כשאתה אומר "ברית המשרתים", למה אתה מתכוון?

כנראה שהמונח הפוליטי החם ביותר של השבועות האחרונים הוא ברית המשרתים. הנמענים המרכזיים למסר הזה, כצפוי, הם בני הציבור הדתי לאומי. הסיבות לכך ברורות וצודקות. המגזר הדתי רצוף אכזבות מתפקודה של הממשלה בכלל וממפלגתו של שר האוצר סמוטריץ' בפרט.

בכלליות, הציבור הדתי חש כי הוא שילם מחירים עצומים במלחמה, אבל במקום זאת הוא רואה את הממשלה שלו מתעלמת מכל מה שחשוב לו. זה יכול להיות חוק הגיוס, שבניגוד להבטחות החוזרות ונשנות, לא יוביל לגיוס חרדים; זה יכול להיות תוצאות המלחמה, שמשאירות את חמאס חי, נושם ושולט ברצועת עזה; זה יכול להיות סוגיות דת ומדינה, בדגש על מינויים, שבהם נדמה שתמיד יד החרדים על העליונה. יש לאכזבה הזאת הרבה גורמים, וברוב ניכר של המקרים היא גם מוצדקת.

על הרגשות הללו ראשי האופוזיציה, בכנסת ומחוצה לה, רוכבים. במטרה למשוך את קולות הציבור הדתי, שבסבירות גבוהה יהיה זה שיכריע את הבחירות, הם יצרו את קונספט ברית המשרתים. ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, הגדיר אותה בצורה הטובה ביותר: "איתי בממשלה ישבו כל מי שמשרת איתי בטנק". הציבור הדתי, כמובן, הוא חלק מרכזי באותו קהל "שמשרת בטנק" ליד בנט.

בנט כמובן לא היחיד. כמעט כל מפלגות האופוזיציה פונות לציבור הדתי, במטרה למשוך את הקול שלו. ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן משקיעה בכך מאמצים רבים. לפיד, גנץ וכאמור נפתלי בנט, גם עובדים קשה כדי למשוך את הקולות הללו, שמוערכים בבין שלושה לחמישה מנדטים. מספרים שמכריעים בחירות. גם כוחות נוספים, כדוגמת איזנקוט או יועז הנדל, מנסים לדבר לקהל הדתי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שבוע וחצי לבחירות: יותר נעלמים מערכים מוחלטים

עוד מאת אסף משניות השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

אלא שבפועל, ברגע האמת, נדמה שגם המפלגות הללו מעדיפות לסגור עסקאות עם החרדים ולא עם הציונות הדתית. דוגמא בולטת היא מה שמתרחש בשבועות האחרונים בעניין מינוי רבנים ראשיים בשתיים מהערים החילוניות והליברליות ביותר בישראל. מדובר על הוד השרון ותל אביב.

בשתי הערים הללו משרת הרב הראשי פנויה כבר זמן רב. בשתי הערים הללו עומדים ראשי ערים ליברליים ביותר. בהוד השרון מכהן אמיר כוכבי, איש יש עתיד. בתל אביב מדובר ברון חולדאי. שניהם התבטאו בלי סוף כנגד הציבור החרדי ובעיקר כנגד הפוליטיקאים החרדיים. כוכבי אף אמר ש"הנציגים החרדיים שדדו את הקופה הציבורית של העיר במשך שנים". זה לא הפריע לו למנות לפני מספר חודשים רב חרדי מש"ס לתפקיד רב העיר. בתל אביב חולדאי עומד למנות את הרב זבדיה כהן לתפקיד רב העיר.

למען הסר ספק, אין בדברים הכתובים בטור זה אמירות כנגד הרבנים המדוברים. אלא שלו המחנה המדבר על ברית המשרתים, אכן היה מעוניין בברית אמיתית שכזאת, ההיינו צריכים לראות את בחירתם של רבנים מהציונות הדתית, יוצאי צבא, שהם חלק בלתי נפרד מתוך אותה ברית שאותה מתיימרים ראשי האופוזיציה לייצר. זה לא קרה, ולא קורה. ולא זה שאין מועמדים ראויים. הרב תמיר גרנות, כדוגמא, הוא דמות קלאסית לתפקיד הרב הראשי של תל אביב. כזה שראשי מפלגות האופוזיציה היו צריכים לקדם לתפקיד בכל הכוח, אבל הם לא עושים זאת.

סוגיית בחירת רבני הערים היא הסימפטום של הבעיה הגדולה יותר. מפלגתו של יאיר גולן, למשל, מתארת בשלל דרכים אפשריות את המגזר הדתי כסכנה הכי גדולה יכולה להיות למדינת ישראל. היינו מצפים שלו ראשי מפלגות האופוזיציה היו אכן כנים בדבריהם על ברית המשרתים, הם היו מוחים על דברי גולן ופוסלים ישיבה עם מפלגתו, כמי שמחרימים חלק מאותה הברית. במקום זאת, יועז הנדל רואה בגולן חלק בלתי נפרד מהברית.

נדמה שעבור ראשי האופוזיציה, מי יותר ומי פחות, מדובר בברית חד צדדית. הציבור הדתי יעביר להם את הקולות שלו, אבל העסקאות והדילים הפוליטיים יישארו אותו דבר, כלומר עם המפלגות החרדיות. האם האכזבה המובנת של הציבור הדתי מהשותפות הפוליטית הנוכחית היא סיבה מספיקה כדי לעבור לשותפות פוליטית שגם היא לא תספור את הציבור הדתי? האם בפני הציבור הדתי ניצבות רק שתי אפשרויות: או שותפות עם המפלגות החרדיות או שותפות עם מפלגות שברגע האמת בוחרות גם הן ללכת עם החרדים? השאלות הללו הן אלה שילוו את מערכת הבחירות הקרובה בתוך הציבור הדתי, והתשובה שתינתן עליהן תהווה פקטור משמעותי בתוצאות הבחירות