פוליטיקה של שעת מלחמה

בזמני מלחמה נהוג לומר שהפוליטיקה נכנסת להקפאה. כל נבחרי הציבור עולים ומדברים על חשיבות האחדות באותו הזמן, והם כמובן צודקים. אלה, למשל, הזמנים שבהם אנחנו רואים גיבוי אופוזיציוני למהלכים בשדה הקרב שהקואליציה מקדמת. אך צריך לומר בהגינות, זה שהפוליטיקאים אומרים כי זמני מלחמה הם לא זמן לעשות פוליטיקה לא בהכרח מתכתב עם המציאות.

בעשורים האחרונים יצא לפוליטיקה שם רע מאוד. מן אבן שואבת של כל החולאים של החברה. כזאת ששום דבר טוב לא יוצא ממנה. הגישה הזו שמהודהדת שוב ושוב היא אחד התירוצים המרכזיים בהם משתמשים מצדדי מערכת המשפט לכוח המופרז שהמערכת לקחה לעצמה ולניסיון להעביר עוד ועוד סמכויות מהידיים של נבחרי הציבור לידיהם של גורמי מקצוע כאלה ואחרים.

אך חשוב לומר: גם אם יש בסיס של אמת בטיעון, הוא עדיין נמצא בשוליים. בסוף, הפוליטיקה היא לא מילת גנאי. היא הדרך שבה החיים שלנו מתנהלים ומתקדמים. וכפועל יוצא מזה, גם אם מאוד רוצים שלא להתעסק בפוליטיקה בזמן מלחמה, לפוליטיקאים אין באמת את הפריבילגיה הזאת. לשם התפקיד הזה בדיוק הם נשלחו לכנסת ע"י הציבור.

העברת התקציב: האם אנחנו בדרך להיסטוריה?

דוגמא לפוליטיקה חיובית שאנחנו רואים בימים אלה היא הדיונים בועדת החוץ והביטחון שמפקחים על ניהול המלחמה. אם יש דבר שהפך לקונצנזוס בחברה הישראלית בעקבות ה7.10 זה הצורך שלא נחזור למציאות בה הצבא עושה מה שהוא רוצה, מעביר איזה מידע שהוא מעוניין להעביר, וכל השאר צריכים להנהן בראשם ולהגיד אמן. זה נכון לממשלה, וזה נכון לכנסת. העובדה שבימים אלה מתנהלים דיונים שמפקחים על ניהול המלחמה, על המטרות שלה, על בעיות שצפות לאורך הדרך, זאת דוגמא נהדרת לאיך הפוליטיקה צריכה לעבוד בימים אלה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש

עוד מאת אסף משניות בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים

דוגמא נוספת היא סוגיית התקציב. אנחנו נמצאים 22 יום לפני המועד האחרון להעברת התקציב. מדובר בתקציב שנת בחירות, כזה שלא עבר כבר 44 שנה בכנסת. עוד מלפני המלחמה ניסו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' לקדם את התקציב בכל הכוח, אך ללא הצלחה. זאת לא באמת היתה אשמתם. בסוף, אין אפשרות להעביר תקציב בשנת בחירות, ועוקבי הטור הזה כבר בקיאים בנושא.

אך לכל כלל יש יוצא מהכלל, והיוצא מהכלל הוא מלחמה אזורית מול איראן, שדי מחייבת את העברתו של תקציב הביטחון. אז כרגע מקודמים בכנסת מהלכים פוליטיים להעברתו של תקציב המדינה, למרות כל המחלוקות והצרכים הפוליטיים בתוך הקואליציה בנושא. היום קיבלו בקואליציה איתותים דגל התורה, החלק הליטאי של יהדות התורה, וש"ס, צפויות לתמוך בהעברת התקציב גם ללא חוק הגיוס. הסיבה: המלחמה מחייבת את זה. באגודת ישראל, לפי בדיקת 'בשבע', ממשיכים להתנגד להעברת התקציב.

קידום מהלך שכזה, וניצול המצב הביטחוני לצורך העברת התקציב, זה בדיוק סוג הפוליטיקה שצריכה להתקדם בשעת מלחמה. יש שיגידו שזה ציני, והם לא טועים. אבל העולם הפוליטי הוא עולם ציני. ועדיין, אלה בדיוק הנושאים שהמערכת הפוליטית צריכה לעסוק בהן כעת. אדגיש ואומר: אין לי מושג האם התקציב שמשרד האוצר הגיש הוא תקציב טוב או לא. זה גם לא רלוונטי כעת. אני כן יודע שתפקידה של האופוזיציה לעמוד על המשמר ולוודא שלא נעשים מחטפים במסגרת צורך החירום להעברת תקציב.

הניסיון למחטף שלטוני נוסף

מנגד, דוגמאות קלאסיות למהלכים פוליטיים פסולים בשעת מלחמה ניתן היה למצוא בשני אירועים שונים. הראשון, הניסיון של היועמ"שית להדיח את בן גביר. השני, הקריאה של גורמים פוליטיים כדוגמת השרה עידית סילמן וגורמים חוץ פוליטיים, כדוגמת הפרופ' משה כהן אליה, לכך שהנשיא טראמפ יטיל סנקציות על בכירי מערכת המשפט שהם לא אוהבים.

נתחיל בבקשה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה שבג"ץ יכפה על ראש הממשלה להדיח את בן גביר. עצם העובדה שמדובר במהלך נטול כל בסיס חוקי זה לא דבר חדש. גם העובדה שבהרב מיארה מקדמת אותו באגרסיביות לא ממש עונה לגדר חדשות דרמטיות. לעומת זאת, התשובה שהגישה ביום רביעי שעבר לבג"ץ בנושא היא אכן ניסיון לבצע מחטף שלטוני בזמן מלחמה.

מערכת המשפט כבר מומחית בתחום. המהפכה המשפטית עברה בדיוק באותה הצורה, כאשר פסק דין בנק המזרחי, זה שיצר יש מאין יכולת לבית המשפט העליון לפסול חוקים, ניתן ימים ספורים לאחר רצח רבין בזמן שהמדינה כולה היתה שרויה באבל ובהלם. אהרון ברק, בחוכמה פוליטית מאין כמותה, נתן את פסק הדין בזמן שלאיש לא היה קשב לנושא, וגם הקפיד לא לתקוע אצבע בעין באופן מיידי. החוק שכנגדו עתרו העותרים נותר עומד על תוקפו. הסמכות לבטל חוקים נוצרה והונחה על המדף לשעת צורך. ככה המהפכה המשפטית עברה בלי שאיש שם לב אליה יותר מדי, עד שהיה מאוחר מדי.

בתחילת המלחמה ראינו דוגמא נוספת, שבוצעה עם הרבה פחות קלאס. הכוונה כמובן לפסק דין עילת הסבירות, זה ששופטי בג"ץ יצרו לעצמם את היכולת לפסול חוקי יסוד, ובג"ץ פסל את החוק ברוב מזערי של 8 מול 7. גם זה נעשה בלב החלק הראשון של המלחמה, שבועות ספורים לאחר הטבח, עם מאות חטופים עדיין בשבי החמאס, כשלאף אחד במדינה לא היה את הקשב להתעסק בכך. יחד עם זאת, חלק נכבד בציבור מחה על המהפכה שביצעו שופטי העליון בראשית המלחמה. בפועל, זה לא שינה יותר מדי. המהפכה התרחשה בחסות המלחמה.

הניסיון של בהרב מיארה הוא לבצע מהלך דומה גם הפעם, בדמות הדחתו של שר שפשוט לא עבר על החוק. אין שום סיבה חוקית לפטר את השר בן גביר. אפילו לא בדל של סיבה. אפשר, כמובן, לא לאהוב את תיפקודו במשרד. אפשר גם להתנגד להמשך כהונתו ממניעים פוליטיים. אבל אי אפשר להדיח אותו בגלל שהיועמ"שית או בית המשפט לא אוהבים את העובדה שהוא מכהן. אם זה אכן יקרה, באמת שלא תישאר שום משמעות לבחירות בישראל, כי אפילו מי יהיו השרים הציבור לא יבחר, אלא בית המשפט העליון. וזאת פשוט לא דמוקרטיה. הצעדים הללו אסור שיקודמו גם בימי שגרה, אבל לנסות לקדם אותם כמחטף בזמן מלחמה זה להוסיף חטא על פשע.

תשאירו את טראמפ בוושינגטון

הדוגמא השנייה מגיעה ממחנה הימין, או יש שיאמרו מהאגף הביביסטי שלו. מדובר על היוזמה שיצר הפרופ' משה כהן אליה ומאז מקודמת גם ע"י פוליטיקאים. היוזמה המדוברת היא הקריאה לנשיא טראמפ להטיל סנקציות על צמרת מערכת המשפט כדי לכפות אותה לשנות את צעדיה, במיוחד בכל הקשור למשפט נתניהו. צד אחר של אותו קמפיין זה קריאה להפעלת לחץ אמריקאי על הנשיא הרצוג לחון את נתניהו. בימים האחרונים התפרסמו הידיעות על שיחות נוקבות בין טראמפ להרצוג בנושא.

מיותר לציין כמה מדובר במהלך נוראי, כזה שפוגע בריבונותה של מדינת ישראל.

ישראל היא מדינה עצמאית. ביום שבו נקבל הנחיות בנושאי פנים ממדינות זרות זה היום שבו נהפוך למדינת חסות, ולא למדינה עצמאית. ראינו את המחירים ששילמנו בנושאי ביטחון כשהפקדנו את גורלנו בידיים זרות. מה בדיוק אתם חושבים שיקרה עם נכניס את האמריקאים להתערב לנו בנושאי פנים?