בשנת ה־78 למדינה, אנחנו פוגשים שתי ספרות גורליות – השבע, ולצידו השמונה. שתי ספרות, שתי ספירות. בחז"ל יופיע השבע כמאמץ האנושי, והשמונה יגלם את ההיענות האלוקית, ההיענות העל־טבעית.
והשבע חייב את השמונה, והשמונה חייב את השבע. כי המאמץ האנושי, גם זה שהצליח מאוד, תמיד יבקש שנמשיך לחלום על מה שרק בכוח השמיים להשלים לנו. מי שלחם חייב להופיע לצד מי שחלם והאמין, כי החלום הוא המישור שמעבר לכוחנו.
שתי המילים החשובות כל כך האלה, "חָלַם" ו"לָחַם", הן 78 בגימטרייה. הן נפגשות ביום ההולדת ה־78 והן, לֶחֶם חוקה של המדינה שלנו.
"ולכן, יסוד החסידות הוא, שאסור להסתפק במתנות, ולו יהיו אלה המתנות המופלאות ביותר שאינו יכול להשיג בכוחות עצמו, ויש לעמול בכוחותיו שלו להחדיר לעצמו הביטול, ורק מתוך העמל שלו, יצליח להפנים בעצמו שאין עוד מלבדו. וזהו החידוש המיוחד של יום הולדת – לעמוד על הרגליים של עצמו, על החידוש של עצמו, כדי שהדברים האמיתיים והנפלאים של 'אין עוד מלבדו' אכן יוכלו לחדור לפנימיותו" (שיחת ש"פ תצווה תשנ"ו).
וואו.
אני מברכת את המדינה האהובה הזו, שתזכה תמיד להוציא את הכוחות הגלומים בה, ולגלות את עצמיותה ועצמאותה. ושלעולם לא תשכח את הכוחות שאינם בידיה, אלה שביד בעל הכוחות כולם.
