בחיים יש חשיבות עצומה לתזמון. אף על פי שרובנו שונאים להמתין, מתקשים להתעכב וסובלים ממה שנקרא "קושי בדחיית סיפוקים" – בדרך כלל ההמתנה מחזיקה בתוכה מתנה גדולה. לכן, כשקיבלתי את שיחת הטלפון המדהימה מחברתי אורית, כמעט פרצתי בבכי מרוב התרגשות. אורית בישרה לי את הנפלא מכול: היא נהייתה כלה.
אני מכירה את אורית מאז שהייתה בת עשרים. באותה תקופה עבדנו יחד, ועל אף פער של עשרים שנה בינינו – נהיינו ידידות נפש. החיבור היה מיידי וחזק, ומצאנו המון נושאים משותפים לשיחה. הזמנתי אותה אלינו פעמים רבות והיא הפכה לבת בית אהובה. אורית רק החלה אז את תהליך החזרה בתשובה שלה, ואני ובעלי חיפשנו לה בן זוג מתאים, מתוך מחשבה שבחורה כל כך מיוחדת חייבת למצוא מישהו מיוחד לא פחות. יזמנו בשבילה כמה היכרויות, אך למרבה האכזבה אף אחת מהן לא צלחה.
השנים חלפו, אורית עברה לעיר אחרת וגם הקשר שלנו הפך פחות תכוף, אך האהבה וההערכה בינינו נותרו חזקות כשהיו. בגיל 28 היא פגשה בן זוג ונישאה לו, אך למרבה הצער הנישואין לא החזיקו מעמד זמן רב, ולאחר כשנה וחצי הם התגרשו ואורית נותרה לבדה עם בן קטן. מאז עברו עוד עשר שנים. לא דיברנו לעיתים קרובות, אך בכל שיחה שניהלנו, הקושי שלה, יחד עם התחושה המנקרת שאולי זה כבר לא יקרה, היו נושא קבוע. פעמים רבות השתדלתי לחזק ולעודד אותה, ופעמים אחרות פשוט כאבתי ובכיתי יחד איתה.
הנפש החלה להתעורר
אולי יעניין אתכם
ולפני כחצי שנה הגיע בנימין. בחור מיוחד, כליל המעלות ואדם מקסים. המשוכה היחידה הייתה שבנימין חילוני ואורית דתייה. אורית התלבטה רבות בנושא ושיתפה אותי בלבטיה, ולבסוף החליטה פשוט לתת למציאות להתגלגל ולראות לאן יובילו הדברים. הם החלו לצאת יחד, שוחחו על כל נושא שבעולם וגילו ביניהם חיבור נדיר. בנימין נקשר מאוד לאלי, בנה של אורית, ובין השניים נוצר קשר חם ומלא חיבה, דבר שסייע מאוד לביטחון שלה בקשר.
אורית החליטה שמכיוון שבנימין מאמין באלוהים בדרכו ואינו מתנגד לאורח החיים הדתי, היא תמשיך במפגשים ותשאיר לקדוש ברוך הוא לנהל את העניינים. היא קיבלה החלטה מודעת שלא לנסות לשנות אותו או להשפיע על האופן שבו הוא חי את חייו. עם זאת, השניים התארחו יחד בבתים של משפחות דתיות, וכשבנימין נפגש לראשונה בחייו עם שבת כהלכתה – משהו בנפש שלו התחיל להתעורר.
בלי שאורית תגיד מילה, הוא פשוט החליט מעצמו שזה שייך אליו. לאט לאט, צעד אחר צעד ומתוך רצון פנימי עמוק, הוא החל להתקרב. כיום בנימין חובש כיפה, לובש ציצית, שומר שבת, מקיים את המצוות באהבה ובשמחה ולומד תורה באופן קבוע. והשבוע, הוא גם הציע לאורית נישואין.
את צעקת השמחה שלי למשמע החדשות הנפלאות אפשר היה לשמוע למרחקים. התפעלתי כל כך מהדרך המיוחדת שבה הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו. בנימין היה צריך לפגוש את אורית בדיוק בזמן הנכון, ולעשות את הדרך האישית שלו לתשובה עד לרגע הנפלא הזה. יהי רצון שיזכו להקים בית נאמן בישראל.
סלמון בקרם קוקוס וקארי
לפעמים המתכונים הכי יפים וחגיגיים הם גם הקלים ביותר להכנה, כמו למשל מנת הסלמון המופלאה הזאת. כל מה שצריך בשבילה הוא קרם קוקוס איכותי (מומלץ בקרטון ולא בקופסת שימורים), כמה תבלינים אסייתיים שמעניקים לרוטב טעם וניחוח מדויקים, ונגיעה של מיץ תפוזים. התוצאה היא אחת ממנות הסלמון הכי כיפיות וטעימות שיש – ובמינימום עבודה.
דרגת קושי:
קלה
זמן בישול:
20 דקות
6 מנות
6 מנות פילה סלמון
לרוטב:
3 שיני שום כתושות
2 כפות שמן
חצי כפית ג'ינג'ר טרי, קלוף ומגורר
2 גבעולי בצל ירוק
רבע כפית צ'ילי גרוס
כפית אבקת קארי
3 כפות רוטב סויה
חצי כפית סילאן או דבש
2 כפות מיץ תפוזים
מלח ופלפל שחור לפי הטעם
לקישוט:
חופן בזיליקום או כוסברה קצוצה
חותכים את החלק הלבן של גבעולי הבצל הירוק וקוצצים אותו דק. את החלק הירוק שומרים בצד להמשך. במחבת סוטאג' או בסיר רחב מחממים את השמן ומטגנים קלות את השום הכתוש, הג'ינג'ר, החלק הלבן של הבצל הירוק, הצ'ילי והקארי. מערבבים היטב לפתיחת טעמים. מוסיפים למחבת את רוטב הסויה, הסילאן (או הדבש) ומיץ התפוזים. מביאים לרתיחה קלה ומיד יוצקים פנימה את קרם הקוקוס. מביאים שוב לרתיחה, מתבלים במלח ובפלפל, טועמים ומתקנים תיבול במידת הצורך. מניחים את נתחי הסלמון בתוך הרוטב ומוסיפים עוד ⅔ כוס מים. מביאים לרתיחה, מכסים את הסיר ומבשלים על אש נמוכה כ־20 דקות, או עד שהסלמון מוכן וקפיצי למגע. בסיום הבישול מומלץ לטעום שוב את הרוטב ולאזן טעמים. קוצצים את החלק הירוק של הבצל ששמרנו בצד, ומפזרים על הדגים החמים יחד עם הכוסברה או הבזיליקום הקצוצים. מגישים חם.
לתגובות:
סלמון בקרם קוקוס וקארי. צילום: שושי סירקיס