הגדה המערבית בידינו – סיור במעוז החלוציות של ימינו

במורדות המזרחיים של הרי יהודה, שומרון ובנימין מתרחשת בשנים האחרונות מהפכה של ממש. שטחים עצומים שבעבר היו ריקים מאדם או נתונים לשליטה ערבית, זרועים כיום בעשרות נקודות התיישבות של חוות חקלאיות יהודיות. התושבים היהודיים של חוות אלו, משפחות ובני נוער, מחזיקים שליטה הולכת ומתרחבת על שטחים עצומים, בעיקר באמצעות עדרי בקר וצאן שרועים במרחב וקונים בו חזקה. בין החוות הזרועות בשטח נפרצות דרכי גישה, חלקן עבירות לרכב רגיל וחלקן רק לרכבי שטח. מפעל ההתיישבות הזה יורד ממזרח גב ההר ומתחבר ליישובי בקעת הירדן ברצף מרהיב של נוכחות יהודית ואחיזה בקרקע. בימים אלו, לאחר הגשמים שהצמיחו הרבה ירוק, מראה האזור מרהיב במיוחד.

המסירות והנחישות של הרועים היהודים מרחיקות מהאזור בדואים שהשתלטו עליו בעבר, במסגרת התוכנית הפלשתינית שהגה סלאם פיאד לקידום הקמתה של מדינה פלשתינית דה־פקטו, גם ללא הסכמה על כך במשא ומתן מול ישראל. אם בעבר התרגלנו לכך שחיי היהודים ביהודה ושומרון מתנהלים בתוך תחומי היישובים והכבישים המובילים אליהם, בעוד המרחב שמסביב תפוס בידי הערבים, הרי שבאזורי החוות המצב הפוך – היהודים מסתובבים בכל השטח, והערבים מסתגרים בכפריהם.

המהלך של הקמת החוות, שהחל כיוזמה של חלוצים נועזים שנאלצו להתמודד עם התנגדות ממשלתית ומנהל אזרחי לעומתי, נהנה כיום מעזרה ממשלתית נדיבה, מינהל אזרחי תומך והכרה בערכו הביטחוני מצד שרשרת הפיקוד הצה"לית באזור. תחת ממשלת הימין על מלא, עם מינהלת ההתיישבות החדשה שכונן בצלאל סמוטריץ' במשרד הביטחון ועם אורית סטרוק כשרת ההתיישבות, חלוצי יישוב הארץ וכיבושה זוכים לרוח גבית חזקה, במקום הרוח הנגדית העזה שמולה נאלצו להתמודד בעבר. מי שבעבר הוקעו כפורעי חוק, נחשבים היום לנכס לאומי.

חיבור לקדושת האדמה

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

החיים בחוות לא עולים בקנה אחד עם בורגנות מתפנקת. שגרת חייהם של רועי הצאן והבקר כוללת יציאה למרעה מוקדם בבוקר, וגם לאחר החזרה בסופו של יום עבודה ארוך מחכה להם לילה של שינה טרופה עם שעות שמירה על העדר מפני גנבים. בין הרועים והרועות יש גם נערים צעירים ממש, כמו בנימין אחימאיר הי"ד שיצא למרעה באביב לפני קרוב לשנתיים ונרצח באכזריות בידי רוצח ערבי מהכפר דומא. במקום הירצחו של בנימין, בן 14 בלבד במותו, יושבת היום חווה די מפותחת בשם גל יוסף, שבה שוכנת גם ישיבת 'נחלת בנימין' בראשות הרב דוד טורנר, הנושאת את שמו.
תנאי החיים בחוות דורשים הסתפקות במועט, כישורי בניין ומלאכה, התמודדות עם איומים ביטחוניים, ומרחק נסיעה רב משלל הצרכים והתפנוקים הזמינים לתושבים של ערים מפותחות או לפחות יישובים ותיקים ומסודרים. הפיצוי על כך מגיע מהאווירה הקסומה של חיים בטבע, מתחושה מרוממת של חיבור לקדושתה של אדמת ארץ ישראל, ומהסיפוק הרב שתרומה לאומית משמעותית נותנת למי שזוכה להיות שותף לה. בין האורחים מבחוץ שמגיעים ונחשפים למפעל הזה יש רבים שנשבים בקסמו ומבקשים לסייע לו, מי בהתנדבות לשמירה שמאפשרת לרועים הצעירים לילה רצוף של שינה, ומי בתרומה כספית נדיבה לפיתוח נקודות ההתיישבות.

בחזית המלחמה בעזה

מן החוות הללו נזעקו ויצאו צעירים למודי מלאכת כפיים, מסגרים ורתכים, שריתכו בזריזות קונסטרוקציות מתכת מעל לטנקים של צה"ל ערב כניסתם לעזה, כדי להגן על חיילינו מפני רחפנים ופצמ"רים של העזתים. מן החוות הללו יצאה תגבורת של כלי עבודה אזרחיים, שופלים ובאגרים, שתגברו את טרקטורי ה־9D הצה"ליים והצטרפו למאמץ המלחמתי של החרבת המבנים זרועי המטענים ופירי הטרור ברפיח, עזה וחאן יונס. אחד המפעילים שלהם היה דוד ליבי הי"ד, בנם של אליאב ושרה ליבי – מפורצי הדרך הגדולים של מפעל ההתיישבות הזה. דוד ליבי, בן 19 בנופלו, לא גויס לצה"ל בגלל סעיף רפואי, אבל נלחם כדי להצטרף לעובדי החברה ההנדסית של אביו שעבדו בגריסת תשתיות הטרור בקו הקדמי בעזה, ונהרג בעת שהבאגר שנרכש בעבורו במיוחד למשימה זו עלה על מטען.

הסיור שלקח אותי השבוע לארץ החוות, שאורגן בידי עמותת 'מעלה' בראשות הרב חיים פלק ובהשתתפות רבנים נותני שיעורים במסגרת פעילות העמותה, הסתיים במרפסת רחבה בביתה של משפחת ליבי, שממנה נשקף נוף פנורמי של בקעת הירדן והרי מואב. נקודת התיישבות זו, שנקראת חוות מצפה מיכל, מחברת בין שרשרת החוות שיורדת מהרי בנימין ליישובי בקעת הירדן. משפחת ליבי הקימה תחילה את היישוב מלאכי השלום על דרך אלון, ומשם העתיקה את מושבה מזרחה והקימה עוד חווה ועוד חווה, עד שהגיעה לנקודת ההתיישבות הנוכחית שלה, מעל ליישוב תומר בבקעת הירדן. אליאב ושרה ליבי וילדיהם לא מבקשים לעצמם מנוחה ונחלה, ולאחר שנים ספורות של הקמת חווה חדשה מאפס, הם נוהגים להעביר את המפתחות למתיישבים שבאים בעקבותיהם ולצאת למשימה של הקמת נקודה חדשה. גם את ביתם הנוכחי הם מתכוונים בעתיד להוריש לאחרים ולצאת למשימת ההתיישבות הבאה.
חוות מצפה מיכל הוקמה במקום הזה לבקשת אנשי הבקעה, שביקשו באמצעותה להרחיק מהאזור את נוכחותם המעיקה של בדואים שהתיישבו ממערב ליישוב תומר בבקעה. החיבור בין המתנחלים האמוניים לאנשי ההתיישבות העובדת הוותיקה בא לידי ביטוי גם בעזרה שמקבלים אנשי החוות מחברי קיבוצים חילוניים שמתחברים גם הם לרוח החלוצית של מפעל ההתיישבות.

להמשיך גם בקדנציה הבאה

את תיאור הסיור החווייתי הזה, שהפגיש עשרות רבנים ורבניות עם המפעל ההתיישבותי של ארץ החוות, אסיים בשתי מסקנות מתבקשות משלי, אחת פוליטית ואחת מדינית.

במישור הפוליטי, ברור לחלוטין שמפעל ההתיישבות החלוצי הזה זקוק לגב ממשלתי חזק, שקואליציית הימין הנוכחית באמצעות השרים הממונים על הנושא יודעת להעניק לו. האידיליה הנוכחית ביחסן החיובי של הרשויות למפעל החוות יכולה בהינף מהפך שלטוני להתהפך למצב של רדיפת חלוצי ההתיישבות כעבריינים והריסות חוזרות ונשנות של כל מה שהם בונים, כפי שידענו בעבר. הרחבת הקואליציה וצירוף מפלגות נוספות תוך שבירת החרם האופוזיציוני על נתניהו הם יעדים שנכון לשאוף אליהם, אך הבסיס צריך להמשיך ולהיות הרוב הקואליציוני של הגוש הלאומי־דתי. ההישגים מרחיקי הלכת של הקדנציה הנוכחית, בדרך לקבורתו הסופית של חזון המדינה הפלשתינית, זקוקים עדיין לקדנציה נוספת שבה מה שתוכנן ואושר יהפוך למציאות בלתי הפיכה בשטח.

ובמישור המדיני, אם לא תימצא הדרך לשכנע את ממשל טראמפ להסכים להחלת ריבונות נרחבת בשטחי יהודה ושומרון, כדאי לשוב ולשקול לפחות את החלת ריבונותנו על אזור בקעת הירדן והמרחב ההררי הסמוך לה ממערב. ככל שמדובר בשטח שממזרח לדרך אלון, החלת ריבונותנו בו הייתה בעבר חלק מתוכנית אלון של מפלגת העבודה, כך שניתן לכאורה לגבש תמיכה נרחבת סביב המהלך הזה, בדומה לתמיכה שזכתה לה החלת ריבונותנו ברמת הגולן. זה יהיה צעד משמעותי לסיכול חזון המדינה הפלשתינית, שבהמשך לו יוכל לבוא בעתיד הצעד המשלים של החלת ריבונותנו בכל רחבי יהודה ושומרון.

לתגובות:

 [email protected]