ההימור של חיזבאללה: האם הפעם ישראל תצליח לפרק אותו?

יומיים בלבד לאחר פרוץ מבצע 'שאגת הארי' באיראן החל חיזבאללה לתקוף את ישראל. את החלטתו להכניס את עצמו למערכה בעת הזאת כינו גורמים בכירים בארץ ובעולם "טעות אסטרטגית". בתגובה לפעולת חיזבאללה החלה ישראל להלום בארגון הטרור השיעי ולתקוף בביירות. בהמשך הוציאה צווי פינוי לאזרחים בעשרות כפרים ברחבי דרום לבנון, וכן ברובע הדאחייה בביירות.

כוחות צה"ל תקפו יותר מ־700 מטרות, מהן 35 בניינים בביירות ששימשו כתשתיות טרור ויותר מ־115 מטרות של כוח רדואן. ישראל ביצעה תקיפות ממוקדות נגד בכירים בארגון ונגד תשתיות טרור, מערכי טילים, ערוץ הטלוויזיה 'אל מנאר', נכסים ומוסדות פיננסיים ואחרים של חיזבאללה. כמו כן חיסלה מפקדים איראנים ב'כוח קודס', שתיכננו פיגועים נגד ישראל. צה"ל אף תגבר את גזרת פיקוד הצפון ועיבה את כוחותיו במרחב, נוסף על העמקת פעילותו הקרקעית בדרום לבנון. כוחות צבא נכנסו למרחב קו הכפרים הראשון, כדי לעבות את ההגנה הקדמית וליצור מרחב מפורז שירחיק את האיום מיישובי הצפון.

המתיחות בגבול הצפון הגיעה השבוע לשיאה, כאשר יישובי הצפון אשר לא פונו נאלצים לחיות תחת אש וסופגים ירי פגזים וארטילריה ללא הרף. חיזבאללה משגר מטחים כבדים לעבר יישובי הצפון, אבל לא רק אליהם. כל העת הוא מרחיב את מעגל האש והוא ירה גם לאזור המרכז, כשמטרתו היא לחולל כאוס, להסיט את הקשב של ישראל מאיראן ולהתיש את העורף הישראלי.

בלבנון נראו מאות אלפי בני אדם נסים על נפשם בעקבות התקיפות הישראליות. נשיא לבנון ג׳וזף עאון הביע את רצונו בהפסקת אש מיידית ופתיחת משא ומתן עם ישראל בתיווך בין־לאומי, אך נענה בשלילה. שר הביטחון ישראל כ"ץ פנה במסר ברור לנשיא לבנון והבהיר: "תעשה ותפעל לפני שאנחנו נעשה עוד יותר… אם נסראללה הרס את לבנון, אז נעים קאסם יחריב אותה", איים. גורמים בישראל ציינו כי הצהרות הממשלה הלבנונית על שאיפתה לפרק את חיזבאללה מנשקו לא עומדות במבחן המציאות, ומבהירים כי צה"ל ימשיך לפעול בעוצמה נגד חיזבאללה ולא יאפשר פגיעה באזרחי מדינת ישראל. אך מהי האסטרטגיה המובילה את מדינת ישראל מול האיום מצפון? האם ישראל מתכוונת בשבועות הקרובים לצאת למערכה עצימה מול חיזבאללה כדי להשלים את המלאכה של פירוק חיזבאללה מנשקו, להגדיל משמעותית את אזור החיץ בדרום לבנון ולהסיר את האיום מיישובי גבול הצפון – או שמא כל מטרתה היא להכות בארגון הטרור השיעי במכות מדודות וכירורגיות על מנת להחלישו ולהותיר את עיקר המלאכה בידי ממשלת לבנון?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר צה"ל ושב"כ: יעד החיסול – מח"ט חאן יונס של ארגון הטרור חמאס

עוד מאת רבקי גולדפינגר יומיים לבחירות: צה"ל מגביר כוננות בכלל הגזרות, סגר הוטל ביו"ש

דילמת החולה המסוכן

מאיר בן שבת, ראש המטה לביטחון לאומי לשעבר וכיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, משוכנע כי החלטת חיזבאללה להצטרף ללחימה מספקת לישראל הזדמנות להכות ולהשמיד את היכולות הצבאיות שהספיק לבסס במהלך הפסקת האש: "המטרה האסטרטגית שצריכה להיות לישראל מול חיזבאללה היא לפרק אותו מיכולותיו הצבאיות", הוא מבהיר, "עד שזה יקרה, היעד הוא להסיר את האיום הנשקף ממנו ליישובי הצפון. זה יחייב שליטה אפקטיבית ברצועת ביטחון שתרחיק אותו מהטווח שבו הוא יכול ליצור איום של טילים נגד טנקים ופשיטות קרקעיות, ובד בבד טיפול במאגרי הנשק שלו וביכולותיו האוויריות".

מה ההשפעה של המלחמה באיראן על חיזבאללה? האם קריסת שלטון האייתוללות, לכשתקרה, תוביל בהכרח גם לקריסתו?

"קיימת השפעה הדדית בין שתי המערכות", פוסק בן שבת, "ריסוק המשטר האיראני בהכרח ישפיע על מעמדו ויכולותיו של חיזבאללה. אני מזכיר שאיראן, למרות מצוקתה, העבירה יותר ממיליארד דולר לחיזבאללה כדי לבנות מחדש את יכולותיו. המימון האיראני והמשענת המדינתית שאיראן מספקת לחיזבאללה לא יתקיימו בלי המשטר הזה. מהצד השני, חיזבאללה היא זרוע הפרוקסי היחידה שהצטרפה לאיראן במלחמתה. התרומה שלה לאיראנים חשובה, משום שהיא גורמת לישראל לשעבד חלק ממשאביה שהיו יכולים לשמש נגד איראן, למלחמה בלבנון. ולא רק זאת, היא שוחקת את הכוחות הנמצאים לאורך הגבול הצפוני ומתישה את העורף הישראלי, בעיקר בצפון, באמצעות הטילים, הרקטות והכטב"מים".

מה מידת אחריותה של ממשלת לבנון לאיום משטחה? אחרי הצהרותיה על פירוז, שהתבררו כשקריות – ניתן לסמוך עליה שתקדם את פירוק הארגון מנשקו?

"מבחינה פורמלית היא בעלת הבית. בפועל, מי שבידיו הכוח והוא נכון להשתמש בו, הוא שקובע כיצד ייראו הדברים. זה נכון בלבנון כשם שזה נכון בעזה ובכל שאר האזורים לידינו. ישראל לא צריכה לתת חסינות למדינת לבנון מתשלום מחיר על מעללי חיזבאללה, אבל היא צריכה להשתמש בכלי הזה באופן שיגביר את הזעם כלפי חיזבאללה ולא את תחושת השותפות עימו. כמובן באופן שלא יגרום למתיחות עם הבית הלבן, בימים שבהם השותפות המדינית והצבאית נמצאת בשיאה מול איראן. בינתיים אפשר לבצע פעולות שמשיגות מטרה כפולה, מול המדינה ומול ארגון הטרור, לדוגמה פינוי אוכלוסיית הכפרים השיעיים ברצועת דרום לבנון לקראת הפיכתם לחלק מרצועת ביטחון, כמו גם פינוי רובע הדאחייה והריסתו עד היסוד, עם כל המחסנים והמתקנים התת־קרקעיים שבו. המסר חייב להיות ברור: אין עוד מקום למפקדה של חיזבאללה בבירה הלבנונית".

מה לדעתך ניתן ללמוד על יכולת השיקום והשרידות של חיזבאללה, שלמרות שהוכה קשות לפני שנה וחצי עדיין מתעקש לחזור ולהילחם מול ישראל?

"בנובמבר 2024, בריאיון ל'בשבע' בעקבות הסכם הפסקת האש, אמרתי שהשפעתו על העתיד אינה ברורה. ראשית, משום שלחיזבאללה יש עדיין יכולות שיוריות והוא יכול להתאושש בסיוע איראן ובחסות השקט שתביא עימה הפסקת האש. שנית, משום שההסתמכות על צבא לבנון או על כוחות זרים אחרים מעולם לא הוכיחה את עצמה, ואין יסוד להניח שתוכיח את עצמה בעתיד. ומעל הכול, החשש העיקרי הוא התעצמות של חיזבאללה בחסות השקט ובשיטת 'הצפרדע המתבשלת'. ישראל אומנם לא קפאה על השמרים והמשיכה לפגוע במאמצי חיזבאללה להתעצם, אך קצב ההתעצמות היה מהיר מקצב הקיזוז, וכעת אנו נדרשים להתמודד עם הפער שנוצר. הלקח הנלמד מכך ביחס לכל אויבינו הוא שאין זבנג וגמרנו. נדרשת פעולה מתמשכת. ביחס לאויבים כאלה אין ערך של ממש להסכמים. חשוב יותר להבטיח חופש פעולה ולממש אותו בהתמדה".

למה בעצם חיזבאללה הצטרף למערכה אם יחסי הכוחות כל כך ברורים לו?

"הדילמה שעמדה בפני חיזבאללה הייתה דומה לזו שעומדת בפני חולה מסוכן – האם להיכנס לניתוח חירום מסוכן או להמתין בשקט למוות ודאי. כך היטיב לתאר את הדברים אחד הפרשנים בערוץ 'אלמיאדין' הלבנוני המזוהה עם חיזבאללה".

אנחנו במלחמה עצימה מול איראן. האם לצה"ל ישנה היכולת לפעול באופן אקטיבי בשתי זירות בו זמנית?

"צה"ל יכול לנהל לחימה בשתי זירות, אבל לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שכל מטוס קרב שתוקף בלבנון הוא מטוס אחד פחות בהתקפה על איראן, וכל דקה שהדרג המדיני והצבאי משקיעים בזירה הלבנונית זו דקה אחת פחות בהשקעתם בזירת איראן. אם כן אומנם החלטת חיזבאללה להצטרף למערכה סיפקה לישראל את ההזדמנות שהיא ציפתה לה לטפל בארגון הטרור השיעי, אך מצד שני ההזדמנות הגדולה יותר שלפתחנו היא המלחמה המשותפת עם ארצות הברית נגד איראן. סברתי, וכך גם כתבתי לפני שהלחימה בלבנון התלהטה, שכל עוד מתנהלת הלחימה עם איראן – כל משאב שיילקח ממנה עלול להיות מבוזבז על משימה פחות חשובה או שניתנת לדחייה. זה בדיוק מה שאיראן רוצה להשיג על ידי פתיחתן של חזיתות נוספות. כעת כבר לא ניתן לגלגל את הדברים לאחור, והדרך היחידה שבפנינו היא להשלים את המשימה מול חיזבאללה בהתאם ליעדים שציינתי בתחילת דבריי".

לבנון חוששת ממלחמת אזרחים

ד"ר יהודה בלנגה, מומחה ללבנון מהמחלקה ללימודי מזרח תיכון ומרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר אילן, מתאר את המורכבות הרבה במערכה מול חיזבאללה – שעלולה להיגרר למלחמת אזרחים בלבנון. זאת בעקבות קרע הולך וגדל בין ממשלת לבנון לארגון הטרור, בשל מחלוקת חריפה על התנהלותו והתערבותו במערכה הנוכחית, שהובילה להסלמה במצב הביטחוני בלבנון. "ישראל מנסה ללכת בין הטיפות", מסביר ד"ר בלנגה, "מצד אחד אנחנו צריכים לתת מכה קשה וכואבת לחיזבאללה, והוא אכן עשה טעות קשה כשהצטרף למערכה, כי הוא העניק לישראל את ההזדמנות להכות בו בצורה הרבה יותר חזקה ממה שעשתה בעבר. את המלחמה האחרונה בצפון סיימנו בהפסקת אש, אבל לא חיסלנו את חיזבאללה, לא הורדנו אותו על הברכיים ולא הבאנו אותו לכניעה. כעת אנחנו רואים עד כמה הארגון הזה מאומן, מחומש וממומן ואילו יכולות צבאיות וארגוניות הוא עדיין מחזיק. ומצד שני, אנחנו מהלכים בין הטיפות, כי החלטנו שאנחנו פוגעים בחיזבאללה בכל הכוח, אבל לא פוגעים בתשתיות של המדינה הריבונית הלבנונית כדי לאלץ אותה לפעול סוף סוף בכוח מול חיזבאללה, ואנחנו אלה שנעשה בפעם המי יודע כמה את העבודה בעבורה".

אולי הממשלה בלבנון באמת חלשה מול חיזבאללה ולא מסוגלת?

"זו נקודה חשובה מאוד בהבנה של הדברים. צבא לבנון הוא צבא מאוד חלש, אנחנו מדברים על בערך 70 אלף חיילים. הוא לא באמת צבא שיכול להתמודד מול חיזבאללה, ואני מניח רגע את העובדה שבצבא לבנון עצמו יש גם הרבה אנשי חיזבאללה. חיזבאללה נלחם במלחמת האזרחים בסוריה במשך עשר שנים. הוא צבר שם ניסיון בפיקוד ושליטה, בלחימה בשטח בנוי ובשטחים פתוחים. אז עד כמה באמת הצבא הלבנוני – שלא נלחם, ואין לו הציוד הדרוש ולא הניסיון והיכולות שיש לארגון טרור שהלחימה היא נשמת אפו – יוכל להתמודד מול חיזבאללה? הלבנונים יודעים את זה וחיזבאללה יודע את זה, עכשיו השאלה היא אם אנחנו הולכים לעימות שבוודאות יוביל למלחמת אזרחים בלבנון. זה משהו שאף אחד לא רוצה".

למה מלחמת אזרחים?

"כי חיזבאללה אומר בצורה חד־משמעית: אנחנו לא נוותר על הנשק. זה לא יקרה, נקודה. והצבא הלבנוני מחויב בהתאם להחלטת הממשלה לפירוק של חיזבאללה מנשקו. אף צד לא באמת מוכן ליישם את זה, כי כולם יודעים שזה עלול להוביל לפיצוץ".

לתוצאות המערכה באיראן יהיו השלכות על חיזבאללה?

"קיים קשר ברור בין המערכה באיראן לחיזבאללה. זאת אומרת, אם בסופו של דבר המשטר בטהרן יקרוס – יתנתק צינור החמצן האידאולוגי, הדתי, הכלכלי והצבאי שבין איראן לחיזבאללה. ואז כדי לשרוד, חיזבאללה יצטרך להתאים את עצמו למצב החדש. זה אומר שהוא יצטרך ככל הנראה לנטוש את הדרך הצבאית ולדבוק בפוליטיקה, ובהיותו תנועה חברתית, דתית ותרבותית בלבנון הוא לא ייעלם. חיזבאללה יישאר על כנו, אבל הוא לא יהיה אותו גורם טרור מאיים על הזירה הישראלית וגם על הזירה הפנים־לבנונית".

אבל הרעיון יישאר.

"הרעיון יישאר תמיד, אבל לא ברמה שהוא יכול להתממש כמו היום. ברמת האידאולוגיה חיזבאללה ינסה וישאף לפגוע בישראל, אבל ברמת המעשה הוא לא יוכל לקיים את זה כמו שהוא היה רוצה".

אבל גם במצב כזה, זה רק עניין של זמן עד שישתקם.

"נכון, אבל בסופו של דבר, זמן הוא גורם משמעותי מאוד. כי אם בסוריה יש לך משטר שנלחם בחיזבאללה, ואם ממשלת לבנון תתחיל באכיפה ואין לחיזבאללה את איראן כפטרון, הוא ייאלץ להתנהל כשהוא לבד וחלש".

לשיטתך, קריסת השלטון האיראני היא גיים צ'יינג'ר גם מול חיזבאללה?

"לחלוטין. כי אם בעבר היה ציר איראן־סוריה־חיזבאללה, היום הצבא הסורי בעצמו מתכונן למצב שהוא יצטרך להתעמת עם חיזבאללה, ואם איראן כבר לא תהיה – לא ברור איך חיזבאללה יצליח לשמר את העוצמה הצבאית שלו. אני לא רואה את זה קורה, בוודאי לא באותם היקפים כמו היום. הוא ימשיך להחזיק בנשק, אבל לא בהיקפים שאנחנו מכירים היום תחת חסות איראנית".

כיצד ישראל יכולה לפעול מול ממשלת לבנון?

"ישראל בינתיים לא פועלת מול לבנון כי יש לחץ בין־לאומי לא לעשות את זה, ויש תמיכה אמריקנית ואירופית שממשלת לבנון היא זו שתבצע את החלטה 1701 המשופרת ותדאג לפירוז המרחב. בתנאים האלה ישראל נאלצת לתמרן בין כמה כוחות ולנסות לפגוע בעוד ועוד תשתיות של חיזבאללה בשביל להחליש אותו כמה שיותר, כדי שבסוף תיסלל הדרך בעבור ממשלת לבנון לממש את ההחלטה של פירוק חיזבאללה מנשק".

מחלוקת בתוך חיזבאללה

היחס לחיזבאללה בימים אלה בתוך לבנון, מדגיש בלנגה, טעון ביותר: "סקרים שנעשו בחודשים האחרונים מלמדים שהציבור הלבנוני בכללותו – אגב, גם גורמים שיעים – חושב שצבא לבנון צריך להיות הגוף היחיד שמחזיק בנשק בלבנון, ולא אף גורם אחר. אנחנו רואים את היחס של הלבנונים, הנוצרים, הסונים והדרוזים לשיעים שבורחים מהדרום צפונה. הם אומרים להם: אנחנו לא מוכנים לקבל אתכם. אזרחים שמים מחסומים ומודיעים: אתם לא עוברים אלינו, תחזרו חזרה כי אתם גררתם אותנו למלחמה הזאת".

החברה הלבנונית מתנערת מחיזבאללה?

"בהחלט. סקר שערך מכון CSA לפני חודש מלמד ש־63 אחוזים מהציבור הלבנוני תומכים בפירוק חיזבאללה מנשקו. סקר נוסף של גאלופ מראה על 79 אחוזים מהלבנונים שסבורים שצבא לבנון צריך להיות הגוף היחידי במדינה שמחזיק בנשק. חברי פרלמנט של חיזבאללה אומנם מגיבים בהתרסה וטוענים שהנשק נחוץ להגנה כל עוד ישראל מהווה איום, אבל ההתנגדות בלבנון לנשק בידי חיזבאללה היא גורפת".

אבל בין ההתנגדות שמשתקפת בסקרים לבין העובדה שזה באמת קורה בשטח – המרחק רב.

"זה נכון שבין התאוריה לבין מה שקורה בפועל יש פער, אבל שוב, אף אחד בלבנון לא רוצה להיגרר למלחמת אזרחים. השאלה היא אם מתוך הרצון לאכוף את החלטות ממשלת לבנון ולפרק את חיזבאללה מנשקו, הם ילכו עד הסוף גם במחיר של מלחמת אזרחים".

למה זה צריך לשנות לישראל? אנחנו צריכים לדאוג אך ורק לביטחון שלנו.

"נכון, אבל ראינו מה קרה בסוריה בזמן מלחמת האזרחים. אם המדינה תתפרק אנחנו נכנסים לחלל ריק, שעלול לשאוב לתוכו גורמים קיצוניים אפילו יותר. אל סוריה נכנסו בזמן המלחמה עשרות ארגוני ג'יהאד וטרור. ובלבנון לא חסרים כאלה".

אז מה אתה מציע לישראל לעשות?

"אני חושב שבתנאים הנוכחיים צריך להמשיך ולהכות בחיזבאללה כמה שיותר, ואם נצטרך אז גם להפעיל לחץ על ממשלת לבנון, וגם במחיר של פגיעה בתשתיות לבנוניות. אבל חשוב יותר להציב דרישה ברורה לשטח מפורז עם כוח פיקוח רב־לאומי שהוא לא יוניפי"ל, עם סמכויות נרחבות, שגם ישראל לוקחת בו חלק".

בלנגה מציין כי למרות המכות שיספוג מישראל, יכולות השיקום והשרידות של חיזבאללה גבוהות ביותר: "חיזבאללה הוא ארגון מסודר מאוד, עם תשתיות חברתיות, כלכליות, צבאיות ופוליטיות מובנות מאוד. לאורך השנתיים האחרונות ראינו שגם כשאתה מוריד מפקד, מיד אחד אחר מגיע. יש היררכיה, יש תהליך קבלת החלטות מסודר ויש אנשים שתפקידם לדאוג לתפעל את המערכת הזאת. אז נכון, חיזבאללה ספג מכה קשה מאוד מאיתנו במלחמה, הייתי אומר אפילו מכה אנושה, אבל זה לא מה שימוטט אותו, כי יש לו את החזון ואת האמצעים הכלכליים", הוא מדגיש, "ראינו בימים האחרונים את הפצצות הבנקים של חיזבאללה, זאת אומרת שיש לו יכולת כלכלית עצמאית. ואגב, הוא מקבל תקציבים מממשלת לבנון כי הוא שותף במערכת הפוליטית. וזה משהו שאתה לא יכול לקחת לו, כי אם אנשי הארגון נבחרים כנציגי פרלמנט ושרים הם זכאים לתקציב, וממנו הם יודעים להניב עוד כסף. יש לו גם תקציבים עוקפים שהוא מקבל מכספי צדקה ורווחה, ושלא נדבר על העסקאות הפליליות שלו מסמים, מהברחות נשק ומסחר בלתי חוקי. כל זה נותן לחיזבאללה הרבה מאוד כסף. זה מה שמצליח להחזיק אותו אחרי הכול בחיים, וזה מה שייתן לו את הכוח גם בהמשך".

ד"ר בלנגה מבקש לציין: "חשוב שלא נשגה באשליות. אני לא רואה מציאות שנכה ונפרק את הארגון הזה והוא לא יתקיים יותר. אבל כמובן, זה לא אומר שאי אפשר להילחם בו. פשוט צריך לקחת בחשבון את מכלול המרכיבים שמשמרים את כוחו. אתה בהחלט יכול להחליש אותו, אתה יכול להפוך אותו מארגון צבאי וארגון טרור למפלגה ולגוף אזרחי. אבל הוא תמיד יהיה בעל השקפה קיצונית־אסלמיסטית נגד ישראל".

גם בתוך הארגון קיימים חילוקי דעות בנוגע להתנהלות חיזבאללה מול האתגרים העומדים לפתחו: "אחרי חיסול חסן נסראללה אנחנו רואים בתוך חיזבאללה מאבק פנימי בין הזרם ה'פרגמטי', המעדיף הישרדות פוליטית, לבין הזרם הניצי הדוחף לעימות. המחנה הפרגמטי, שמוביל אותו המזכ"ל נעים קאסם, גורס שצריך לדבר עם ממשלת לבנון, לנסות לשתף איתה פעולה, ובמצב הקשה שהארגון מצוי בו – לצמצם חשיפה, לא להעיר את הדוב יותר מדי כדי לא לקבל מכות קשות יותר. לעומתו ישנו הגוף הניצי, שהוא קשור יותר למשמרות המהפכה ולאיראן, שאומר: 'אנחנו ממשיכים עם הקו הלוחמני שלנו בכל הכוח, ואם צריך להתעמת עם ממשלת לבנון אז נתעמת ונגיב גם מול ישראל, כי רק אנחנו בסוף יכולים להושיע את לבנון ואת השיעים'. ההתנגשות הפנימית הזאת בתוך חיזבאללה מובילה אותו לעימות שמחליש אותו, אבל גם לעימות חיצוני מול ישראל, ולכן אנחנו צריכים להמשיך ולהכות בו, כדי שבסוף הוא יהיה גוף כל כך חלש שממשלת לבנון תוכל לסיים את העבודה שמצופה ממנה, ולפרק אותו מנשקו".