בזכות ההזדמנות השנייה

1

מטס הפרֵדה שנערך לכבודו של מפקד חיל האוויר היוצא, האלוף תומר בר, משך אש ועורר ביקורת ציבורית מוצדקת.

גם אם נשים לרגע בצד את חלקו של האלוף בר באחריות לאסון 7 באוקטובר – אין הצדקה לפרדה בסגנון כזה. תרבות הראוותנות הבזבזנית הזאת צריכה לעבור מן העולם.

ההצלחות הכבירות שהביא לנו החיל בפיקודו של האלוף בר בהמשך הדרך, לא יוכלו למחות את מחדל חוסר המוכנות של חיל האוויר, שיצא להדממה בחג הסוכות והותיר בכוננות מיידית מספר זעום של כלי טיס שקצרה ידם מלהושיע. אי אפשר גם לשכוח את קריאת המפה השגויה, שבעטיה לא מיהרו מטוסינו ומסוקינו לתקוף בשעות הראשונות את שיירות הפולשים דרך הפרצות בגדר, ובמקום זאת עסקו בהפצצות סרק של יעדים בתוך עזה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

עוד מאת עמנואל שילה הרשימות לקראת הבחירות: שילוב של דמוקרטיה ושכל ישר

ואחרי כל זאת, אין ספק שתומר בר ייזכר כאחד ממפקדי חיל האוויר הגדולים בתולדות צה"ל, אולי הגדול מכולם. כי להישגים המזהירים שהחיל בפיקודו הביא בהמשך המערכה, מול חמאס והחות'ים ובעיקר מול חיזבאללה ואיראן, אין אח ורע בתולדות מלחמות ישראל, וספק אם יש דומה להם בתולדות חילות האוויר בעולם כולו. חיסול נסראללה והנהגת חיזבאללה כולה, מבצע 'עם כלביא' ומבצע 'שאגת הארי' ייזכרו לדורות כפסגת ההישגים של טייסינו, שבוצעו במיומנות מקצועית ובתחכום מופלא, וכשכל מטוסינו חוזרים בשלום לבסיסם. ואם יכולנו לבקש עוד משהו ולא קיבלנו, זה קרה רק בגלל מגבלות מדיניות אסטרטגיות. ככל שזה תלוי בחיל האוויר ומפקדו היוצא, אפשר היה להמשיך ולהכות עוד כהנה וכהנה.

2

טוב עשו אפוא מי שהותירו את מפקד חיל האוויר בתפקידו, למרות האחריות המוטלת עליו בגין חלקו באסון הכבד ביותר בתולדות מדינת ישראל. כי החלטה על הדחה מתפקיד של מי שכשל צריכה להתקבל גם לפי חשבון מושכל של נזק ותועלת עתידיים. גם אדם בעל סגולות ויכולות כבירות עלול לטעות ולהיתפס לרגע של חולשה וחוסר ריכוז. אם המפקד שכשל פעם אחת ניחן ביכולות נדירות הנדרשות למשימות העתידיות, ואם הכישלון החמור שלו היה חד פעמי ולא צפוי לחזור על עצמו, יש מצבים קריטיים שבהם נכון לשים בצד את ההתחשבנות והענישה ולתת עדיפות להצלחת המערכה שהיא כה חיונית.

מה שנכון לגבי האלוף תומר בר נכון כנראה גם לגבי ראש אמ"ן האלוף שלומי בינדר. רבים הרימו גבה ויותר מזה כאשר הוא קודם לתפקידו הנוכחי, כשברקע עמד תפקודו כראש חטיבת המבצעים ב־7 באוקטובר, שספג ביקורת רבה. אבל מי שהתעקש על מינויו, והכיר את האיש מהקריירה המזהירה שהייתה לו עד לאותו יום מר ונמהר, ידע כנראה שהוא ניחן בסגולות מיוחדות דווקא בתחום המודיעיני. אין ספק שההצלחות הגדולות של צה"ל בכלל ושל חיל האוויר בפרט התאפשרו בזכות תפקוד מעולה של חיל המודיעין, תחת פיקודו של בינדר. גם במקרה של בינדר, הכישלון הנקודתי לא העיד על היעדר כישורים שמנבא כישלונות נוספים בעתיד.

3

ואם הסכמתם איתי עד כה, אז נוסיף ונאמר שמה שהיה נכון לגבי האלופים בר ובינדר נכון גם לגבי ראש הממשלה בנימין נתניהו. למרות שעיקר הכישלון של 7 באוקטובר צריך להיזקף לחובתם של בכירי מערכת הביטחון, אי אפשר לנקות את נתניהו מאחריותו המתמשכת לבניין הכוח של חמאס, עד לנקודה שאפשרה לו להוציא אל הפועל את הטבח ביישובי העוטף. אז בימים כתיקונם אולי נכון היה להעניש אותו בהדחה מראשות הממשלה ובהעברת התפקיד למישהו אחר. אבל כאמור, כאשר ביטחון המדינה ואזרחיה נמצא בסכנה, המבט צריך להיות מופנה אל אתגרי העתיד יותר מאשר אל העבר. ובהמשך הדרך, ברור למדי שנתניהו תפקד אומנם לא מושלם, אבל טוב בהרבה משהיה מתפקד כל אחד מהמועמדים שקוראים תיגר על מנהיגותו.
בנט, איזנקוט, גנץ, ליברמן, לפיד – כולם היו שותפים לקונספציה בתפקידיהם הקודמים, מי כרמטכ"ל ומי כשר ביטחון או ראש ממשלה, ולא יצאו למתקפה או נקטו אמצעים מספיקים אחרים כדי לסכל את בניין הכוח של חמאס. איש מהם לא הבין את גודל האיום ולא התריע שאמצעי ההגנה בגבול עזה אינם מספיקים מול מתקפת פתע גדולה שחמאס מסוגל וירצה להפעיל. וגרוע מכך, כולם קראו לסיום המלחמה הרבה לפני שהשגנו בה את ההישגים הגדולים ששיפרו משמעותית את מצב הביטחון בכל החזיתות – מול חמאס, מול חיזבאללה ומול איראן.
מול כל אלה, נתניהו עם יכולותיו והצלחותיו האסטרטגיות והמדיניות מצטייר כברירת המחדל הטובה ביותר. אז אולי לא מגיע לו להיות ראש ממשלה אחרי אסון הטבח, אבל גם לא מגיע למדינת ישראל ואזרחיה שהוא יוחלף בידי מישהו שנופל ממנו בהרבה ביכולותיו ובניסיונו, ולא ידע להתנהל נכון מול המציאות הצבאית והמדינית המורכבת.

בידיים טובות

בצלאל סמוטריץ' יוכל בקרוב לסכם קדנציה של הישגים גדולים מאוד, בשלושה תחומים מרכזיים לפחות. כשר במשרד הביטחון הממונה על מינהל ההתיישבות, הוא חתום על תנופת התיישבות שכמותה לא זכורה זה עשרות שנים. כשר האוצר, הוא ניווט את ספינת כלכלת ישראל והחזיק אותה יציבה במים הסוערים של המלחמה הארוכה והיקרה בתולדות המדינה. וכחבר בכיר בקבינט, הוא ושותפתו אורית סטרוק דחפו לאורך כל הדרך וגיבו את נתניהו בניהול המערכה תוך חתירה להישגים ולניצחון על אויבינו בכל החזיתות.
כאשר שמים את כל אלה מול התוצאות הלא מחמיאות בסקרים, נראה שסמוטריץ' זקוק ליועץ אסטרטגי בכיר ואסרטיבי שיכפה עליו להתבטא במשורה ובזהירות. "אם בצלאל לא היה מדבר, רק מבצע, לציונות הדתית היו 15 מנדטים", כתב השבוע איש התקשורת הדתי מנחם הורוביץ באחד הפורומים והרשה לי לצטט. "הטרגדיה של האיש שהוא מדבר, מתראיין, הפה שלו מרחיק ממנו מצביעים רבים. טרגדיה!".

הסערה התורנית פרצה השבוע כאשר סמוטריץ', בריאיון לרדיו 103FM, קבע שנתניהו שנושא באחריות לטבח 7 באוקטובר עדיף על בנט שהקים ממשלה עם רע"מ. כפי שהוא הסביר אחר כך, סמוטריץ' לא דיבר על חומרת התוצאה, אלא על ההבדל בין טעות בשוגג שהביאה לתוצאה נוראה לבין מעשה פסול שנעשה במודע ובמכוון. אפשר בדומה לכך להשוות בין נהג שנרדם על ההגה וגרם לתאונה קטלנית לבין שודד בנק. מי יותר גרוע? במבחן התוצאה, אין ספק שגרימת מוות חמורה בהרבה מפשיעה כלכלית. אבל מבחינת הפגם המוסרי, די ברור שאדם מוסרי נורמטיבי עלול להירדם על ההגה, אבל אין מצב שהוא ישדוד בנקים.

אז הדברים היו אולי צודקים, אבל מזיקים אלקטורלית. מול תקשורת עוינת שאורבת להתבטאויות מורכבות שלך וששה לסלף את משמעותן ולהוציאן מהקשרן, יש צורך בזהירות מופלגת. ומי שנכווה ברותחין צריך להיזהר בצוננים. מצד שני, כל בוחר שעיניו בראשו צריך להבין שהתבטאות כושלת מפעם לפעם לא יכולה להעיב על עשייה מוצלחת כל כך, או לגרום לוויתור על המשכה. כשנגיע לקלפי, אני מאמין, ציבור מצביעיו ידע לתגמל אותו על הישגיו.

אחד הגורמים שמסייעים לסמוטריץ' בעבודתו ובהישגיו הוא צוות העוזרים המעולה שהוא יודע לבחור ולהפעיל. יהודה אליהו, שאותו לקח סמוטריץ' מתפקידו כמנכ"ל מועצת בנימין ומינה לראש מינהלת ההתיישבות במשרד הביטחון, הוא אחד הבכירים והבולטים שבהם. אליהו, שותף ותיק של סמוטריץ' עוד מהימים הראשונים שבהם הקימו יחד את תנועת 'רגבים', ניצח על ההוצאה לפועל היעילה והמיומנת של מדיניות השר בתחום ההתיישבות. הוא חולל מהפכות מבניות שאת פירותיהן ניתן יהיה לקטוף גם בעוד שנים רבות.
בימים האחרונים הצליח סמוטריץ' להביא לבחירתו בממשלה לתפקיד יושב ראש מינהל מקרקעי ישראל. ההחלטות שמתקבלות בתפקיד הזה הן קריטיות גם לשוק הדיור ומחיריו הגבוהים, וגם לעתיד הנגב והגליל, שההתיישבות היהודית בהם סובלת מאפליה חמורה ומנחיתות מובנית מול השגשוג והצמיחה של היישובים הערביים.
יהודה אליהו הוא האיש הנכון במקום הנכון. אם רק ייתנו לו לעבוד, הוא צפוי בעזרת ה' לקדם את הנגב והגליל כמו שידע לקדם את ההתיישבות ביהודה ושומרון. בהצלחה.

לתגובות:

 [email protected]