אני זוכה להיות כבר כמה שנים לצידו של יו"ר המפלגה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', אבל יש לי כמה סיפורים שמזקקים בעיניי את המהות של היותו "נבחר ציבור". אשתף אתכם בשלושה סיפורים על סמוטריץ':
1. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, נכנסה המדינה למצב חירום לאומי. עם תחילת המגעים להצטרפותם לממשלה של אייזנקוט וגנץ, הם הציבו תנאי לכניסתם – הקמת קבינט מלחמה שבו יקבלו את ההחלטות ללא סמוטריץ'. לבצלאל הייתה דילמה קשה האם להסכים לדרישה המחרימה הזו; הרי יש לו אחריות, יש ציבור ששלח אותו ולוחמים בשדה הקרב שרוצים לראות אותו משפיע על מהלכי המלחמה.
אחת הסיבות העיקריות שגרמו לו להסכים למהלך הזה זו ההבנה שמלחמה מנהלים יחד. מלחמה לא תובל על ידי צד אחד צודק יותר או פחות, לא על ידי הימין לבד, גם במחיר מהלך טקטי כזה או אחר. מלחמה מובילים באחדות. לכן הוא זז הצידה.
אחרי כמה חודשים אייזנקוט וגנץ פרשו בחוסר אחריות מהממשלה ובצלאל סמוטריץ' חזר לקבינט ולצמתי קבלת ההחלטות, היה חלק מהחבורה שהובילה את הקו התקיף לא לכניעה וכן לניצחון, אבל המסר החשוב עבר כבר אז – כן לאחדות ושילוב כוחות.
אולי יעניין אתכם
את החשיבות שבצלאל העניק לאחדות עם ישראל ראיתי עוד פעמים רבות בכל התנהלותו. כל ההחלטות בביטחון או באוצר לא היו לטובת ציבור כזה או אחר, אלא לטובת כל עם ישראל. הוא דאג לתושב חולון שביתו חטף טיל איראני, לתושב ניר עוז שרצה לחזור לקיבוץ, למטרו בתל אביב ולאנשי ההייטק במרכז, להסכמי גג לתושבי דימונה ואופקים, לחוות ביהודה ובשומרון.
אחדות זה לא סיסמא. זה פשוט להיות שם כשליח ציבור עבור כל ישראלי. והוא היה שם.
2. אי אפשר היה לפספס את העיניים האדומות והעייפות שלו בימים ההם. כששאלתי אותו מה הסיפור, הוא פשוט ענה שלא ישן בלילה. זה היה מיד אחרי הניתוח המורכב של בניה, בנו שנפצע קשה בלחימה בלבנון. במשך שבועיים היה ישן על כורסא צרה בבית החולים, מחליף את אשתו רויטל ואת בני המשפחה שסוחבים בגבורה את היומיום. באותם ימים ממש, למשפחה שלו אפילו אין בית לחזור אליו. מאז תחילת המבצע באיראן, גורמי הביטחון פינו אותם מחשש לחייהם, והם מוצאים את עצמם נודדים עם מזוודות בין בתי מלון.
ובתוך המערבולת האישית והמשפחתית המטלטלת הזו, הוא היה קם בכל בוקר מחדש וצולל אל תוך הדאגה לעם ישראל. סדר היום שלו נראה כמו משהו שאדם רגיל לא יכול להכיל: דיוני תקציב מורכבים במשרד האוצר, נסיעות לקו העימות בצפון, סיורים ממושכים ברמת גן, פתח תקווה ואזורי נפילה אחרים יחד עם אנשי מס רכוש כדי לדאוג לאזרחים, ומשם חזרה לכנסת ולפגישות מקצועיות. כשהערב יורד, הוא ממשיך לדיונים ביטחוניים בקבינט המצומצם שמנהל את המלחמה, ורק קרוב לחצות, או עמוק לתוך הלילה, הוא מגיע סוף סוף לבית החולים כדי להיות שם בשביל הבן שלו. הוא לא לקח יום חופש, לא ביקש להוריד הילוך. הוא שליח ציבור ששם את טובת הכלל לפני טובתו האישית.
זה בא לידי ביטוי גם עכשיו, כשקרא לעופר וינטר להתאחד; שהסכים לוותר על המקום הראשון עבורו, שהסכים לוותר על תפקיד שר של מפלגתו כדי שיתאחד ויגלה אחריות. מה שטוב לעם ישראל – זה לפני הכל.
3. במהלך הכנסת העשרים, נכנס סמוטריץ' כחבר כנסת כשהוא ממוקם במקום השמיני בלבד ברשימתו. כוח פוליטי מוגבל בהתאם למקומו. בפועל, בצלאל הצליח להעביר כיוזם ראשון לא פחות מ-12 הצעות חוק שעברו בקריאה שלישית ונכנסו לספר החוקים. הוא תירגם ערכים לחוקים באמצעות היכרות עם העבודה הפרלמנטרית ונכונות לבנות שיתופי פעולה. סמוטריץ' ידע לשתף פעולה עם פוליטיקאים אחרים ממנו, גם עם מיכל רוזין ממרצ, כדי לקדם יחד מה שטוב לישראל.
כשר תחבורה, כשר אוצר, כשר במשרד הבטחון – אין חולק מימין ומשמאל שמדובר באיש מקצועי שיודע להביא הישגים, יודע לנהל ולהוביל תהליכים. התוצאות המדהימות של כלכלת ישראל בשנות המלחמה הארוכה והיקרה ביותר בתולדות המדינה, ההישגים בהתיישבות ובתחומים נוספים מעידים שמדובר במקצוען.
נכון, סמוטריץ' לא מושלם. כמו כל אדם, הוא לעיתים טועה. אבל מהיכרות אישית רבת שנים – הוא יודע לקום ולתקן וליבו במקום הנכון. וכך הנבחרת שלצידו – כולה שליחי ציבור של דור הניצחון.
בסוף, מי שאחדות עם ישראל חשובה לו, מי שמחפש שליחי ציבור ששמים את טובת המדינה לפני טובתם האישית, מי שרוצה פוליטיקאים מקצוענים שיודעים איך להגשים חזון ולעשות בפועל דברים טובים לעם ישראל: סמוטריץ'. כן, סמוטריץ'.
הכותב הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית
