הגיע הזמן שהנגיד יבלע גלולת אומץ

החלטת נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, להוריד את הריבית שוב ב־0.25% בלבד משקפת תפיסה זהירה ושמרנות יתר. אין ספק שהנגיד נדרש להתמודד עם מציאות מורכבת של מלחמה מתמשכת, אי־ודאות ביטחונית, תנודתיות בשווקים וחשש מלחצים אינפלציוניים. אולם נדמה שבנק ישראל ממשיך לנהל את המשק הישראלי על פי תחזיות עתידיות, בזמן שחלקים נרחבים במשק זקוקים דחוף לחמצן. הגיע הזמן שהנגיד, שכבר הביע בעבר נבואות זעם שהתנפצו על קרקע המציאות כמו בסוגיית הרפורמה המשפטית ובמהלך המלחמה, יחזיר את הניתוח הכלכלי לשדה העובדות ולנתונים המאקרו־כלכליים, ולא יהפוך את הכלכלה הישראלית לקרדום פוליטי לחפור בו באמצעות תחזיות מונחות אג'נדה ומשאלות לב אישיות.

הנגיד הסביר בכנס שבו השתתף לאחרונה שאי־הוודאות הביטחונית, העלויות העתידיות של המלחמה והחשש מלחצים אינפלציוניים מחייבים משנה זהירות, אך בדבריו הוא בחר להתעלם מיכולת העמידות יוצאת הדופן שהמשק הישראלי מפגין בשנים האחרונות נוכח זעזועים ביטחוניים חסרי תקדים. למרות מלחמה רב־זירתית ממושכת, גיוס מאות אלפי מילואימניקים והוצאות ביטחון אדירות, המשק לא קרס. להפך, תחזית הצמיחה של משרד האוצר לשנת 2026 נושקת ל־4%, שיעורי האבטלה נותרו נמוכים מאוד, המערכת הבנקאית יציבה והכלכלה הישראלית ממשיכה להפגין חוסן שמפתיע גם גופים פיננסיים בין־לאומיים. במקביל, חמשת הבנקים הגדולים ממשיכים לרשום רווחי עתק, ואילו הציבור משלם ריביות גבוהות על אשראי ומשכנתאות, בעוד שהתשואה שהוא מקבל על חלק גדול מהפיקדונות נמוכה משמעותית. התוצאה היא הזרמת הון אדירה למערכת הבנקאית במקום למשק היצרני.

בנוסף לכך, הריבית הגבוהה מקשה על הרחבת הפעילות, על השקעות ועל גיוס עובדים. בענף הבנייה, שבו הרווחיות ממילא נשחקה בשל מחסור בכוח אדם ועליית תשומות, עלויות המימון הפכו לאחד הגורמים העיקריים לקריסת חברות ולדחיית פרויקטים. על רקע הנתונים הללו חוזרת שוב השאלה האם הותרת הריבית הגבוהה הפכה לגחמה פרטית שתוקעת מקלות בגלגלי מנועי הצמיחה הישראליים. איש אינו מצפה מבנק ישראל לנהוג בפזיזות. שמירה על יציבות המחירים היא יעד חשוב. אך זהירות יתר אינה יכולה להפוך למדיניות שמגיבה לאתגרי האתמול במקום לצורכי המחר.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת שי אלון המטרה: פחות תלות בשלטון המרכזי לפיתוח תשתית מוניציפלית

עוד מאת שי אלון עלינו לקבוע תג מחיר יקר לאיומי מדינות אירופה

יש לזכור שגם המדינה עצמה משלמת מחיר על סביבת ריבית גבוהה לאורך זמן. רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות וגופי תשתית מממנים חלק ניכר מפעילותם באמצעות אשראי ואיגרות חוב. ככל שהריבית גבוהה יותר, כך גדל חלקו של תקציב הציבור שמופנה להחזרי חוב במקום להשקעות בתשתיות, בחינוך, בתחבורה וברווחה. גם שוק הדיור מתקשה להתאושש כאשר עלויות המימון מרחיקות רוכשים ומשקיעים וקצב הבנייה נפגע. הנגיד אומנם הזהיר השבוע מפני "אי־‏הוודאות הביטחונית" והעלויות העתידיות של המלחמה, אך החוסן שהפגין המשק הישראלי בשנים האחרונות מצדיק מידה גדולה יותר של אמון ביכולתו לצמוח ולהתעצם גם בתנאי אי־ודאות ביטחונית מתמשכת.

נכון שהורדת ריבית משמעותית אינה פתרון קסם לכל בעיות המשק, אך היא בהחלט יכולה לעודד השקעות, להחזיר כסף לשוק ולחזק את מנועי הצמיחה דווקא בתקופה שבה ישראל זקוקה להם יותר מתמיד. הציבור הישראלי מוכיח בשנתיים וחצי האחרונות חוסן יוצא דופן. כעת הגיע הזמן שגם בנק ישראל ייטול גלולת אומץ ויפגין יותר אמון בכוחה ובחוסנה של הכלכלה הישראלית.

הכותב הוא ראש המועצה המקומית בית אל ויושב ראש ועדת הכספים במרכז לשלטון מקומי