"הרחפנים הם איום, אבל הם לא מונעים מאיתנו להילחם כרגיל"

אלה היו שנתיים וחצי עמוסות ומורכבות למדי עבור חטיבת גולני, החל מפרוץ מלחמת חרבות ברזל. אחרי המכה הקשה שעברה החטיבה, החל מסע שיקום ארוך, שכלל בעיקר לחימה אינטנסיבית בשלל החזיתות הקרקעיות של המלחמה. חצי שנה אל תוך המלחמה נכנס אל"מ עדי גנון לתפקיד מפקד החטיבה. הערב, יממה לאחר שסיים את תפקידו והוחלף ע"י אל"מ איוב כיוף, מתיישב גנון לראיון פרישה לאתר 'בשבע אונליין'.

הטקס, עצמו, נערך במקום סימבולי במיוחד: מוצב הבופור, שנכבש ע"י חייליו של גנון, באחת הפעולות האחרונות שלו כמפקד החטיבה. ההחלטה לקיים את הטקס באור יום במוצב שנמצא תחת איום טרור הרחפנים של חיזבאללה גללה ביקורת בתוך צה"ל. למרות זאת, בצה"ל, באופן רשמי, גיבו את ההחלטה. כששומעים את הדברים שאמר גנון בטקס, קל להבין למה.

"מיקום הטקס והנוף הנשקף ממנו, הוא הביטוי המפואר ביותר לרוח גולני. לדבקות במשימה, לרעות לוחמים, למקצועיות, לעקשנות, לאהבת הארץ, לחתירה למגע. התמונה שלכם עומדים פה שווה עבורי יותר מאלף מילים שאכתוב או אומר, התמונה שלכם פה היא ההוכחה לכוח של עם ישראל" אמר גנון בטקס.

אתה מסיים תפקיד מאוד מורכב, תוך כדי לחימה שמתמשכת ברגעים אלה ממש. תנסה לתאר ממעוף הציפור מה עברה החזית הלבנונית, בה בעיקר פעלתם, בתקופה הזו?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות שר הביטחון: "נישאר בקו הצהוב בעזה כל עוד חמאס לא יסולק"

עוד מאת אסף משניות סערת הפרת פקודות הדת בגבעתי: הלוחמים הוחזרו ללחימה

"זאת היתה תקופה מאוד עצימה, שלאורך הדרך המשימות שלנו השתנו והפכו להיות יותר התקפיות. כשנכנסתי לתפקיד המשימה שקיבלנו היתה לבצר את ההגנה מול חיזבאללה ולבנון. זמן לא ארוך אחר כך שינינו את אופי המשימה כי מבצע חיצי צפון נפתח. מיד עם הסיום שלנו, וכיאה לחטיבת גולני, ירדנו לקרבות בעזה ולקחנו חלק בשורה של קרבות חשובים. נלחמנו בחאן יונס, רפיח, העיר עזה, ובמרכבות גדעון ב'. השלב הבא היה חיסולם של המחבלים שנותרו בשטח באזור רפיח, וכשסיימנו את המלאכה שלנו שם, הצטרפנו ללחימה הנוכחית לבנון".

זה סיבוב שני שלכם בלבנון. יש הבדלים בין מה שהתמודדתם איתו בחיצי צפון לאירוע שמתרחש עכשיו?

"בודאי. בחיצי צפון פעלנו כשהתושבים עדיין לא חזרו לבתיהם. הפעם אנחנו נלחמים כשממש מאחורינו נמצאים תושבי הצפון. יש פער עצום בין להילחם בתנאים כביכול 'סטרליים', לבין להילחם כשיש אוכלוסייה אזרחית מאחוריך. זה אופי אחר של לחימה. גם היינו בסיטואציה אחרת לגמרי ממה שאנחנו נמצאים היום".

באיזה מובנים?

"הרי לא סתם לא היו תושבים בצפון באותה תקופה. מחבלי חיזבאללה ישבו בתוך קו הכפרים הראשון ופשוט ירו ירי נ"ט על היישובים שלנו. מול זה התמודדנו, ואת זה היינו צריכים להרחיק. למעשה במהלך חיצי צפון התפקיד שלנו היה לתמרן בקו הכפרים הראשון ולהרחיק משם את מחבלי חיזבאללה. בסיבוב הזה כבר עלינו שלב. קו הכפרים הראשון כבר היה בשליטתנו, אנחנו המשכנו לקווים הבאים, והכל במטרה להרחיק את חיזבאללה כמה שרק אפשר מאיתנו. אבל ברור לנו שנצטרך עוד תמרונים בלבנון בעתיד. זאת לא היתה הפעם האחרונה שתמרנו בלבנון".

באיזה שלב אתה מבין שמה שעשיתם עד כה לא מספיק, והאירוע הלבנוני לא בדרך לסיום?

"אני מהרגע הראשון, לאורך כל המלחמה, אמרתי לחיילים שלי שזאת מלחמה ארוכה ואנחנו נמשיך להכות בהם ככל שיידרש. זה היה נכון כשסיימנו את החלק שלנו בעזה לאחר החזרת כל החטופים, וזה נכון גם ללבנון. ברור לי שלא סיימנו את המשימה, וברור לי שעוד נצטרך להילחם בה שוב. מבחינתי, ומבחינת החטיבה, בדי.אן.איי שלנו אנחנו מוכנים תמיד לחזור ולתמרן".

הלחימה בצל איום הרחפנים

בשבועות האחרונים, מאז הפסקת האש הכפויה שהוביל הנשיא טראמפ על ישראל במסגרת מבצע שאגת הארי, התברר כי בעוד ישראל נזהרת מאוד לעמוד בהסכם, חיזבאללה, כצפוי, לא עושה זאת. האיום החדש שמצא ארגון הטרור כיעיל במיוחד אל מול ישראל הוא רחפני תופת, שמסיבים פגיעות קשות ואבדות קשות הן לצה"ל והן לתושבי הצפון. כאמור, טקס החילופים של גנון במוצב הבופור זכה לביקורות פנימיות בתוך צה"ל בעקבות האיום הזה ומה שנדמה היה כזלזול בו, למרות המחיר. גנון מסביר שאין שום זלזול באיום, אך לצד זאת צריך להתייחס אליו בפרופורציות הנכונות.

"אנחנו יודעים שהם כל הזמן ינסו למצוא שיטות חדשות כדי לפגוע בנו. זאת הסיבה שאני גם יודע שאנחנו נצטרך להילחם שוב בלבנון ולתמרן שם שוב. כי חיזבאללה ינסה תמיד להתארגן מחדש. הפעם הוא מצא אמצעי לחימה מורכב, בדמות הרחפנים. זה איום שלא היה לנו לפני כן, וזה השינוי המרכזי בהיערכות של האויב לתמרון הנוכחי" אומר גנון.

זה לא עוד איום. בסוף מדי יום יש נפגעים בצד שלנו מאותם רחפנים.

"נכון, אבל הדרך הנכונה להתייחס לזה היא כעוד איום, חמור ובעייתי, מתוך שלל האיומים שיש לנו בגזרה. אנחנו לא יכולים להתייחס לאיום הרחפנים כמשהו שמשתק אותנו. אנחנו צריכים לעבוד בתוכו ולבצע את המשימות שלנו גם תחת האיום הזה. שוב, זה לא האיום היחיד שאנחנו נאלצים להתמודד איתו בשטח".

אני אתעקש איתך שוב. יש לנו מדי יום נפגעים מהאיום הזה. לא עושה רושם שזה עוד איום.

"זה לא עוד איום, אבל זה גם לא האיום היחיד שגובה מאיתנו מחירים. יש לנו נופלים מרחפנים, ויש לנו נופלים מירי נ"ט, יש לנו פצועים ממטענים. יש לנו נפגעים מירי טלול מסלול (ירי רקטות. א"מ). בכל יום יש לנו מספר אירועים רב. זה לא נכון להסתכל רק לאיום אחד ולהפוך אותו לבעיה המרכזית. אנחנו כל הזמן לומדים ומתעדכנים כיצד להתמודד עם האירוע הזה, כמו גם עם האיומים האחרים".

איום הרחפנים שינה תוכניות ופעולות?

"לא. למדנו איך להתמודד מול האיום. זה לא הרמטי כמו שלצערי אנחנו רואים, אבל למדנו לפעול בתוכו. בשורה התחתונה, זה לא הגביל אותנו בשטח. הלכה למעשה כבשנו את הכפרים בדרום לבנון שהיינו בהם. נלחמנו שם גם ביום וגם בלילה. זה לא הגביל אותנו, ועמדנו במשימה שהוטלה עלינו"

סגירת המעגל בעזה

גנון עבר את כל שירותו הצבאי בחטיבת גולני, אליה התגייס בשנת 2001, למעט פרקי זמן קצרים כמפקד צוות במכללה לפיקוד טקטי, וכמח"ט חטיבת כרמלי, חטיבת מילואים ליוצאי גולני. את הפיקוד על החטיבה הוא קיבל זמן קצר לאחר אחד האסונות הכבדים שידעה, כשחלק ניכר מהלוחמים שנפלו ב-7 באוקטובר היו חייליה.

"איבדנו באותה שבת 74 חיילים מתוך 132 נופלים שנפלו לחטיבה במלחמה כולה. זה היה אסון מאוד גדול, אבל החטיבה ידעה לקום מתוך אפר, לנקות את השברים, התמודדה עם האובדן הקשה, וחזרה לתפקד בצורה מעוררת השתאות. לוחמי החטיבה לחמו גם בתמרון הראשון, כשהאבל והכאב על האובדן עדיין חד כל כך, ותפקדו בצורה יוצאת מהכלל. כשאני נכנסתי לתפקיד, כמה חודשים אחרי, הכאב עדיין היה נוכח" אומר גנון.

רוב התקופה שלך במח"ט הייתם בלבנון, אך גם היה שלב שבו תמרנתם ברצועה. מבחינתך זה היה סגירת מעגל למה שעברתם?

"באופן כללי כמובן. מבחינתי האישית סגירת המעגל שלי היתה כשהחזרנו את אורון שאול ארצה. כשהוא נחטף הייתי הסמג"ד שלו. וזכיתי להספיד אותו בלוויה כמח"ט החטיבה. זאת מבחינתי היתה סגירת המעגל האישית שלי. אבל כמובן שהלחימה ברצועה, כשמאחורינו נמצאים היישובים, הבסיסים והמוצבים שהאחים שלנו לחטיבה נפלו בהם בקרב בשמחת תורה, זה בהחלט היווה סגירת מעגל גדולה. החיבור בין המשימה שקיבלנו, הסיבה שאנחנו היינו צריכים לעשות אותה, והמחיר ששילמנו בתחילת המערכה הזאת, זה יצר חיבור מאוד עמוק לכל אחד מאיתנו, מפקדים ולוחמים סדירים כאחד".