ההיסטוריה כנראה תחכה

בעבודת הכנסת לא נהוג להוציא הודעות לתקשורת על העברת חוק בקריאה ראשונה. במיוחד לא בחוק שהוא חוק שגרתי למדי. אחרי הכל, עד שהחוק ייכנס לספר החוקים ישנה עוד דרך ארוכה, שכולל בסופה עוד שתי הצבעות בכנסת, לקריאה שנייה ושלישית. אך זה בדיוק מה שעשו בלשכתו של שר האוצר סמוטריץ' לאחר שהתקציב עבר בלילה שבין רביעי לחמישי בקריאה ראשונה.

ההתלהבות שנרשמה אצל שר האוצר וסביבתו היתה מובנת. אחרי הכל, הקואליציה עמדה בפני שוקת שבורה. על פי חוות הדעת של הייעוץ המשפטי לכנסת, לו התקציב לא היה עובר בשבוע שעבר בקריאה ראשונה, הממשלה היתה נופלת. אז נכון, במשרד האוצר אמרו שהם לא רואים בחוות הדעת הזאת משהו מחייב, אבל מאחורי הקלעים כן היתה הסכמה כי המסלול אליו צועדת הקואליציה הוא קריסה. החרם החרדי על הצבעות הקואליציה, ובראשן התקציב לשנת 2026, העמיד, ועדיין מעמיד, את המשך כהונת הקואליציה. לכן, העברת התקציב בקריאה ראשונה היא אירוע מרגש. אחרי הכל, הקואליציה קיבלה עוד חודשיים של שקט יחסי בו תוכל לפעול מבלי החשש שמחר בבוקר העסק מתפרק והולכים לבחירות.

כל זה התירוצים הפומביים שנאמרו לאחר העברת התקציב בקריאה ראשונה. בפועל, הסיבה לחגיגיות המוקדמת נובעת מהעובדה שאם תקציב המדינה יעבור, מדובר יהיה בהיסטוריה שלא התרחשה בישראל קרוב ל-40 שנה. בשנת 1988 היתה הפעם האחרונה בה הכנסת מילאה את ימיה. זה היה בסופה של ממשלת האחדות של פרס ושמיר. זאת גם היתה הפעם האחרונה בה ממשלה כלשהי הצליחה להעביר תקציב בשנת בחירות. מאז, כל ממשלה שנכנסה לשנתה האחרונה לא הצליחה להעביר תקציב.

הסיבה לכך היא הסיבה שבגללה הוקמה אותה ממשלת אחדות לפני 42 שנה. ישראל עמדה בפני קריסה כלכלית. ההיפר-אינפלציה שישראל היתה לכודה בה גרמה לכך שמדינת ישראל עמדה בפני פשיטת רגל. בשיאה, האינפלציה הגיעה ל445% בשנה. בתקופה זו התחלף המטבע הישראלי פעמיים. פעם אחת מלירה לשקל ופעם שנייה במסגרת תוכנית הייצוב הכלכלי של ממשלת האחדות, שהביאה לעולם את השקל החדש. תוכנית הייצוב הכלכלי היתה תוכנית חדה מאוד ששינתה מן היסוד את התנהלותה של ממשלת ישראל. היא גם הצליחה מאוד. האינפלציה צנחה ממאות אחוזים בשנה לכ-20 בלבד בשנים הראשונות למימוש התוכנית, ולאחוז חד ספרתי מאז ועד היום.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

אלא שבתוך התוכנית הגיעו לעולם כמה חוקים שעד היום מהווים את הבסיס למבנה הכלכלי הממשלתי של ישראל. כך למשל, עבר חוק שאוסר על הדפסת כסף ע"י בנק ישראל. חוק משמעותי נוסף הוא חוק התקציב, שבעצם מהווה הרחבה לחוק תקציב המדינה ולכן עובר יחד איתו בכל שנה. החוק השלישי, שסוגר את המשולש הזה, הוא חוק יסודות התקציב. החוק הזה הוא גם הסיבה שאף ממשלה לא הצליחה מאז שנת 1988 ועד היום להעביר תקציב בשנת בחירות.

בקצרה, כי זה ממש לא המקום לצלול לעומקו של החוק, חוק יסודות התקציב קובע איך אמור להיות בנוי תקציב המדינה בכל שנה מחדש. הוא גם קובע מה אסור לעשות. נניח, לחלק הבטחות תקציביות שלא ברור מה המקור להן. הוא גם קובע כי ממשלת ישראל צריכה לקבוע את מסגרת התקציב והגירעון הצפוי בכל שנה, והתקציב צריך להיות בנוי לפי היעדים הללו. חלק שני באותה הרפורמה עבר כבר בכנסת הבאה, בשנת 1992. מדובר היה ברפורמת חוק יסוד: הממשלה, במסגרתה נחקק חוק יסוד הממשלה בשלמותו מחדש, ואחד הסעיפים שהתווספו לחוק קבע כי אם הממשלה לא הצליחה להעביר תקציב עד ל-31 במרץ באותה השנה הממשלה נופלת. 9 שנים מאוחר יותר הוחמר הסעיף ונקבע כי הכנסת כולה תתפזר.

ההשלכות של שני החוקים הללו יצרו חוק בלתי כתוב במערכת הפוליטית: אין כמעט שום אפשרות להעביר תקציב בשנת בחירות, שכן אין אפשרות להעביר תקציב מלא הבטחות, רובן חסרות כיסוי, שנפוצות בשנת בחירות. ובגלל שאין אפשרות שכזאת, אי אפשר להעביר תקציב בשנת בחירות. ובגלל שהממשלה בהכרח נופלת בגלל חוסר העברת תקציב, התוצאה היא ששום כנסת לא השלימה את ימיה מאז כניסתם של החוקים הללו לתוקפם.

גם הפעם המצב לא שונה בהרבה. כלכלת ישראל אמנם חזקה, ורושמת נתונים מרשימים מאוד, במיוחד לאור המצב הכלכלי ברחבי העולם ובדגש לאור המלחמה בישראל והעלויות שלה, אך אין זה אומר שכל תקציב יכול לעבור. למעשה, המפלגות בקואליציה יודעות כי הן צריכות בקרוב ללכת לקלפי, להציג הישגים לציבור או הבטחות על מה הם ישיגו עבורו אם רק יבחרו בהן שוב, וזה לא יכול להתרחש בתקציב הנוכחי. עבור המפלגות החרדיות, למשל, הן צריכות להראות לציבור החרדי, ובעיקר להנהגה שלו, כי הם מוצאים לו במסגרת התקציב הנוכחי פתרונות לסנקציות בנוגע לגיוס, ובראשן הפסקת סיבסוד המעונות, שברחוב החרדי הפכה למוקד תלונות מרכזי כנגד הנציגים החרדיים. הציבור הדתי, זה שמיוצג ע"י שר האוצר סמוטריץ', רוצה לראות ירידה אמיתית במחירי החינוך במוסדות הדתיים, שמגיעים לאלפי שקלים בחודש. בשנה רגילה אפשר להבטיח שניתן יהיה לטפל בזה בשנה הבאה. אבל בשנת בחירות זה המועד האחרון שבו אפשר לטפל בזה. ולכן התקציב חייב לכלול טיפול בבעיה הזו, וזה לא המצב (לפחות לא הורדת מחירים ישירה, אלא רק דרך מלגות עקיפות). אלה רק דוגמאות, אך הדבר נכון לכל מפלגה ומפלגה בקואליציה.

במילים אחרות, ולמרות הצהרותיו החוזרות ונשנות של שר האוצר כי הוא מאמין ב-99 אחוזים כי התקציב יעבור, הסיכויים כי תקציב המדינה לשנה הקרובה יעבור נמוכים עד כמעט ולא קיימים. הדבר גם מסתדר עם ההנחיות שקיבלו ראשי המטות בליכוד כבר לפני מספר שבועות: תיערכו לבחירות שיתקיימו בסוף יוני או תחילת יולי. במילים אחרות, תתכוננו לבחירות שיתחילו בהתאם ללו"ז של נפילת הממשלה על חוסר העברת תקציב.

האם זה אומר כי התקציב בודאות לא יעבור? ובכן, זאת הפוליטיקה הישראלית, והכל יכול לקרות בה. האם סביר שההיסטוריה הזו אכן תתרחש? לא. בדרך הטבע הכנסת הנוכחית נמצאת בסיום דרכה, שיגיע בעוד חודשיים פחות יומיים לכל היותר. הסיבות הרשמיות, כמובן, לא יהיו חוסר היכולת להעביר תקציב בשנת בחירות. הקואליציה תמצא סיבה אחרת שבגללה הכנסת תתפזר. יכול להיות שמדובר יהיה בחוק הגיוס, יכול להיות שמדובר יהיה בתוצאות המלחמה בעזה והישארות חמאס בשלטון, ויכול להיות שיימצא תירוץ אחר להליכה לבחירות. בין כך ובין כך, הסיכויים שישראל תצליח להעביר את התקציב לשנה הקרובה כמעט ולא קיימים, וזה נכון כבר 40 שנה.