יורש העצר של ח'אמנהאי – "הבן הנבחר" שמקבל נבואות בחלום

בעוד הרפובליקה האסלאמית מתמודדת עם המשך מבצע "שאגת הארי" וחיסולו של המנהיג העליון עלי ח'אמנהאי במכת הפתיחה, עיני העולם היו נשואות השבוע אל הדמות שהוכרזה באופן רשמי כמי שנכנסה בנעליו המגואלות בדם. מדובר במוג'תבא ח'אמנהאי, בנו השני של המכונה "המנהיג העליון," שהופך למעשה למנהיג העליון השלישי בהיסטוריה הקצרה של הרפובליקה האסלאמית. חרף הדיווחים על פציעתו במכת הפתיחה והעובדה שטרם הופיע בפומבי מאז נבחר, עלייתו המטאורית ממרתפי לשכת המנהיג אל קדמת הבמה מסמנת לא רק חילופי דורות, אלא הקשחה אידיאולוגית ומשיחית שעלולה לטלטל את האזור כולו.

שמו של מוג'תבא, בן 56 בלבד, נגזר מהתואר "אל-מוג'תבא" (הנבחר) שניתן לאימאם השיעי השני חסן בן עלי במאה ה-7. למרות שהוא מיעט להופיע בפומבי ורבים באיראן טוענים שמעולם לא שמעו את קולו, ח'אמנהאי הבן מכיר היטב את מסדרונות הכוח של הרפובליקה האסלאמית. במשך שנים הוא פעל כמוציא ומביא של אביו ב"בית-ה רהברי" (לשכת המנהיג העליון), כשהוא מחזיק בתפקידים כמו ראש המטה של המנהיג העליון לעניינים פוליטיים וביטחוניים, וכן כמעין איש קשר מול משמרות המהפכה, שבשורותיהם שירת בתקופת מלחמת איראן-עיראק.

ח'אמנהאי הבן היה מקורב מאוד לאחמדינז'אד, ובמערכת הפוליטית המורכבת של איראן, הוא נחשב לאדריכל המינויים בלשכת המנהיג, דמות שבנתה לעצמה בסיס כוח מוסדי איתן עוד לפני שירשה את התואר הרשמי. ההישענות ההדדית שלו ושל משמרות המהפכה האחד על השני מעלה את הסברה כי המינוי שלו מסמל את הפיכתם של אלו משומרי המשטר – למשטר עצמו, כמעין "השתלטות שקטה" של הגוף החמוש והמאורגן ביותר ברפובליקה האסלאמית.

דרוש: קיצור דרך תיאולוגי

אחת הסוגיות המרתקות בעלייתו היא הפער בין כוחו הפוליטי למעמדו הדתי. לפי חוקת הרפובליקה האסלאמית, המנהיג העליון חייב להיות "מרג'ע תקליד" (מילולית: מקור לחיקוי) או לפחות בדרגת אייתוללה, המעידה על מומחיות הלכתית עליונה. מוג'תבא, לעומת זאת, מחזיק בתואר נמוך יותר, "חוג'ת אל אסלאם". מצב זה יוצר תחושת דז'ה וו היסטורית: גם אביו, עלי ח'אמנהאי, לא החזיק בדרגה הנדרשת בעת שנבחר ב-1989. אז, שונתה החוקה בבהילות כדי לאפשר לאדם בעל כישורים פוליטיים אך חסר סמכות דתית להנהיג. מוג'תבא צועד באותו מסלול עקלקל, כשהוא מסתמך על מנגנון פוליטי שיעניק לו "קיצור דרך" תיאולוגי, מה שמעמיק את הביקורת על כך שהדת באיראן הפכה לכסות בלבד עבור שלטון הכוח.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין המשטר האיראני מודה: אנחנו במשבר כלכלי חמור

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

הבדל נוסף הוא בחזית הכלכלית. בניגוד לאביו, שהשתדל להציג חזות סגפנית, מוג'תבא חולש על אימפריה כלכלית אדירה. עם כניסתו לתפקיד, עוברת לשליטתו רשת סבוכה של קרנות ותאגידים, ובהן קרן "מוסתזעפין" (קרן המקופחים) וקרן "ברכאת". גופים אלו, האמורים לשמש קרנות צדקה, מתפקדים בפועל כחברות החזקות עצומות המנהלות נכסים בשווי מיליארדי דולרים במגזרים כמו בנקאות, ביטוח ותעשייה. דיווחים מצביעים על כך שבבעלותו האישית של מוג'תבא נכסים בשווי מאות מיליוני דולרים הפזורים ברחבי העולם, נתון המדגיש את השחיתות העמוקה שפשתה בצמרת השלטון הדתי – אך לדברי שונאיו, גם את העובדה שהוא מתחזק "תוכנית בריחה" שתבטיח לו את עושרו גם במקרה של הפיכה נגדית באיראן.

נבואות משיחיות בחלום

הסכנה הגלומה במוג'תבא איננה כלכלית בלבד. עריקים משלטון אחמדינז'אד תיארו אותו כאישיות "מסוכנת יותר מחמישים פצצות גרעיניות". על פי עדויות אלו, מוג'תבא רואה בעצמו דמות משיחית המונעת מחזונות גאולה ואחרית הימים, ואף כמי שמקבל נבואות בחלומותיו מאדם הראשון ומנביאים אחרים. הוא שואב השראה מדמויות היסטוריות כמו השאה עבאס הראשון, שכפה את השיעיזציה על איראן, ושואף להגמוניה פרסית משיחית על המזרח התיכון כולו. זאת ועוד, לדברי אותם עריקים, בעוד אביו ניסה לעיתים עוד לספק תירוצים אידיאולוגיים לדיכוי ולרצח מתנגדים, מוג'תבא מתואר כמי שאינו טורח להסביר או לתרץ, אלא פשוט פועל בכוח זרוע ובאכזריות חסרת פשרות, תוך שהוא מוכן לוותר באופן ציני על סממנים דתיים בתמורה לביצור עוצמתו החיצונית. מעבר לכך, ח'אמנהאי הבן גם סומן כמי שהיה אחראי באופן ישיר על דיכוי האופוזיציה באיראן, ללא רחמים.

עוד בהקשר הדתי, יש מי שסימנו את מוג'תבא ח'אמנהאי כמי שישקוד על ביטול הפתווא של אביו, שבה ניסה להציג כלפי חוץ מצג לפיו פריצה לפצצה גרעינית היא אסורה מבחינה דתית. במקרה כזה, השגת הפצצה תהיה לא רק שאיפה נסתרת, אלא מאמץ מדיני ודתי להבטחת קיומו של השלטון, הרואה בעצמו חוסה בצילו של ה"אימאם" (המנהיג הקדוש של האומה המוסלמית מזרע עלי) כהכנה ל"מהדי" – המשיח השיעי שיגאל את העולם וישיב לשיעים את מושכות השלטון.

מסר של התבצרות

עלייתו של מוג'תבא מלווה גם בקשיים מבניים בתוך המשטר עצמו. בחירתו עשויה להיתפס כנפוטיזם בוטה, דבר העומד בניגוד לערכי היסוד של המהפכה האסלאמית שיצאה נגד שלטון השושלות של השאה – ובייחוד לאור השמועות העקשות על כך שאביו ביקש טרם מותו שלא למנותו לתפקיד. השימוש במועצת המומחים כחותמת גומי לבחירת הבן לממשיך דרכו של האב פוגע אנושות בלגיטימציה של המוסד הזה, המעורערת ממילא. גם ברשתות נשמעו דברי ביקורת מחוץ לאיראן, על כך שהרפובליקה האסלאמית באה דווקא להילחם בתופעת הורשת ההנהגה – וכעת היא עושה זאת בעצמה.

יש לציין כי כבר לפני יותר משש שנים ממשל טראמפ הטיל סנקציות כלכליות על ח'אמנהאי הבן לאור קשרי הטרור שלו עם כוח קודס. כזכור, המנהיג העליון של איראן הוא גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים ומשמרות המהפכה, והמשמעות היא שתוך כדי המלחמה מוג'תבא הפך למטרה צבאית לכל דבר, ואולי לכך רמז טראמפ כאשר אמר שאינו שמח מבחירתו.

על כל פנים, בטווח הקצר, בחירתו של מוג'תבא ח'אמנהאי היא מסר של התבצרות: טהראן אינה מאותתת למערב על פתיחות או על רפורמות, אלא על התלכדות סביב ציר אידיאולוגי-ביטחוני נוקשה. ח'אמנהאי הבן הוא במנהיג קיצוני יותר, עשיר יותר ומשיחי יותר, שרואה בביצור כוחו ובחיסול יריביו משימה אלוהית קדושה. אם הדיווחים אכן יתאמתו, אנו ניצבים מול משטר שאיבד את שאריות הבושה שלו ומעמיק את האידיאולוגיה הקיצונית הנוקשה שלו בכסות שלטון כוחני של דם, כסף וטרור.