להעביר את חוק הגיוס, להביא לצה"ל אלפי מתגייסים חרדים

1

עוד לא ברור כמה חודשים נותרו לכהונתה של הכנסת ה־25 ומתי בדיוק יתקיימו הבחירות. בכל מקרה, חשוב שהחוק להסדרת נושא גיוס החרדים יעבור עד אז, מכמה סיבות.

נתחיל מהסיבות הצדדיות שאינן נוגעות לעצם הסוגיה. הכישלון של הקואליציה בהעברת חוק הגיוס גרם למפלגות החרדיות, בפרט לדגל התורה הליטאית וגדולי התורה שלה, להכריז על פירוק הקואליציה וחתירה להקדמת הבחירות. בכך מצטרפים אנשי דגל התורה לשותפיהם מהאגף החסידי של יהדות התורה בהנהגת גולדקנופף, שפרשו עוד קודם לכן תוך הבעת התנגדות לחוק הגיוס המתגבש. כפי שהוסבר כאן בשבוע שעבר, יש ערך רב בהמשך כהונת הכנסת הזאת עד לסיום הקדנציה, כדי לקדם כמה וכמה חוקים חשובים שלא יעברו אלא אם יימשך שיתוף הפעולה בין מרכיבי הקואליציה. אחד מחוקים אלו, למשל, הוא החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – תיקון שאי אפשר להפריז בחשיבותו.

מחיר כבד בהרבה על כישלון הקואליציה בהעברת חוק הגיוס עלול להיות משולם בקדנציה הבאה. החרדים יותר מרומזים שאחרי הבחירות הם לא יהיו מחויבים לגוש נתניהו, וירגישו חופשיים לנהל סחר־מכר עם מתחריו. משמעות האיום ברורה: החרדים יהיו מוכנים לתת את השלטון לגוש השמאל־מרכז, תמורת הסדרת סוגיית הגיוס לשביעות רצונם.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

עוד מאת עמנואל שילה הרשימות לקראת הבחירות: שילוב של דמוקרטיה ושכל ישר

2

יש הטוענים שמדובר באיום סרק, משום שמפלגות השמאל־מרכז לעולם לא יסכימו לתת לחרדים את מה שלא קיבלו מקואליציית נתניהו. ובכן, מי שבטוח בכך נסמך על משענת קנה רצוץ.

נפתלי בנט, שבהצהרות הקמפיין שלו אימץ קו משתלח בנושא הזה ומפזר הבטחות פורחות באוויר לגייס את כל החרדים, כבר הוכיח שהוא מוכן להפר כמעט כל הבטחה ולשנות כמעט כל עמדה כדי לזכות בראשות הממשלה. אם בנט יזדקק לתמיכת החרדים כדי לקבל את השלטון, הוא צפוי לגלות גמישות מפתיעה ולהגיע עימם להבנות, ממש כשם שחבר בעבר למפלגות השמאל ולמנסור עבאס תמורת ראשות הממשלה. בחוגי השמאל הקפלניסטי, הפלת נתניהו היא המטרה הקדושה מכולן, שלמענה יהיו מוכנים לבלוע כמעט כל צפרדע ולטהר כמעט כל שרץ. גם מערכת המשפט וזרועות הביצוע שלה צפויות להיות הרבה יותר סלחניות כלפי מדיניות מקלה ביחס לחרדים שתונהג בידי ממשלת שמאל.

גם הטענה שהמפלגות החרדיות יחששו מזליגת קולות מצביעיהן אל מפלגות הימין, ולכן לא יעזו לחבור לשמאל, איננה משכנעת. המצוקה שנקלע אליה הציבור החרדי כתוצאה מכך שסוגיית תלמידי הישיבות לא הוסדרה מזה כשנתיים היא קריטית במידה שעלולה לגרום לגפני, גולדקנופף וחבריהם לוותר על מנדט או שניים, ובלבד שהחרב הזאת תוסר מעל צווארו של ציבור בוחריהם.

אי אפשר לשלול את היתכנות התרחיש הזה, שבעקבותיו חברי הקואליציה שהכשילו את העברת חוק הגיוס ימצאו את עצמם מחוץ לכנסת, או במקרה הטוב באופוזיציה. מי שנכנע ללחצים וסירב להעביר את חוק הגיוס בממשלת ימין, ישב על ספסלי האופוזיציה ובעיניים כלות יראה אותו עובר בממשלת שמאל, תוך מחאה רפה של כלב השמירה התקשורתי שישנה את פניו מאמסטף אימתני לפודל מייבב ומכשכש בזנבו. גם הלוחמים למען גיוס החרדים מהציבור הדתי־לאומי צפויים לגלות באיחור איך שוב נפלו בפח התמימות השימושית, כאשר שרי הממשלה הבאה ינהלו את משרדיהם ברוח שמאלנית פרוגרסיבית וימחקו את ההישגים הלאומיים של הממשלה הנוכחית, בעוד בסוגיית הגיוס לא תושג כל התקדמות.

3

עד כאן על ההשלכות הקואליציוניות והפוליטיות הצדדיות, ומכאן לצורך בהעברת החוק לגופו של עניין.

תלונת המפלגות החרדיות על הפרת ההסכם הקואליציוני איננה משכנעת. כל דבר הקשור לנושא הנטל הביטחוני שהוסכם עליו לפני אסון ה־7.10 חייב להיבחן מחדש בעקבות שינוי הנסיבות, מצוקת כוח האדם ביחידות הלוחמות, ונסיקת המחיר העצום ששילם וממשיך לשלם הציבור המשרת בצה"ל. עם זאת, ברור שאי אפשר להמשיך במצב הנוכחי שבו מערכת המשפט רודה בציבור תלמידי הישיבות, מתייחסת לכל לומד תורה בגיל הגיוס כאל עריק, ומטילה סנקציות כלכליות דרקוניות על הישיבות ומשפחות האברכים. המצב בסוגיה הכואבת ומורטת העצבים הזאת משווע להסדרה.

גם אם נסכים שבאופן עקרוני צריכה להיות עלייה דרמטית במספר הצעירים החרדים המתגייסים, כל מי שטוען שניתן לעשות זאת בכפייה, בלי הידברות ובלי הסכמות, אינו אלא מתעתע. כל קואליציה שתוקם בתמיכת החרדים לא תוכל לכפות עליהם גיוס. אבל גם אם תקום קואליציה ללא חרדים, היא לא תוכל לכפות על מי שאינו רוצה בכך להפוך ללוחם מסור המחרף את נפשו בשדה הקרב. לכן יש צורך להגיע למתווה גיוס מוסכם, שבמסגרתו תושב גם ההכרה החוקית במעמדם של תלמידי הישיבות.

כאשר ישרור כאן שקט ותיפסק המתקפה על הציבור החרדי, וככל שמסגרות צבאיות בעלות אופי חרדי כדוגמת חטיבת החשמונאים יתפתחו ויוכיחו את עצמן, ניתן יהיה להביא לכך שזרם המתגייסים החרדים ילך ויגבר. זה לא יקרה ביום אחד אלא בתהליך הדרגתי. ובניגוד לטענות שמנסים למכור לנו, זה לא קרה עד עכשיו לא משום שתהליכים הדרגתיים מוסכמים לא מוליכים לשום מקום, אלא משום שלא רק החרדים אלא גם ראשי צה"ל לא היו מעוניינים עד כה בגיוס נרחב של חרדים.

ביום שבו סוגיית גיוס החרדים תזכה ליחס ענייני ותחדל מלהיות קרדום לחפור בו כדי להניב הישגים פוליטיים, ניתן יהיה לצעוד צעד משמעותי לעבר היעד של אלפי לוחמים ביחידות חרדיות בשורות צה"ל.

תל אביב של מעלה

שלושים שנה חלפו מאז שהגיעו לעיר תל אביב כעשרים בחורים ועוד כמה אברכים, ותחת הנהגתו של הרב חיים גנץ, שעבר לשם כך מחברון, הקימו בעיר ישיבה גבוהה ציונית.

לא קל להקים ולהחזיק ישיבה וסביבה קהילה דתית־תורנית בלב העיר שהפכה לבירת החילוניות הישראלית. מהחיים הדתיים השוקקים שהיו בעיר בעבר נותרה באותם ימים רק שארית פליטה. מערכת החינוך הדתית הידלדלה ובתי ספר נסגרו. מחירי הדיור הגבוהים אינם מותאמים לכיסן של משפחות אברכים צעירות. חלק מהשכנים התייחסו בחשדנות ובחשש לגברים, הנשים והילדים שבלטו במראה הדתי שלהם הנדיר והשונה. גם השלטון המקומי לא עשה חיים קלים. כל אלה לא ריפו את ידיהם של הרב גנץ, הר"מים והתלמידים, ובחלוף שלושה עשורים הישיבה שגדלה והתפתחה מונה כמאתיים וחמישים תלמידים ואברכים, וסביבה קהילה תורנית־ציונית צעירה ומשגשגת.

בציבור הדתי־לאומי יש חלוצים אמיצים שלקחו על עצמם את המשימה להחזיר את התורה לתל אביב. בשנים האחרונות קמו בעיר מרכזי קירוב ליהדות כמו 'המקום' ו'ראש יהודי' ועוד כמה ישיבות. ישיבת מעלה אליהו היא הוותיקה והגדולה שבהן. התעוררות של התקרבות ליהדות ניכרת בכל רחבי העיר, ותושבים צעירים וותיקים, אומנם עדיין לא במספרים גדולים, מחזירים לחיים בתי כנסת נטושים.

בישיבת מעלה אליהו מכירים בערך השירות הצבאי ומחנכים אליו. ברשימת בוגרי הישיבה נמצאים שמותיהם של מח"ט הנח"ל יהונתן שטיינברג, שנפל בקרב כשחש לעזרת חייליו המותקפים ב־7.10, וכן פצועים מפורסמים במערכות ישראל דוגמת יהודה הישראלי. לפני כשנתיים, כאשר מחאת תושבים ופעילי שמאל טרפדה תוכנית שכבר אושרה להעברת הישיבה למבנה קבע שהולם את גודלה, אפשר היה לראות את ההבדל בין השכנים שמכירים את הישיבה מקרוב ומוקירים אותה, ובין מי שפעלו מתוך חשש ופחדנות ולא מתוך היכרות.

ביום שלישי השבוע, ערב מתן תורה, חגגה הישיבה שלושים להיווסדה באירוע מרשים ורב משתתפים, שבהיעדר מקום להכילם במתחם הישיבה התקיים בבית הספר הממלכתי־דתי התורני הוותיק 'מוריה'. במרחק דקה מבית המשפט ומהמשכן לאומנויות הבמה, שלוש דקות מבית החולים איכילוב, התכנסו רבני הישיבה ותלמידיה ביחד עם מאות רבות של תומכים ואוהדים. כיבדו בנוכחותם הרב ישראל מאיר לאו, רב העיר בדימוס, והרב זבדיה כהן שנבחר זה עתה לרב העיר החדש, הרב והדיין הבכיר (בדימוס) אליעזר איגרא, וחלוצי השבת התורה לערי המרכז – הרבנים יהושע שפירא ומיכה הלוי. ערב חג מתן תורה, כל מי שנכח במעמד העוצמתי והמרגש הזה (גילוי נאות: סבי וסבתי גרו עשרות שנים בתל אביב, אבי נולד וגדל בה, ואחד מבניי לומד מלמד בישיבת מעלה אליהו) ראה בעיניו כיצד התורה חוזרת לתל אביב.

לתגובות:

 [email protected]