מערכת הבחירות הקרובה צפויה להיות שונה מכל מערכת בחירות שהכרנו בעשורים האחרונים. הסיבה העיקרית לכך היא מספרם העצום של הישראלים שמעידים כי אין הם מוצאים עצמם במסגרות הפוליטיות הקיימות. ממרבית סקרי העומק שנערכו בחודשים האחרונים עולה כי כשליש מהציבור הישראלי לא יודע למי להצביע בבחירות הקרובות.
גם בקרב אלה שכן אמרו כי יצביעו לאחת המפלגות הקיימות היום במפה הפוליטית, חלק לא מבוטל מוגדרים על ידי הסוקרים כקולות פריכים. "יש הרבה מאוד ישראלים שהיום 'חונים' במפלגה כזאת או אחרת. הם יודעים שהם רוצים ללכת להצביע בבחירות. אבל לא יודעים למי. אז כרגע הם אומרים שבהיעדר אלטרנטיבות הם בוחרים במישהו מסוים, אבל אם תקום האלטרנטיבה הנכונה, הם יעברו להצביע לה", אומר גורם בענף ל'בשבע'.
בסקרי העומק שנעשים בחברה הישראלית על ידי שלל מכוני מחקר, מתקבלת חותמת רשמית לשינוי שהישראלי הממוצע רואה בעיניו ברחוב: החברה הישראלית הפכה לימנית הרבה יותר מאז 7 באוקטובר. כפועל יוצא מצביעים רבים, במיוחד צעירים, מחפשים מסגרות פוליטיות ימניות להצביע להן בבחירות הקרובות. אך לצד זאת, רבים מהם לא מעוניינים להצביע למסגרות הקיימות.
המאגר הרחב של הקולות המתלבטים הוליד שורה של התארגנויות פוליטיות חדשות בימין הישראלי, שכבר תקופה ארוכה עובדות מתחת לרדאר על מנת להתגבש למפלגות או רשימות לקראת הבחירות המתקרבות. שלבי הגישושים בין השחקנים השונים, שעל רובם נרחיב בשורות הבאות, החלו כבר לפני חודשים ארוכים, הרבה לפני שישראל הגיעה לישורת האחרונה לפני היציאה לבחירות.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אסף משניות
דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש
עוד מאת אסף משניות
בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים
עוד בפוליטיקה
12 יום לבחירות: מה יקרה בעשר ודקה?
עוד בפוליטיקה
"עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"
עוד מאת אסף משניות
בין הבייס לאחדות: נתניהו פרסם את השריונים
עוד מאת אסף משניות
על קו הסיום: דריכות שיא לקראת השלמת הגשת הרשימות
שני השמות הבולטים ביותר במגרש הפוליטי המתעצב בימים אלה בימין הם תת־אלוף במיל' עופר וינטר מצד אחד, והשר והשגריר לשעבר גלעד ארדן מצד שני. על פי הסקרים השונים שהמפלגות בזירה הפוליטית מחזיקות, שתי הדמויות הללו, בהנחה שירוצו, עשויות להכריע את תוצאות הבחירות הקרובות. לאור זאת, נגד השניים – שאין ביניהם קשר – מתנהל קמפיין השחרה הן מצד מחנה האופוזיציה והן מצד מחנה הקואליציה.
וינטר הוא אחד השמות המחוזרים ביותר במערכת הפוליטית מימין. שחקנים רבים היו מעוניינים לראות את וינטר משתלב באחת המפלגות הקיימות בגוש. הסיבה לכך היא שווינטר פופולרי מאוד בקרב הנסקרים. בסקר שהתפרסם בשבוע שעבר בערוץ i24news, וינטר סומן כמי שהמשיבים היו מעוניינים לראות בתפקיד שר הביטחון הבא של ישראל.
בכל הקשור למה שראשי גוש נתניהו היו רוצים, ישנה מחלוקת. נתניהו היה מעוניין לראות את וינטר רץ יחד עם מפלגת 'הציונות הדתית' של סמוטריץ', אך הדבר ידרוש את הצבתו כמספר 1 ברשימה, דבר ששר האוצר מסרב לו בתוקף. יושב ראש 'הציונות הדתית', לעומת זאת, היה רוצה לראות את וינטר כמספר 2 ברשימתו.
אלא שכל הדיונים על שיבוצו של וינטר במפלגת הציונות הדתית לא לקחו בחשבון את רצונו של חתן האירוע, וינטר עצמו. ממידע שהגיע לידי 'בשבע' מתברר כי אצל הקצין הבכיר לשעבר טרם התקבלה ההחלטה אם בכלל להצטרף למערכת הפוליטית. הסיבות לכך מגוונות, אך בין העיקריות שבהן נמצא החשש כי וינטר לא מתאים באופיו לזירה הפוליטית, והוא מתלבט אם יוכל להשפיע בצורה טובה יותר דווקא מחוץ למערכת הפוליטית.
לצד ההתלבטות הזאת, אצל וינטר כן התקבלו שתי החלטות דרמטיות, במידה שיחליט לבסוף להתמודד בבחירות. הראשונה היא שווינטר לא מעוניין לרוץ יחד עם מפלגות קיימות או עם פוליטיקאים שכבר היו במערכת. הסיבה לכך היא שבמחנה וינטר מזהים רצון עז בציבור להתרחק מהשחקנים הפוליטיים הקיימים, לאור אירועי השנים האחרונות, ובראשם המלחמה.
משמעות הדבר, בהנחה שהחלטה זו לא תשונה, שווינטר לא מעוניין לרוץ עם מפלגת הציונות הדתית – כולל במקרה שבו יעמוד בראשה – וגם לא לקבל שריון בליכוד. גם שותפות פוליטית עם ארדן, שחקן פוליטי ותיק, לא נמצאת כרגע על השולחן מבחינת וינטר.
ההחלטה השנייה שקיבל וינטר נוגעת לאופי המפלגה שבה הוא רוצה לרוץ. וינטר לא רואה את עצמו מתמודד במסגרת מגזרית, ומעוניין שמרבית חברי רשימתו יהיו דווקא חילונים. ההחלטה הזאת נועלת עוד יותר את האפשרות כי וינטר יתמודד בסוף ברשימת הציונות הדתית בצורה כזאת או אחרת. אך לצד זאת, הדבר מקשה גם על המגעים עם ההתארגנות הדתית־לאומית החדשה, 'מאמינים', שאליה נגיע בהמשך.
"וינטר מנסה כבר שנים להתנער מהתדמית שהדביקו לו כ'איש הקו' וכדמות סופר־תורנית", אומרים גורמים המעורים בפרטים, "הוא רוצה למתג את עצמו כדמות כלל־ישראלית. בשביל זה הוא צריך כמה שפחות דתיים ברשימה שלו. זה לא אומר שלא יהיו דתיים, אבל זאת בטח לא תהיה מפלגה מגזרית כמו שרבים חשבו בהתחלה".
העובדה כי וינטר לא מוכן, נכון לשלב זה, לרוץ עם המסגרות הפוליטיות הקיימות, הולידה קמפיין נגדו בטענה שהוא ייקח קולות מהימין ויעביר אותם לממשלה בראשות איזנקוט. אלא שהמרחק בין הקמפיין לבין המציאות רב למדי. הסיבה שווינטר לא ייתן להכתיר את איזנקוט כראש הממשלה נעוצה בעובדה שאיזנקוט היה מי שהוביל את חסימת קידומו של וינטר בצה"ל, וניהל את קמפיין ההדתה בצה"ל נגד וינטר.
תמונת מראה של איזנקוט
השם הבולט הבא במעגל המתמודדים האפשריים הוא השר והשגריר לשעבר גלעד ארדן. ארדן נמצא בשלב מגובש הרבה יותר מווינטר בכל הקשור להחלטות על הקמת מפלגה חדשה, והצהיר בפומבי על רצונו לחזור למערכת הפוליטית.
ההתלבטות אצל ארדן אם להתמודד בבחירות נובעת משאלות אחרות לגמרי מהספקות של וינטר. ארדן, שבמהלך שנותיו בליכוד הגיע פעם אחר פעם לחמישייה הראשונה, יודע כי הצעד של הקמת מפלגה חדשה בימין שכביכול תתחרה על קולות הליכוד עלולה לפגוע בו בבייס שממנו הוא מגיע, ושם הוא עדיין פופולרי למדי. "ארדן יודע שהוא זה שיש לו הכי הרבה מה להפסיד בריצה מחוץ לליכוד, פשוט בגלל שאם הוא היה רוצה, הוא בקלות היה מגיע שוב לעשירייה הראשונה במפלגה, ואולי מעבר לכך", אומרים גורמים בכירים במערכת הפוליטית.
ארדן, לעומת זאת, החליט שלא להתמודד בליכוד, אלא להקים מסגרת פוליטית חדשה. "אני תוהה על החשיבות של מפלגה חדשה בימין אחרי 30 שנה של הנהגת הליכוד", אמר ארדן בכנס 'בשבע' בניו יורק לפני כשבועיים, "אני רואה בישראל הרבה 'הומלסים פוליטיים' שלא רוצים לראות ממשלה שתומכת בעיוותים סביב חוק הגיוס, כי כולם צריכים לשאת בנטל. מצד שני הם גם לא רוצים ממשלת שמאל שתלויה בשמאל קיצוני או במפלגות ערביות. אני מאמין שצריך גם וגם, מפלגה ימנית חדשה שתומכת בחוק גיוס אמיתי ושוויוני. אני בוחן את הנושא, ואקבל החלטה בשבוע הבא או לאחריו".
ארדן ערך בתקופה האחרונה שני סקרי עומק רחבים מטעם שני גופי סקרים גדולים שונים. בשניהם התברר כי כמחצית מהבוחרים הפוטנציאליים שלו אינם מגיעים ממחנה הימין, אלא דווקא ממחוזות המרכז-שמאל. למעשה, כך סבורים גורמים בולטים במערכת הפוליטית, ארדן הוא סוג של תמונת מראה לאיזנקוט: בעוד איזנקוט מעביר קולות מהימין אל המרכז-שמאל, ארדן עושה את הדרך ההפוכה.
אצל ארדן סבורים כי הקהל הפוטנציאלי שלהם איננו תומכי נתניהו המובהקים, וגם לא ממחוזותיו של בן גביר. הקהל שארדן מכוון אליו, וזה המשותף לכל השמות שבכתבה זו, הוא מאוכזבי הממשלה הנוכחית שמעוניינים להצביע למפלגות ימניות. מדובר בקהל שמאוכזב הן מהליכוד והן מ'הציונות הדתית', אבל גם בקהל בוחרים שבבחירות הקודמות הצביעו ל'יש עתיד' או לבני גנץ. לארדן יש יתרון בקהל הזה, לאור העובדה שמדובר מצד אחד באיש ימין מובהק, ומצד שני בשחקן שלא היה במערכת הפוליטית בזמן הרפורמה המשפטית וגם לא במחדל 7 באוקטובר.
הגורם העיקרי שצפוי להכריע את שאלת התמודדותו של ארדן הוא היכולת שלו לגבש נבחרת שתצליח להוביל מצביעים למפלגה. כאמור, ארדן דוגל בממשלה רחבה בהובלת הימין, ולכן פונה גם לשיחות עם שחקנים ממחוזות המרכז. השמות שהועלו בימים האחרונים הם דמויות כמו יועז הנדל וחילי טרופר, אך דווקא שם אחר תופס יותר ויותר תאוצה בימים אלה, לקראת מה שאולי יהיה החיבור הראשון של ארדן: חברת הכנסת לשעבר עינת וילף.
וילף, שבמקור מגיעה ממחוזות השמאל הישראלי, עברה בשנים האחרונות תהליך ארוך של התמרכזות ואף הליכה לימין בנושאים המדיניים. בין ארדן לווילף יש היכרות מהימים של ארדן באו"ם, כאשר הוא אף הזמין אותה לנאום באו"ם ולהשתתף במאמצי ההסברה הישראליים בזירה הבין־לאומית. השניים רוחשים הערכה הדדית רבה זה לזה.
מאמינים בגוש הימין
בד בבד ארדן מנהל שיחות עם שאר השחקנים בזירה, בהם ניתן למצוא את תנועת 'מאמינים', ההתארגנות הדתית־לאומית החדשה; יושב ראש 'הביטחוניסטים' לשעבר תת־אלוף במיל' אמיר אביבי, ותנועת 'נקראים לדגל' של תת־אלוף במיל' דני ון בירן. נכון לעכשיו אין הסכמות בין הצדדים השונים. שם נוסף שהועלה בתקופה האחרונה הוא משה כחלון, אלא שגם במקרה הזה עדיין אין הסכמות על ריצה יחד עם ארדן, שכן כחלון טרם החליט אם לרוץ הפעם.
שיקול נוסף שמשפיע על ההחלטה של כל השחקנים החדשים הוא השיקול הכלכלי, שכן התמודדות בבחירות דורשת משאבים כלכליים גדולים. ההערכות במערכת הפוליטית הן שעל מנת להשיג עשרה מנדטים בבחירות צריך להעמיד תקציב שנע בין 15 ל־20 מיליון שקלים. כמובן, מדובר בסכומי עתק.
על מנת להשיג אותם, המועמדים צריכים לגייס תרומות או להשיג ערבויות והלוואות. מפלגה שמשיגה מעל לשיעור מסוים מהקולות מקבלת סכומי כסף מקופת המדינה, שהולכים וגדלים ככל שעולים מספרי הקולות והמנדטים. הבעיה מתחילה במקרים שבהם המפלגות מוציאות מראש יותר ממה שיקבלו לאחר מכן מקופת המדינה. דוגמה בולטת הייתה בשנת 2015, עם נפילתן מתחת לאחוז החסימה של מפלגת 'יחד' של אלי ישי ו'עוצמה יהודית' בגלגולה הקודם. ישי היה ערב לחלק מאותן הלוואות.
הסוגיה הכלכלית משחקת תפקיד בהחלטתם של כל הגורמים המתלבטים אם לרוץ. ההבנה כי מאגר הקולות הפוטנציאלי אומנם גדול, אך לא בלתי מוגבל, כשבמקביל שחקנים רבים מתחרים עליו, גורמת לכך שהשחקנים החדשים צריכים להתכנס סביב מספר רשימות מצומצם. לכן השחקנים השונים מנהלים שיחות זה עם זה כבר יותר משנה.
שתי ההתארגנויות שביניהן מתקיימים הקשרים הענפים ביותר הן של מייסדי תנועת 'הביטחוניסטים' אמיר אביבי וירון בוסקילה, ושל 'נקראים לדגל' של דני ון בירן. שני הצדדים מבינים כי הם מכוונים אל אותו קהל, ועל כן כדאי להם לשקול ריצה משותפת. שתי ההתארגנויות מנהלות מגעים גם עם שחקנים נוספים בזירה, לקראת הרכבת רשימה שתענה על צרכים שזיהו.
גם מייסדי 'הביטחוניסטים' וגם 'נקראים לדגל' ממקמים עצמם כמו ארדן במחנה הימין, אבל ללא פזילה למצביעי מרכז-שמאל. מבחינתם, הם אמורים לשמש בית למצביעי ימין מובהקים שלא מוצאים את עצמם במערכת הפוליטית ושוקלים לא לצאת להצביע כלל. מדובר גם כאן על מצביעי ליכוד והציונות הדתית. לכן גם ברור לשני הצדדים כי במידה שהסקרים לא יראו היתכנות לעבור את אחוז החסימה, הם לא יתמודדו לבסוף.
שחקן נוסף בזירה ששמו נמצא בשיח הפוליטי בשנתיים האחרונות הוא דדי שמחי. אלא שממידע שהגיע לידי 'בשבע', האב השכול שאיבד את בנו ב־7 באוקטובר, נציב הכבאות הראשי לשעבר, הפך לשם שכלל השחקנים מנסים להתרחק ממנו. הסיבה: התחושה כי שמחי איננו "שחקן צוות". זאת גם הסיבה ששמו ירד, נכון לשלב זה, מהאפשרויות לשריון בליכוד. בימים האחרונים ההערכות הן כי שמחי ירוץ לבסוף יחד עם בני גנץ.
ההתארגנות האחרונה טרייה במיוחד. בשבוע שעבר התפרסמו בתקשורת הדתית מודעות על התארגנות דתית־לאומית חדשה בשם 'אמונים'. מובילי ההתארגנות הם סגן ראש המועצה האזורית שומרון דוידי בן ציון, מנחם קלמנזון וללי דרעי. השבוע, לאחר שהתברר כי השם 'אמונים' כבר תפוס ברשומות, הוחלף השם ל'מאמינים'.
מטרת התנועה החדשה היא "להשיב את השיח הציבורי המגזרי אל המיינסטרים המגזרי", כמו שמתארים אנשים בתנועה. בפועל, הכוונה היא לדגש משמעותי יותר בסוגיות דת ומדינה, שבכנסת האחרונה הפכו לסוג של עקב אכילס בעבור מפלגת הציונות הדתית, כאשר ש"ס היא זאת שנותנת את הטון בנושאים הללו. כמובן, גם לסוגיית חוק הגיוס חלק גדול באירוע.
'מאמינים' לא מתכננת לרוץ כרשימה בבחירות הקרובות, אלא היא מנסה להיות תנועה פוליטית א־מפלגתית, לפחות בשלב זה. התנועה מנסה אחד משני כיוונים, תלוי בהצלחת המגעים: האפשרות הראשונה היא להציב את אחד מאנשי התנועה באחת מהרשימות, לצד קבלת העקרונות של התנועה. האפשרות השנייה היא להביע תמיכה במועמדים ספציפיים ברשימות הרצות, שמזדהים ומוכנים לקדם את עקרונות התנועה.
אנשי התנועה מדברים בעיקר עם שלושה גורמים: ארדן, וינטר ואנשיו של סמוטריץ'. שר האוצר עצמו לא נפגש איתם עד כה. לעומת זאת, אין שום מגעים בין התנועה לבין 'ביחד' של נפתלי בנט, 'ישר' של איזנקוט ואפילו לא 'ישראל ביתנו' של ליברמן. הסיבה היא רצונם של אנשי התנועה לחבור רק לגורמים בגוש הימין.
מי שייצור איחודים ינצח
לצד רשימת ההתארגנויות החדשות, גם שתי מפלגות ותיקות יותר נמצאות במעגל ההתארגנויות החדשות – 'נעם' של אבי מעוז ו'זהות' של משה פייגלין. ב'נעם' מתכננים בשלב זה לרוץ לבד עד הסוף. גורמים במפלגה אמרו ל'בשבע' כי במפלגה לא יתמודדו בהכרח רק נציגים דתיים אלא גם מועמדים שישמשו נציגים לציבור המסורתי, שבמפלגה סבורים כי הוא לא מקבל ייצוג הולם בכנסת.
ב'נעם' מנסים בימים אלה לעבוד על אותם חיבורים פוליטיים שיעזרו להם להיכנס גם לכנסת הבאה. לפי גורמים ששוחחנו איתם, מדובר על מגעים גם מול שחקנים קיימים וגם מול שחקנים שמחוץ למערכת. אחת האפשרויות המועלות על השולחן היא ריצה יחד עם ההתארגנות החרדית התומכת בגיוס לצבא, שאותה מוביל הרב לייבל. השבוע נרשמה ברשם המפלגות מפלגה חרדית חדשה, התומכת בגיוס חרדים לצה"ל.
ב'זהות' התמונה מורכבת יותר. כבר לפני שבועות מספר חברה המפלגה לריצה משותפת עם חבר הכנסת לשעבר מיכאל בן ארי. בינו לבין פייגלין יש קשר הדוק בשנתיים האחרונות והסכמות נרחבות בנושאים מדיניים וביטחוניים, לצד מחלוקות בתחומים הכלכליים.
"אנחנו לא חייבים להסכים על הכול כדי שנרוץ יחד", אומר ל'בשבע' יושב ראש 'זהות', חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין, "הבסיס הוא שאנחנו רואים עין בעין נושאים רבים. הקשר שלנו התחיל בעקבות המשפט שמתנהל נגד מיכאל באשמת גזענות. אני הרגשתי מהרגע הראשון שזה בדיוק אותו מהלך כמו שעשו נגדי לפני למעלה מ־25 שנה, ניסיון להשתמש בכלים משפטיים כדי למנוע ממי שחושב אחרת להשמיע את דעתו. זאת סכנה גדולה מאוד שראינו את התוצאות שלה ב־7 באוקטובר".
בפועל יש קהל מצביעים למה ש'זהות' מציעה? כי זאת לא הפעם הראשונה שאתה מתמודד, ועד היום לא עברתם.
"נכון. אבל מה שאנחנו מציעים זאת אלטרנטיבה רעיונית לשמאל. זאת לא אלטרנטיבה פרסונלית, זאת אלטרנטיבה מהותית, כזאת שמקדמת רעיונות ואידאולוגיה ימנית. הימין תמיד ידע לומר שהוא לא שמאל, אבל לא ידע להציב מדיניות חלופית. אמרנו לא לאוסלו, אבל לא אמרנו מה אנחנו כן רוצים לעשות. 'זהות' למעשה נבנתה ב־30 השנים האחרונות. זאת משנה אידאולוגית סדורה, ולא התארגנות אד הוק".
ואחזור שוב לשאלתי: יש קהל מצביעים לרעיונות הללו? כי בעבר נפלת מתחת לאחוז החסימה כשקיבלת רק 100 אלף קולות.
"קודם כול, 100 אלף קולות זה אומר שיש קהל גדול מאוד, אבל הוא לא הספיק לנו כדי לעבור לפני שש שנים. היום אנחנו נמצאים במקום אחר. בשנתיים האחרונות שכרנו את מנו גבע ואת 'מאגר מוחות' של יצחק כ"ץ, שהם הסוקרים של ערוצים 12 ו־13, ובאופן עקבי בארבעה סקרים שונים אנחנו מעל לארבעה מנדטים. אחרי 7 באוקטובר יש רצון למשהו אחר בפוליטיקה הישראלית, ויש לזה קהל רב".
אם בסקרים שהם ערכו בעבורכם אתם כבר בעקביות מעל אחוז החסימה, מדוע בסקרים שאותם מכונים עורכים לערוצי הטלוויזיה אתם כלל לא מופיעים?
"אני חושב שהתשובה לזה ברורה מאוד. זה ניסיון למחוק אותנו. אבל מהתהליכים שמתרחשים מתחת לפני השטח אי אפשר להתעלם. הנתונים בסקרים הללו מראים שאם 'זהות' עוברת את אחוז החסימה, שלושה מנדטים עוברים ממחנה האופוזיציה למחנה הימין".
"אי אפשר לומר כמה מנדטים מתנדנדים יש בדיוק", אומר היועץ האסטרטגי אודי טנא, "אבל לא מדובר על שליש מהציבור כמו שסקרי העומק מראים. בפועל מדובר על ארבעה עד שמונה מנדטים. זה קהל שממערכת בחירות למערכת בחירות מחליף את ההצבעה שלו, אבל לא בצורה קיצונית. אלה מצביעים שאפשר לסווג אותם כימין־לייט ציוני. זה מה שיכריע מצד אחד את הבחירות, אבל ברור שאין מקום לכל ההתארגנויות החדשות. הן יהיו חייבות להתאחד, כי אם לא – יהיו לא מעט שייפלו מתחת לאחוז החסימה".
מי לדעתך לא ירוץ לבסוף בנפרד?
"אני לא חושב שווינטר יכול להתמודד בנפרד. גם 'מאמינים' לא ירוצו בנפרד, כמו גם דדי שמחי. ברגע האמת אני רואה גם את 'זהות' מחליטה לא להתמודד, מחשש שמה שקרה לפני כמה שנים יקרה שוב. חלק מההתארגנויות, סביר להניח, ירוצו יחד עם שחקנים קיימים. אבל מה שיותר סביר שנראה זה ניסיונות של נתניהו לכפות על סמוטריץ' ובן גביר לרוץ יחד שוב, בתקווה שזה מה שיחזיר למחנה את הקולות המתנדנדים. לכל היותר הוא ירצה שתהיה רק עוד התארגנות אחת בצד ימין, מעבר למה שכבר קיים".
האם ההתארגנויות האלה יכולות להכריע את הבחירות?
"אני לא חושב שזה המצב. עיקר השיח סביב ההתארגנויות הללו הוא שיח של קמפיין שיחלוף עוד מעט. הרי רובן לא ירוצו בסוף. בעיניי המפתח הוא דווקא האיחודים. מי שינצח, או מי שיהפוך לשחקן המכריע, הוא מי שיצליח ליצור כמה שיותר איחודים".
