לקחת מרחק ממקהלת הגינויים

1

עיתונאי הימין אוהבים לצטט שורות שכתב בגוף ראשון אורי אליצור ז"ל, שבועות ספורים לפני פטירתו. אליצור התייחס בדבריו למקום שלו ככותב ובעל דעה ימני, מול המקהלה הגדולה והחד־גונית שמפעם לפעם יוצאת בקמפיין שמאלני כזה או אחר בתקשורת המיינסטרים. וכך כתב: "ואני עשיתי לי כלל: כשאני שומע את העדר הזה מתחיל להתלהם ולהעלות אבק… אני הולך לי הצדה, שומר על השכל שלי שלא יתלכלך באבק, ומביט בחשדנות על כל ההצגה עד שהאבק יתפזר קצת" (אורי אליצור, בדעה צלולה, הוצאת ידיעות אחרונות).

מה שהזכיר לי השבוע את אותם משפטים מצוטטים של אורי אליצור דווקא לא היה עוד קמפיין של תקשורת השמאל. וגם לא מדובר הפעם חלילה בעדר מתלהם שמעלה אבק. ובכל זאת נוצרה אצלי תחושה שיותר מדיי קולות של עמיתיי היקרים בתקשורת הימין מתבטאים כמו מקהלה מתואמת, בשני נושאים שונים. הנושא האחד, שכבר דובר לא מעט, הוא העצומה הציבורית של פרופסור משה כהן־איליה, שקוראת לנשיא ארצות הברית להטיל סנקציות על הנשיא בפועל של בית המשפט העליון יצחק עמית ועל היועמ"שית גלי בהרב־מיארה. והנושא השני, שעלה לכותרות בעוצמה רבה בימים האחרונים, הוא מה שמכונה "הטרור היהודי" של נוער הגבעות.
השלילה התקיפה מימין של יוזמת הפרופסור, והיציאה של כמה מטובי תקשורתני הימין נגד "טרור נוער הגבעות", נראות לי מוגזמות ולא מדויקות, והמתקפה התקשורתית הנרחבת נגדן יוצרת תחושה של מקהלה מיישרת קו. לכן אבקש בשורות הבאות להעלות קו מחשבה קצת שונה.

2

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

כולנו מרגישים רתיעה מהרעיון של פנייה אל גורם חיצוני ולא יהודי כדי שיתערב ויכריע בסכסוכים פנימיים בתוך עם ישראל. לא בכדי השתמש השופט סולברג, במכתב ששלח לפרופ' כהן איליה, בדוגמא ההיסטורית השלילית של הזמנת המצביא הרומי פומפיוס להתערב במלחמת האחים בין הורקנוס לאריסטובלוס, שהביאה לקץ עצמאותה של ממלכת החשמונאים.
ועדיין יש כאן מקום לשתי שאלות נוקבות. האחת, שרבים מעלים אותה, היא האם סביר והגיוני שכלי הנשק הזה של גיוס עזרה חיצונית יעמוד בלעדית לרשות מחנה אחד, בעוד המחנה הנגדי מנוע לעולם מלהשתמש בו.
הרי כולנו יודעים שגיוס תמיכה והפעלת לחץ בינלאומי הם אמצעים שהשמאל הישראלי משתמש בהם מול הימין בכלל וההתיישבות בפרט מזה עשרות שנים. גם קמפיין אלימות המתנחלים הוצת ולובה על ידי השמאל הישראלי, שגייס לעזרתו את מדינות העולם ואת ממשל ביידן. עוד לא עבר זמן רב מאז שפעילי ימין והתיישבות קמו בבוקר וגילו לתדהמתם שהכסף שלהם כבר לא עומד לרשותם, משום שהאמריקנים בהשפעת פעילי שמאל כפו על הבנקים לנעול את חשבונותיהם של פעילי הימין.
אז מצד אחד נשמעת הטענה שאם מדובר באמצעי פסול, אז הוא פסול גם אם היריב שלך משתמש בו. נשמע יפה, אבל מזכיר קצת את הטיעון הפציפיסטי שאסור להשתמש בנשק גם כשהאויב יורה עליך. נכון, הממסד המשפטי הוא לא אויב, הוא רק יריב פוליטי ואידיאולוגי, אבל גם לא מדובר חלילה בלירות במישהו. מדובר רק בהטלת סנקציות, כמו למשל מניעת כניסה לארצות הברית, במטרה לשים גבול למהלכים מטורפים של מערכת משפט דורסנית ושלוחת רסן, שחותרת לא רק תחת יהדותה של המדינה, אלא גם תחת היותה מדינה דמוקרטית שמונהגת בידי שלטון נבחר בקלפי. מהלכים שכבר דרדרו את החברה והמדינה אל סף מלחמת אחים.
ובעצם, מה זה אומר אם לצד אחד מותר להפעיל כלי יעיל ושובר שוויון, ואילו הצד השני מנוע מכך? האם נגזר על הימין המייצג את דעת רוב העם להיאבק תמיד בידיים כבולות, ולכן גם להפסיד ברוב המאבקים? למה ברור לכם שזה הדבר הנכון?

3

ועוד הערה: עם כל ההתנגדות שאנו חשים כלפי הכרעת מחלוקת פנימית באמצעות התערבות חיצונית, צריך לשקול האם אין מצבים בהם כלו כל הקיצין ואין ברירה אלא לפעול בכל דרך שיכולה להועיל.
מה למשל אם בג"ץ או ממשלה פרוגרסיבית יחליטו לאסור את השחיטה היהודית מטעמי צער בעלי חיים? האם גם אז גיוס עזרה מטראמפ יהיה צעד פסול? ואם תשיבו שניתן לוותר איכשהו על אכילת בשר, מה תגידו אם שופטי בג"ץ או ממשלה פרוגרסיבית יגזרו איסור על מצוות ברית המילה, בטענה שזו התעללות בתינוקות חסרי ישע? האם גם אז נהיה מנועים מפנייה לנשיא ארצות הברית כי אין לפנות אל "הפריץ" בבקשה שיכריע בסכסוך פנים ישראלי?
ומה אם תתחולל כאן חלילה הפיכה צבאית, ויקום גנרל יהודי ויכתיר את עצמו כשליט דיקטטור? האם גם אז לא יהיו אזרחי ישראל רשאים לפנות אל נשיא הדמוקרטיה הגדולה בעולם כדי שיתערב וישיב את הדמוקרטיה על כנה?

4

נראה לי שבדוגמא האחרונה רבים יסכימו שהפנייה לסיוע חיצוני היא לגיטימית. ובכן, מה שקורה כאן עם מערכת המשפט לא שונה בהרבה. המשפטנים שלנו ביטלו את הדמוקרטיה הישראלית על ידי שרוקנו אותה מתוכנה. לא מדובר בשלטון החוק, אלא בשלטון המשפטנים שממנים את עצמם ומקבלים החלטות לפי השקפתם האישית, שאותה הם שמים מעל לדעתם והכרעתם של נבחרי העם. הם קוראים לכך דמוקרטיה מהותית, אבל למעשה מדובר בשלטון השופטים שהחליף את שלטון העם. יוריסטוקרטיה במקום דמוקרטיה. כמו אותה צפרדע הנתונה בסיר ולא מרגישה איך מבשלים אותה במים שמתחממים לאט לאט, כך גם אזרחי ישראל התעוררו רק לאחרונה ושמו לב שבתהליך הדרגתי של עשרות שנים, הממסד המשפטי כונן כאן משטר אוליגרכי לא דמוקרטי.
ואחרי כל זאת, עדיין אנו במחנה הלאומי־דתי חשים רתיעה מלנקוט את האמצעי של פנייה לטראמפ. ובכן, יש כאן פרופסור למשפטים שלא גדל בערוגותינו אלא בערוגות השמאל, והחליט לנקוט נגד מחנה השמאל באותן שיטות מפוקפקות שלמד להכיר בעת שהיה חלק מאותו מחנה. האם תפקידנו הוא להתערב ולסכל את יוזמתו? מסופקני מאוד.
אילו ניתן היה בעיתוי הנוכחי להחתים את מחנה השמאל על התחייבות אמינה שהוא מושך את ידו משימוש עתידי בנשק שבו כה הרבה להשתמש בעבר, אז מילא. אבל אם לא כך הדבר, לא ברור לי מדוע עלינו להתייצב כאיש אחד כדי להגן על היוריסטוקרטיה השמאלנית מפני הנשק החביב על המחנה שהשליט אותה עלינו, ואף מנע באמצעות השתוללות אנרכיסטית את הרפורמה שנועדה להחזיר את הדמוקרטיה אל כנה.

5

גם בנושא "הטרור היהודי" נראה כאילו מישהו נתן את האות למובילי דעה בימין לפתוח באש ביישור קו. וכך משתחררות לחלל האוויר אמירות חסרות אחריות כמו מתן לגיטימציה לחזור אל הימים האפלים של מעצרים מנהליים.
הדיבורים המכלילים אמנם מדברים על מיעוט אלים בלבד, אבל הדוברים  לא יודעים לסמן קו ברור בין מעשים יזומים שברור שהם פשיעה לאומנית, לבין מעורבות בסכסוכי רועים על אדמות שהבעלות עליהן אינה מוסדרת שלעתים גולשים לאלימות. ציטוטים מדברי הרצי"ה קוק על היחס המוסרי לפרט הערבי שאינו מורד בשלטוננו, הם פחות רלוונטיים לעידן שבו הערבים התארגנו כאומה שמנהלת מאבק קולקטיבי טרוריסטי רווי הסתה אנטישמית נגד ריבונותנו בארץ.
צריך להיזהר שהקריאה להימנע מתקיפה מסוכנת וקטלנית של אוכלוסייה ערבית אקראית, לא תתורגם לרישיון לפגוע בכל יהודי שמנהל מאבק אזרחי על שליטתנו בארץ, גם אם לעתים המאבק הזה גולש להתכתשות עם אזרחי האויב הערבי שהטרור והאלימות הם לחם חוקו. אסור שהמאבק יחרוג מהגבולות שיקבעו רשויות המדינה, אך צריך להיזהר לא להפוך את העוסקים בו לאויבי ההתיישבות, גם אם נשמעו רטינות מצד ידידינו בממשל האמריקני.
המשטרה והשב"כ ייאבקו בפשיעה הלאומנית השולית באמצעים חוקיים מקובלים, אבל המאבק מול האויב המבקש להשתלט על ארצנו חייב להימשך. טוב עשה שר הביטחון ישראל כץ כשהודיע שאין בכוונתו להחזיר את האמצעי הדרקוני של מעצרים מנהליים.

לתגובות:

[email protected]