צה"ל רוצה פחות מילואימניקים שיעשו יותר משימות

בזמן שהשיח הציבורי כולו סובב סביב משבר חוק הגיוס, בצה"ל מציגים משבר כוח אדם אחר, משמעותי לא פחות: משבר ימי המילואים. לאחר שבמשך השנתיים האחרונות לוחמי המילואים שירתו מאות ימים בשירות פעיל, בצה"ל ימשיכו לדרוש מהם להגיע גם בשנת 2026 לעוד עשרות ימים.

לפי המידע שהגיע ל'בשבע', כל לוחמי המילואים שיזומנו בשנה הקרובה יידרשו לבצע כ־60 ימי מילואים. לכאורה ניתן היה לחשוב כי מספר ימי המילואים הגבוהה שאותם לוחמים יידרשו לשרת השנה נובעת ממחסור בכוח האדם בצה"ל, כזה שמתבטא גם בשירות הסדיר ונמצא במרכז דיוני חוק הגיוס. אלא שמעקב אתר 'בשבע' בשבועות האחרונים אחר הסוגיה מראה תמונה אחרת לגמרי: המשבר נולד ונוצר כולו בגלל בחירת צה"ל.

תחילתה של סאגת ימי המילואים הגיעה עם החלטתו של צה"ל לבטל את מודל השבוע־שבוע, שבמסגרתו שירתו לוחמי המילואים בחלק מהגזרות בשנתיים האחרונות. הסיבה לכך, לפי הטענות, הייתה הרצון לחסוך תקציב ולמנוע את המצב שבו משרתי מילואים ממשיכים לעבוד במקביל לשירות המילואים שלהם. אלא שביטול פורמט השירות הזה, שבוע בשירות פעיל ושבוע בחופשה בבית, לא הוביל לתוצאה המתבקשת של קיצור מחצית ימי הזימון למילואים. במקום זאת בחרו בצה"ל לזמן את לוחמי המילואים ל־60 יום מלאים.

חשוב לציין בנקודה זו עובדה חשובה: הסיבה שבצה"ל איפשרו למי שיכול היה לשרת במסגרת שבוע־שבוע לעשות זאת, היא שאותם עשרות אלפי משרתי מילואים יוכלו להמשיך בשגרת חיים סבירה כלשהי, הן בפן האישי־משפחתי והן בפן המקצועי. העובדה שהתאפשר לאותם משרתי מילואים לעבוד במקביל, סייעה למנוע פגיעה בחייהם המקצועיים. בצה"ל העריכו לאורך שנת 2025 שזאת אחת הסיבות העיקריות להמשך התייצבותם של לוחמי מילואים לשירות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"

עוד מאת אסף משניות סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה

כזכור, לפני כמה חודשים פרסמנו בעיתון זה את הספין שקידמו באגף המבצעים בצה"ל לגבי ההתייצבות לשירות מילואים. בצה"ל טענו כי אין ירידה בשיעור ההתייצבות לשירות מילואים, ובכל הגדודים הנתון קרוב ל־100 אחוזי התייצבות. אלא שבצה"ל שיחקו עם המספרים. בפועל נרשמה ירידה דרמטית של עשרות אחוזים בהתייצבות לשירות מילואים. כיצד כיסו על הנתונים בצה"ל? הם פשוט צמצמו את כמות המשימות, כך שכוח האדם הנדרש לכל שירות מילואים היה נמוך יותר. בצורה זאת הצליחו בצה"ל לשמור על מיצג שווא, שעל פיו אין ירידה של ממש במספר משרתי המילואים.

הסיבה העיקרית לירידה במספר המשרתים היא העובדה שהמשפחות שלהם ומצבם התעסוקתי לא איפשרו יותר את המשך השירות, שהגיע בחלק מהמקרים גם ליותר ממאה יום בשנת 2025. אלא שבכל מה שקשור לשנת 2026, נדמה שבצה"ל פשוט לא למדו את המסר ממשבר המילואים שהחל להתפתח כבר בשנה שעברה.

בקבינט הורו לצה"ל לצמצם את מספר ימי המילואים. הסיבות לכך היו גם כלכליות, מבחינת תקציב המדינה, וגם חברתיות. אלא שבמקום לצמצם את ימי המילואים, צה"ל בחר לצמצם את מספר משרתי המילואים. לצורך המחשה בלבד, במקום ש־50 אלף משרתי מילואים ישרתו 30 יום בשנת 2026, צה"ל הכריע כי 25 אלף משרתי מילואים ישרתו 60 יום בשנה הקרובה.

סביב הסוגיה הזאת מתנהלת מלחמה של ממש בין הקבינט, בהובלת שר האוצר סמוטריץ', לבין צה"ל עצמו. כבר בסוף דצמבר האחרון אמר שר האוצר סמוטריץ' בישיבת הסיעה של מפלגת הציונות הדתית כי הוא עובד מול צה"ל במטרה לצמצם משמעותית את מספר ימי המילואים של לוחמי המילואים. הדברים נאמרו בעקבות שאלת כותב שורות אלה.

"היום המצב מאוד לא יעיל ורק פוגע במשרתי המילואים", אמר שר האוצר בדבריו, "לפי לוח התכנונים של צה"ל, חיילי המילואים אמורים לשרת בשנה הקרובה 60 ימי מילואים. זה המון. היעד שאליו אנחנו חותרים זה לדחוס את כל ימי המילואים הללו לחודש אחד בלבד, מקסימום 35 יום".

שר האוצר הסביר באותם דברים כי קיבוץ ימי המילואים יחד לחודש בלבד יאפשר חזרה מהירה יותר של משרתי המילואים הן למשפחותיהם והן לעסקיהם, ובד בבד התפוקה בעבור צה"ל לא תיפגע. "צריך להבין", אמר סמוטריץ', "הגרף שהצבא תכנן נכון להיום הוא שמתוך 60 יום מילואים עושים בערך 21 יום תעסוקה מבצעית. יש אימון לפני לחימה, אחר כך 42 יום שבוע שירות פעיל ושבוע בבית, ואז ימי עיבוד. אני אמרתי למערכת הביטחון: תחזרו ל־30 יום. בעיניי זו בשורה ענקית. אם צה"ל היה אומר למילואימניקים 'אתם מהשנה הבאה עושים חודש' – כמו שאבא שלי עשה כשהיינו ילדים, חודש בשנה – אני חושב שאין אישה ואין ילד שלא יחזרו לנשום כשידעו שאבא הולך לשרת חודש בשנה. בסוף, אם מתוך 60 יום הלוחם עושה 21 יום תעסוקה מבצעית, את אותו דבר אתה נותן לו ב־30 יום ואז הוא חוזר לעבודה ולמשפחה שלו, זה פי אלף יותר יעיל".

אלא שבצה"ל סירבו לעשות זאת, והנושא לא קודם. לפני כשבוע, ושוב בעקבות שאלת 'בשבע', החריף שר האוצר את הטון אל מול צה"ל. "אם הנושא לא ייפתר בהסכמות של שר הביטחון ושלי, הנושא יגיע לקבינט ולראש הממשלה ושם תתקבל ההחלטה. זאת התנהלות מופרכת. צמצמנו את סך ימי המילואים שצה"ל יכול לגייס, אז במקום להשתמש באותו מספר משרתים שהיו עד היום, ומראש מדובר במעט מדי אנשים, ולצמצם להם את ימי המילואים – צה"ל צמצם את מספר האנשים שהוא קורא להם, ולמי שהוא קורא הוא שולח צווים להרבה יותר זמן. לא יכול להיות מצב כזה".

בדבריו הפנה סמוטריץ' אצבע מאשימה להתנהלות צה"ל, ואמר כי הצבא מחפש פתרונות פשוטים ונוחים במקום לנקוט את הצעדים הנכונים. "ההתנהלות של צה"ל וחוסר היכולת שלו לשנות ולהתאים את אופן מיצוי כוח האדם שעומד לרשותו היא שערורייה. צה"ל מעדיף לסחוט את המשרתים כאילו הם לימון, במקום לעשות את ההתאמות הנדרשות. מי שנפגעים מזה הם המשרתים והמשפחות שלהם. הוא עושה את זה מתוך נוחות, ואני לא מוכן שזה יימשך". הדברים המלאים של שר האוצר נמצאים באתר 'בשבע' החדש.

צה"ל: אין אפשרות אחרת

מבדיקת 'בשבע' עולה כי מאז הדברים האחרונים של שר האוצר, דבר לא התקדם במטרה לסיים את המשבר שהולך ומתרחב. בינתיים, עוד ועוד משרתי מילואים מקבלים זימונים ל־60 ימי מילואים. רבים מאותם משרתי מילואים ייאלצו לעשות את חג הפסח או את חגי תשרי במסגרת שירות מילואים, לאחר שגם בשנתיים האחרונות נאלצו לחגוג את החגים מחוץ לביתם, בבסיסים ובמוצבים.

בסביבת שר האוצר אומרים ל'בשבע' כי השיחות בנושא נמצאות כרגע במבוי סתום. במשרד הביטחון טוענים כי "הנושא נמצא בעבודת מטה בימים אלה". בצה"ל כבר אומרים דברים אחרים לגמרי. מבחינת צה"ל, המשבר לא ייפתר כלל. לפי הגורמים שאיתם שוחחנו, הסיבה למשך הימים הארוכים במילואים היא שאין אפשרות אחרת מבחינתו על מנת להבטיח את יכולות השמירה על התושבים ועל גבולות המדינה. הסיבה שתקראו בשורות הבאות, שהגיעה מסביבתו של ראש חטיבת המבצעים בצה"ל, מקוממת במיוחד.

לפי צה"ל, אין אפשרות להחליף גדוד מילואים בגזרה בכל חודש, כי הדבר לא אפקטיבי. על פי הגורמים הצבאיים שאיתם שוחחנו, לו היו משרתי המילואים מגיעים ל־30 ימים בלבד, התוצאה הייתה שעד שהם היו לומדים את הגזרה – הם כבר היו צריכים להתחלף.

בדקנו עם הגורמים את המשמעות של האמירה הזאת בצורה מפורטת. שאלנו: האם המשמעות היא שגם אילו ניתן היה לגייס עוד עשרות אלפי לוחמי מילואים לשנה הקרובה, אורך השירות של כל אחד מהם היה נשאר 60 יום? התשובה הייתה חד משמעית: כן.

טיעוני הצבא מציפים שאלות קשות, נוכח שלל עובדות שסותרות אותם. ראשית, עד למלחמת חרבות ברזל גדודי מילואים נקראו לשירות פעיל לתקופה של בין 24 ל־30 ימים. מסתבר שלפני המלחמה צה"ל היה סבור שגדוד מילואים יכול להחזיק גזרה בחודש ימים בלבד. בצה"ל אומרים כי הרבה תפיסות השתנו בעקבות המלחמה.

אלא שבדיוק בנקודה זו עולה פער נוסף בין טענות צה"ל לעובדות בשטח. אחד הטיעונים העיקריים בהתנגדותו של צה"ל הוא הצורך להכשיר את אותם משרתי מילואים לפעילות מבצעית, כולל היכרות עם הגזרה. אלא שבשנתיים האחרונות כל הלוחמים המדוברים שירתו מאות ימים בפעילות מבצעית, במצטבר כשנה שלמה, ובגזרות המדוברות ממש.

טיעון נוסף שנאמר בשיחות עם הגורמים הוא שעבור המח"טים של הגזרות אי אפשר להחליף את הגדודים שתחתם בתדירות גבוהה כל כך, כי הם לא יצליחו להכיר את הכוחות בצורה טובה ולפתח מערכות עבודה יעילות. כמו כן, לטענת צה"ל, גיוס של יותר משרתי מילואים מחייב תפעול ותחזוקת ציוד רב יותר, וזה כרוך בעלות גבוהה יותר. כל זה נחסך, לטענת צה"ל, אם מספר מצומצם של משרתי מילואים משרת יותר ימים. נשאיר לכם את הזכות לשפוט את טענות צה"ל. תגובת צה"ל הרשמית תובא בסוף הכתבה.

השפעה על מעגלים רחבים

מי שמושפעים מכך יותר מכול הם משרתי המילואים עצמם, שחלק ניכר מהם העביר יותר ימים בבסיסי ומוצבי צה"ל השונים מאשר בחיק משפחותיהם בשנתיים האחרונות. מי שנאלצו לשרת את מספר הימים הגבוה ביותר הם משרתי מילואים חי"רניקים, כאלה שעברו הכשרת לוחמי 07. "האמת היא שאנחנו הפכנו למצרך הכי מבוקש בצה"ל", אומר עורך הדין רוני איתן, ששירת מאז פרוץ המלחמה יותר מ־350 ימי מילואים, ונמצא בימים אלה בסבב מילואים נוסף, "יש גזרות שרק לוחמי 07 יכולים לעשות שם את התפקיד, לכן הם אלה שנשחקים הכי הרבה, ולהם קוראים להכי הרבה ימי מילואים".

מהן אותן גזרות?

"יש ביהודה ושומרון כמה מקומות כאלה. נניח פעילות עצימה בתוך ערים כמו שכם וג'נין, זה משהו שרק כוח חי"ר הוכשר לעשות. יש מקומות אחרים שבהם לוחמים מכל תפקידי הלחימה יכולים לשרת, אז שם זה יותר מרווח".

ובכל זאת, לא רק לוחמי חי"ר יעשו 60 יום מילואים השנה.

"נכון. זה שלוחמי החי"ר יעשו יותר לא אומר שהלוחמים האחרים שיגויסו ישרתו מספר ימים מצומצם. פשוט אותנו ישחקו עוד יותר".

כמי שגם לפני המלחמה שירת במילואים כלוחם חי"ר, אתה מבין את הטיעון של צה"ל שאי אפשר להחליף קו מילואים כל חודש?

"זה טיעון הזוי. זה בדיוק מה שעשינו במשך שנים ארוכות. איך פתאום זה נהיה בלתי אפשרי?"

איך העובדה שבשנתיים האחרונות שירתָּ מאות ימי מילואים השפיעה על החיים הפרטיים שלך?

"זאת הייתה השפעה דרמטית ושלילית. לי עוד היה מזל. הילדים שלי יחסית גדולים, אז בעיות שהיו לחברים שלי שהרגע נולדו להם ילדים לא היו רלוונטיות אצלי, אבל זה לא אומר שלא היו בעיות גדולות אחרות. זה יצר מציאות לא בריאה".

כשאיתן מגדיר את ההשלכות של ימי המילואים הארוכים, ניתן להבין עד כמה ההשלכות והנזקים של ההיעדרות הממושכת גדולים. "הבית לומד לעבוד בלעדיך. לפעמים אתה חוזר הביתה ומרגיש מיותר שם, הבית כולו מתנהל כשגרה בלי שמשרת המילואים נמצא שם. זה כמו הדוגמה העצובה שאומרים על תינוקות שמפסיקים לבכות. העובדה שאבא כבר לא נמצא כמעט בבית היא עוד עובדה, היא לא האירוע החריג שצריך להתרגש ממנו. וזה לא מצב בריא בשום צורה. האדישות למחסור הזה היא בעיה חמורה מאוד".

וההשלכות של השירות הארוך על העבודה מן הסתם גדולות לא פחות.

"זה אירוע חמור הרבה יותר, כי למעסיקים נמאס מזה. כשאדם נמצא במילואים כל כך הרבה זמן, והעבודה שלו נופלת על שאר העובדים, זאת פגיעה קשה בכולם. במשרת, במקום העבודה ובשאר העובדים. אנשים שהלכו לכל כך הרבה ימי מילואים בשנתיים האחרונות נאלצו לעצור את החיים שלהם. הם לא היו יכולים להתקדם בעבודה, הם לא היו יכולים להחליף עבודות, כי אף אחד לא ייקח עובד חדש כשהוא יודע שחודשיים בשנה הוא הולך להיעלם לו. כל תהליך ההתפתחות שלהם נבלם. וכל זה בלי שהזכרתי בכלל את העצמאיים, שלא יכולים להחזיק ככה את העסקים שלהם. יש לנו הרבה פחות עצמאיים היום בגדוד".

ההשפעה החמורה של אורך ימי המילואים לא נעצרת במשרת עצמו, אלא במשפחה כולה. מדובר על השלכות חמורות הן בפן הפרטי־משפחתי, והן בפן התעסוקתי־כלכלי של בני ובנות הזוג של המשרתים. חלק מהם אף נאלצו לאבד את מקום עבודתם, לאור שירות המילואים הארוך של בן זוגם.

"החיים של כולנו נכנסו להקפאה", מתארת רותם אבידר-צאליק, מנכ"לית ומייסדת שדולת המשרתים ואשת לוחם במילואים. "שבועיים אחרי פרוץ המלחמה הוציאו אותי לחל"ת מהעבודה שלי כעורכת דין, משום שבעלי עידן היה במילואים, והיה קשה לתפעל את הבית עם שלושה ילדים קטנים כשרק אני שם. הבת הגדולה שלנו היא עם צרכים מיוחדים, ובסך הכול הילדים יחסית צמודים זה לזה. ארבע שנים מפרידות בין הבת הגדולה, שהיא בת 7, לבין הבן הקטן, בן 3 וקצת. לא היו מסגרות לילדים, מה שאיפשר לי פחות לעבוד, ובשלב מסוים נמאס להם".

כמה זמן נמשכה החופשה מהעבודה?

"בהתחלה חשבתי שזה יהיה חודש בערך. הרי מדינת ישראל כולה קרסה לתוך עצמה, העומס על כולם היה עצום, וחודש חל"ת התקבל בהבנה. אבל אז החודש הפך לחודשיים, והחודשיים הפכו לשלושה, וכן הלאה. בשלב מסוים, כמו עורכת דין טובה, הלכתי לבדוק אילו הגנות נותנים לנשות מילואימניקים, והתשובה הייתה כלום ושום דבר. משם התחיל המאבק שלי למען זכויות אפקטיביות למשפחות מילואים, כי ההשפעה של שירות מילואים לא נגמרת במשרת עצמו אלא משפיעה על כל הבית. גם כלכלית וגם משפחתית".

דווקא בשלב קריטי של החיים

ההשפעה על חייהם של הילדים של רותם ועידן הייתה גדולה במיוחד. עידן היה 17 שנה בצבא קבע. הוא מפקד לוחם ביחידה מסווגת, כמה חודשים לפני המלחמה הוא החליט לפרוש מצה"ל בגלל ההיריון של רותם עם הבן השלישי שלהם. "הוא אמר שהמצב המשפחתי שלנו לא באמת מאפשר שהוא ימשיך בצבא הקבע בתפקיד המסווג שלו, והחליט לפרוש. זה שדרג לנו מאוד את הבית. הוא נכח הרבה יותר, והילדים התרגלו לכך וזה תרם להם המון", מספרת אבידר-צאליק.

ואז, כשהוא נקרא שוב לשירות מילואים ארוך, כיצד זה השפיע על הילדים?

"זאת הייתה השפעה מאוד קשה. הבת הגדולה שלי, שיש לה תסמונת נדירה מאוד שיצרה עיכוב התפתחותי חמור, קשורה לעידן מאוד. בכל פעם שהיא לא רואה את אבא שלה לפרק זמן ארוך, היא מתחילה לפתח התנגדות מאוד גדולה. כשהוא חוזר ל'אפטר' לכמה ימים זה מחזק אותה, אבל מיד אחר כך הוא יוצא שוב להרבה זמן וזה מדרדר אותה שוב. אבל ההשפעה היא ממש לא רק עליה, אלא גם על שני הילדים האחרים שלנו, שהם מאוד חכמים ושואלים שאלות מאוד קשות".

כמו מה למשל?

"הבן השני שלנו, בן חמש וחצי, כל הזמן שואל מה עם אבא שלו, אם אבא שלו יחזור מהצבא, אם הוא ימות בצבא. הוא שואל אם האיש הזה מת או איש אחר מת. יש לנו אטלס בבית, אז הוא פותח אותו ומצביע על מקומות ושואל אם אבא נלחם בכל אחד מהמקומות האלה".

אלה לא שאלות שילדים בני חמש אמורים לשאול.

"נכון. ואנחנו גם לא מדברים על זה בבית, אבל הילדים חכמים. הם חיים בחוויית מלחמה. הבן הקטן שלנו ממש נולד לתוך האירוע הזה. הוא היה בן חצי שנה בערך כשפרצה המלחמה, וגם הוא התחיל לשאול את אותן שאלות. הוא אומר שהוא שונא את זה שאבא נמצא במילואים כל כך הרבה".

מה לדעתך הציבור הרחב, או מקבלי ההחלטות, לא מבינים במצב הזה?

"הציבור הרחב מבין והוא איתנו. אבל נדמה שלמעלה, מי שמקבלים את ההחלטות לא מבינים את המשמעות של המצב היום. משרתי המילואים נמצאים בתקופה שתקבע את כל המשך החיים שלהם. זה השלב שבו מרחיבים את המשפחה, מתקדמים מקצועית וכלכלית, וכל זה לא מתאפשר כרגע בצורה נורמלית. זה משהו שלא יכול להימשך עוד. זה נכון גם למשך השירות, וגם למעטפת שהמילואימניקים מקבלים, שהיא מאוד מוגבלת היום. מילואימניקים צריכים לקבל יותר. לא סתם הטבות, אלא מעטפת שלמה, כזאת שתגן עליהם מקצועית ומשפחתית. כזאת שגם תבהיר לכולם שמי שאכן תורם יותר גם מקבל יותר".

תגובת דובר צה״ל:

"בהתאם לצורך המבצעי ולהנחיית הדרג המדיני בדבר התאמת היקף כוח האדם לכ־40 אלף אנשי מילואים, מבוצעות בצה״ל התאמות נדרשות בכלל הזרועות והמערכים בנושא.

"גרף הלחימה, במסגרתו מזומנים אנשי מילואים בצו 8, נבנה באופן שנועד לאפשר אורך נשימה לאנשי המילואים ולרווח כמה שניתן בין תקופות המילואים של כל משרת. כמות ימי המילואים והתאמת הגרף משתנה ומותאמת לפי הצורך המבצעי. מדובר בצמצום היקף השמ״פ (שירות מילואים פעיל) בהשוואה לעבר, אשר מתאפשר בין היתר בזכות הקמת מסגרות חדשות, בסדיר ובמילואים, שנכנסו לגרף הלחימה, בכדי להקטין את העומס על המשרתים.

"כיום, צה״ל עוסק באופן קבוע בבניין הכוח במילואים ובהגדלת סדר הכוחות, בין היתר באמצעות קריאה מפטור, ביצוע ימי מיצוי, עדכון מדיניות המילואים ועוד מגוון פרויקטים שהוסיפו לשורותיו של צה״ל עשרות אלפי משרתים במהלך המלחמה. לכך מצטרפת מעטפת פרט רחבה שתפקידה לייצר, ככל שניתן, אורך נשימה למשרתים ולבני משפחותיהם.

"צה״ל ממשיך לפעול לשמירה על כשירות מבצעית מלאה ולהגן על ביטחון אזרחי מדינת ישראל".