מחקר חדש קובע: טיפולים ל"שינוי מין" מזיקים

מאז שהמדע הבדיוני השתלט על קובעי המדיניות של הגופים הרפואיים בעולם המערבי, שקבעו שקיימת תופעה ריאלית של גברים החיים בגוף של נשים ולהפך, פורסמו מחקרים רבים על התופעה. הבעיה במחקרים אלה הייתה תמיד שרובם הונעו על ידי אג'נדה פרוגרסיבית, והתוצאות היו בהתאם. דבר זה התאפשר על פי רוב הן משום שהיה מדובר במחקרים "איכותניים" שאפשרו למבצעי המחקר לבחור קבוצה קטנה של מדגמים, והן משום שלא היו די נתונים ארוכי טווח.

בתחילת חודש אפריל השנה יצא בפינלנד מחקר שהוא נקודת מפנה מדעית שאי אפשר להתעלם ממנה: המחקר מתבסס על נתונים שנאספו בין 1999 ל־2019, על ידי משרד הבריאות הפיני. מה שמאפיין את המחקר הזה הוא שהוא לא מבוסס על נתונים מדגמיים, אלא שהוא מכסה את כל (!) המקרים של תופעת הטרנסג'נדריות בפינלנד באותן שנים, שכן בפינלנד קיימת לא רק חובת דיווח, אלא גם חובת מעקב בנושא בריאותי זה. כלומר מי שעובר דרך אחת משתי הקליניקות במדינה המטפלות בדיספוריה מגדרית, חייב להיות במעקב על פי חוק (שיטת ה־no opt-out).

מדובר במחקר הכולל 2,083 בני נוער מתחת לגיל 23 שטופלו במערכת הבריאות הפינית בשל דיספוריה מגדרית. כ־800 מהם עברו תהליכים רפואיים להתאמה מגדרית. קבוצה זו הושוותה גם לקבוצה רנדומלית גדולה, 16,643 צעירים בני אותו הגיל. אחד הדברים העיקריים שנבדקו היה רמת התחלואה הפסיכיאטרית (psychiatric morbidity) בקרב הצעירים הסובלים מדיספוריה מגדרית. זאת כדי לאמת או לשלול את הטענה שאם לא נותנים להם לממש את מבוקשם – כלומר לעבור פרוצדורה רפואית הורמונלית ו/או פולשנית כדי שאיברי הגוף שלהם יותאמו בחיצוניותם לתחושתם הפנימית – הם בסיכון גבוה להתאבדות.

התוצאות הן דרמטיות: גברים עם דיספוריה חברתית שעברו תהליכי "נישוי" סובלים פי שישה מתחלואה פסיכיאטרית מאשר בני גילם שטופלו אף הם על רקע דיספוריה מגדרית, אך לא עברו התערבות רפואית כלשהי. אצל הנשים שעברו את התהליך ההפוך, ההחמרה היא פי שניים וחצי. במילים אחרות: הצורך בטיפול פסיכיאטרי אצל מי שעברו פרוצדורה רפואית ל"שינוי מין" מקרב הסובלים מדיספוריה מגדרית, גדל דרמטית לעומת אלה השייכים לאותה קבוצה שלא עברו שום פרוצדורה. המסקנה החד־משמעית היא שהבעיה של אנשים עם דיספוריה מגדרית היא ההפרעה הפסיכיאטרית עצמה ולא מניעת התהליכים הרפואיים האמורים לסייע להם להשיג את מבוקשם. אדרבה, תהליכים רפואיים אלה רק מחמירים את הבעיה הפסיכיאטרית.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת מאיר סיידלר זמן לפיוס לאומי

עוד מאת מאיר סיידלר על כל אלה

נוסף על כך, המחקר חילק את קבוצת הצעירים הסובלים מדיספוריה מגדרית לשתי תתי־קבוצות, לפני שנת 2010 ואחריה. קבוצת המטופלים אחרי שנת 2010 הייתה גדולה יותר, בגלל ההייפּ החברתי סביב נושא הטרנסג'נדריות שצמח בשנים אלו. אולם למרות המקובלות החברתית המואצת של התופעה בעשור וחצי האחרונים, שאף גבלה באופנתיות, מצבם הפסיכיאטרי של המטופלים שעברו תהליכים רפואיים ל"שינוי מין" רק החמיר. כלומר לא היחס של החברה אליהם הוא המקור למצוקתם הנפשית, אלא המחלה.

עצוב מאוד שכמו בנושאים אחרים, גם בנושא זה מדינת ישראל מפגרת אחרי מדינות מערביות אחרות, בראשן אנגליה ופינלנד, שבהן חלה בשנים האחרונות נסיגה מהטיפול המאשרר (affirmative treatment). הטיפול המאשרר, שהתייחס אל הפרעה פסיכיאטרית כאל מציאות בריאה שאינה דורשת טיפול פסיכיאטרי אלא התערבות רפואית המנציחה את ההפרעה, הוכח עתה שחור על גבי לבן לא רק כלא יעיל אלא כמזיק ממש, וכל זה בשם הקִדמה.

יבוא יום ומובילי המהלך הזה – הן קובעי המדיניות הרפואית במדינת ישראל, והן הרופאים שביצעו וממשיכים לבצע ניתוחים המתיימרים להיות ניתוחים ל"שינוי מין" אך בפועל גורמים לפגיעות גופניות בלתי הפיכות – יעמדו בפני ועדת חקירה. ועדת חקירה זו תצטרך לקבוע אם הם פעלו בתום לב, או גרמו ביודעין לצעירים חסרי ידע וחסרי ישע נזקים גופניים ונפשיים בלתי הפיכים, וחוללו היסטריה חברתית שדרדרה את המוסדות הרפואיים במדינת ישראל למדיניות בלתי אחראית הנוגדת כל אתוס רפואי.

לתגובות:

[email protected]