כל חיי ניסיתי להתמודד עם קשיי הגוף שלי באופן הכי טבעי שאפשר, גם בחיבור לאוכל בריא שאני מאוד אוהבת, וגם בטיפול בבעיות שונות. בזמן האחרון הצטברו אצלי קשיים שונים, שכל אחד בפני עצמו לא מאוד גדול אבל כולם יחד יוצרים איזו הכבדה שמלווה את החיים. באופן טבעי יצאתי לחפש מה יגרום לי להרגיש טוב יותר. האינטרנט, שאיתר מיידית את נושאי העניין שלי, התחיל להפגיז אותי ב"מנטורים" מכל הסוגים בתחומים שבהם התעניינתי. גיליתי שכמעט לכולם יש צורת התנסחות דומה. כל אחד בתחומו מדבר באותה שפה – איומים והבטחות.
מיינדפולנס ומשקולות
אז מתחילים כמובן באיום. אותו שליח מטעם עצמו מתחיל לתאר את הבעיה שלי, עם תוספת של דרמה, לחץ, תיאור מה הדבר הנורא שיקרה לי בעתיד באופן ודאי, עד שאני מרגישה שבאמת זה משהו שאין שום סיכוי לשאת אותו. עד כאן האיום. למרבה המזל מיד אחריו מגיעה ההבטחה – יש דרך להינצל! איך? אם אעשה באופן מושלם את כל מה שהוא חד־משמעית יודע שאני חייבת לעשות. אם אני אוכל רק חלבונים ושומנים, לעולם לא אגע בסוכר או בקמח לבן או קמח בכלל, או פחמימות או כל מה שאני רוצה או אוהבת. כמובן שאת האוכל אלעס במשך חצי שעה, אוסיף אין־ספור תוספים לשיפור הזיכרון, לשיפור הסוכר, לשיפור הכוחות, לשיפור חשבון הבנק שלו. לעולם לא אוכל אחרי שמונה וחצי בערב, לא אהיה חשופה למסכים במשך שעתיים לפני השינה, אלך לישון בעשר בלילה ואקום בחמש בבוקר. אעשה הליכות כל יום וארבעה אימוני כוח בשבוע עם משקולות, אבל לא רק בידיים אלא על כל שריר בגוף. שעה ביום מיינדפולנס, אדביק מדבקות הורמונים, אישן עם כרית מיוחדת שמונעת 900 בעיות שונות – או אז הגיל הגופני שלי יהיה בן ארבעים כשאני אהיה בת שבעים, לא אחלה במחלות ולא יהיו לי בעיות זקנה, אהיה עם כוחות, מרץ, שמחת חיים, זוהרת מבפנים ומבחוץ, ובאמת אחיה באושר ועושר (כשגם לגבי העושר אני מקבלת המון איומים והבטחות, אל תדאגו). ואני מצטטת רק חלק קטן ביותר ממה שקראתי ושמעתי בניוזלטרים, בפודקאסטים או סתם ברשתות החברתיות.
אז אני, מרדנית שכמותי, שונאת איומים, שונאת הבטחות. כל המהלך של איום והבטחה רק גורם לי לרוץ מהר יותר לחנות הקרובה ולקנות את הגלידה הכי שוקולדית, סוכרית ושמנתית שאפשר למצוא.
אולי יעניין אתכם
לכן, הדבר הראשון שהבנתי הוא שאני לא יכולה לקבל כלום ממי שמדבר בשפה הזאת. אם הוא מאיים ומבטיח – הוא לא בשבילי. כי לגבי האיום, החיים שלי הם הרבה יותר מאשר הבעיות שאני סובלת מהן. הם מלאי יופי ושמחה וחסד והתלהבות, רגעים של קסם וצחוק ואהבה וחיבור. אז אני לא מסכימה שיצמצמו אותם רק לבעיה אחת כדי להניע אותי. ואם הוא מבטיח, אני לא סובלת שמישהו מרגיש שהוא בעל הבית של ההצלחה. מי אומר שאתה יודע הכול? לכן התחלתי לחפש לי שליחים אחרים. כאלה עם הרבה פחות סימני קריאה, עם כמה סימני שאלה וגם עם שלוש נקודות. עם הצעות וענווה ושפה שהרבה יותר מתאימה לנפש שלי.
סלט בוראטה עם ירקות
פינוק נפלא שאני מכינה לי מדי פעם. סלט עם הרבה ירקות טובים וטעימים, שעליהם פשוט מניחים גבינת בוראטה אמיתית, שממולאת בסטרטצ'לה – חתיכות של מוצרלה ומי גבינה, שהופכים את הסלט הזה לחלומי ממש. אפשר להוסיף כל ירק שאוהבים – מלפפונים, צנוניות, פטריות, נבטים וכן הלאה ולפי הטעם.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן צלייה:
15 דקות
4 מנות
חבילת גבינת בוראטה
לשמן:
4 שיני שום כתושות
3 כפות בזיליקום קצוץ
מלח ופלפל
לירקות:
ראש חסה סלנובה או לאליק (או רגילה)
כוס עלים נוספים כמו קייל, ארוגולה, רוקט או עלי בייבי
כוס עגבניות שרי צבעוניות
חבילה קטנה של פלפלונים צבעוניים
3 שיני שום כתושות
4 כפות שמן זית
מלח ופלפל
לרוטב:
מיץ מחצי לימון
כפית דבש
שן שום כתושה
3 כפות שמן זית
מכינים את השמן לבורטה: טוחנים בעזרת בלנדר ידני את כל המרכיבים לרוטב שמן אחיד, ושומרים בצד. מחממים תנור לחום של 180 מעלות. שומרים בצד 5-4 עגבניות שרי טריות, חוצים את שאר עגבניות השרי והפלפלונים ומניחים בתבנית בינונית. מפזרים מעליהם את השום הכתוש, מלח, פלפל ושמן זית. אופים 15-12 דקות עד שהם מזהיבים קלות. מוציאים ומצננים מעט.
מערבבים את כל חומרי הרוטב של הסלט, טועמים ומתקנים תיבול.
מסדרים את הסלט: מניחים את החסה והעלים הירוקים על צלחת הגשה. מניחים במרכזה את גבינת הבוראטה ויוצקים עליה את השמן המתובל. מסדרים מסביב את הירקות הצלויים ואת עגבניות השרי הטריות ששמרנו. אפשר להוסיף כל ירק אחר שרוצים. יוצקים על הירקות מעט מהרוטב ומגישים מיד.
לתגובות:
