כמעט שנתיים לאחר נפילת משטר אסד ועליית מחליפו אחמד א-שרע לשלטון, סוריה עדיין מנסה לשדר לעולם מסר של התייצבות, שיקום והשתלבות מחודשת במערכת האזורית. הסנקציות המערביות הוסרו, שועי עולם מחזקים את ידיו של הנשיא; דמשק פועלת לאיחוד מוסדות המדינה, לשיקום הכלכלה ולהרחבת קשריה הבינלאומיים, ואף בוחנת הצטרפות לברית מכה הביטחונית, הכוללת את סעודיה, תורכיה ופקיסטן. אלא שמאחורי התמונה הדיפלומטית המעודדת לכאורה מסתתרת מציאות פנימית מורכבת בהרבה: המתיחות עם המיעוטים האתניים והדתיים אינה שוככת, והאירועים האחרונים ממחישים את הפער בין שאיפתו של א-שרע לבסס מדינה מאוחדת לבין יכולתו (או רצונו) להבטיח ביטחון לכל אזרחיה.
הזירה הכורדית מספקת המחשה בולטת למתח שבין ריכוזיות שלטונית לבין זכויות מיעוטים. ב-16 בנובמבר הפגינו מאות סטודנטים באוניברסיטת רוג'אבה בעיר הכורדית קמישלי נגד הכוונה להכפיפה לאוניברסיטת אל-פוראת הממשלתית. המוחים חוששים מפגיעה בעצמאות האקדמית, מאי-הכרה במסלולי לימוד ומהגבלת ההוראה בשפה הכורדית, לרבות בפקולטה לרפואה. לפי דיווחי הרשת הכורדית Rudaw, בעימותים עם כוחות הביטחון נפצעו כ-25 סטודנטים, והמחאה התרחבה לערים נוספות בצפון-מזרח סוריה. מבחינת הכורדים, האוניברסיטאות הן חלק מהזהות הלאומית ומהאוטונומיה שבנו לעצמם במשך שנות מלחמת האזרחים. הסכם האינטגרציה שנחתם בחודש מרץ השנה בין דמשק לבין ראש ההנהגה הכורדית מזלום עבדי נועד להסדיר את שילוב מוסדותיהם בצבא הסורי ובמדינה הסורית – אך לאחרונה הוא הופך למוקד חיכוך, כאשר דמשק מבקשת להשיב לידיה סמכויות שהכורדים אינם מוכנים לוותר עליהן ללא ערבויות ממשיות.
גם בקרב המיעוט הנוצרי גוברת תחושת חוסר הביטחון. ב-17 בנובמבר פרסמו ראשי הכנסיות המרכזיות בסוריה הצהרה משותפת וחריגה בחריפותה, המגנה את גל התקיפות והחטיפות נגד נוצרים ומטילה על הרשויות אחריות לכישלון בהגנתם. ברקע ניצבת חטיפתו של הצורף הנוצרי מאהר סנכרי מהעיירה א-סקילביה שבמחוז חמאת, שחוטפיו דורשים עבורו כופר ומפיצים תיעוד של התעללות בו. לכך הצטרפה תקיפת הארכיבישוף יוחנא עבדו ערבש בחומס, שבמהלכה נכפת ונשדד בתוך מתחם הכנסייה בעיר. המנהיגים הנוצרים הדגישו כי אין מדובר באירועים מבודדים, והזהירו מפני השלכותיהם על עתיד הנוכחות הנוצרית בסוריה. הזיכרון של פיגוע ההתאבדות בכנסיית מאר אליאס בדמשק ביוני 2025, שבו נרצחו 25 מתפללים נוצריים, מוסיף לתחושת הפגיעות. גם אם לא הוכחה מעורבות של הרשויות בתקיפות האחרונות, עצם כישלונן לספק ביטחון מערער את האמון במשטר החדש.
לצד האירועים האלימים, גובר החשש בקרב ההנהגה הנוצרית משינוי אופייה של המדינה הסורית. הבישוף ז'אק מוראד, ראש הכנסייה הסורית-קתולית בחומס, הזהיר מפני תהליך של "אסלאמיזציה הדרגתית" של החברה הסורית, והפנה ביקורת נוקבת כלפי א-שרע כאשר טען כי כי התדמית המתונה והפתוחה שמציג המשטר שלו כלפי הקהילה הבינלאומית אינה משקפת את המתרחש במדינה. לדבריו, ייצוגם של מיעוטים שאינם סונים במוסדות השלטון מצטמצם, בעוד שאנשי דת זוכים להשפעה גוברת במערכת המנהלית. מוראד הזהיר כי השילוב בין מגמות אלה, המצב הכלכלי הקשה והגירת הצעירים מאיים על המשך הנוכחות הנוצרית בסוריה, וקרא למדינות אירופה לפעול לשימור אופייה הפלורליסטי של המדינה.
בדרום, המשבר הדרוזי מוסיף להיות פצע פתוח. השייח' חכמת אל-הג'רי ממשיך לדחות כל הסדר שיכפיף את מחוז א-סווידא באופן מלא לדמשק ללא ערבויות מספקות, בעוד כוחות המשמר הלאומי המזוהים עמו שומרים על שליטה בחלקים מהמחוז. ב-11 בנובמבר נרשמו חילופי אש נוספים בין אנשי המשמר הלאומי לכוחות ביטחון הפנים הסוריים ממערב לעיר, כאשר הצדדים מאשימים זה את זה בהפרת הפסקת האש. האירועים ממחישים כי חרף המאמצים המדיניים, המשטר טרם הצליח לשקם את אמון הקהילה הדרוזית או להשיב את מרותו למחוז.
אולם האתגר אינו ביטחוני בלבד, אלא גם אידיאולוגי ומוסדי. מחקר שפרסם מכון IMPACT-SE באוקטובר 2026, שהתבסס על בחינת 130 ספרי לימוד סוריים, הצביע על שינוי עמוק בתוכני החינוך תחת המשטר החדש: התחזקות תפיסת עולם אסלאמיסטית סונית, האדרת ג'האד וההקרבה העצמית, דחיקת המיעוטים לשוליים והמשך הצגת יהודים באמצעות סטריאוטיפים אנטישמיים. ממצאים אלה מעלים שאלה מהותית באשר לאופיו של הדור הצעיר במדינה שא-שרע מבקש לבנות, ובוודאי שאינם מבטיחים שגשוג לקהילות הלא-ערביות והלא-מוסלמיות במדינה. אפילו לדידם של הטוענים שא-שרע עצמו עבר תהליך התמתנות ושואף לפרגמטיות ולהכרה בינלאומית – הרי שמערכת חינוך שמתקשה להציג אזרחות שוויונית אינה עולה בקנה אחד עם המגמות הללו, והיא ללא ספק עלולה לתרום להנצחת המתחים החברתיים והרעיוניים המזינים קיצוניות.
השורה התחתונה היא שההתקדמות המדינית של א-שרע אינה מעידה בהכרח על התייצבות פנימית. ההסדרים עם הכורדים, המגעים עם הדרוזים והאפשרות להשתלב בבריתות אזוריות אינם מחליפים את הצורך לבנות אמון בין המדינה לקהילותיה. כמעט שנתיים לאחר עלייתו, א-שרע עדיין מתקשה להשליט מרות על כלל הכוחות החמושים ולבלום את הלהט הג'האדיסטי הרדיקלי ואת העוינות העדתית המאיימת על המיעוטים. ללא אכיפה נחושה, ערבויות לזכויות המיעוטים ושינוי אידיאולוגי עמוק במוסדות המדינה ובמערכת החינוך, משבר הפנים הסורי צפוי להמשיך ללוות את שלטונו, גם אם יצליח להרחיב את הישגיו בזירה הבינלאומית.