חוק הגיוס שהונח על שולחן הכנסת ושמעורר פולמוס סוער, יסודו בחטא ומוטב שלא היה בא לעולם. כל יהודי שבחר לקיים את מצוות יישוב הארץ – חייב לשרת את המדינה. 500 החרדים שהתגייסו השבוע, כמו גם תמונת תלמידי הישיבה החרדים סביב החייל החרדי על הפסנתר בתחנת רכבת נבון, בדרכם להפגנה נגד הגיוס, מלמדים שהחוק מיותר. האבולוציה יכולה לעשות את העבודה. עוד ועוד מרפסות עם מדים מכובסים בערב שבת היו מעבירות את המסר של ספרא וסייפא לתת־מודע של החרדים. זה הפחד הכי גדול של מתנגדי החוק; שהחרדים יתגייסו בהמוניהם.
מאחר שהחוק נכפה על ידי בג"ץ, יש מקום לבחון אם אין כאן בשורה גדולה ושינוי דרמטי. מוטב להם לטהרנים והצדקנים המתנגדים החוק לזכור שהתנגדותם עלולה להיות בכייה לדורות. מתגנב החשש כי הגורמים המאורגנים היטב מקרב הציונות הדתית, שמנסים לטרפד את החוק ולהפיל את הממשלה, מונעים ממניעים סוציולוגיים. מה שמטריד במיוחד הוא חלקם של אותם מתנחלים המייחלים לנפילת הממשלה. נוכח השקעות הממשלה בהתנחלויות, קשה למצוא ביטוי מובהק יותר למושג כפיות טובה מהשאיפה לתקווה זו מצד 'נקיי הדעת'.
המתנגדים לחוק מקרב המחנה הלאומי, מ"הימין שמימין לימין" ומהציונות הדתית, משחקים לידי השמאל. כדאי שהמתנגדים הללו יזכרו מה קרה כאן כשעלתה ממשלת רבין ב־92', ומה היא עוללה למפגינים מימין בימי אוסלו, ואיזו מכירת חיסול לציונות ביצעה ממשלת ה'שינוי'. ההפגנות האלימות בקפלן ובבלפור מאפשרות לכל בר־דעת לשער מה יהיה גורל המחנה הלאומי בכלל והמתנחלים בפרט אם תעלה כאן ממשלת שמאל או ממשלת 'שינוי' ו'ריפוי'. כבר לא יהיה מדובר רק במצור על מספרה בתל אביב. העיניים רושפות השנאה של ראשי השמאל ומצביעיהם המשולהבים אינן מותירות מקום לספק באשר לגורל מחנה הימין, אם חלילה יצליח השמאל לתפוס את השלטון.
על המתנגדים לחוק משמאל אין טעם להרחיב את הדיבור. "גיוס חרדים" כמו "השבת החטופים" הם מטבעות לשון חלולים של השמאל, שבאמצעותם פוגע השמאל בממשלה ומחבל בתפקוד המדינה. השקט שמתלווה לפרישתו המאולצת של מפקד חטיבת חשמונאים מצה"ל, למרות הצלחתו הרבה בהכשרת חרדים ללוחמים, מלמד על מידת ההתלהבות בצה"ל מהרעיון של גיוס חרדים. מלבד גיוס חרדים ליחידות השדה, יכולה תרומת החרדים לביטחון ישראל להיות ייחודית בתחום המודיעין. המחשבה הבהירה והחדה שמתפתחת בין כותלי בית המדרש יכולה לתת מענה לחיסרון המובנה בצה"ל בעמדת האיפכא מסתברא. אותה עמדה שהמיטה עלינו את מחדלי יום הכיפורים ו־7 באוקטובר.
אולי יעניין אתכם
כאמור, החוק נושא עימו בשורה גדולה והיא השתלבות החרדים באופן רשמי וממוסד במפעל הציוני. זו יכולה להיות חזרה של החרדים אל חיק הציונות, שאותה נטשו לאחר ש"עד לצמיחתה של 'חיבת ציון' בראשית שנות השמונים הייתה הפעילות למען ארץ ישראל בקרב יהודי רוסיה נחלתם הבלעדית כמעט של החרדים", כפי שכתב אהוד לוז בספרו 'מקבילים נפגשים'.
על שינוי ביחס החרדים לציונות בסוף המאה ה־19 כתב לוז כי "כל עוד נמנעו מנהיגי הציונות [המשכילים] מלהכריז, שהלאומיות החילונית היא היורשת הלגיטימית של היהדות המסורתית, לא פיתחה האורתודוקסיה במזרח אירופה אידאולוגיה אנטי לאומית עקרונית. ואילו עתה, לנוכח הפעילות התרבותית, לא נותר ספק בלב מנהיגי האורתודוקסיה באשר למגמת הסקולאריזציה [חילון] של הציונות. תגובה מפורשת על התפתחות זו הייתה צמיחתה של אידאולוגיה אנטי־לאומית [של החרדים]".
יחסם השלילי של החרדים לציונות התעצם בתקופת העלייה השנייה, אשר מנהיגיה היו דומיננטיים בעיצוב פניה של המדינה שבדרך, ולמרבה הצער השפעתם טרם התפוגגה עד היום. רבים מקרב העולים בעלייה זו היו יהודים שנטשו את היהדות בזעם והחליפו אותה בסוציאליזם. את המרת הדת בקומוניזם היטיב לנתח ההיסטוריון פול ג'ונסון, כשכתב כיצד "הותירה התפוגגות האמונה הדתית במוחות המשכילים המערביים חלל ריק שנמלא על נקלה באמונת שווא חילונית". תמוה שעדיין יש כאלה שלא השתחררו מהדחף הבלתי מודע לחלות את פני העגלה הריקה.
ברור ומובן שלנוכח מציאות כזו, שבה השליטה במדינה נתונה בידי גורמים חילוניים מובהקים, הסיכוי שהחרדים ישנו את גישתם לציונות היה אפסי. עתה, כשצאצאי העלייה השנייה כרתו ברית עם אויבי ישראל – האחים המוסלמים ואש"ף, ושכחו מה זה להיות ציונים, נוצרה שעת רצון בעבור החרדים למלא את הריק שנוצר במפעל הציוני. יש לקוות שהחרדים לא יחמיצו הזדמנות היסטורית זו. ההיסטוריה לא תסלח למי שיעכב אותה מקרב החרדים, או למי שיחבל בה מקרב הציונות הדתית.
הכותב הוא סגן יושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן לאומי וחבר מערכת 'האומה'
