איש אינו חולק על כך שנשיא ארצות הברית טראמפ החליט שהוא הולך על הפסקת אש עם איראן ומכאן ישראל נדרשה ליישר קו באופן מוחלט, בלי קשר לשאלה אם היא תומכת בהחלטה או לא. עד כאן שלב העובדות. אלא שמהנקודה הזאת והלאה, כל ספקולציה שהופרחה לאוויר – שהנשיא האמריקני התעייף, או אפילו גרוע מכך, החליט למכור אותנו ולנטוש את המערכה – הייתה יותר מופרכת מהשנייה.
זה כבר הפך לספורט לאומי קבוע במרחבי הדיון הציבורי אצלנו, לחבוט בעצמנו ולתרחש כל תרחיש שלילי אפשרי, הכול כדי להוריד את המורל הלאומי ולעורר שיח רע ופסימי. המזל הוא שהלקוח הספציפי הזה, הנשיא טראמפ, לא ממש מתאמץ להסתיר את מה שהוא חושב, ולכן מהר מאוד אפשר פשוט לשמוע מכלי ראשון את האמת ביחס למה שהוא רוצה להשיג. וכך קורה שכמעט בכל הזדמנות הוא מביע שוב ושוב את המחויבות האישית שלו למניעת גרעין מאיראן ואת הנחישות שלו בנוגע לפתיחת מצרי הורמוז, ומאכזב שוב את חורשי הרעה כאן אצלנו. מתברר שגם בשלב השיחות, כמו בשלב היריות, ישראל וארצות הברית מתואמות עד הקצה. בדרג המדיני והצבאי אצלנו אין התנגדות עקרונית להגיע להישג הנדרש באמצעות הסכם. הדרך כלל לא משנה, מה שחשוב זה התוכן. ואם זה לא יושג באמצעות הסכם, אז טראמפ בעצמו כבר הודיע שיצטרכו לבחון חלופות אחרות, ולכולם ברור מה הן אותן חלופות אחרות.
האיראנים מאמינים שהצליחו לשרוד
רק כדי לסבר את האוזן ביחס לקריסה באיראן, מאז מבצע 'עם כלביא' המטבע האיראני איבד 100 אחוז מערכו – היום הוא עומד על שווי של 1.6 מיליון ריאל לדולר אחד, כשלפני עשרה חודשים הוא נסחר ביחס של 700 אלף ריאל לכל דולר. מדובר במספרים מטורפים, ובעיקר זה מסביר מדוע האיראנים חיפשו את הפסקת האש ואת הנתיב לשיחות.
אולי יעניין אתכם
עוד בצבא וביטחון
הפשיעה במגזר הבדואי – פצצה מתקתקת מבפנים
עוד בצבא וביטחון
ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל
עוד בצבא וביטחון
שר הביטחון: "אם חיזבאללה יצטרף לאיראן בהתקפה על ישראל הוא יוכה מכה קשה"
עוד בצבא וביטחון
בניגוד להנחיות הדרג המדיני: השב"כ מונע את הריסת בית המחבל מהפיגוע בבקעת הירדן
עוד בצבא וביטחון
הרבה כוח, אפס אחריות: בג"ץ דורש לשקם את קיני הטרור בצפון השומרון
עוד בצבא וביטחון
חיובי אך שברירי: סיכום אסטרטגי במלאת שלוש שנים למלחמה
והנה עוד דבר שזירז אותם בדרך לשם – מצב התשתיות הלאומיות שלהם. התקיפות שביצע חיל האוויר שלנו במפעלי הפלדה ובמפעלים הפטרוכימיים באיראן שרפו למדינת הענק 15 אחוז מהתוצר הלאומי שלה. אם זה היה נמשך לא הייתה נשארת מדינה, במובן הכי מילולי של המילה. ועובדה שבסמוך לתקיפות האלה נתנו האיראנים את הסכמתם להפסקת האש ולפתיחה בשיחות, כהוכחה מובהקת לפגיעה האנושה שזה פגע בהם.
בנקודה הזאת צריך להאיר לרגע נושא שאולי פחות מוכר לנו, ונוגע למחלוקת העמוקה ששוררת בקרב ההנהגה האיראנית. כולם שם אנשים דתיים מאוד, כולל הנשיא ושר החוץ שאינם עוטים על עצמם את מראה הדמות הדתית. בפועל גם הם אדוקים מאוד מבחינה דתית. ולמרות זאת, בימים אלו מתקיים באיראן ויכוח גדול בינם לבין הקבוצה הבכירה במשמרות המהפכה, שממש רואה את המלחמה הנוכחית כמלחמת דת ואין לה ספק שבסיומה יופיע המהדי, שזה המשיח לפי האמונה השיעית. מבחינתם הוא כבר יצא לדרך ואוטוטו מגיע, ולכן אסור לוותר על כלום ושום דבר.
מנגד, הקבוצה שבראשה עומדים הנשיא פזשכיאן ושר החוץ עראקצ'י רואה את הדברים באופן שונה, מעט יותר מחובר למציאות. זה גם מה שמסתתר מאחורי דבריו העמומים של ראש הממשלה נתניהו שדיבר על "סדקים בהנהגה האיראנית". אלא שהוויכוח הזה בקרב ההנהגה אצלם, על פי מידע שנחשפו אליו חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, כמעט הוביל לשפיכות דמים של ממש בינם לבין עצמם. כל זה מוזכר כאן כדי להדגיש שעם כל הדם הרע שעבר ביניהם והדם האמיתי שכמעט נשפך, בכל זאת שוררת הסכמה בין שני הצדדים האלה על שני דברים. הדבר הראשון הוא שהם מאמינים שהם שרדו איכשהו את המלחמה הקשה, והם נמצאים כרגע בשליטה. הדבר השני נוגע לאותה פגיעה שהזכרנו קודם, ירידה של 15 אחוז בתוצר הלאומי האיראני. שני הצדדים שם מסכימים שזו פגיעה קשה ואמיתית שחייבה אותם להגיע להפסקת אש. מה שאומר שאם יש דבר עיקרי אחד שבאמת משפיע ומהווה מנוף, זה פגיעה בתשתיות לאומיות ובעוגני הכלכלה.
מה שמוביל אותנו למערכה הנמשכת בלבנון, הישג חשוב בפני עצמו – עצם הימשכות המערכה והניתוק בינה לבין המלחמה מול איראן. גם כאן צריך לומר ביושר שיש ירידה מסוימת בעוצמת הלחימה, ולו בשל העובדה שנתניהו קיבל את דרישת טראמפ שלא לתקוף כרגע בביירות. הרעיון היה להימנע מפירוטכניקה בולטת של פיצוצים ואש בבירה הלבנונית, כדי שלא להסיט את הקשב העולמי ממצר הורמוז ללבנון. אבל מה שחשוב יותר הוא עקרון שבירת הקשר בין שתי המערכות, וזה נשמר. עובדה, האיראנים דרשו הפסקת אש בלבנון כתנאי למשא ומתן, ולבסוף התקפלו והגיעו לשיחות בלי שקיבלו את זה.
וכאן נשאלת השאלה המתבקשת, שאותה שאלו גם חברי כנסת בוועדת החוץ והביטחון את נציגי הצבא – אם ראינו איך באיראן שוברים את האויב באמצעות פגיעה בתשתיות לאומיות, מדוע זה לא קורה גם בלבנון, ומדוע שם מסתפקים בפגיעה במטרות צבאיות בלבד?
התוכנית המבצעית של הממשלה ושל הצבא כוללת בלבנון בעיקר חיסולי בכירים והשמדת נשק ואמצעי לחימה, אבל לא השמדת תשתיות כלכליות. בעוד תשתיות צבאיות ניתנות לשיקום במהירות יחסית (כפי שהוכח בעבר), לא כך הדבר כשמדובר בתשתיות כלכליות ולאומיות. "למה לא הושמדו מפעלי תעשייה של חיזבאללה, שדות הסמים שלהם עם מתקני האריזה, אזורי חקלאות ועוד", הקשו חברי הכנסת עמית הלוי, אליהו רביבו ואחרים, "כל הנכסים הללו אינם מופצצים כרגע".
התשובה שנתן נציג המטה לביטחון לאומי בדיון הייתה שהנושא אכן עלה בקבינט וטרם הוכרע. נציג הצבא ניסה להמשיך הלאה, אך נעצר מיד. "אני לא מבין", קטע אותו חבר הכנסת רביבו, "לא ענית תשובה לחבר הכנסת הלוי, מדוע אינכם מפציצים את שדות הסמים?". אך נציג המל"ל המשיך להתחמק, עד שיושב ראש הוועדה חבר הכנסת בועז ביסמוט גאל אותו ועצר את העיסוק בנושא. "השאלה נשמעה. הייתה התייחסות, ולכן נמשיך", פסק באופן תמוה.
הלבנונים לא מבינים
סימני השאלה האלה צפים גם בנוגע למטרות שהוגדרו לצה"ל מבחינת השליטה בשטח. בצבא סימנו שני קווים – קו נהר הליטני, שהוגדר ככזה שרוצים לשלוט בו, אבל לא באמצעות נוכחות פיזית אלא באמצעות מודיעין ואש, במטרה למנוע מהשיעים לחזור לדרום לבנון, שהרי הם וחיזבאללה חד הם. הקו השני הוא קו הנ"ט, בערך שמונה קילומטרים מהגבול עם ישראל, שבו כבר נוכחים פיזית ומשמידים בתוכו תשתיות אויב.
אלא שגם בתוך קו הנ"ט לא ברור אם הורסים את כל הכפרים שנמצאים עד אליו, לאחר שבפרקליטות הצבאית לא מאשרים להשמיד הכול אלא רק את מה שמוגדר תשתיות טרור. מה מוגדר תשתית טרור? הו, טוב ששאלתם. הכלל מבחינת הפרקליטות הצבאית הוא שכל מה שאינו צבאי הוא אזרחי. ואם זה אזרחי, לא נוגעים בו. מה שצה"ל הורס כרגע בדרום לבנון זה את קו הכפרים הראשון, הקרוב יותר לגבול. שאלו חברי הכנסת: "ומה לגבי קו הכפרים השני?", אך לא זכו לתשובה.
בירורים שנעשו מחוץ לכנסת העלו שבקו הכפרים הראשון השתמש חיזבאללה פחות או יותר בכל הבתים, ולכן אפשר להגדיר אותו כצבאי. בקו הכפרים השני כבר יש להבחין בין תשתית צבאית לאזרחית. אגב, גורמים בקבינט מציירים תמונה שונה וטוענים שאין אבחנה בין קו ראשון לקו שני. אומנם מודים שם שבדיונים פנימיים בפיקוד הצפון נשמעו אמירות מצד ראש מחלקת הדין הבין־לאומי בפרקליטות הצבאית, בנוגע לאבחנה בין קו הכפרים הראשון לקו השני. אך הם טוענים בנחרצות שבניגוד לדבריו, הדרג המדיני הכריע שכל מה ששימש מחסה לפעילות טרור יושמד, כולל מבנים שיכולים להיות בשימוש כזה בעתיד. המבחן יהיה כשצה"ל יגיע פיזית לכפרים המרוחקים יותר, ואז נוכל לראות אם דינם כדין כפרי הקו הראשון.
והנה שאלה נוספת, והיא נוגעת לעיירה בינת ג'ביל, היעד העיקרי שבו צה"ל נלחם כרגע. העיירה הזאת נמצאת במרחק ארבעה קילומטרים מהגבול, כלומר עמוק בתוך קו הנ"ט, שנקרא לו מעכשיו הקו הצהוב. אך ללא כל הסבר בדיון שהתקיים בוועדה בכנסת, התברר שבינת ג'ביל נמצאת מחוץ לקו הצהוב. איך? הרי אמרנו שקו הנ"ט הוא שמונה קילומטרים, ובכל זאת, במפה שהוצגה לחברי הכנסת רואים איך כשמגיעים לעיירת הטרור הקו יורד למטה, משאיר אותה מחוץ לקו, ובהמשך חוזר למעלה לאותו קו של שמונה קילומטרים, ומשם ממשיך ישר.
בינת ג'ביל אמורה להיות הראשונה בתור. היא בירת חיזבאללה בדרום. היא שולטת טופוגרפית על כיוון דרום ומערב. ולא פחות מכך, היא סמל רב־שנים מבחינת הלבנונים וגם מבחינתנו, בעיקר אחרי האבדות הקשות שספגנו שם במלחמת לבנון השנייה. ואכן, בכל מה שנוגע ללחימה בשטח, צה"ל מתמקד בה. אז איך היא מחוץ לקו הצהוב? לצבא לא היו תשובות לכך בוועדה.
ייתכן שהכול קשור לאותה שפה מסובכת ומתפתלת שהצד הלבנוני כלל אינו מבין, ואם לומר ביושר – גם אנחנו לא ממש מבינים. כל מיני אמירות על כך שבקו הליטני השליטה אמורה להיות "מבצעית", בעוד שבקו הצהוב עולים מדרגה ושואפים לשליטה "אפקטיבית". יושב לו תומך החיזבאללה השיעי ולא מבין מה הישראלים האלה מדברים. וכל זה, במקום פשוט להודיע לעולם ובשפה ברורה שקו הגבול השתנה – ומעכשיו הגבול עובר בליטני, כולל שלטים בערבית ליד הגשרים שעוברים מעליו עם המילים "היזהר, גבול לפניך".
הכותב הוא פרשן ומגיש בכאן רשת ב' ובכאן 11 ומורה דרך
לתגובות:
