ביירות צופה על טהרן: המערכה בלבנון מחכה להכרעה באיראן

"תחנות כפיים כאן קודקוד. הלילה אנחנו יוצאים למלחמה בלבנון. עוברים מהגנה להתקפה", כך הכריז ללוחמיו רב־סרן במילואים ד', מפקד פלוגת טנקים, בלילה שבין יום ראשון לשני לקראת יציאתם ללבנון. "נדהר קדימה, נפרק אותם, נילחם חזק עד הקצה. קדימה, אחריי, עד הסוף". כמה שעות אחר כך הכריז גם שר הביטחון ישראל כ"ץ באופן רשמי על היציאה לתמרון. בהערכת מצב שקיים השבוע (שני) עם בכירי הצבא בנוגע לתמרון הקרקעי בלבנון, הצהיר שר הביטחון כ"ץ כי "צה"ל החל בתמרון קרקעי בלבנון כדי להסיר איומים ולהגן על תושבי הגליל והצפון". בדבריו הדגיש השר כ"ץ: "מאות אלפי תושבי דרום לבנון השיעים שהתפנו ומתפנים מבתיהם מדרום לבנון וביירות – לא יחזרו לבתיהם דרומית למרחב הליטני עד שלא יובטח שלומם של תושבי הצפון".

צה"ל אישר כי יצא ל"פעילות קרקעית ממוקדת בדרום לבנון", לשון ההודעה. מטרת כניסת הלוחמים לשטח דרום לבנון הוגדרה כביסוס מרחב ההגנה הקדמי. כוחות אוגדות 91 ו־36 חצו את קו הגבול ופתחו בפעילות קרקעית להרס תשתיות טרור ומפקדות, חיסול מחבלי חיזבאללה, חשיפת מנהרות והשמדת מחסני אמל"ח שאותרו. המטרה: להסיר איום לפלישת מחבלי רדואן וירי טילי נ"ט מקו היישובים, וליצור שכבת ביטחון לתושבי הצפון.

במקביל, נמשכות התקיפות מהאוויר. צה"ל תוקף משגרים, מפקדות מבצעיות, מבנים ומחסני אמל"ח, והחל בפינוי מאסיבי גם של תושבי העיר צור. בינתיים הפעולה הקרקעית שהחלה השבוע, בעיקר בכפרים סמוכי הגבול, צפויה להתרחב באופן מדורג. השבוע גם דווח כי הממשלה צפויה לאשר גיוס של אלפי חיילי מילואים נוספים כחלק מהיערכות הצבא לפעולה קרקעית רחבה בלבנון. אבל בעוד התמרון עולה שלב, מתחדדת השאלה מהי האסטרטגיה הכוללת של ישראל בלחימה מול חיזבאללה. האם יצירת אזור חיץ דמוי הקו הצהוב בעזה, בקו הראשון ואולי השני של הכפרים סמוכי הגדר? או שמא תמרון רחב היקף עד לנהר הליטני? האם אחיזה ושליטה בשטח, או רק אמצעי ליצירת לחץ על חיזבאללה וממשלת לבנון עד לפירוק ארגון הטרור מיכולותיו הצבאיות? והאם זו בכלל אפשרות ריאלית לצפות מממשלת לבנון שתפרק את חיזבאללה מנשקו?

ח', סגן אלוף במילואים, מנהל לחימה בחטיבה 226, משתף את 'בשבע' בעדות ראשונה מהלחימה בשטח: "החטיבה שלנו פועלת בדרום לבנון תחת אוגדה 146, ובימים אלו נמצאת בהרחבת הפעילות הקרקעית ביעדי מפתח. החטיבה יושבת בקו הקדמי, באחד מחמשת המוצבים, והמשימה העיקרית שלה היא הגנה על היישובים. אנחנו למעשה קו ההגנה הראשון של יישובי הצפון הפעילים ושגרת היום שלנו מתמקדת בהבטחת הביטחון של אותם יישובים. בתפקידי כמנהל לחימה אני אחראי על תכלול עבודת החטיבה, ניתוח תמונת המצב, זיהוי דפוסי הפעולה של האויב וריכוז המאמצים כדי להביא לפגיעה מדויקת ויעילה יותר", הוא מסביר.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

מה ההתרשמות שלך בנוגע למצבו של חיזבאללה?

"אנחנו מרגישים שהפעם זה לא אותו דבר כמו הסבב הקודם. חיזבאללה נחלש. אני מתרשם שהוא נחוש, מתרשם שיש לו מוטיבציה לפגוע. אומנם פגענו לו ביכולות אבל לא במוטיבציה", הוא מדגיש, "‏אני מרגיש שהוא איבד נכסים ויכולות אבל הוא עדיין רוצה לפגוע בישראל, ואם הוא רוצה – הוא ימצא את נקודות התורפה שאנחנו נשתדל לא לספק לו, אבל זה בהחלט יכול להיות מסוכן. אני גם חושב שהרחקנו אותו מהיכולת לשלוט על יישובי הצפון, שזה הדבר החשוב יותר. חיזבאללה ממשיך לנסות לאתגר אותנו: הוא מבצע תנועות שונות, מנסה להתקרב לגדר, לאסוף מודיעין וגם מבצע ירי נ"ט. הוא פועל כל העת כדי לגבות מחיר. אבל אנחנו מצידנו פועלים לצמצם טעויות ולפגוע בו ככל האפשר, ואנחנו מאמינים שהפעולות שלנו משפיעות בפועל על עיצוב המציאות בגבול הצפון".

בוכה או צוחקת

אלוף משנה במילואים חזי נחמה, ממובילי פורום המפקדים והלוחמים במילואים, משוכנע כי על אף האיום של חיזבאללה מצפון, מדינת ישראל צריכה בעת הזאת בראש ובראשונה למקד את עיקר מרצה להכות בראש הנחש: "אבן הראשה של ציר הרשע הזה היא כמובן איראן. העובדה שאנחנו מטפלים באיראן כעת תחליש באופן משמעותי גם את שאר הסוררים – את חמאס, את חיזבאללה, את המיליציות ואת כל הגופים שמושפעים ישירות מאיראן. ולכן טוב עושה מדינת ישראל היום שהיא הולכת בכל הכוח על איראן. זה המאמץ העיקרי וצריך להתרכז בו. כל מי שאומר לרוץ עכשיו ללבנון ולחיזבאללה – אני לא מסכים איתו במובן הזה, מעבר לכך שהנשיא טראמפ לא צפוי ומחר הוא יכול להגיד 'נגמרה המלחמה' ונצטער על כך שלא הפצצנו והשמדנו יעדים. לכל יום של הפצצות באיראן יש משמעות אדירה, ולכן חשוב להמשיך לתקוף באיראן".

אבל בינתיים חיזבאללה תוקף את ישראל.

"זה נכון שהאיום של חיזבאללה עדיין קיים, אבל בשלב הזה אנחנו צריכים להתמקד בלסיים עם איראן ולעשות כל מה שארצות הברית מאפשרת לנו. כמובן, זה לא אומר שאין מה לעשות במקביל גם בזירה הצפונית", הוא מחדד, "כמו שאנחנו יודעים, כוחות קרקע מופנים לצפון – אבל אנחנו לא רוצים לשלוח כוחות קרקע בלי מעטפת אווירית מספקת ובלי מעטפת מודיעינית. לכן טוב עשתה מדינת ישראל שאמרה: בשלב הראשון מפנים את כל תושבי דרום לבנון מהבתים שלהם".

זאת מסה מטורפת של אנשים עקורים.

"מדובר ביותר ממיליון בני אדם, שישראל אמרה להם 'תעופו צפונה אל מעבר לליטני'. הדבר הבא שצריך להיות הוא שאנחנו שולטים בכל השטח הזה, וכל דמות שמזוהה במרחב מתחייבת בנפשה. אנחנו מפעילים מזל"טים, מטוסים, מסוקים, וכל מי שמזהים אותו שם – הורגים אותו".

אתה מדבר על שליטה בשטח עד הליטני, אבל שר הביטחון אמר במפורש שהתמרון מכוון על קו הבתים הראשון, מה שצמוד לגבול.

"הפעילות של הכוחות כרגע היא בצמוד לגדר. אני לא חושב שצריך להכניס עכשיו חיילים ולהתחכך עם מקומות שיש בהם אוכלוסייה עוינת. ולכן אני אומר, הדבר הכי חשוב היה להניע את כל האוכלוסייה צפונה. אסור שיהיה לבנוני אחד דרומית לליטני. בנוסף לכך, אנחנו מכניסים את כוחות צה"ל לרכסים השולטים, לתפוס את המקומות השולטים בכל המרחב".

נחמה מבקש להדגיש: "לא תשמעי ממני עכשיו הצעה להיכנס לעומק הכפר ולהתחיל לטהר אותו, כי אני רוצה להביא את הכוחות למקומות האלה עם כיסוי אווירי ומודיעיני כמו שצריך, אבל צריך לתפוס עכשיו רכסים שולטים, את זה אני יכול לעשות. צה"ל צריך להתמקם שם ודרך זה גם להעביר מסר: אני שולט בשטח ואף אחד אחר לא מסתובב פה".

נחמה מצביע על הצעדים ההכרחיים שישראל צריכה לנקוט: "הדבר הבא הוא שישראל מודיעה קבל עם ועדה, שאף תושב דרום לבנון לא חוזר למרחבים האלה עד שחיזבאללה מפורק מנשקו לגמרי", הוא אומר ומצטט את מילות השיר "בתי את בוכה או צוחקת", שנכתב לאחר מלחמת ששת הימים. השיר מתאר את ההקלה שחשו התושבים עם הרחקת התותחים הסוריים מיישובי עמק החולה. "זה השיר ששרו בקיבוץ גדות מיד בסיום המלחמה. במשך 19 שנים ירו מרמת הגולן על יישובי עמק החולה, ירו על גונן, גדות, עין גב וכל המרחב הזה שהיה בקו הראשון מול הסורים. במשך שנים הם היו כמו ברווזים במטווח וספגו הפגזות מהמוצבים הסורים בצידו השני של הגבול. אבל בתוך יומיים תפסנו את הרמה ומאז אנחנו שם. לא נראה לי שמישהו מצטער על זה שאנחנו ברמת הגולן. ודרום לבנון הוא בדיוק אותו סיפור", הוא אומר בנחרצות.

"ההבדל בין רמת הגולן ללבנון הוא אולי שהרבה יותר שנים יורים עלינו מלבנון. כשחילקו את הגבול בין המנדט הבריטי ללבנון לפני 100 שנה, ישבו שם כמה אנשים נחמדים וסימנו איזה קו דמיוני, אבל הקו הזה לא מחזיק מים. הקו הזה לא קשור לצורכי הביטחון של המדינה", הוא פוסק, "ולכן תושבי הצפון חוטפים ירי, כי יש כפרים בלבנון ששולטים עליהם טופוגרפית ויורים עליהם בלי בעיה. הדבר הזה לעולם ימשיך כל עוד יהיה שם אויב. ברגע שאנחנו נהיה בשטח השולט, אף אחד לא יירה עלינו מלמעלה למטה".

אתה למעשה אומר שצה"ל צריך להשתלט על השטח עד לליטני?

"אפשר בפוליטיקלי־קורקט לומר שאנחנו משתלטים על השטח עד הליטני כדי למנוע מחיזבאללה לירות, אבל בסופו של דבר – כל עוד חיזבאללה לא מתפרק מנשקו אנחנו שם, נקודה. בהתחלה בצבא, אחרי זה בהתיישבות. מבחינה טופוגרפית זה עושה הרבה יותר שכל, בדיוק כמו שלהיות ברמת הגולן זה לא כמו לשבת למטה בעמק החולה".

אז מה אתה מציע לעשות בפועל?

"קודם כול אנחנו אומרים בצורה ברורה ללבנון: כל התושבים וגם חיזבאללה נעים צפונה אל מעבר לליטני. דבר שני, אנחנו שולטים עד הליטני. אתם רוצים יום אחד להחזיר לכאן תושבים? אין בעיה, נתחיל מזה שחיזבאללה מתפרק מנשקו לגמרי. אחרי זה דברו איתנו. את שואלת אותי האם זה ריאלי שחיזבאללה באמת יתפרק מנשקו? בעיניי התרחיש הוא לא ריאלי, ולכן טוב שננצל את ההזדמנות ונחזיק בדרום לבנון, בעוד שנתיים נקים שם גרעיני נח"ל, בעוד חמש שנים נקים שם התיישבות, ודה־פקטו אנחנו שם".

הזדמנות היסטורית לשינוי

התנהלותה של ישראל, סובר נחמה, חייבת להתקיים מול ממשלת לבנון. "יש כתובת אחת לשטח הזה והיא מדינת לבנון. אנחנו אומרים לממשלת לבנון: אנחנו לא מוכנים שהארגון הזה, שממרר את חיינו כבר 40 שנה, ימשיך להתקיים כארגון צבאי בעל יכולות צבאיות בלבנון ויאיים עלינו. אם אתם תפרקו אותו מנשקו, תוכלו להחזיר את התושבים שלכם יום אחד. כל עוד לא תפרקו אותו באמת – אנחנו יושבים כאן".

אתה טוען שעמידה עד הליטני תסיר את האיום, אבל כבר היום הם יורים לעבר ישראל צפונה מהליטני.

"זה נכון, אבל אנחנו חייבים להפעיל לחץ על לבנון, וברגע שפינית לה מיליון תושבים מהבתים אתה מייצר עליה לחץ אדיר. אנחנו כבר שומעים את הקולות הגוברים בממשלת לבנון בחודשים האחרונים, קולות שממש לא שמענו לפני שנה ולא לפני עשר שנים. התחיל להיווצר לחץ פנים־לבנוני נגד חיזבאללה. תחשבי על ראש ממשלת לבנון, שיש לו מיליון או שני מיליון תושבים שפונו מהבתים שלהם, והאנשים האלה מצפים ממנו שידאג להם וימצא להם פתרון. כולם כבר יודעים שחיזבאללה הוא לא מגן לבנון, כפי שהוא נהג להציג את עצמו, אלא הוא מגן איראן", הוא מדגיש, "הרי למה הוא נכנס למערכה עכשיו? כי מישהו עשה משהו בלבנון? לכולם ברורה התשובה".

את כניסת חיזבאללה למערכה רואה נחמה כהזדמנות היסטורית: "מבחינתי זה היה המארב האסטרטגי הכי טוב שיכולנו לקבל. צריך להודות לה' שחיזבאללה פתח באש לפני שבועיים, כי הוא בעצם הוכיח לעולם – ולא שאנחנו היינו צריכים את ההוכחה הזאת – שהוא לא מגן לבנון אלא הוא מגן איראן. עכשיו יש לנו את הלגיטימציה, את הזכות וגם את המומנטום, לדרוש את פירוקו מנשקו. כל עוד זה לא קורה – אנחנו נמצאים עד הליטני. האם בכך מנעתי כל ירי באופן הרמטי? התשובה היא לא, אבל בהחלט צמצמתי מהותית את יכולותיו ויצרתי מנוף לחץ אדיר על ממשלת לבנון. וזה בעיניי המנגנון היחיד שיוכל לעבוד".

היום הצבא מגדיר את המטרה של התמרון הקרקעי – "הגנה קדמית". למה הכוונה בעיניך, והאם זה בכלל מספיק?

"אני הייתי קורא לזה בשם 'הגנה התקפית'. אנחנו הפסקנו רק להגן. שר ההגנה האמריקאי פיט הגסת' שינה את שם המשרד שבראשו הוא עומד למחלקת המלחמה, ולא מחלקת ההגנה. גם אנחנו צריכים להפסיק לצאת ממחשבה הגנתית כל הזמן".

אתה חושב שצה"ל צריך לשנות את השם שלו?

"בהחלט. אנחנו לא צבא הגנה לישראל, אנחנו צבא ישראל. כשצריך – תוקפים, וכשצריך – מגינים. עושים כל דבר בהתאם לצורך. דפוס החשיבה שלעולם הוא הגנתי ולעולם הוא אומר 'אין לי ברירה אז אני הולך שני צעדים קדימה, אבל מחר אני חוזר צעד אחורה' – צריך להיפרד ממנו. צריך לציין שזה ממש לא קשור לשאיפות אימפריאליסטיות. זה קשור לעובדה ש־40 שנה אנחנו מנסים משהו וזה לא עובד. יש לנו את כל הלגיטימציה לדרוש את הדרישה הזאת".

לתושבי הצפון מבקש נחמה למסור מסר של חיזוק: "ליבי עם תושבי הצפון. אני מבין לגמרי את המצב שלהם. הם ואנחנו ביחד צריכים ללחוץ על הממשלה ללכת במקרה הזה עד הסוף. הם צריכים להמשיך ולהתאזר בסבלנות. ואני בכלל חושב ברמה של מדינת ישראל שכדאי שלא נכבול את עצמנו לכל מיני הגבלות. אנחנו צריכים להבין שיש כאן הזדמנות היסטורית, ולהזדמנות היסטורית יש משמעויות. זה אומר שגם אם מחר, למשל, נגמרים המיירטים, אנחנו ממשיכים להילחם גם אם ייפלו ברחבי מדינת ישראל 100 בתים או 200 בתים, חלילה. אנחנו צריכים לנצל את ההזדמנות ההיסטורית לשנות את המצב מול איראן ומול חיזבאללה מהיסוד. אם לא, זו תהיה בכייה לדורות".

כמו שעשינו בעזה

תת־אלוף במילואים אמיר אביבי, יושב ראש תנועת הביטחוניסטים, רואה ביציאה לתמרון צעד הכרחי לאור האיום מצפון, אך מעריך כי לפחות בשלב זה הוא יהיה מוגבל בהיקפו: "שר הביטחון הכריז באופן רשמי שצה"ל החל בתמרון קרקעי בלבנון, והמטרה מבחינתה של ישראל, להבנתי, היא הרחבת מרחב ההגנה שלנו, מה שנקרא מרחב החיץ. אנחנו מעמיקים את הפעולה כדי לתפוס יותר שטח מעבר לגבול, כדי לייצר עומק בהגנה על יישובי הצפון, וגם להרחיק מהם את איום הנ"ט ולהשמיד תשתיות טרור בקו הכפרים היותר צפוניים לגבול. עם זאת, כרגע אני לא רואה בפעולה הנוכחית תמרון התקפי עמוק או משהו בסגנון הזה".

זאת אומרת שההכרזה על יציאה לתמרון היא קצת יומרנית בעיניך?

"צה"ל בהחלט עושה תמרון. השאלה היא מה היעדים שלו ובאיזה עומק הכוחות מתוכננים להיכנס ללבנון. כרגע זו לא איזושהי תוכנית גרנדיוזית של תמרון מהסוג שצה"ל תכנן לאורך שנים. יש פה העמקה משמעותית של הנוכחות, שזה חשוב ונחוץ".

אולי זה רק השלב הראשון לקראת תמרון נרחב בהרבה?

"אני לא בטוח מהו הקו הסופי שהיו רוצים להיות בו", מודה אביבי, "ירי של רקטות לא ייפתר מכך שצה"ל יתמרן בדרום לבנון, הרי הם יורים לישראל גם מעבר לליטני. זה כן ישפר את ההגנה על היישובים, ישמיד תשתיות וייצר לחץ מאוד כבד על חיזבאללה, כי בסוף השיעים תומכים בו – ומצב של יותר ממיליון שיעים עקורים שפונו מהבתים שלהם בדאחייה ובדרום לבנון יוצר לחץ מאסיבי על ראשי הארגון. זו גם הזדמנות לצה"ל להיכנס לשם, להשמיד תשתיות טרור ולטהר את השטח".

זה מהווה לחץ גם על ממשלת לבנון.

"חד־משמעית. אמירה שהיא צריכה להיות הרבה יותר פרואקטיבית בטיפול שלה בפירוק חיזבאללה".

מה לשיטתך האסטרטגיה של מדינת ישראל מול חיזבאללה? לאן אנחנו צריכים לחתור?

"מדינת ישראל הגדירה את זה וקבעה שבסוף המערכה חיזבאללה יפורק מנשקו".

ואיך עושים את זה?

"השילוב של הפלת המשטר האיראני או החלשתו והשמדת היכולת שלו לסייע לפרוקסי, יהיו פקטור משמעותי. חיזבאללה לא יכול להתקיים בלי איראן. בלי המימון, בלי הטכנולוגיה, בלי הנשק, בלי הסיוע והליווי. השילוב הזה של ניתוק חיזבאללה מאיראן, בד בבד עם עריפת ההנהגה שלו, פגיעה עמוקה בתשתיות ובמוסדות ובמקורות המימון, יחד עם פינוי התושבים שלו מכל אזורי השליטה והפיכתם לעקורים, יקדם את הפירוק שלו. השמידו גם את הבנקים של ארגון הטרור. אין לחיזבאללה יכולת לשלם משכורות, ואין לו יכולת לקבל כסף מאיראן. זאת הדרך לגרום לארגון הזה להפוך ללא בר קיימא".

יעד של תמרון לכיבוש עד לליטני, כדי להחזיק בו כקו גבול, הוא בכלל אופציה?

"קיימים שני תרחישים אפשריים למצב סיום. הרי בסוף אנחנו מדברים מהו המצב שישראל חותרת אליו. תרחיש אחד הוא שלבנון היא כמו סוריה. מדינה נעדרת ריבונות, נעדרת משילות ונשאבת לאנרכיה, שלא מצליחים להשתלט שם על חיזבאללה. במצב כזה ישראל יכולה לומר: אם זאת המציאות – אז ננהג בלבנון כמו בסוריה".

שזה אומר?

"ניקח שטח ונתייצב עליו. נייצר עומק משמעותי. אם כדוגמה רוצים לעשות את זה על הליטני – אז לא מחזירים יותר את התושבים לבתיהם, לוקחים את השטח ועוסקים בהשמדת התשתיות, כמו שכרגע לקחנו חצי משטחה של רצועת עזה".

ואולי מתבקש לעשות את זה בלי קשר למה שקורה בתוך לבנון? הרי הממשלה חלשה וחיזבאללה לא סר למרותה, אז אולי צריך לקבוע עובדות בשטח בלי לקחת בחשבון שיקולים פנים־לבנוניים?

"אם חיזבאללה ימשיך בצורה כזו או אחרת להוות איום על ישראל, והממשלה בלבנון לא תפרק אותו, וזה שפירקנו את האיראנים לא פירק בקצה את חיזבאללה – אז יכול להיות שזה יהיה הפתרון. התרחיש השני האפשרי הוא שאנחנו יודעים שממשלת לבנון כבר החליטה החלטה אסטרטגית לחבור לציר האמריקאי־ישראלי, לחתור לשלום עם ישראל, ורוצה לפרק את חיזבאללה".

אולי רוצה, אבל לא מסוגלת…

"זה נכון שיש הבדל בין הרצון ליכולת, אבל קיימת מוטיבציה. ואם חיזבאללה יפורק מנשקו, תהיה רפורמה ובאמת המדינה הזאת תוכל לייצר מנגנונים של שליטה, שלא יהיו מיליציות חמושות ויהיה שלום – זה יהיה תרחיש אחר לגמרי. כרגע, זה החזון האמריקאי־ישראלי שמעדיף את התרחיש הזה, ולא את התרחיש של עוד עשר שנים בליטני".

השאלה היא עד כמה הוא בכלל בר השגה.

"צריך להבין שאנחנו כל הזמן מדברים על לבנון במושגים של העבר, כמדינה שנשלטת והיא בהגמוניה איראנית במשך עשורים, אבל היא מדינה שהולכת להיות בתוך זמן קצר בהגמוניה אמריקאית מלאה. מה זה אומר שאין איראן? ומה זה אומר שאיראן לא תהיה יותר גורם משפיע בלבנון? עוד נראה איך זה מתפתח. אבל הכיוון הוא בהחלט של מדינה בהגמוניה אמריקאית, וברגע שזה יהיה – מדובר באירוע אחר ממה שהכרנו", מסביר אביבי, "אני לא חושב שכרגע החזון שיושב בראשו של ראש הממשלה הוא חיילים שיושבים קבוע על הליטני".

אבל אולי במצב הדברים, בין אם לבנון הופכת להיות ידידותית לישראל ובין אם לא, האינטרס הישראלי הוא לדאוג לשמירה על הגבול בצורה הרמטית ולא לסמוך על אחרים?

"את זה אפשר לעשות בכך שקובעים למשל ששני קווי הכפרים הראשונים לא משוקמים יותר, וייהפכו לציר מוות שמי שנכנס לשם חוטף כדור בראש. הגדלת אזור החיץ. ככה ישראל תייצר לה מרחב ביטחון בכל מקרה. ולכן, האם ישראל צריכה להיות עד לליטני? כפי שהסברתי, זה תלוי בתרחיש".

אז להערכתך התמרון כרגע מוגבל?

"מדובר בתמרון שנועד להעמיק את מרחב החיץ ואת הביטחון של ישראל ולהרחיק את האיומים".

לא נראה עכשיו גיוס של אלפי חיילים?

"צריך לחכות ולראות. וצריך לזכור גם שבסוף, אם רוצים לייצר באמת תמרון רציני משמעותי, צריך מסה של חיל האוויר שלא פנוי כרגע לכך. מה לעשות שחיל האוויר עכשיו עסוק באיראן, ואם חיזבאללה לא היה פותח באש, אז בשלב הזה סביר להניח שלא היינו נלחמים פה אלא מתעסקים רק עם איראן. זאת אומרת, נגררנו ללחימה עם חיזבאללה, אבל היינו מעדיפים לעשות את זה רק אחרי שסיימנו עם איראן. לא שלא היינו מגיעים לזה, היינו מגיעים לזה בכל מקרה, אבל מבחינת העיתוי כרגע עדיין רוב המשאבים שלנו מושקעים באיראן, גם המודיעיניים וגם חיל האוויר. לכן אני מעריך שגם אם ישראל תחליט לצאת לתמרון רחב היקף, זה יקרה אחרי שהמשימות באיראן יסתיימו או יצטמצמו – ואז נעביר את כובד המשקל ללבנון, ואם יהיה צורך לתמרון משמעותי ומקיף".