בשיח הפוליטי בישראל כפי שהוא התגבש בשנים האחרונות יש תופעות שליליות רבות. אחת הבולטות בהן היא הרל"ביזם. האיבה לנתניהו שבשלב מסוים לבשה אצטלא משפטית עם המטרה המפורשת להוריד את נתניהו מהשלטון, התעצמה במשך הזמן יותר ויותר עד שזכתה להיכלל במועדון היוקרתי של ראשי תיבות שכל אדם במדינה מכיר: כמו צה"ל, רמטכ"ל או מד"א, עכשיו גם רל"ב.
הרל"ביזם הפך לתנועה כמו רליגיוזית שמתחרה בדבקותה במטרה ובביטחונה האבסולוטי בצדקת דרכה עם תנועות אחרות עם סממנים רליגיוזיים מהעבר של מדינת ישראל, כגון אלה שהשליכו את יהבם על האידאולוגיה הסוציאליסטית והקומוניסטית. הדה־לגיטימציה של נתניהו התעצמה בשנים האחרונות לכדי דמוניזציה. נתניהו הפך לרע האולטימטיבי, לשטן. מה לא ייחסו לו: חוסר רצון לשחרר את החטופים, רצון להמשיך את המלחמה לנצח, התעלמות זדונית מידיעות מוקדמות על מה שהולך לקרות בשבעה באוקטובר, רצון לבטל את הבחירות ולהקים כאן דיקטטורה, ועוד כהנה וכהנה האשמות היסטריות, בלי בדל של הוכחה חוץ מרצונם של המאשימים להכתים אותו בכל המרעין בישין הקיימים ביקום. מנהיגי הרל"ביזם עשו זאת רק על סמך שנאתם לביבי והמחשבות הנובעות משנאה זו, בלי בדל של הוכחה. זה הרי ברור שביבי יעשה את הכול כולל הכול כדי להישאר בשלטון.
אינני חסיד של נתניהו, אף פעם לא הייתי, ויש לי על כך קבלות (כתבתי במשך השנים לא מעט על הכשלים שראיתי בו ובמדיניותו ואף קראתי להתפטרותו). נתניהו הוא לא בן גוריון וגם לא צ'רצ'יל. יתר על כן, למבקריו יש מספיק מקום להתגדר ולהתנגד לו בצורה עניינית, מספיק והותר: הוא יותר מדי עסוק בעצמו, יש לו חלק לא מבוטל בהערכות שגויות על כוונות חמאס, הוא העלה את קטאר לדרגה של שושבין מדיני בעל השפעה, הוא מתנגד לוועדת חקירה מכל סוג שתחקור באופן עצמאי את אירועי השבעה באוקטובר, ובקיצור, לא חסרים כשלים שבהם היה אפשר להתמקד תוך ביקורת עניינית הן על אישיותו של נתניהו והן על מדיניותו. במקום זה הפכו למעשה כל השחקנים הפוליטיים באופוזיציה את נתניהו לשורש כל הבעיות של מדינת ישראל. ממש כך. הוא הסכנה האמיתית לישראל. לא חמאס, לא איראן, רק נתניהו.
ברגע שהרל"ביזם הפך לתנועה אידאולוגית בואכה רליגיוזית – הנשיא הרצוג שאל את הדמוקרטים מה יעשו כשלא יהיה ביבי (הבן־אדם הרי כבר בן 76 והוא לא יחיה לנצח) – הוא הפך מתופעה מכוערת אך לגיטימית לסכנה קיומית למדינת ישראל.
אולי יעניין אתכם
אדגים את הסכנה הזאת בשאלה היפותטית ועם זאת ריאלית מאוד, שיכולה בן רגע להפוך לשאלה אקטואלית וגורלית. לפי מצב הרל"ביזם ההיסטרי השולט בגוש השינוי, האם קיימת אפשרות שנתניהו יצא בזמן הקרוב למלחמה מוצדקת נגד איראן? התשובה היא כמובן: לא. לשיטתם, זה יהיה תמיד מסיבות אישיות או לפחות מסיבות פוליטיות פנימיות, אף פעם לא מסיבות ענייניות, כלומר אף פעם לא בגלל שזה הדבר הנכון לעשות. בעיני אנשי מחנה השינוי האופציה הזאת אינה קיימת, היא אינה קיימת בהגדרה, כלומר אינה מצריכה בכלל בדיקה.
פרשנים חמורי סבר מטעם מחנה השינוי יסבירו לנו שנתניהו שוב פועל מתוך אינטרס אישי ושלא אכפת לו משום דבר אחר, זה הרי ברור ובדוק. הוא אפילו מוכן להשמיד את מדינת ישראל ובלבד שיישאר בשלטון (טוב, יש כאן איזו סתירה פנימית, אבל אני לא חושב שמובילי הרל"ביזם הקיצוני מפחדים מסתירות פנימיות, קטן עליהם). כלומר, גם אם תהיה הזדמנות פז לקרב את קיצו של המשטר האיראני המאיים על עצם קיומנו, אנשי גוש השינוי לא יודו בכך ויאשימו את נתניהו בהאשמות הידועות שלהם.
לסיכום, הדבר המדאיג באמת ברל"ביזם הוא הדבקות הרליגיוזית שלו. "נמות ולא נתגייס" צועקים החרדים, "נמות ולא נשב עם ביבי", צועק מחנה השינוי. מכל הבטחות הבחירות, זו ההבטחה היחידה שאותה אסור להפר בשום מחיר. עם הערבים שמתנגדים לעצם קיומה של מדינת ישראל ומבזים את ההמנון שלה אפשר יהיה להגיע להבנות. עם החרדים סרבני הגיוס אפשר יהיה לחלק את עוגת התקציב הקואליציונית, גם אם זה נוגד את ההבטחות שניתנו לפני הבחירות. רק הבטחה אחת אסור להפר בתכלית האיסור: את ההבטחה לא לשבת עם ביבי. בניגוד להבטחות האחרות, הבטחה זו היא קודש קודשים.
הרל"ביזם הוא מחלה שהחלקים השפויים במחנה השינוי חייבים להשתחרר ממנה כמה שיותר מהר, כדי להקים ממשלת חירום שתפעל על הצד הטוב ביותר כדי להגן על מדינת ישראל מאויביה. אכן דרושה לנו ממשלת חירום, אבל לא זו שאותה המציאו כהברקה לשונית אנשי הקמפיינים של איזנקוט, כמונח המכבס את כוונתם לממשלה הנשענת על מיעוט העם היושב בציון, אלא ממשלת חירום אמיתית שחייבת לקום כאן נוכח האיומים מבחוץ.
לנשיא המדינה יש תפקיד קריטי בימים אלו. זו יכולה וצריכה להיות שעתו היפה. עליו להפעיל את כל המנופים העומדים לרשותו כדי להכריח את ראשי שתי המפלגות הגדולות, את נתניהו ואת איזנקוט, להקים ממשלת אחדות. עם ישראל אינו זקוק לסבב נוסף של בחירות. וכששני מנהיגי המפלגות הגדולות יסכימו על שיתוף פעולה, המפלגות הציוניות האחרות יעמדו בתור כדי להצטרף.
