התחלה// את ימיו האשונים העביר כתינוק על גבעה חשופה בשומרון. "הוריי היו ממקימי היישוב פדואל, וביום העלייה לקרקע הייתי בסך הכול בן חודשיים, התינוק היחיד על ההר. זכות גדולה בשבילי להיות מחובר למקום הזה ממש מהרגע הראשון שלו".
אבא// גבי אלינסון (67), עלה מאנגליה ועבר בחיפה ובפתח תקווה עד שהגיע לשומרון. "אבי הוא איש של אהבת הארץ וידיעת הארץ בכל רמ"ח איבריו, בנו של הרב אליקים גציל אלינסון. הוריי הכירו במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן, אבל החיבור האמיתי ביניהם נוצר בין השכבות הארכאולוגיות בחפירות בתל שילה".
אמא// רונית אלינסון (64), אשת חינוך שהנחילה לדורות של תלמידים את סיפורה של הציונות. "אימי היא אשת היסטוריה שלימדה את התחום במשך שנים רבות. הוריי הם אנשים של מורשת ואהבת הארץ, ובעצם הרבה ממה שאני מתעסק בו היום ינקתי מהבית: את החיבור לשטח, את ההיסטוריה ואת הרוח הציונית".
המרפסת// בית המשפחה ממוקם בקצה היישוב פדואל. "המרפסת המקורית של המדינה היא הדשא שלנו ושל משפחת פריד, השכנים היקרים. הבית ממוקם בנקודה שחולשת על כל קו החוף, מחיפה ועד אשקלון, ובמשך עשרות שנים כל מי שהגיע לתצפית עבר אצלנו בגינה. אריאל שרון, שהיה מיודד עם אבי, נתן למקום את שמו והיה מביא אלינו אורחים רמי דרג – מג'ורג' בוש לפני שנבחר לנשיאות ועד יצחק שמיר ובנימין נתניהו. בסוף לאבא שלי נמאס מההמולה בחצר הפרטית, אז הוא יזם והקים את המצפור המוכר היום כ'מרפסת של המדינה'".
אולי יעניין אתכם
ספסל הלימודים// מבית הספר היסודי באלקנה, דרך המכינה בכפר סבא ועד לישיבה התיכונית 'מקור חיים', המסלול שלו שילב לימוד גמרא אינטנסיבי עם יציאה למרחבים. "מכיתה ז' כבר הייתי בפנימייה במכינה בכפר סבא. למדנו שם גמרא ברמה גבוהה מאוד עם רבנים חרדים, מה שנתן לי בסיס חזק. את התיכון עשיתי בישיבת מקור חיים המדהימה, ושם האהבה שלי לשטח התפרצה. שוטטתי המון בטיולים בכל הארץ, ולפעמים זה הגיע למצב שהעיפו אותי מהישיבה בגלל זה. אלו היו שנים של חיבור בלתי אמצעי לאדמה".
שנת שירות// רגע לפני הגיוס בחר במסלול פחות שגרתי לאותם ימים והדרים עד קצה המדינה. "אחרי י"ב יצאתי לשנת שירות ב'אל ארצי' באילת, בית ספר שדה להכרת הנגב הדרומי. זה היה צעד מאוד לא מקובל בזמנו, אבל זו התבררה כאחת השנים המשמעותיות בחיי. הייתי חלק מצוות הדרכה שחרש את הרי אילת והנגב, ושם גם הכרתי את אשתי".
על מדים// התגייס לסיירת צנחנים, שם קיבל את תפקיד נווט החוד – תפקיד שליווה אותו מהשירות הסדיר ועד לשירות המילואים הממושך במלחמה האחרונה. "הצוות שלי הוא חבורה של החברים הכי טובים בעולם. אנחנו לוחמים יחד כבר 22 שנה, מהסדיר דרך מלחמת לבנון השנייה ועד לחודשים האחרונים בחאן יונס, בלבנון ובסוריה".
החצי השני// שמונה חודשים לפני השחרור מצה"ל, כשהוא בן 21, נישא לנטע. "נטע היא בת למשפחת שגיא מהיישוב עפרה. הכרנו בשנת השירות באילת ומאז אנחנו נשואים באושר, כבר יותר מ־20 שנה. היום היא מטפלת ברפואה משלימה ומפעילה קליניקה מבוקשת בירוחם".
חלוציות// את העשור הראשון לחייהם כזוג נשוי בחרו להעביר ביישוב צעיר שנוסד רק שנתיים קודם לכן. "גרנו בקידה מגיל 21 עד גיל 30, שם נולדו ילדינו הגדולים. זכינו להיות שותפים לצמיחה של יישוב קטן מכמה קרוואנים על גבעה ועד ליישוב המפואר שהוא היום. עד היום אנחנו שומרים על קשר הדוק ומגיעים לראות מקרוב איך המקום ממשיך להתפתח".
לפרוץ את הגדר// עוד כנער בפדואל הרגיש שהגדר המקיפה את היישוב היא מחסום שיש לעבור כדי להתחבר לסיפור האמיתי של הארץ. "מכיתה ז' בערך הייתה לי תשוקה להראות שאפשר לטייל בכל מקום. תמיד ביאס אותי שבבית הספר לקחו אותנו לזוויתן או לעמק האלה, אבל לא סיפרו לנו מה קורה ממש מתחת לבית – שכם, צרדה ונחל שילה – המקומות שבהם צמח העם היהודי. כבר לפני הצבא חלמתי להקים בית ספר שדה בשומרון, ומיד כשהשתחררתי התחלתי לפעול בתחום. רציתי שאנשים, מהאזור ומבחוץ, יכירו דרך הרגליים את ארץ התנ"ך ואת ההיסטוריה המפוארת שמקיפה אותנו".
דרך הרגליים// יחד עם חברו דביר רביב, שקד על תיעוד ומיפוי חבל הארץ שבו גדל. "הוצאנו שני כרכים של 'המדריך למטייל בשומרון', 600 עמודים שסוקרים כל פינה – מצפון השומרון ועד הבקעה. המוטו שלי היה שבמקום שבו יעבור המטייל, שם יעבור הגבול. להכיר את ההיסטוריה שלנו דרך הרגליים, בלי פוליטיקה. במקביל, במשך שנים, מדי יום שישי, הובלנו מאות טיולים בהשתתפות אלפי אנשים לזכרם של חבריי ממקור חיים, דוד רובין ואחיקם עמיחי הי"ד, שנרצחו בנחל תלם. 'טיולי דוד ואחיקם' הפכו למפעל חיים שבו אנשים פשוט יצאו להסתובב ולהתחבר לארץ התנ"ך".
הערבה// אחרי שנים של מגורים ביישובים הומוגניים בשומרון, חיפשה המשפחה את השונה והמאתגר. "למרות האהבה הגדולה לשומרון, רצינו לעבור למקום שונה מכל מה שהכרנו. המעבר ליישוב ספיר בערבה היה חד: הגענו לאחד האזורים הכי חילוניים בארץ, והילדים שלי למדו בתיכון ממלכתי. מוניתי לראש מכינת חצבה, מכינה מעורבת שמחברת דתיים וחילונים ומכינה אותם לשירות משמעותי. זכינו להכיר בערבה רוח התיישבותית וציונית אדירה. חקלאים שמפריחים את אחד המדבריות הקשים בעולם, עם פחות מ־30 מילימטר גשם בשנה. גם בערבה התאהבנו בכל ליבנו".
פרק בשבוע// בשלוש השנים האחרונות הוא מקדיש את מרצו לחיבור רחב של הציבור לספר הספרים. "הקמנו את מיזם 'תנ"ך ישראלי' מתוך רצון לכתוב פירוש ארץ־ישראלי לתנ"ך ולהנגיש אותו לשכבות רחבות. אל המיזם שותפים אנשים רבים מהארץ והעולם – ממטולה ועד אוסטרליה – באמצעות שידורי זום חיים. אנחנו לומדים פרק בשבוע בצורה שמחוברת לשורשים ולמקומות שבהם הדברים קרו. במקביל עברנו לירוחם, מקום עם אנשים שאנחנו מאוד אוהבים, והיא משמשת לנו בית חם לעשייה הזאת".
פירוש ארץ־ישראלי// פרט ללימוד השבועי, המיזם הופך לפירוש כתוב שמעניק משמעות גאוגרפית ורוחנית לסיפורי התנ"ך. "כשאני מלמד, אני לא רק מסביר איפה הדברים קרו, אלא שואל מה המשמעות של המיקום: למה המלכת דוד היא דווקא בחברון? למה אליהו פועל על הכרמל? מה שמרגש אותי במיוחד במיזם הוא הקהל. לצד הציבור הדתי והמסורתי, שותפים ללימוד חילונים רבים שלא פתחו תנ"ך מאז התיכון, וגם לא מעט מהציבור החרדי. אנחנו כבר אוחזים בספר מלכים, ובכל שנה יוצא גם ספר מודפס חדש שמסכם את הפירוש הארץ־ישראלי הזה".
הנחת// חמישה ילדים. "אפשר לעקוב אחרי סיפור חיינו דרך שמות הילדים. לבנון (19) נולד בתקופת המגורים בקידה. בחרנו את השם עוד לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה, והוא קיבל משמעות מצמררת חודש לאחר מכן. מעיין (16) נולד בשומרון, וכרם־שומרון (15) נושאת את שם המקום שבו גדלה. פארן (10) נולד כבר בתוך נופי המדבר, ובאר־רחל (7) היא הקטנה והמתוקה שלנו".
אם זה לא היה המסלול// "התחביב שאני חולם להתמסר אליו יום אחד הוא גידול צמחי תה ארץ־ישראליים. חסר לנו החיבור הזה לצמחי הבר המקומיים – לכוכב הריחני ולפרעושית מהמדבר, או לכתלה החריפה מההרים. החלום שלי הוא לקחת את כל צמחי התבלין שגדלים כאן בטבע, לאגד אותם ולשבת יחד לכוס תה ארץ־ישראלי אמיתי".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "אני עובד המון בלילות, בשעות שבהן אף אחד לא מפריע לי והשקט מאפשר ריכוז. ביום אני משלב עבודה עם שירות מילואים ממושך. בתקופה כזאת המושג סדר יום הוא כמעט דמיוני, הכול מבולגן ומאתגר מאוד, אבל אני משתדל לתמרן בין המחויבויות".
פלייליסט// "אהבת הילדות שלי שלא פגה היא להקת הביטלס. זה פסקול שמלווה אותי תמיד ויש בו קסם פשוט שלא משתנה עם השנים".
השבת שלי// "הילדים שלנו הם בשלנים מדהימים. כשהם נכנסים למטבח יוצא להם האוכל הכי טעים שיש, וזו הנאה גדולה לראות אותם יוצרים ומגישים לשולחן השבת".
דמויות מופת// הרב שטיינזלץ וא"ד גורדון. "שניהם השראה גדולה בשבילי. אני קורא לזה 'מהפכה ללא הפיכה'. הרב שטיינזלץ הנגיש את הגמרא לעם ישראל דף אחרי דף, בשקט ובהתמדה, וא"ד גורדון חולל מהפכה בעלייה השנייה דרך החיבור לאדמה והעבודה בשדה, תלם אחרי תלם. זה גם החזון שלי: אין לי עניין במהפכות רועשות, אני מאמין בחיבור לארץ ובלימוד התנ"ך צעד אחר צעד, פרק אחרי פרק".
מפחיד אותי// "הפחד שלי הוא שלא נלמד את שיעורי השבעה באוקטובר. זה נוגע ללקחים המדיניים, אבל בעיקר להבנה הבסיסית שהאויב מזהה מיד כל סדק פנימי. כשיש קרע ושסע בינינו, אנחנו פגיעים. כדי לשרוד כאן באמת, אנחנו חייבים להישאר מחוברים זה לזה מעבר לכל מחלוקת".
משאלה// "עם ישראל מורכב משבטים וגוונים רבים. המשאלה שלי היא שכל שבט וזרם יכירו בכך שהם חייבים את האחרים לצידם, גם אם נדמה שהם שונים מהם ב־180 מעלות. רק מתוך ההכרה הזאת נוכל לצמוח יחד".
כשאהיה גדול// "השאיפה שלי היא להמשיך לזכות לחבר אנשים לסיפור הגדול שלנו ולארץ הנהדרת הזאת, פרק אחרי פרק, משעול אחרי משעול. כל עוד יהיה לי כוח, זה מה שאני מתכנן להמשיך לעשות".
לתגובות:
