בג"ץ לנתניהו: תסביר מדוע בן גביר יכול להמשיך לכהן כשר

יומיים עמוסים עוברים על מערכת היחסים שבין בית המשפט העליון לממשלה, כשבלב הסערה נמצא, כצפוי, השופט יצחק עמית. היום (רביעי) קבע הרכב בג"ץ כי על ראש הממשלה לנמק מדוע לא ידיח את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר בעקבות הטענות על כך שהוא איננו עומד בהסכם ניגוד העניינים שנחתם איתו לפני כניסתו לתפקיד. יש לציין כי אין שום מקור חוקי לדרישה לפטר שר בנסיבות אלו, כאשר הסיבה היחידה הקיימת בחוק היא הרשעה בעבירה שיש עימה קלון. במסגרת הלכת דרעי פנחסי הורחבה עילת הפיטורין ע"י בית המשפט כך שגם שר שמוגש נגדו כתב אישום נאלץ לסיים את תפקידו.

בממשלה אמרו מהרגע הראשון שסוגיה זו עלתה על השולחן כי אין בכוונתו של ראש הממשלה לפטר את בן גביר, גם אם בג"ץ יפסוק כי עליו נתניהו לפטר אותו. נתניהו אף אמר זאת בעצמו במהלך ישיבת ממשלה שנערכה בנושא. כבר לפני מספר שבועות, כשהדיון המקורי בנושא אמור היה להתקיים, חתמו ראשי מפלגות הקואליציה על מכתב בו הם קוראים לראש הממשלה שלא לקיים את פסיקת בג"ץ במידה והיא תחייב את ראש הממשלה לפטר את בן גביר. גם לאחר צו הביניים שהוציא היום בג"ץ אמרו שרי הממשלה וחברי הקואליציה דברים דומים, כששר המשפטים יריב לוין אף מכנה את עמית "פירומן שגורר את ישראל למשבר חוקתי".

למרות הדרמטיות לכאורה שיש בצו הביניים שנתן בג"ץ, סביר להניח כי בסוף התהליך בג"ץ לא יורה לנתניהו לפטר את יו"ר עוצמה יהודית מתפקידו. במסגרת צו הביניים שניתן הוחלט גם להרחיב את הרכב השופטים שידון בעתירה ל-9 שופטים, במקום הרכב החמישה שדן כעת בנושא. אלא שהגדלת מספר השופטים גם משנה את הרוב בהרכב מרוב אקטיביסטי לרוב שמרני שלא צפוי לפסול את בן גביר.

עמית הפסיד, ובג"ץ דחה את עמדת היועמ"שית

הכאוס המשפטי השבועי סביב הממשלה שמוביל הנשיא עמית לא החל הבוקר, כאשר כבר אתמול (שלישי) ניתן פסק דין דרמטי בסוגיית הליך מינויו של נציב שירות המדינה. כזכור, היועמ"שית קבעה כי ההליך על פיו הממשלה רצתה לפעול על מנת למנות נציב שירות המדינה חדש איננו חוקי, למרות שמדובר באותו ההליך בדיוק על פיו מונו כל הנציבים עד היום במדינת ישראל. היועמ"שית טענה כי נדרש הליך תחרותי על מנת למנות נציב שירות מדינה, ולא החלטת ממשלה שכפופה לאישור הועדה למינוי בכירים כמו שרצתה הממשלה והיה נהוג עד היום.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הורדת אחוז החסימה ושימוע לשופטים: הרפורמה המשפטית החדשה

עוד מאת אסף משניות השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה

התירוץ של היועמ"שית היה החלטת ממשלה מלפני מספר שנים, אותה דחף הייעוץ המשפטי באותה העת, לשנות את הליך הבחירה של הנציב. אלא שהדבר איננו התקבל בחוק, אלא נשאר בגדר החלטת ממשלה בלבד, והממשלה הנוכחית החליטה להעביר החלטת ממשלה שתבטל את השינוי הנעשה. בעקבות התנגדות היועמ"שית בשנה האחרונה לא אויש תפקיד נציב שירות המדינה, מה שעיכב מינויים לאורך כל שדרת השירות הציבורי. כמו כן, נפגעה יכולת הפיקוח על עבודתם של עובדי השירות הציבורי, כפי שתפקיד הנציב מחייב.

בית המשפט העליון, בדיון הראשון בנושא, קיבל את עמדתה של היועמ"שית, אלא שבדיון נוסף ובהרכב מורחב שהתרחש אמש התהפכה התוצאה ועמדת הממשלה התקבלה ואילו עמדת היועמ"שית נדחתה. את הממשלה ייצג עורך הדין דוד פטר. בהרב מיארה היא היועצת המשפטית לממשלה שרשומה על שיא של מקרים בהם בית המשפט דוחה את עמדותיה. בין המקרים הבולטים: עמדתה לגבי מינויו של ראש השב"כ דוד זיני, עמדתה בנוגע לחקירת הפצ"רית, ועמדתה לגבי סגירת גלי צה"ל. יש לציין שבשני המקרים האחרונים בג"ץ מצא דרכים אחרות למנוע מהממשלה לקדם את מדיניותה בנושאים. חשוב לציין: בכל המקרים הללו היועמ"שית, שאמורה היתה לייצג את הממשלה, ייצגה את עמדת עותרים כנגד הממשלה והובילה לכך שהממשלה תיאלץ לשכור את שירותיהם של עורכי דין פרטיים לצורך קבלת ייצוג.

השינוי בעמדת בית המשפט העליון לא הגיע במקרה. בדיון המקורי, אותו עמית קבע להרכב הסניוריטי, נוצר רוב אוטומטי לאגף האקטיביסטי בבית המשפט העליון, כאשר שניים מתוך שלושת השופטים היו הנשיא עמית והשופטת דפנה ברק ארז. סגן הנשיא סולברג היה בדעת מיעוט. אלא שעם הרחבת ההרכב, הרוב האקטיביסטי איבד את כוחו, שכן המצטרפים להרכב היו השופטים מינץ ווילנר המזוהים עם האגף השמרני יותר בבית המשפט העליון. יש לציין שוילנר היא השופטת שהרחיקה את היועמ"שית מחקירת הפצ"רית, אך במקביל הציבה לממשלה קשיים שכבלו את ידי השר לוין במנויו של תובע מיוחד לחקירת הפצ"רית.

העימות בין שופטי העליון נחשף בפומבי

במהלך פסק הדין שפסל את עמדת היועמ"שית נחשפה בפומבי, באופן נדיר למדי, המחלוקת הסוערת שמתנהלת בתוך בית המשפט העליון מאז שעמית נכנס לתפקידו כנשיא העליון. המחלוקת מתנהלת בין הצד השמרני בבית המשפט, בהובלתו של השופט סולברג, לצד האקטיביסטי, בהובלתו של השופט עמית. כל שלושת השופטים בדיון שפסקו בעד הממשלה תקפו את עמדת היועמ"שית ואת עמדתו של השופט עמית. הבולט שבהם היה השופט מינץ, שכתב את הדברים הבאים: "על בית המשפט לפעול לפי הכללים הקיימים שהותוו בפסיקתנו ולהקפיד שלא להפוך אותם לכאלה שניתן לשנות ולעצב בהתאם לנסיבות המובאות לפניו. הוודאות המשפטית והאמון בבית המשפט מושתתים על כך שהכללים ייושמו באופן דומה בכל מקרה שלא יבוא לפתחו, ויש לנקוט משנה זהירות מפני סטייה מכך לשם הגעה לתוצאה הנתפשת כרצויה במקרה הפרטני…בכל מקרה, גם טענה להיעדר אמצעים בארגז הכלים הקיים אינה יכולה להצדיק סטייה מהדרכים המקובלות לבחינת החלטה מינהלית. היא אף אינה יכולה להצדיק שימוש בהנמקות לבר משפטיות השייכות למחוזות השכנים למשכננו".

מינץ, בדבריו, למעשה מאשים את הנשיא עמית במתן פסק דין שאיננו מבוסס על טיעונים משפטיים אלא על טיעונים פוליטיים. הדברים נאמרו בעקבות עמדת המיעוט של עמית בפסק הדין: "אשר ראש הממשלה, שהוא אדם פוליטי, בוחר בעצמו את נציב שירות המדינה, על מנת לקדם "מדיניות" עלומה שעל טיבה וקנקנה איננו יודעים דבר, התוצאה היא אחת: מינוי פוליטי של נציב שירות המדינה. מי שישלמו את המחיר על כך, הם כולנו, אזרחי המדינה…מתן משקל לשינויי הנורמות השלטוניות והמינהליות בשנים האחרונות, בפרט בכל הנוגע למינויים, אינו רק עניין של היגיון ושכל ישר, אלא הוא חלק יסודי מן העשייה השיפוטית…עצימת עיניים מפני שינויי המציאות חוטאת לשורש תפקידו של בית המשפט – אשר עליו המשימה, כחלק ממערך האיזונים והבלמים, לשמור ולהישמר מפני שרטון או קרחון שעלולים להוריד את הספינה למצולות. את המחיר על עצימת עיניים זאת – נשלם גם נשלם".

כאמור, לא רק השופט מינץ תקף את עמית. גם השופטת וילנר כתבה כנגד נשיא העליון מילים חריפות ביותר ואמרה שלא רק שהחוק מאפשר לממשלה לשקול שיקולי מדיניות במינויים, אלא כל הליך באשר הוא יעשה את אותו הדבר, אלא אם השופט עמית מתכנן לקחת מידי הממשלה את האפשרות למנות אנשים ולהפוך אותה לחותמת גומי של ועדת האיתור: "דומה אפוא כי ההליך התחרותי היחיד שלא ילקה בפגם הנטען, מגולם במנגנון שסופו בהגשת מועמד יחיד לאישור הממשלה. ברם, מנגנון מסוג זה ניצב במתח עם הוראת סעיף 6 לחוק המינויים, שלפיה כאמור "הממשלה תמנה נציב שירות המדינה […]", משיש בו כדי להפוך את הממשלה מגורם ממנה לגורם מאשר בלבד".

השופט סולברג מתח ביקורת קשה על עמדת היועמ"שית, ועל תפקודה כמי שאמורה לייצג את הממשלה, לא עושה זאת, ואף מטעה את הממשלה: "בשלב זה מצטיירת מסקנה ברורה: גבולות הדין רחבים במידה ניכרת מאלה שהוצגו לממשלה על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, ושלהם טען הייעוץ המשפטי גם בהליכים לפנינו… בעבר הצבעתי, על 'המשוב הרלבנטי, לטעמי, להחלטה בדבר סירוב לייצג, בשלב שלאחר מתן פסק דין: אם הוחלט כי הליך פלוני נמנה על המקרים 'החריגים למדי' שבהם לא ייצג היועץ המשפטי את עמדת הרשות המינהלית – מצופה כי יהיה זה מקרה שבו הכרעת בית המשפט תהא זהה לעמדת הייעוץ המשפטי באופן מלא או כמעט מלא, ותתקבל פה אחד, או קרוב מאוד לכך. אם אין זה המצב – ראוי הייעוץ המשפטי ליתן אל ליבו, לשוב ולבחון אם נכון היה, מלכתחילה, להימנע מייצוג עמדתה של הרשות המינהלית; ולהפיק לקח במבט צופה פני עתיד' בהינתן האמור לעיל, סבורני כי תוצאת המשוב בענייננו – ברורה, חד-משמעית. נדרשת אפוא אותה הפקת לקחים, וזאת "בהתאם לחובה לייצג את המדינה גם במצבים קשים ולא תמיד בעניינים שהזדהינו עם ההחלטות. הפרקליטים אינם קובעי מדיניות ולכן אם היה קצה חוט משפטי בידינו מילאנו את החובה לטעון כל שניתן וראוי".