"המו"מ עם לבנון הוא טעות שעלולה להציל את חיזבאללה"

המצב בצפון מתוח עד דק. הדי הפיצוצים מתקיפות חיל האוויר ומעבודת הלוחמים בדרום לבנון נשמעים בכל אזור הצפון בעוצמה וללא הרף בכל שעות היום והלילה, והתושבים חיים כבר תקופה ארוכה בשגרה קטלנית במיוחד. "שלא נתבלבל, אנחנו לא בהפסקת אש. אין כאן שום הפסקת אש. אנחנו במלחמה לכל דבר", זועקת מ', אמא לשלושה, תושבת הצפון, "זה סיוט. מצפים מאיתנו לחזור לשגרה. ללכת לעבודה כרגיל, לשלוח את הילדים לבתי הספר. אומרים לנו 'תתנהגו כרגיל'. אבל בכל רגע יכולה להתפוצץ לידנו פצצה, לפעמים גם בלי שום התרעה. כאמא, אני כל הזמן בדריכות מטורפת. המתח שאנחנו חיים בו מסביב לשעון הוא לא אנושי", היא נאנחת, "בזמן שבכל הארץ עניינים כרגיל, אצלנו מלחמה. הילדים בסיוטים. סובלים מחרדות ומהתקפי זעם. הקטן שלי חזר להרטיב. החיים שלנו לא חיים. שיהיה ברור, היינו מוכנים לסבול את זה אם היינו יודעים שצה"ל עושה את העבודה, אבל מה לעשות שהידיים של צה"ל כבולות? הלוחמים הגיבורים שלנו יכולים ורוצים להכות בחיזבאללה בכל הכוח. חייבים הפעם לגמור את העבודה כמו שצריך".

מ' זועמת על הפסקת האש השקרית, אבל רק בסוף השבוע האחרון הודיעה ארצות הברית על הארכת הפסקת האש ב־45 ימים נוספים. באותו זמן ממש, כאמור, האש בצפון לא פוסקת. חיזבאללה, שלא רואה את עצמו כפוף להפסקת האש, ממשיך לשגר רקטות, פצצות מרגמה ורחפני נפץ לעבר הכוחות בעומק השטח ולעבר יישובי הצפון. במקביל צה"ל תוקף בדרום לבנון. וארצות הברית, שדבקה בדרישתה לאיפוק מצד ישראל, דוחפת את לבנון וישראל להתקדמות במשא ומתן להפסקת אש ארוכת טווח.

ישראל מצידה דורשת כתנאי בסיסי את פירוק חיזבאללה מנשקו והוצאתו מדרום לבנון, ובסיטואציה בלתי אפשרית מתנהלת בידיים כבולות מול חיזבאללה. מאז הוכרזה הפסקת האש בין ישראל ללבנון נהרגו שבעה חיילי צה"ל. האחרון שבהם, בעת כתיבת שורות אלה, הוא רס"ן במיל' איתמר ספיר הי"ד מאריאל, סגן מפקד פלוגה במילואים, שנהרג אתמול (שלישי) בקרב עם מחבלים בדרום לבנון. ספיר הוא החלל ה-21 של צה"ל בלבנון מאז פרוץ מבצע 'שאגת הארי'.

על הארכתה של הפסקת האש הנוכחית הוכרז לאחר סבב שיחות נוסף שהתקיים בוושינגטון ביום שישי האחרון בין ישראל ללבנון, בהשתתפות יחיאל לייטר, שגריר ישראל בארצות הברית, ונאדה חמאדה, שגרירת לבנון בארצות הברית. הנימוק להחלטה להאריך את הפסקת האש היה מתן אפשרות להתקדמות נוספת במשא ומתן. בעוד שבועיים צפוי להתקיים סבב שיחות נוסף בין שתי המדינות. בד בבד עם המאמצים המדיניים, על מנת לחזק את התיאום הצבאי בין ישראל ללבנון, הוחלט גם על הקמת "נתיב ביטחוני" בהשתתפות משלחת צבאית מלבנון וישראל.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

אבל בעוד האמריקנים מציגים את השיחות כפרודוקטיביות ומשדרים לפחות כלפי חוץ אופטימיות, בישראל מעלים ספק רב ביכולתה של לבנון לאכוף על חיזבאללה פירוק מנשק. הממשל הלבנוני, לעומתה, מתמקד בהשגת התחייבות ישראלית להפסקת אש ארוכת טווח ושיקום דרום לבנון. ואצל חיזבאללה עסקים כרגיל. ארגון הטרור השיעי מסרב להתחייב לכל הסכם שיושג. בהודעה שפרסם הוא הבהיר: "אנחנו קוראים לרשויות הלבנוניות לתעדף את האינטרס הלאומי ולנטוש את האשליה של הגעה להסכם שלום עם אויב כובש". ובעוד ביד אחת הוא משגר רחפני נפץ ופצצות מרגמה ונלחם נגד ישראל, בידו השנייה הוא מציב דרישה בלתי מתפשרת לנסיגת כוחות צה"ל עד הסנטימטר האחרון, ומציב את עצמו כמגן לבנון.

בינתיים הצפון בוער. ולאיומים המוכרים שצה"ל מתמודד עימם נוסף איום הרחפנים, ובפרט רחפני הנפץ בעלי הסיב האופטי, שהם אתגר מורכב בשדה הקרב. רחפני הנפץ, שעלותם נמוכה יחסית, מסוגלים לבצע תקיפות מדויקות בעומק המרחב. הם מונעים באמצעות סיב אופטי פיזי וקשים לגילוי מוקדם וליירוט. חיזבאללה, שזיהה את נקודת התורפה, הפך את הרחפנים הללו לכלי מרכזי במלחמתו נגד ישראל ולוחמי צה"ל. מבחינתו, מדובר בדרך יעילה וזולה להמשיך ולהתיש את ישראל, מבלי להיגרר למלחמה כוללת.

התמודדות הצבא עם איום רחפני הנפץ סיזיפית. בשטח הלוחמים מעלים פתרונות מקוריים ופרוביזוריים, כמו פריסת רשתות מעל מבנים, טנקים וכלי רכב. בד בבד, במערכת הביטחון עמלים במרץ למצוא פתרון טכנולוגי־מבצעי שיסיר את האיום באופן מתקדם יותר.

כל העת לוחמי צה"ל פועלים במרחב דרום לבנון לאיתור ופירוק תשתיות טרור, השמדת מחסני אמל"ח ואתרים לייצור אמצעי לחימה והרס תת־קרקע. ישראל גם שיפרה את אחיזתה בדרום לבנון עם רצועת ביטחון רחבה, שבה נוכחים חיילי צה"ל, אבל למרות כל זאת – הפסקת האש במתכונתה הנוכחית מותירה את ישראל מוגבלת בתגובותיה, ושוחקת את כוח הרתעתה.

להחריב את מערב ביירות

מאיר בן שבת, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי וכיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, מוטרד ממצב הדברים בזירה הלבנונית וקושר בין ההתפתחויות באיראן לגורלה: "אני מבקש לפתוח בסוגיה האיראנית, משום שהאופן שבו תסתיים המלחמה עם איראן ישפיע יותר מכל דבר אחר על עתיד חיזבאללה ועל המציאות שתתעצב בלבנון", הוא מדגיש, "מבחינתה של ישראל, החיבור בין הזירות מאוד לא רצוי. אם המשטר האיראני ישרוד את המלחמה הזאת, הוא צריך לצאת ממנה כשהוא מוגבל במשאבים לשקם ולהעצים את יכולותיו ולהפעיל את ארגוני הפרוקסי. ובאשר לאסטרטגיה הישראלית, ישראל צריכה להמשיך לנקות את רצועת השטח שבין הליטני לגבול ישראל. לפעילות שכוחותינו ממשיכים לבצע בדרום לבנון יש חשיבות רבה", הוא מבהיר.

"בהגדרות המבצעיות היבשות", ממשיך בן שבת, "הם משמידים תשתיות חיזבאללה בכפרים השיעיים הקדמיים. בעברית פשוטה, מכיוון שכמעט כל בית בכפרים האלה משמש כמחסן נשק, חמ"ל או עמדה צבאית של חיזבאללה, כולם מושמדים. התוצאה: לפעילי ארגון הטרור לא יהיה לאן לחזור כשיסתיים שלב הלחימה הנוכחי. זאת ועוד, הקו היחידי שבו נכון לישראל להתבסס הוא קו הליטני. מבחינה טופוגרפית, זה הקו הראשון שניתן להחזיק בו באפקטיביות כשטח שולט. יהיה הכרחי לפנות את כל האוכלוסייה הלבנונית ולהכריז על הרצועה שמדרום לליטני כשטח לא מיושב עד שחיזבאללה יפורק מנשקו. רק אז ניתן יהיה לשקול את חזרתם של הנוצרים לבתיהם, כפי שנעשה עם הדרוזים ברמת הגולן. עד אז וכל זמן שתימשך הלחימה נכון יהיה להמשיך את התקיפות בכל רחבי לבנון. כן, גם בביירות, מרכז העצבים של חיזבאללה. בשום אופן אין לשחק לפי הכללים שחיזבאללה מבקש לעצב".

בן שבת מבקש לציין כי אין בכוחה של מדינת לבנון לאכוף ריבונות על דרום לבנון ולפרק את חיזבאללה מנשקו. "ממשל עאון לא מסוגל לספק את הסחורה העיקרית שישראל צריכה בזירה הזאת: אין לו את היכולת להסיר את האיום הנשקף מחיזבאללה כלפי ישראל. אפשר לדבר איתו, להתרשם מאמירותיו החשובות, אבל לא להסתנוור מכך ובוודאי לא לשלם על כך בהסכמות שיגבילו את נוכחותנו או את חופש הפעולה שלנו", הוא מתריע, "עלינו להיזהר מפני האפשרות שבגלל חולשתו, העולם יגלה כלפיו התחשבות וסלחנות ויפנה אלינו את הלחצים להתגמש ולהתפשר כדי לחזק אותו. היינו בסרט הזה בזירה הפלשתינית, אפשר להפיק את הלקחים מכך לזירה הלבנונית".

היום מדינת לבנון לא נושאת כמעט בכלל באחריות לירי שיוצא משטחה. האם נכונה מדיניות ההפרדה בין חיזבאללה ללבנון?

"עד גבול מסוים. כיום המדיניות הישראלית בקשר לכך נובעת מהמחויבות שלנו לטראמפ יותר מאשר מהשיקולים הנוגעים לעאון".

ארצות הברית חותרת להסדר מדיני־ביטחוני קבוע בין לבנון לישראל. האם הסכם שלום עם לבנון הוא דבר שישראל צריכה לשאוף אליו?

"הסכמים עושים עם מי שיכול לספק את הסחורה, לא עם מי שרק רוצה בכך. אם ההסכם המדיני לא היה כרוך במחירים או בסיכונים, כי אז לא היה מקום לחשוש ובוודאי היה נכון לעשות זאת, ולו רק כדי להגביר את הבידוד של חיזבאללה ואת הלחצים עליו. אבל מאחר שכולנו מבינים שלהסכם כזה יש גם מחירים והוא עלול לייצר אילוצים לא פשוטים על ישראל, אני לא משוכנע שמאזן הסיכונים והסיכויים נוטה בעד הסכם, על כל פנים לי זה לא נראה מובהק".

בנוגע לאיום הרחפנים, ובפרט רחפני הנפץ בעלי הסיב האופטי, שהפכו לאיום ממשי בשדה הקרב, בן שבת משוכנע כי יש להגיב בעוצמה ובנחישות: "ראשית, לצד הקפדה על מרכיבי ההגנה היסודיים הנדרשים, מערכת הביטחון וגופי הטכנולוגיה צריכים להמשיך במאמצים למצוא פתרונות שיאפשרו להתמודד ביעילות גם עם רחפני הסיב האופטי. שנית, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה ולכן צה"ל, בסיוע גופי המודיעין שלצידו, חייב להגביר את הפעילות לאיתור ולהשמדה של כל המרכיבים בשרשרת המערך של הנשק הזה: מפעלי ייצור והרכבה, מחסנים ומפעילי רחפנים, בכל מקום שבו הם נמצאים. ניתן להעריך בצער שלא יהיה די בכך. זמינותו הרבה של הנשק הזה, עלותו הנמוכה והפעלתו הפשוטה והבטוחה ישמרו את המוטיבציה להשתמש בו ויקשו על כוחותינו לרדוף ולמגר עד הרחפן האחרון".

אז מה כן ניתן לעשות?

"צריך לומר באופן ברור שהתמודדות יעילה עם האיום הזה תלויה במידה רבה ביכולת לגרום לחיזבאללה לפקפק בכדאיות השימוש בו נגד צה"ל. את זאת אפשר להשיג רק על ידי תקיפת יעדים ברובע הדאחיה בביירות. לא רק מבצעי סיכול ממוקד וחיסולים, אלא מיטוט מבנים וזריעת הרס במרכז הכובד, מעוז השליטה והסמל הפוליטי, הצבאי והחברתי של ארגון חיזבאללה בלבנון. ישראל צריכה ליצור משוואת תגובה לא פרופורציונלית, ולהבהיר פומבית כי כל הפעלת רחפן נפץ נגדנו תיענה בתקיפה בביירות", הוא פוסק.

"הגבלת האש כיום, בהתאם לדרישה האמריקנית, מונעת מישראל לממש את יתרונה האווירי ומאלצת אותה לשחק במגרש ובתנאים נוחים לחיזבאללה. ישראל צריכה לשפד את ההנהגה בביירות על קרני הדילמה, האם ההישג בהפעלת רחפני הנפץ מצדיק את מחיר החרבתו של מערב ביירות. וכן, הכבדת הלחץ על חיזבאללה תשרת גם את הרצון האמריקני מול איראן, שכרגע אין לה סיבה להילחץ מהמחיר שנגבה מחיזבאללה", אומר בן שבת, "באשר להשלכות על המגעים המדיניים בין ישראל ללבנון, אין ספק שבטווח הקצר גישה זו תקשה על ממשל עאון להמשיך לנוע במסלול זה. ואולם היא תספק לגיטימציה לתביעותיו מארגון הטרור השיעי, ובשלבים מתקדמים יותר הוא יוכל להיות זה שיביא את בשורת הפסקת האש ואת הצלתה של ביירות, במקומה של איראן שעדיין מקבלת את הקרדיט על כך. כך או כך, ישראל לא צריכה להתפשר בצעדים הנחוצים לביטחון כוחותינו, רק כדי לתת הזדמנות למגעים מדיניים עם ממשל שספק רב אם יהיה ביכולתו לספק את הסחורה".

חיזבאללה מתכנן ניצחון שני

גם ד"ר אדי כהן, מזרחן ומומחה ללבנון, מודאג ביותר מכניסת ישראל למשא ומתן מדיני עם לבנון בעת הזאת, ומתריע מהשלכותיו המסוכנות לישראל: "האיראנים הצליחו לקשור את חזית לבנון למשא ומתן שמתנהל בינם לבין טראמפ. הפסקת האש שחודשה היא לא באמת הפסקת אש. מדובר בהבנות לא כתובות בין ישראל לחיזבאללה, הבנות שכל צד עומד בהן", מסביר כהן, "ישראל לא תוקפת בביירות, אלא באישור אמריקני. זה מה שהיה לפני שבועיים, כשחיסלנו בדאחיה את מפקד רדואן. ישראל ממעיטה לתקוף באזורים מחוץ לדרום לבנון. ומנגד, חיזבאללה לא משגר לחיפה או לתל אביב, אם כי יש לו בהחלט את היכולת לכך. לחיזבאללה יש עדיין טילים שיכולים להגיע לתל אביב, ואולי דרומית לה. אם כן מדובר בהבנות וממש לא בהפסקת אש".

ד"ר כהן מבהיר כי ישראל היא היחידה שיוצאת מופסדת מהמצב הקיים: "חוץ מלישראל, לכל הצדדים נוח בקיום המשא ומתן תחת לכאורה הפסקת האש וההבנות שנקבעו. הממשל הלבנוני בעצמו הציע לפני יותר מחודש לקיים משא ומתן ישיר עם ישראל כי זה משרת אותו. הממשל הלבנוני לא רוצה שהמלחמה תתרחב מעבר לדרום. הוא לא רוצה שישראל תפגע במתקנים האסטרטגיים שלו. ולכן המצב שנוצר, מבחינת הלבנונים, הוא win-win. הצד הלבנוני מתמקד בדרישה שלו להפסקת אש מלאה ולנסיגה ישראלית, והוא עושה את זה בלי שתהיה לו יכולת ממשית לפרק את חיזבאללה מנשקו", חושף כהן את עומק האבסורד, "ולמרות זאת, הם מקבלים את מה שהם רוצים: ישראל לא מעיזה לתקוף תשתיות וערים מרכזיות מעבר לשטח דרום לבנון, ידיה של ישראל קשורות. לבנון ייתכן שתצליח להשיג גם הפסקת אש מלאה. גם מבחינת חיזבאללה המצב הוא win-win, כי כל עוד יש חייל ישראלי בדרום לבנון הוא חייב להילחם. חיזבאללה, כפי שהוא הגדיר את עצמו, מחויב ל'מוקוואמה', ההתנגדות לכובש. הוא חייב להילחם נגד ישראל ונכון, יש לו אבדות, אבל הוא שולח את הרחפנים והצליח לגרום עד כה ל־20 הרוגים אצלנו. 20 חיילים נהרגו, וזה מבחינתו הישג כביר", הוא מציין.

"בינתיים חיזבאללה מחכה שאיראן תגיע להסכם כלשהו עם ארצות הברית, והנקודה החשובה ביותר היא שאם ארצות הברית בסיום המשא ומתן תורה לנו לצאת מלבנון – זה הולך להיות הרבה יותר גרוע לישראל ממה שהיה בשנת 2000, כשצה"ל נסוג מלבנון. מבחינת חיזבאללה זה ייחשב 'ניצחון א־לוהי' שני, וכשם שנסראללה לקח קרדיט בשנת 2000 על הניצחון על ישראל ומעמדו בעולם הערבי נסק, ככה זה עלול להיות גם כעת עם חיזבאללה", הוא מתריע, "ממוקצה, חיזבאללה יהפוך להיות שוב לגיבור שגירש את צה"ל מאדמת לבנון. כך שאם מחר טראמפ יגיד לנו 'תעופו מדרום לבנון', אנחנו נצא משם עם זנב בין הרגליים, וחיזבאללה יגיד – וכולם יאמינו לו, כפי שהאמינו לו גם בעבר – שמדובר בניצחון א־לוהי נגד האויב. זה יחיה ויחזק אותו מחדש".

שלא לדבר על המצב הביטחוני שיתערער בעקבות נסיגת הכוחות מרצועת הביטחון.

"חשוב להבין – לא משנה איזה הסכם יגובש, אם צה"ל ייסוג מלבנון זה יתפרש בלבנון כניצחון מזהיר של חיזבאללה. לכן הסיטואציה כעת לא טובה לישראל. ההבנות האלה לא טובות לנו. זה נכון שיש גם צדדים חיוביים. זה טוב שיש מגעים עם מדינת אויב, מדינה שיש לנו גבול משותף איתה. זה טוב שמשדרים על אותו הגל, זה טוב שיש דרישה מהצד הלבנוני לפרק את חיזבאללה – אבל בסיטואציה הקיימת זה בכלל לא משרת אותנו. ממשלת לבנון, אין לה את היכולת ואין לה את הרצון להיכנס למלחמת אזרחים, ולכן את העבודה שמצופה ממנה לעשות היא לא תעשה. הממשלה הלבנונית לא תפרק את חיזבאללה, נקודה".

אם כך, למה לישראל להיכנס לתוך הסד הזה?

"ככל הנראה, ישראל נכנעה לדרישה אמריקנית".

לנתק את הזיקה לאיראן

אולי כל המדיניות הזאת של הפרדה בין חיזבאללה ללבנון היא טעות? למה לבנון הרשמית נהנית מההפקר ויודעת שיש לה תעודת ביטוח, ואפילו הדרישה לפירוק חיזבאללה לא לגמרי נחרצת?

"יש לנו נטייה לתת להם פטור ולהתייחס בסלחנות. למה? יש להם מדינה, יש להם צבא, יש להם אחריות על מה שקורה בשטחם. זה דובר כבר בשמונה באוקטובר. למה להפריד ביניהם? בשנים האחרונות שמענו משרי הביטחון כולם משפט אחד: אם חיזבאללה יורה – הממשל הלבנוני אחראי. אנחנו זוכרים את המשפטים האלה, אבל בפועל לא מקיימים את מה שזה אומר. תמיד הזהירו: אם טיל אחד ישוגר לעבר ישראל – אזי הממשל הלבנוני אחראי. אבל לא יישמו את זה הלכה למעשה".

עכשיו זה אפילו עוד יותר חמור. לא רק שזה לא נעשה בפועל, אלא זה גם מוגדר בהבנות בין הצדדים.

"נכון, ואני חושב שזאת שגיאה חמורה. הלבנונים נהנים כי אנחנו לא תוקפים להם את המתקנים והתשתיות. מה גם שהם שונאים את חיזבאללה, אז אין להם בעיה שאנחנו אלה שמכים ופוגעים בחיזבאללה. מבחינתם כל זה הוא רווח נקי".

מה ישראל אמורה הייתה לעשות לו ההגה היה בידיים שלה?

"ישראל הייתה צריכה קודם כול לצאת מההבנות האלה של הפסקת האש. בנוסף לכך, להמשיך בפינוי הכפרים במרחב דרום לבנון ולכבוש את השטח עד הליטני כרצועת ביטחון, ולא לצאת משם בשום אופן עד שצבא לבנון, יחד עם כוח בין־לאומי, ייכנסו לדרום".

אבל היינו גם בסיפור הזה. ראינו שאי אפשר לסמוך עליהם.

"היינו עם האו"ם. כעת מדובר על כוח אמריקני שיבדוק את הדברים ויעקוב אחריהם. לא או"ם ולא אונר"א, אלא מתן ערבויות אמריקניות לשמירה על האינטרס הישראלי".

כמי שעוקב אחרי חיזבאללה והחברה הלבנונית, מהן התגובות וההתייחסות לאיום הרחפנים?

"בתוך חיזבאללה עוקבים מקרוב אחרי התוצאות הקשות אצלנו מאותם רחפני נפץ. מבחינתם, כל פגיעה בחייל ישראלי היא הישג. הם עלו על הדרך להכאיב לנו. ולכן אם נגיע להסכם וניסוג משם, הם יגידו שאלה הרחפנים שגירשו את האויב מאדמת לבנון".

אז מה ישראל צריכה לעשות?

"קודם כול ישראל צריכה להתנער מכל אותן הבנות בעייתיות של הפסקת האש", הוא אומר נחרצות, "בחסות אותן הבנות, אנשי חיזבאללה שגרים בביירות או בצפון נותנים הוראות להילחם בישראל ואפילו מפעילים את הרחפנים משם. וכל עוד אנחנו מנועים מלהגיב כמו שצריך והידיים שלנו קשורות, הם ימשיכו בהתנהלות הזאת בלי חשש. ישראל צריכה להשתחרר מההבנות. ישראל צריכה להשתחרר מהזיקה בין הזירה הלבנונית לזו האיראנית. זה לא טוב לה".

גם במחיר של הפסקת המשא ומתן מול לבנון?

"מה המשא ומתן עם לבנון מועיל לישראל? מה אנחנו מקבלים תמורתו? מה אנחנו מקבלים מלבנון? מה בכלל יש להם להציע? אולי למישהו יש תשובה לכך, כי לי כל הדבר הזה לא ברור. המשא ומתן הנוכחי הוא סרק, והוא עלול לשחזר את טעויות העבר. עוד פעם נפסיק את האש, ועוד פעם נציל את חיזבאללה ונחזק את מעמדו. זו טעות שבכלל נכנסנו לתוך המשא ומתן".