון, עם כשבעים וארבעה אחוזים מן הקולות. במאי 2024 התנדב כשלושה שבועות בבית החולים האירופי בחאן יונס, והשבועות האלה הם לב הסיפור שהביא אותו אל הקונגרס. מצעו כולל אמברגו נשק מלא על ישראל, התנגדות למימון כיפת ברזל ותמיכה ב״זכות השיבה״. כששב לארצות הברית תיאר חמאווי את המקום בראיון לכתב העת השמאלי Jacobin כ״בית חולים אזרחי תמים לחלוטין, בלי מנהרות מתחתיו״. באוקטובר 2024 אמר לעיתון הסטודנטים של אוניברסיטת רואן שלא ראה שם לוחמים כלל, וש״בוודאות אין שם מנהרות תת קרקעיות ואין מפקדה״.

ב־13 במאי 2025 תקף צה״ל את בית החולים האירופי, ובמתקפה חוסל מוחמד סינוואר, ראש חמאס ברצועה ואחיו של יחיא סינוואר, ועמו המפקדים מוחמד שבאנה ומהדי קארה. ביוני הודיע צה״ל שגופתו של סינוואר אותרה במנהרה שעברה מתחת לחדר המיון, והוביל לתוכה עיתונאים מן הניו יורק טיימס, מן הטלגרף, מטיימס אוף ישראל ומ־ynet. הניו יורק טיימס, שאיש לא יחשוד בו באהדה יתרה לצה״ל, כתב על ״מנהרה בעזה שמובילה אל מתחת לבית חולים״. מבקרי צה״ל יזכירו שבמאי הוא הפיץ תיעוד אווירי שהתברר כצילום של בית ספר סמוך, כפי שחשף אז ״הארץ״. אבל חודש אחר כך כבר לא היה מדובר בצילום מן האוויר, אלא בעיתונאים שירדו אל המנהרה בעצמם.

אין סיבה להניח שמנתח שעבד במקום שלושה שבועות ידע מה מתחת לרגליו. אבל חמאווי לא אמר ״לא ראיתי״. הוא קבע ״בוודאות אין״. ומי שקבע בוודאות שאין מנהרות במקום שבו התכנסה צמרת חמאס, יקבע מעתה בוודאות דומה מה מותר לישראל לעשות כדי להגן על עצמה.

שלושה מניו יורק

מניו יורק מגיעים שלושה נבחרים שזכו לתמיכתו של ראש העירייה זוהראן ממדאני. בראד לנדר, לשעבר מבקר העירייה, מגדיר את עצמו ״ציוני ליברלי״, אבל מתנגד בתנאים הנוכחיים למימון כיפת ברזל ותומך בהפסקת הסיוע הצבאי. באוקטובר עוכב בידי כוחות הביטחון בזמן מסיק זיתים ליד הכפר נחלין, סמוך לביתר עילית ולגוש עציון. משרד החוץ קבע כי ״לא היה מדובר במסיק זיתים אלא במסיק כותרות״, ולנדר האשים את ישראל ב״טיהור אתני בחסות המדינה״ והתחייב לתמוך בסנקציות על היישובים. קלייר ולדס, חברת התנועה הסוציאליסטית DSA, מאשימה את ישראל ב״רצח עם״ ודורשת לעצור את כל מכירות הנשק, בלי להבחין אפילו בכיפת ברזל ההגנתית.

דריאליסה אווילה שבלייה הדיחה בפריימריז את חבר הקונגרס הוותיק אדריאנו אספאיאט. ב־8 באוקטובר 2023, יום אחרי הטבח, השתתפה בעצרת בטיימס סקוור שעליה נישאו שלטים כמו ״ההתנגדות מוצדקת כשעם נתון לכיבוש״, ולפי ynet צולמה לצד שלט ״הציונות היא רצח עם״. כשנשאלה על כך, השיבה שהיא פועלת למען זכויות האדם של הפלסטינים כל חייה הבוגרים. היא מכנה את ישראל מדינת אפרטהייד ותומכת בפתרון של מדינה אחת. והאירוניה, ממדאני, שתמך בה, ולנדר, שהופיע איתה בתשדיר בחירות משותף, גינו את אותה עצרת בזמנו. לנדר אף סיפר שעזב את DSA משום שהתנועה קידמה עצרת ״נתעבת״, שבה דיברו על חמאס בדרכים ״מבחילות״.

הפוסט מפילדלפיה

בפילדלפיה נבחר כריס ראב, חבר בית הנבחרים של פנסילבניה, שהפך את האשמות ״רצח העם״ בעזה ללב הקמפיין שלו, דורש אמברגו נשק על ישראל ותומך ב״זכות השיבה״. זמן קצר אחרי הטבח בחגיגת החנוכה בחוף בונדי שבסידני, בדצמבר 2025, שיתף חשבון האינסטגרם שמשמש את הקמפיין שלו פוסט שקבע ״כולנו יודעים שהיורים היו כנראה ציונים בעצמם״. כשהפרשה נחשפה במאי, טען הקמפיין שראב לא ידע על הפוסט, הטיל את האחריות על עובד לשעבר, וגינה את הדברים ״בחריפות הרבה ביותר״. ועדיין, מחשבון הקמפיין של מי שנכנס עכשיו לקונגרס הופצה עלילה על נרצחי חנוכה.

ויש עוד. מלאת קירוס מקולורדו, שהדיחה בפריימריז את חברת הקונגרס הוותיקה דיאנה דה גט, כינתה את טבח השבעה באוקטובר ״תוצאה בלתי נמנעת של אפרטהייד״, ורק אחר כך הבהירה שאינה רואה בו מתקפה מוצדקת. היא דורשת אמברגו נשק מלא. דונובן מקיני ממישיגן, חבר DSA שהדיח בפריימריז את חבר הקונגרס שרי תאנדר, דורש לעצור את משלוחי הנשק ואת הסיוע הצבאי ומבטיח לפעול לחידוש המימון האמריקני לאונר״א.

לא שוליים, אלא הזרם המרכזי

המספרים מספרים סיפור ברור. בהצעה להפסיק את הסיוע הצבאי לישראל, שעלתה ביולי, תמכו קרוב למחצית מחברי הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים. חכים ג׳פריס, שצפוי לעמוד בראש בית הנבחרים, הצביע נגדה, אבל הוא מנהיג מחנה שחציו כבר במקום אחר. בסנאט, באפריל, היה צ׳ק שומר אחד משבעה סנאטורים דמוקרטים בלבד שהצביעו נגד הצעות לחסום מכירות נשק לישראל. ידידים אמיתיים כמו ג׳ארד מוסקוביץ מפלורידה עדיין שם, אבל הם הולכים ומתמעטים בתוך הרוב החדש. וגם ידיד צריך לזכור כראוי. צ׳ק שומר, היהודי הבכיר בפוליטיקה האמריקנית, עמד במרץ 2024 על בימת הסנאט, כינה את נתניהו מכשול לשלום וקרא לבחירות חדשות בישראל, בעיצומה של המלחמה בעזה.

וגם הצד השני אינו מבטיח דבר. יום אחרי הבחירות פרסם סגן הנשיא ג׳יי די ואנס ניתוח של תבוסת מפלגתו, ומנה ארבע סיבות לתבוסה. לפי ynet שלוש מהן קשורות במישרין או בעקיפין לישראל, ובין השאר קרא לשנות את יחסי ארצות הברית עם ישראל. דונלד טראמפ הבן שיתף והסכים, והנשיא עצמו אמר שהניתוח ״נכון ברובו״.

מה שמשחרר אותנו הוא שלא נצטרך אף אחד מהם, לא את האויבים ולא את הידידים.

ספרטה ואתונה

ובחזרה להודעה של טראמפ. לשכת ראש הממשלה לא הגיבה, ובמשרד האוצר הופתעו מן הלוח הזמנים. גדי איזנקוט ויאיר גולן מיהרו לדבר על ״פגיעה קשה בביטחון״. אבל מי שהקשיב לנתניהו בשנה האחרונה לא הופתע מן הכיוון. בספטמבר 2025 הודיע שישראל תהיה ״אתונה וסופר ספרטה״ ותפתח תעשיית נשק עצמאית. בינואר 2026 אמר שהוא מבקש לסיים את הסיוע הצבאי בתוך עשור. ביוני כתב לחבר קונגרס אמריקני ש״הגיעה העת לעבור ממקבלי סיוע לשותפים״, ובסוף אוקטובר אמר שחבילות הנשק הגדולות ״לא ימשיכו להגיע״ וש״זה רק עניין של זמן״. השגריר האמריקני מייק האקבי כתב שהמזכר הבא ״מסיים את הסיוע ויתבסס על סחר״.

אני חושב שזה הדבר הנכון. מי שמכיר את הקונגרס החדש מבין שהסיוע היה נקטע בכל מקרה, אולי בעוד שנתיים, אולי בעוד ארבע, ובתנאים שהיו מכתיבים אל־סייד וחבריו. עדיף שישראל תוביל את המהלך מאשר שתתחנן על המשכו בכל הצבעה על תקציב. ויש לכך גם צד מעשי. מתוך כשלושה מיליארד ושמונה מאות מיליון דולר בשנה, שלושה מיליארד ושלוש מאות מיליון היו מימון צבאי שרובו חייב קנייה של תוצרת אמריקנית, ורק כחמש מאות מיליון הוקצו להגנה מפני טילים. הכסף הזה כבל את ידיה של התעשייה הביטחונית הישראלית. מי שמממן בעצמו את נשקו, מחליט בעצמו מתי ואיך להשתמש בו, ואינו צריך לשמוע הרצאות מסנאטור ממישיגן על מה ״ליברלי״ ומה לא.

ומה עם כיפת ברזל, ישאלו. את המיירטים מפתחות ומייצרות רפאל והתעשייה האווירית, אבל חלק ניכר ממימונם הגיע עד היום מוושינגטון, ובעקבות הכסף נדד גם חלק מן הייצור. באוקטובר הגיע לישראל המיירט הראשון של כיפת ברזל שיוצר כולו בארצות הברית, במפעל משותף לרפאל ולריית׳און בארקנסו. ועדת השרים לרכש כבר אישרה תקציב מסווג להרחבת ייצור טילי חץ בתעשייה האווירית. מגן שנממן בעצמנו, נוכל לייצר כאן ובקצב שאנחנו נקבע.

אין פירוש הדבר ניתוק. שותפות המבוססת על סחר, על פיתוח משותף ועל אינטרס הדדי חזקה יותר מתלות, משום שאיש אינו יכול לנופף בה כבמתנה. ישראל שאינה מקבלת צדקה יכולה לדבר עם וושינגטון בגובה העיניים, גם עם הקונגרס הזה.

״אם אין אני לי מי לי״, לימד הלל הזקן. בלעם, שנשכר לקלל את ישראל, מצא את עצמו מברך ״הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב״. הלבדיות הזאת איננה עונש. היא כוחו של עם שאינו תלוי בחסדי זרים. הקונגרס החדש אולי יתקשה להבין זאת. ישראל צריכה להבין זאת קודם.