"אחרי 47 שנות דיכוי, הם לא מוכנים לשתוק יותר"

סוגנד פאחרי, ילידת איראן וראש המדיה הפרסית של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון עוקבת בהתרגשות ובדאגה רבה אחר המתחולל באיראן. פאחרי שנולדה באיראן עלתה לישראל בשנת 2007. היא הופיעה כשחקנית בסדרה זוכת האמי 'טהראן'. פאחרי מודאגת מאד ממספר ההרוגים הרב בקרב המפגינים ברחבי איראן: "אני כמובן ישראלית אבל נולדתי באיראן, ולהיות איראנית זה חלק מהזהות שלי. כשאני רואה את הסרטונים של ההפגנות שיוצאים משם ומקבלת ידיעות על אלפים שנהרגו – אני מבינה שזה יכול להיות אחים של חברים שלי או קרובים שלי, שדיברתי איתם רק לאחרונה, וזה הכי מטלטל בעולם והכי מפחיד. אבל המחשבה שהמהפכה מתקרבת מרגשת אותי. כי בדיוק כמו שאני רוצה את הטוב עבור ישראל, אני רוצה את הטוב עבור איראן".

ואת מאמינה שזה באמת יקרה?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר כ"ץ לוינטר: "אתה לא מעודכן. צה"ל ערוך לחסל את חמאס"

עוד מאת רבקי גולדפינגר הורים שכולים לראשי המפלגות: פרסמו תכניותיכם ליו"ש

"כן. אני מאמינה שבסוף הטוב מנצח את החושך. ואני חושבת שהפעם יותר מאי פעם אנחנו קרובים למהפכה", היא אומרת נרגשת, "הקשר שלי עם האנשים באיראן נותק כבר כמה ימים בגלל הפלת רשת האינטרנט, אבל מה שכן יוצא לי לשמוע ברשתות החברתיות זה שהם מאוד רוצים שטראמפ יתקוף. כי אין להם נשקים. האנשים באיראן נלחמים עם אבנים, בזמן שיורים להם בראש. ואחרי 47 שנות דיכוי, פחד ועוני, הם לא מוכנים לשתוק יותר", היא אומרת, "מספר ההרוגים האיראנים הגיע למספרים מטורפים. 12,000 אנשים ואולי הרבה יותר מכך. זה טבח לכל דבר. אבל זו לא הפעם הראשונה שיש טבח כזה באיראן".

בממדים האלה?

"בטח. במחאה ב-2019 הם פשוט סגרו את השערים של אוניברסיטת טהרן וטבחו ב-1,500 בני אדם. זה משטר אכזרי שאין לו גבולות בשביל השרידות שלו. ניתוק האינטרנט והתקשורת באיראן נועדו לאפשר לו לפעול באלימות קיצונית הרחק מעיני העולם. המשטר מנתק את הקשר בין הפנים לחוץ כדי להמשיך בהתנהגות הרצחנית הזו ובירי על מפגינים ברחובות".

ומה תעזור תקיפה אמריקאית?

"אני חושבת שאם טראמפ יתקוף, אפילו באיזשהו צעד מינימלי, זה יעודד חלקים בצבא לעבור צד וייתן רוח גבית למפגינים". פאחרי מדגישה כי רבים באיראן מקווים לסיוע אמריקאי, אך בד בבד, ההכרעה חייבת להישאר בידי העם. "המאבק הוא של העם האיראני בעצמו. אסור לכפות עליו קולות ואג'נדות מבחוץ. התפקיד שלנו הוא רק להשמיע את הקול שלהם".

איך אפילו הטבח המאסיבי במפגינים לא מצליח לעצור את האנשים, והם מעזים לצאת החוצה ולהפגין?

"כי זה הסוף מבחינתם. זה לא עוד גל מחאה שגרתי. מדובר בתגובה למשבר הכלכלי החמור ביותר באיראן מאז מהפכת 1979. המשבר הכלכלי כל כך גדול, שהם כבר לא חיים גם ככה. המשכורת בטהרן היא 85 יורו. זה כלום ושום דבר, כשדולר אחד שווה ל-140,000 טומאן. זאת קריסה מטורפת של הכלכלה האיראנית. העול הכלכלי הוא בלתי נסבל, עד כדי כך שאנשים מוכנים לסכן את החיים שלהם וזה לא רק זה. אין להם מים, אין חשמל ולכל זה תוסיפו דיכוי אלים ואכזרי של שנים".

מצד שני, מה האלטרנטיבה שלהם? יורש העצר רזא פהלווי?

"בהחלט. זה בדיוק ההבדל בין המחאה הזאת למחאות הקודמות. במחאה הזאת הם קוראים ליורש העצר רזא פהלווי לחזור. פהלווי במשך שנים מראה את התוכניות שלו ליום שאחרי. הוא רוצה איראן דמוקרטית, והוא בנה תוכנית של 100 הימים הראשונים. המסר שלו הוא – בואו נחזיר את איראן להיות מה שהיא הייתה. הוא נותן תקווה לעם האיראני".