לפיד לפני המחנה: יו"ר יש עתיד מנסה לשקם את מעמדו

לפעמים צריך דרמה מבוימת אחת יותר מדי כדי שעולם שלם של פייק יתגלה בן רגע. יושב ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד עושה כל מה שהוא יכול בעת האחרונה כדי לשמור על מעמדו כאיש שמוביל את גוש ההתנגדות לממשלת נתניהו. ואפשר אפילו להבין אותו במובן מסוים. הפעם הקודמת שבה זכה להיות הגורם שמנווט את מפלגות האופוזיציה הסתיימה בכך שהוא זה שבפועל הקים את ממשלת בנט־לפיד. הוא קיבל את המנדט מהנשיא, הוא ניהל את המשאים ומתנים עם כל המפלגות שהרכיבו את הקואליציה, הוא עשה את העבודה השחורה מול מנסור עבאס ורע"מ, ואפילו דאג לגיבוי מצד חלק מחברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת. הבונוס לבסוף היה תפקיד ראש הממשלה בפועל בחצי השנה האחרונה של הממשלה, לאחר שבנט החליט על פיזור הכנסת והליכה לבחירות.

ראה לפיד כי טוב, ולכן הוא רוצה שוב להיות זה שמוביל. לפיד גם יודע עוד דבר – למעט להיות זו שמובילה את האופוזיציה ויוצרת את החיבור והקשר בין שלל מפלגות האופוזיציה, מה יש למפלגתו של לפיד להציע? הרי בנט וליברמן כבר מזמן השתלטו על נושא גיוס החרדים, שזה הנושא החם ביותר כרגע. אצל ליברמן, ייאמר לזכותו, זה נושא קבוע, ואצל בנט, הוא גילה לפתע את האור (ואת פוטנציאל הקולות סביבו, על רקע המחנה הפוליטי החדש שבו הוא חי). את הדחיפה בכל הכוח לאחדות, חיבורים ושיח מחבק, לקח לעצמו בני גנץ. כל סיפור תנועת המחאה, כולל החלק המטורלל שבה וכולל המוכנות לייצר כאוס, זה כבר מזמן בידיים של יאיר גולן. הביטחוניסט הוא גדי איזנקוט. מה נשאר ללפיד מלבד להיות הפיבוט? מלבד להיות זה שמארגן את הכול, מתווך, רוקם דילים ומחבר קצוות בתוך האופוזיציה ומחוצה לה. תיקחו לו את זה והוא באמת נשאר בלי כלום. ולכן כמעט כל פעולה פוליטית של יושב ראש יש עתיד בעת הזאת חייבת להיבחן דרך המשקפיים האלה ודרכם בלבד.

רוצה לבדוק? נבדוק גם אותך

הדברים אמורים גם ביחס לעתירה שהגיש לאחרונה לפיד לבג"ץ, ובה דרש לעצור את התקציב שאושר בוועדת הכספים בעבור מוסדות לימוד חרדים, בטענה שמדובר בתקציב למוסדות שאינם מלמדים לימודי ליב"ה כפי שנדרש מהם. עתירה שראינו דומות לה בעבר, בנושאים שונים ומגוונים. עד כאן אין שום דבר חדש ומיוחד. הדבר החדש קרה בהמשך, תוך כדי הדיון בעתירה, כשהתגלה הגילוי "המרעיש" על כך שהמדינה – כמו גופים עסקיים בשוק – לא פעם משלמת קודם כול את חובותיה ורק אחר כך מקבלת כיסוי לכך בוועדת הכספים של הכנסת. במקרה הספציפי של העתירה, התברר שהצו שהוציא בג"ץ לעצירת העברות הכספים למוסדות החינוך החרדים לא ממש רלוונטי, שכן רוב הכספים כבר שולמו בפועל כמשכורות למורים באותם מוסדות. כלומר עוד בטרם התקציב אושר בוועדת הכספים, הכסף כבר הועבר לחשבונות הבנק של המורים.

אולי יעניין אתכם

עוד בפוליטיקה 12 יום לבחירות: מה יקרה בעשר ודקה?

עוד בפוליטיקה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עט לפיד על המציאה והחליט להרעיד את המדינה באמצעות הודעה שאומרת שמדובר ברעידת אדמה, שמראה שהממשלה מרמה את הציבור באופן שיטתי. הצעד הבא בדרמה המבוימת היה להגיש פנייה "דחופה" לראש אגף החקירות במשטרה כדי שיחקור את שר האוצר סמוטריץ' ואת בכירי משרדו. את הגילוי הגדיר כהונאה, את הממשלה כארגון פשע ועוד כהנה וכהנה מילים מנופחות מאותה משפחה. הבעיה העיקרית ביציאות האלה של יושב ראש יש עתיד זה שהוא בטוח שכולם מסביב מטומטמים. הטעות השנייה שלו הייתה שהוא הכניס למסכת ההטרלות הזאת גם את בכירי משרד האוצר (באותו משפט שבו דרש מראש אגף החקירות לחקור את סמוטריץ' ובכירי משרדו). זה משהו אחד להאשים בכל שחיתויות העולם את הפוליטיקאים. הם כבר רגילים לזה וחלקם משתמשים בהאשמה הזאת בעצמם. אבל כשלפיד מדבר על סמוטריץ' ובכירי משרדו, הוא כבר גורר למערכה את פקידי האוצר, שבעצמם זוכרים היטב שגם לפיד היה שר אוצר ואמור להכיר את האירוע מקרוב בעצמו.

וכך, בלי שכנראה התכוון לזה, גרם לפיד לחשב הכללי במשרד האוצר, שמסיים בקרוב את תפקידו, להחזיר לו במכתב ישיר ובבת אחת לנפץ את כל הבועה הפיקטיבית הזאת. שני קטעים מתוך המכתב יספיקו כדי להבין את האירוע. "המציאות התקציבית שאתה מתאר כעבריינית", כותב רוטנברג, "היא מציאות מערכתית מוכרת ורבת שנים שאתה, כשר אוצר לשעבר, מכיר היטב ואשר התקיימה גם בתקופות כהונתך כראש ממשלה וכשר חוץ, לרבות במשרדים שעליהם היית מופקד". ומשפט נוסף מסוף המכתב, שאולי מדגים עד כמה יושב ראש האופוזיציה חצה הפעם גבול נוסף והמאיס את עצמו אפילו על כאלו שככל הנראה רחוקים בהשקפת עולמם מזו של הקואליציה: "הצגת פרקטיקה מערכתית מוכרת כ'מעילה' או כ'מפעל עברייני' אינה רק שגויה, היא מסוכנת. היא מטשטשת את ההבחנה בין מחלוקת לגיטימית על מדיניות ותקצוב לבין הטחת האשמות חמורות בדרג מקצועי, הפועל יום יום כדי להגן על כספי הציבור, על שלטון החוק ועל יציבותה הפיננסית של מדינת ישראל".

החשב הכללי מסיים בסוף החודש את תפקידו. הוא לא צריך לרצות אף אחד, הוא לא חייב כלום לאיש, והוא גם לא התבקש מאף גורם להוציא מכתב שכזה. הוא עשה זאת בגלל שיש גבול לכל דבר ולכל עלילה מרושעת. אגב, על בסיס אותו עיקרון שקבע לפיד בעניין מודעותו של נתניהו לקשר של אנשים סביבו עם מדינת קטאר, לא ברור מה יותר גרוע – האפשרות שלפיד יודע על הפרקטיקה הזאת ופשוט בחר לשקר על כך, או האפשרות שזה קורה כל השנים, גם סביבו כשר אוצר, כשר חוץ וכראש ממשלה, ולו אין מושג שזה מתרחש לידו.

מרתקת לא פחות העובדה שהיועצת המשפטית של הכנסת עורכת הדין שגית אפיק ביקשה, בעקבות הדברים שנידונו בבג"ץ, לקבל לידיה פירוט של העברות כספיות חשודות בוועדת הכספים מחמש השנים האחרונות, בעוד לפיד עצמו העביר דרישה דומה מאוד, למעט דבר אחד – הוא ביקש פירוט של שלוש שנים אחורה, לא חמש. יענו בואו נחקור את היסטוריית העברת הכספים רק של הממשלה הזאת, ולא נרחיק מעט יותר אחורה כדי לראות מה הייתה הפרקטיקה בממשלה הקודמת של בנט ולפיד. איך כתב החשב הכללי יהלי רוטנברג במכתבו המהדהד – מציאות מערכתית מוכרת ורבת שנים שאתה, כשר אוצר לשעבר, מכיר היטב ואשר התקיימה גם בתקופות כהונתך כראש ממשלה וכשר חוץ.

"אף אחד מחברי ועדת הכספים, קואליציה או אופוזיציה, לא שאל מעולם אם בהעברה כספית שמגיעה לוועדה כבר שולמו המשכורות או לא", העיד השבוע יושב הראש המיתולוגי של הוועדה חבר הכנסת משה גפני. "גם המשכורת של השופטת וילנר (זו שהוציאה את הצו על תנאי בעתירה, ז"ק) הועברה בצורה כזו. שילמו לשופטים משכורות ורק אחר כך הביאו לוועדת הכספים את אישור אותה העברה". תהיו בטוחים שלולא ההקשר החרדי, זה לא היה מעניין אף אחד. עובדה, ככה עובד המגזר הציבורי. קודם משלמים משכורות, שהרי לא ייתכן שהמדינה תהיה זו שתלין שכר בעצמה, ולוועדה מביאים את התיקונים הנדרשים ואת העברות הכספים רק בחודש דצמבר, לקראת סוף השנה. כך נהגו גם עם המורים והמורות הלא חרדים, אם זכו לתיקוני שכר במהלך השנה, לא יותר ולא פחות. הניסיון הזה למתג את האירוע כאיזו קומבינת כספים חרדית אינו שונה מכל ניסיון של גורם אנטישמי לקשר בין כסף ליהודים. פשוט האנטישמיות כאן בישראל נעשית באמצעות שנאת חרדים ומתנחלים.

הכיף לשנוא

ואם כבר בשנאה עסקינן, זה גם דינו של חבר הכנסת בני גנץ, ולא מהיום, מצד שאר חבריו למחנה האופוזיציה. הם סולדים ממנו כבר מאז הפעם ההיא, בעיצומה של מגפת הקורונה, כשבחר להיכנס בפעם הראשונה לממשלת נתניהו. לא במקרה, כשמנה השבוע יאיר גולן את שמות השותפים של מה שהוא מקווה שתכלול הממשלה הבאה, נשמט שמו של גנץ. כך גם הקמפיין ארוך החודשים שחובט בגנץ על כך שהוא לא פורש כבר עכשיו ומפסיק "לשרוף קולות", כאילו שהבחירות הן מחר בבוקר ובכל יום שעובר נשרפים אלפי קולות לבלי שוב.

אגב, יאיר גולן רץ בבחירות האחרונות עם מרצ, שכזכור לא עברה את אחוז החסימה. שום פיפס לא נשמע מכיוונו אז על חשש לפגיעה במחנה ואיבוד מנדטים בשל כך, לא לפני הבחירות וגם לא הכאה על חטא אחרי. גם איש במחנה השני לא מפנה קריאה דומה ללפיד, למרות שכבר היו לא מעט סקרים שהראו שגם הוא ומפלגתו מבלים לא פעם במחוזות אחוז החסימה. אה, אבל בעצם שם לא סופרים סקרים שמתפרסמים ב'ערוץ 14'. אם זה לא שלהם, זה לא קיים.

מחרפן אותם שגנץ לא בא עם שנאה יוקדת, כמו זו שהם מתעטפים בה. הם משתגעים מהקריאות שלו לאחדות, לפירוק הגושים ולהפסקת המחנאות. מה יישאר להם להציע לעולם בלי כל זה? גם היום, חלקם יעדיפו ברית פוליטית עם מפלגות ערביות שמתנגדות למדינה היהודית ושבוחריהן לא ישרתו איתם לעולם בצבא, ואף רואים את צה"ל כצבא טרור, ובלבד שלא יֵשבו לצד מפלגות ששולחות את מיטב ביניהן לשירות למען המדינה. ועכשיו בא להם מול העיניים בני גנץ ומבקש לקחת מהם את הדבר האהוב עליהם מכול – את הכיף שבלשנוא.

הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך

לתגובות:

[email protected]