ישראל הגיעה להישגים אדירים, אבל ידה על איראן על העליונה

לפני שנה קרה הדבר שבמשך שנים מומחי הביטחון בישראל חששו מפניו והזהירו מתוצאותיו ההרסניות: ישראל פתחה בעימות צבאי ישיר עם איראן. בלילה שבין 12 ל־13 ביוני 2025, סמוך לשעה 03:00 לפנות בוקר שעון ישראל, פתח חיל האוויר הישראלי בגל תקיפות נרחב באיראן.

במתקפת פתע חזקה ודרמטית ביצעה ישראל סיכולים ממוקדים של ראשי מערכת הביטחון האיראנית ומדעני גרעין בכירים. היא תקפה את מתקני הגרעין בנתנז, פרצ'ין ופורדו, וכן אתרי טילים בליסטיים. במשך 12 ימים סוערים תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי כ־900 מטרות בכ־1,500 גיחות.

בתגובה שיגרה איראן לעבר ישראל יותר מאלף כטב"מים ו־500 טילים בליסטיים שגרמו למותם של כ־30 אזרחים, לפציעת אלפים ולנזקים כבדים ברכוש. לקראת סיום המערכה הצטרפה ארצות הברית, ובאמצעות מפציצי B-2 הטילה פצצות חודרות בונקרים על אתרי גרעין תת־קרקעיים. נשיא ארצות הברית טראמפ העניק למבצע את השם 'מלחמת 12 הימים'. בישראל זכה המבצע לכינוי 'עם כלביא'.

למתקפה הישראלית באיראן קדמו הזהרות חוזרות ונשנות מצד אנשי ביטחון ומודיעין בכירים, ולפיהן איראן קרובה מאי פעם לגרעין. ראש הממשלה נתניהו הצהיר כי מטרת המבצע היא לפגוע בתשתיות הגרעין של איראן ובמפעלי הטילים הבליסטיים, והרמטכ"ל אייל זמיר הסביר את הבהילות ביציאה למבצע: "הגיעה נקודת האל־חזור, ולא הייתה לישראל אפשרות להמתין למועד אחר לפעולה".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

עם שוך האש, השדר מצד הדרג המדיני בישראל ובארצות הברית היה אופטימי. מחסום הפחד מול איראן נשבר. הדמון הגדול, שבמשך שנים נתפס בישראל כמסוכן ובלתי מנוצח, התגלה כחלש ופגיע. ראש ממשלת ישראל הצהיר חגיגית: "השגנו ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות". רבים בישראל חשו חלק ממאורע היסטורי גדול, אלא שמהר מאוד התברר שהמציאות מורכבת בהרבה. חודשים ספורים אחרי המבצע עלתה הערכה, על פי דוח חסוי של סבא"א (הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית), שיותר מ־400 קילו של אורניום מועשר ב־60 אחוז נותרו מתחת להריסות האתרים שהותקפו, ואם יחולצו על ידי האיראנים ניתן יהיה להרכיב מהם עשר פצצות. הממצאים היו מטרידים ביותר. גורמים בישראל שיתפו דוחות מודיעיניים, המעידים כי איראן חידשה בתוך כמה חודשים את רוב מלאי הטילים שלה ועמלה על שיקום כלל היכולות.

בישראל עקבו בדריכות אחרי ההתפתחויות באיראן, ונוכח האיום המתעצם מחדש, שמונה חודשים בלבד לאחר 'עם כלביא', יצאה ישראל למבצע נוסף – 'שאגת הארי', מבצע צבאי משולב של ארצות הברית וישראל נגד איראן. המטרות המוצהרות היו לפגוע ביכולת הגרעינית של איראן ובתשתית פיתוח הטילים הבליסטיים שלה, וכן לנסות ולערער את משטר האייתוללות. המבצע נשען על שיתוף פעולה הדוק בין צבאות ארצות הברית וישראל. מכת הפתיחה הייתה קטלנית. הותקפו יעדים בערים מרכזיות באיראן וחוסלו רבים מצמרת השלטון, כולל מנהיגה העליון עלי ח'אמנאי. ראשי המשטר הוכו בתדהמה. למחרת חיסול המנהיג העליון הצטרף ארגון הטרור חיזבאללה למערכה, ולראשונה מאז הסכם הפסקת האש בנובמבר 2024 החל לשגר טילים, רחפני נפץ וכטב"מים לעבר ישראל.

הישגים היסטוריים והחמצות כואבות

האיראנים הוכו כמעט בלי יכולות להגן על עצמם. מטוסי חיל האוויר שלטו ביד רמה בשמי איראן והוכיחו שאיראן אינה חסינה עוד. בתיאום מלא עם ארצות הברית ניהלה ישראל מערכה עוצמתית, ועד הפסקת האש ביצעה יותר מ־10,800 תקיפות.

40 יום נמשכה המלחמה העצימה, עד לעצירתה בתחילת אפריל על ידי הנשיא טראמפ, שהכריז על הפסקת אש לצורך ניהול משא ומתן. אלא שלמשא ומתן בין איראן לארצות הברית נכנס הפעם משתנה נוסף, מצר הורמוז. איראן, שהכירה בכוחו הכלכלי של המצר שבידה, חסמה אותו באמצעות חיל הים של משמרות המהפכה. בתגובה הטיל צבא ארצות הברית מצור על תנועת כלי שיט לאיראן וממנה. חסימתו הכמעט מוחלטת של מצר הורמוז הובילה לזינוק במחירי הגז והנפט בעולם, עובדה ששימשה את האיראנים להפעלת מכבש לחצים מכריע על האמריקנים. בתום שבועות של משא ומתן עיקש ופתלתל הכריזו השבוע איראן וארצות הברית על גיבוש מזכר הבנות לסיום הלחימה, שייחתם (שישי) בז'נבה שבשווייץ.

אין חולק כי במהלך המערכה ספגה איראן מכות כואבות. בכירים בשרשרת הפיקוד הצבאית והמדינית שלה חוסלו, אתרי הגרעין שלה נפגעו קשות (גם אם לא כולם יצאו מכלל שימוש), מערך הטילים – כולל מפעלי הייצור והתשתיות – נפגע ודורש שיקום. תשתיות צבאיות ואזרחיות שלה הושמדו ונפגעו, והיא מתמודדת עם המשבר הכלכלי העמוק בתולדותיה, שעל פי מומחי כלכלה ייקח לה עוד שנים רבות לצאת ממנו. גם גלי המחאה נגד המשטר לא שככו, והיא גועשת מתחת לפני השטח.

אך באופן אבסורדי, למרות הפגיעה הקשה שספגה מבחינה צבאית, כלכלית ושלטונית, איראן יוצאת מהמערכה כשידה על העליונה, לפחות מבחינה תודעתית. בכירי הרפובליקה האסלאמית מציגים את ההסכם כניצחון אסטרטגי שהושג מול המעצמה הגדולה בעולם.

ישראל לעומתם חשה בימים אלה במלכוד, כאשר פעולותיה הצבאיות הפנומנליות באיראן ובשלוחותיה לא הבשילו לכדי שינוי אסטרטגי מול איראן, ולא באות לידי ביטוי בהסכם המתגבש. בקרב רבים בישראל קיימת תחושת תסכול מהדהירה האמריקנית לסיום המלחמה תוך גביית מחירים כואבים מישראל, וטרם השגת היעדים בשלמותם. למרות המהלומות שחטפה, איראן הצליחה בעור שיניה לשרוד את המערכה, ההרתעה הישראלית נשחקה והלגיטימציה בבית הלבן נסדקה.

כשבוחנים את המערכה הישראלית מול איראן, היא כוללת בוודאי החמצות כואבות לצד הישגים היסטוריים לא מבוטלים ופעולות צבאיות ומודיעיניות שעוד יילמדו בבתי ספר צבאיים בעולם. אין ספק שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה, והמערכה מול איראן עוד צפויה להימשך, אבל השבוע צוטט בכיר ישראלי שסבר כי "אם היינו יודעים שכך תסתיים המלחמה – לא בטוח שהיה כדאי לצאת אליה". האומנם? האם ההחמצות גוברות על ההישגים, או שמא הצלחותיה של ישראל משנות מציאות וישפיעו על עתיד המערכה בכללותה?

המערב חסר סבלנות אסטרטגית

מאיר בן שבת, ראש המטה לביטחון לאומי לשעבר וכיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, סבור כי המערכה מול איראן החלה בנקודת השפל הגדולה שידעה ישראל, ומצבה היום, לאחר מערכה קשה ומאתגרת, הוא לאין ערוך טוב יותר: "ראשית, ההישג הגדול ביותר של ישראל הוא היציאה מנקודת השפל הקשה שהיינו בה ב־7 באוקטובר לעמדה של מעצמה אזורית, ששינתה את פני המזרח התיכון ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאמונה רבה. אויבינו כבר לא מעיזים לחשוב, וכל שכן לומר על ישראל, שהיא 'רשת של קורי עכביש'. ח'אמנאי ואנשי משטרו, שקראו 'מוות לישראל ולאמריקה', ספגו מכת מוות מישראל ומאמריקה", הוא מתאר את גודל המכה שהנחיתה ישראל על איראן ושלוחיה, "מי שחשב שישראל לא תוכל לעמוד במלחמה רב־זירתית וממושכת קיבל הוכחה מוחצת לטעותו, ונאלץ לערוך חישוב מחודש של כל הערכותיו. מעבר להישגים הללו, אפשר להביט בכל אחת מהזירות ולראות מה ישראל חוללה בה: ברצועת עזה ובלבנון ישראל כתשה את האויב, גרעה ממנו יכולות קריטיות רבות, תפסה שטח משמעותי ושללה ממנו את היכולת לפשוט על יישוביה.

"מול איראן, ישראל הראתה את יכולתה להשתלט על המרחב האווירי ולעשות בה כבתוך שלה, היא ערפה פעם אחר פעם את צמרת מנהיגיה ומפקדיה וגרעה ממנה יכולות אסטרטגיות: בגרעין, בטילאות הבליסטית ובמכלול רחב של תחומים צבאיים".

בדיעבד, האם נכון היה לצאת לשאגת הארי?

"למרות הכול, היה נכון לצאת למערכה הזאת. אקורד הסיום המדיני צורם ומדאיג, אך הוא לא מבטל את ההישגים הרבים שהושגו במהלכה. כלשונו של קלאוזביץ: המלחמה היא ממלכת אי הוודאות. זה נכון לא רק למרכיב הצבאי שלה אלא גם לזה המדיני. מי שמחפש ודאות מוחלטת בכניסה למהלכים כאלה, לא ימצא אותה לעולם ולא יצליח להשפיע על מצבו", טוען בן שבת.

"העולם ומדינות האזור קיבלו הצגת תכלית לא רק של יכולותיה של ישראל, אלא גם של תעוזתה, נחישותה והתייצבותה המלוכדת במאמצים הממושכים להסרת איום קיומי. ישראל הבהירה שהיא לא תאפשר בנייתו של איום קיומי כלפיה. לא ניתן להבהיר זאת רק בדיבורים", הוא מציין, "ונכון, לא השלמנו את המטרות ולא הגענו להישג המירבי שאליו שאפנו בכל מטרה, אך המערכה לא תמה, ולשלבים הבאים שלה נכון להגיע לאחר שהשגנו מה שהשגנו בשנתיים וחצי האחרונות, ולא מהנקודה שבה עמדנו קודם לכן".

במצב הנוכחי ישראל נותרת לבדה מול האיום מאיראן ושלוחיה, כיצד עליה לנהוג?

"ישראל צריכה לעשות את מה שנחוץ לביטחונה. אין צורך להתנצח מילולית ולא להתריס, אלא לפעול ולשמר גישה עניינית למרות התחושות הקשות. מלחמתה של ישראל הייתה נגד אויביה של ארצות הברית, אלה שלא רק צעקו 'מוות לאמריקה' אלא גם פגעו בכוחות האמריקניים ואפילו תכננו לרצוח את הנשיא האמריקני. אנחנו מודים לנשיא טראמפ על הדברים הטובים שעשה בעבורנו, אך שבים ומדגישים כי נצח ישראל לא ישקר. בשבילנו זו לא מליצה, אלא אמונה עמוקה ונצחית".

 מה ישראל יכולה ללמוד מהמערכה בהתנהלותה מול איראן?

"לצערנו, המערב – ובתוכו גם ארצות הברית – לא מצליח לפתח לעצמו את ה'סאבר' (סבלנות ועמידות) וה'צומוד' (החזקת מעמד) שקיימים אצל אויבינו. אני מתכוון לסבלנות האסטרטגית ולעמידה האיתנה. הוא פוחד ממאבקים ארוכים, חותר לניצחונות קצרים ומהירים מול אויבים שזהו המענה העיקרי שלהם לכך. ישראל תצטרך להביא זאת בחשבון בכל מהלך שייעשה בעתיד בשותפות, בהסכמה או בתיאום עם ארצות הברית".

איראן, בעקשנות ובתחכום, הצליחה לשמר את הקשר עם הפרוקסי שלה. כיצד ישראל צריכה לנהוג מול הדרישה לסגת מלבנון?

"הכנסתה של זירת לבנון למסגרת ההסכם היא מתנה ענקית שארצות הברית נתנה למשטר האיראני. בדרך זו לא רק שאיראן תבטיח חסינות לחיזבאללה, ארגון הפרוקסי הכי חשוב לה, אלא שהיא מקבלת הכרה במעמדה כשחקן בזירה הלבנונית. אם הציפייה הייתה לפרק את אחיזתה של איראן בארגוני הפרוקסי, בא ההסכם הזה ודווקא מהדק אותה", הוא קובל, "וזאת בשעה שממשלו של הגנרל עאון משמיע זמירות חדשות וזקוק באופן נואש להסרת החסות החונקת של משטר האייתוללות. מזכר ההבנות נעשה בין ארצות הברית לבין איראן, לא בשיתוף ישראל ולא על דעתה. ישראל תצטרך לעשות את מה שנכון לביטחונה. אין גורם שיוכל לכפור בזכותה של מדינה להגן על עצמה. הגנה עצמית זה לא להמתין עד לרגע שבו יורים עליך, אלא להקדים ולמנוע זאת".

"סבלנות, טראמפ לא טיפש"

תת־אלוף במיל' יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן וכיום ראש מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, רואה גם הוא את הישגי המערכה מול איראן, גם במצב הדברים היום, כדרמטיים: "יש לנו המון הישגים. אנחנו כל כך עסוקים כרגע בלקונן על שהאמריקנים לא נותנים לנו את כל מה שאנחנו רוצים ו'איזה מין חברים הם' ו'למה הם מחדשים את הקשר בין איראן ללבנון'… כל הטענות הללו נכונות ומוצדקות, אבל בה בעת אנחנו צריכים לזכור שגם היו לנו אין סוף הישגים במערכה, והמאזן בסך הכול נוטה בצורה ברורה לכף זכות. ונכון, יש גם עדיין הרבה מאוד אתגרים לפנינו".

קופרווסר מונה את ההישגים לשיטתו: "הישג עיקרי במערכה מול איראן הוא פגיעה קשה במתקני הגרעין ובתוכנית הגרעין האיראנית. הסבנו נזק עצום לתוכנית. נוסיף לזה פגיעה קשה במדעני הגרעין הבכירים. אפשר בהחלט לומר שפגענו פגיעה אנושה בתוכנית הגרעין האיראנית. האם היא חוסלה? האם היא לעולם לא תוכל להשתקם? האם הם לא פועלים כבר כדי לשקם אותה? הכול יכול להיות, אבל הם עמדו על סף המרת האורניום המועשר לרמה צבאית, ופגענו ביכולת שלהם לעשות זאת", הוא מציין, "פגענו קשות גם בתוכנית הטילים, לא רק בטילים עצמם אלא ביכולות הייצור ובמפעלים שבהם אמורים לייצר את הטילים הבאים. זה משמעותי, כי ייקח להם זמן להשתקם".

למרות שעדיין יש ברשותם מאגר טילים, ואנחנו יודעים שאפילו מ'שאגת הארי' ועד היום הם במסע שיקום של מערך הטילים?

"האיראנים במסע שיקום, בעיקר של היכולת לעשות שימוש באותם טילים שלא נעשה בהם שימוש במהלך 'שאגת הארי' ונשארו תקועים בתוך המכלולים התת־קרקעיים שלהם. הישג נוסף וחשוב הוא שפגענו קשות בפרוקסיז שלהם, גם בחמאס וגם בחיזבאללה", הוא מסביר.

"הסבנו נזק גדול לציר השלוחים שלה, שכיום נלחם על חייו גם בלבנון וגם בעזה. תוסיפי לזה פגיעה בהנהגה האיראנית, גם במרכיבים המדיניים שלה, גם במרכיבים הצבאיים. זו פגיעה קשה מאוד בכל השדרה השלטונית. בנוסף לכך, גם בעצם התקיפה שלנו באיראן יש הישג. הייתה תפיסה שאי אפשר לתקוף שם, ופתאום אנחנו מגלים שלא רק שאנחנו יכולים לתקוף שם, אלא אנחנו יכולים לשלוט על השמיים שלהם. זה הישג עצום. פגענו בהגנה האווירית שלהם. ראינו שאנחנו מסוגלים להגיע עד איראן עם מטוסינו, דבר שנראה פעם דמיוני".

עם כל מה שאתה מתאר כפגיעות קשות ביותר, טהרן משדרת ניצחון, לפחות כלפי חוץ. איך זה מסתדר?

"אנחנו מנהלים פה שתי מלחמות מקבילות. יש קשר ביניהן, יש חפיפה מסוימת, אבל לא מלאה. הם מנהלים את מלחמת ההישרדות שלהם ושל הציר שלהם, ולכן הם כל כך נאבקים על לבנון ורוצים להציל את חיזבאללה מקמילה. הם במלחמת הישרדות על המשטר ובמלחמת הישרדות של מערך הפרוקסי. וככל שהם יצליחו לשרוד – הם יראו בזה הישג כביר. מבחינתם הם היו בתוך גוב האריות והצליחו לשרוד ולצאת ממנו".

לא רק שיצאו, אלא נראה שהם קיבלו את מבוקשם.

"הם ממש לא קיבלו את כל מבוקשם", הוא מסייג. "הם שילמו מחירים כבדים, כמו שתיארתי, ויכול להיות שהם עוד ייאלצו לוותר על הגרעין. טראמפ אומר שבמסגרת ההסכם הוא יצליח להבטיח שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני לעולם. כולנו סקפטיים בעניין הזה, אבל בואו נראה. אנחנו לא מכירים את הפרטים, אז אני מציע להיות סבלניים. טראמפ לא טיפש. הוא מבין מה נדרש כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. אנחנו בתחושה, לפחות על בסיס מה שהאיראנים מספרים, שטראמפ ככל הנראה לא ישיג את היעד הזה, וההבטחה שלו שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני מוטלת בספק, אבל חובה עלינו לחכות ולראות".

אולי בדיעבד לא היה נכון לצאת בכלל ל'שאגת הארי', אם זאת התוצאה הסופית?

"גרמנו לאיראן נזקים אדירים במהלך שאגת הארי. עם כלביא ושאגת הארי היו מצוינים כדי להשיג את היעדים שניתן להשיג באמצעות תקיפה מהאוויר. ואם טראמפ באמת יתעקש להשיג את כל מה שהוא רוצה, וזה מה שהאמריקנים ממשיכים וטוענים, ואם הכספים והסרת הלחצים והסנקציות מותנים בהוצאת האורניום המועשר, אז השגנו פה הישג חשוב נוסף".

האיראנים צריכים רק לשרוד

לצד ההישגים הכבירים, קופרווסר מונה גם החמצות של ישראל לאורך המערכה: "ישנן שלוש בעיות עיקריות. האחת, שיצרנו את הרושם כאילו אנחנו הולכים להביא לשינוי המשטר. זה חידד בעיני האיראנים את העובדה ששרידות המשטר היא בעצם המבחן להצלחה או אי הצלחה, ולמשטר האייתוללות קל להישאר בשלטון כי הם מוכנים להרוג בשביל זה את כל העם האיראני. לכן כל מה שהם היו צריכים כדי לנצח היה לשרוד. לא היינו צריכים להציב את היעד הזה כיעד בר־השגה, למרות שהיינו זהירים בניסוח, ואמרנו שהיעד הוא ליצור את התנאים שיאפשרו לעם האיראני לצאת לרחובות ולהחליף את המשטר. בפועל זה נתפס כאילו אנחנו רוצים לשנות את המשטר, ולכן כרגע ישנה תחושת חמיצות בפה כי המשטר הזה נשאר על כנו, ואנחנו וגם האמריקנים בתחושה שהצבנו יעד גבוה מדי שאין לנו יכולת לממש אותו. הציפיות שלנו היו לא ריאליות", הוא פוסק.

"טעות נוספת", אומר קופרווסר, "היא שחשבנו שאפשר לקבל ארוחת חינם. אין ארוחות חינם. חשבנו שאם אנחנו הולכים למערכה עם האמריקנים זה לא יעלה לנו, ומסתבר שיש רגע שבו אתה צריך גם לתת. בכל מקרה אנחנו כל כך תלויים באמריקנים, ובוודאי כשאנחנו נכנסים למערכה משותפת איתם הם שיובילו את שלב היציאה ממנה, והם שיובילו את השלב של מעבר להפסקת אש ואולי להסכם, לא אנחנו. ברגע זה אתה מוותר על חלק מהשליטה שיש לך על המתרחש".

התחושה היא של אובדן שליטה.

"לא אובדן שליטה, אבל הפחתה ממשית מאוד בשליטה שלך על המערכה".

זה יכול לפגוע בביטחון שלנו ובזכות שלנו להגן על עצמנו?

"בכל זאת צריך לזכור שהאמריקנים לא נגדנו. הם חברים שלנו. הם נותנים לנו מיליארדי דולרים בכל שנה, הם שותפים לערכים ולאינטרסים שלנו".

אבל כשאתה שומע את טראמפ מדבר על ראש ממשלת ישראל בזלזול ומציע לשים את דאעש צמוד לגבול הצפוני שלנו, זה מדאיג מאוד.

"אין להם את הבקיאות הדומה לשלנו במתחים של המזרח התיכון".

אדרבה, זה מראה כמה הם יכולים להכניס אותנו לסיטואציות הרות אסון.

"לחיבור עם האמריקנים יש יתרונות, אבל יש בו גם חסרונות. חשבנו שנאכל ארוחת חינם, ובפועל החשבון מגיע עכשיו".

סוגיה קיומית שהעולם לא מבין

הטעות השלישית, מוסיף קופרווסר, היא ההחמצה בטיפול הראוי בזרועות התמנון: "בשתי הזירות האחרות שבהן התמודדנו עם הפרוקסיז, לא ניצלנו את ההזדמנויות שנקרו בדרכנו כדי להביא להכרעה. לא בטוח שהיה אפשר לנצל אותן", הוא מודה, "אבל כשהיה אפשר לא פעלנו בצורה מספיק נחרצת כדי להביא להשלמת המלאכה. צריך לומר, שמנו לעצמנו בשתי הזירות הללו יעדים מרחיקי לכת, של פירוק חיזבאללה מנשקו ופירוק חמאס מנשקו. אלה יעדים מרחיקי לכת מאוד".

אבל הם ריאליים?

"הם כרוכים במחירים ובצורך להשיג תמיכה רחבה. אני חושב שהיה לנו הישג עצום בכך שהושגה הסכמה בין־לאומית, כולל ערבית, שהיעדים צריכים להיות פירוק חמאס מנשקו ופירוק חיזבאללה מנשקו. אומנם אף אחת מהמדינות האלה לא מוכנה לעשות את מה שנדרש כדי שזה באמת יקרה, אבל הייתה הסכמה מקיר לקיר כמעט, שצריך לפרק אותם מנשקם. זה דרמטי, ועם זאת, לא הצלחנו לממש את זה כי לא לקחנו מספיק בחשבון – לא רק אנחנו, אלא גם האמריקנים – את מנוף הלחץ האדיר שיש לאיראנים באמצעות סגירת מצרי הורמוז. והם ממנפים את המנוף הזה שוב ושוב כדי להלחיץ את האמריקנים. ולא לקחנו בחשבון שאת האמריקנים, יחסית אלינו, קל יותר ללחוץ. הם החוליה החלשה".

מדובר במעצמה הגדולה בעולם.

"זו המעצמה הגדולה, אבל מבחינת החוסן היא לא כמונו. לנו יש רמת חוסן מדהימה. הציבור הישראלי השתוקק שישראל תחדש את התקיפות באיראן, למרות שהבין שהמשמעות היא שיגור טילים וחזרה למקלטים". את גודל הפער בהסתכלות על הדברים מתאר קופרווסר באמצעות ריאיון שערך במהלך המלחמה בערוץ ה־BBC. "המראיין תהה: 'אתה חושב שהמאמץ הזה, להביא לכך שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני, מצדיק את זה שאני אשלם יותר כסף תמורת גלון גז ודלק?'. אני חושב שזה הסיפור כולו".

אולי זה משום שאצלנו מדובר בסוגיה קיומית, ואנחנו מבינים שזה להיות או לחדול?

"גם בעבורם זו סוגיה קיומית, הם פשוט לא מבינים את זה. טראמפ מבין את זה. טראמפ חוזר ואומר שמטרת המלחמה היא למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני, כי אם יהיה לה נשק גרעיני זה אסון עולמי".

כשאתה מסתכל אחורנית על המערכה בכללותה, מה התובנה העיקרית שלך?

"שלחולל שינוי דרמטי במזרח התיכון ולהשיג את כל תאוותנו זו משימה קשה ביותר. החלשנו את הציר האיראני, פגענו קשות בתוכנית הגרעין האיראני ויכול להיות שיהיה גם הסכם טוב בסופו של דבר, ועם זאת לא השגנו את כל תאוותנו. אנחנו עדיין מדינה קטנה הנלחמת על חייה מול סביבה עוינת והרבה יותר גדולה ממנה, בתנאים טופוגרפיים וגאוגרפיים לא פשוטים. יש לנו בהחלט עוד הרבה מה לעשות, ולא כל דבר שאנחנו רוצים להשיג אנחנו יכולים להשיג. אבל השגנו הרבה מאוד דברים ושינינו את פני המזרח התיכון במידה רבה. בשבעה באוקטובר עמדנו בפני סכנה של חבירת גורמי הציר האיראני באופן שהיה אמור לסכן את עצם קיומנו, והיום מי שעצם קיומו נמצא בסכנה הוא הציר האיראני".

אבל אולי עכשיו ההסכם יעניק לו את החמצן שהוא נזקק לו?

"אולי, אבל אם ההסכם ייקח ממנו את תוכנית הגרעין אז בכל זאת השגנו משהו ממנו. וגם חשוב לראות כיצד כל הדבר הזה ישפיע על הסכמי אברהם, שאם יורחבו זה בכלל יהיה טוב. אני חושב שאנחנו יכולים להתפאר בהישגים שהשגנו במערכה מול איראן. זה ממש לא מובן מאליו, כל ההישגים המדהימים האלה והיכולת שלנו להדהים את יריבינו גם בלחימה שלנו מול איראן, וגם מול חיזבאללה ומול חמאס. גרמנו נזק אדיר לכל הציר הזה והבאנו אותו לכלל מאבק על עצם קיומו", הוא מדגיש, "זה הישג עצום, ונלחמנו שכם אל שכם עם האמריקנים בעניין הזה, שגם זה הישג לא מבוטל. ועם זאת, אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מדינה קטנה ואנחנו צריכים להיות זהירים בהתנהלות שלנו. כאשר יש חשיבות לעמוד על שלנו, אז נעמוד על שלנו. והיכן שניתן להיות יותר גמישים, אז להיות פחות עקשנים. צריך להכיר בעוצמות האדירות שיש לנו, ולהכיר גם במגבלות".