העובדה שהכנסת הנוכחית נכנסה לשלהי ימיה היא בגדר עובדה מוגמרת. מועד הבחירות החוקי הוא ה-27 באוקטובר, כלומר עוד ארבעה חודשים מהיום, לכל היותר. אך לצד התאריך החוקי, הכנסת לא מתפקדת כבר שבועות הארוכים, לאור המשברים עם המפלגות החרדיות סביב חוק הגיוס.
כשהמפלגות החרדיות דרשו לפני כחודש לפזר את הכנסת באופן מידי, נתניהו התנגד. הוא ניסה למרוח זמן, לפזר הבטחות, ובעיקר לדחות את הקץ, אך אירועי השבועות האחרונים ככל הנראה שינו את עמדתו של ראש הממשלה או לפחות של סביבתו הקרובה. במעגל היועצים הקרוב של נתניהו מתנהל כבר תקופה דיון סוער סביב השאלה: האם להקדים את הבחירות או לא. הדרך לכך היא החוק לפיזור הכנסת שהקואליציה העבירה בקריאה ראשונה בלחץ החרדים, אך מאז הוא עדיין תקוע. עד כמה החוק עומד במקום? כשהכנסת הצביעה בעדו, אפילו תאריך לבחירות לא צוין בו.
פיזור הכנסת לא ישנה את תאריך הבחירות
לפני שמנסים להבין מה יוביל את נתניהו להכריע האם הכנסת תפוזר, צריך ראשית להבין האם יש לכך משמעות מעשית כלשהי. וכרגיל בעולמות הפוליטיקה, ולא רק, התשובה מורכבת. בתחומים מסוימים תהיה להחלטה הזו השפעה דרמטית. אבל בתחום אחד, ספציפי מאוד, שיש שיאמרו שהוא אפילו החשוב ביותר, לא תהיה שום השפעה לפיזור הכנסת.
מדובר על תאריך הבחירות עצמו. למרות שמדובר כנראה בחלק החשוב ביותר בתהליך הקדמת הבחירות, גם אם הכנסת תפוזר השבוע הבחירות ייערכו, ככל הנראה, ב-20 באוקטובר. נסביר: מועד הבחירות המקורי הינו ה-27 באוקטובר. על פי החוק, בחירות בישראל נערכות ביום שלישי. למעט פעם אחת בהיסטוריה, בבחירות לכנסת ה-23, שהיו הבחירות השלישיות ברצף ללא הכרעה שעברה ישראל בתחילת העשור, כל ימי הבחירות בישראל התקיימו ביום שלישי בשבוע.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אסף משניות
דיווח: ליברמן יחבור לנתניהו תמורת רוטציה – ליברמן מכחיש
עוד מאת אסף משניות
בחירות 26: מי עבר, מי נשאר, ומי הולך לבד נגד הסיכויים
עוד בפוליטיקה
"עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"
עוד בפוליטיקה
ראשי המפלגות חייבים להסכים איך לא מסכימים
בנושא נתניהו
השב"כ נגד ערוץ 12: חשף את ביקורו החשאי של ראש הממשלה באמירויות בעודו באוויר
עוד מאת אסף משניות
בין הבייס לאחדות: נתניהו פרסם את השריונים
כמו כן, החוק מחייב פרק זמן של 90 יום לקיום מערכת בחירות. אפשר לשאול האם לא מדובר בזמן ארוך מדי, שכן יש מדינות שיודעות לנהל הליך בחירות בפרק זמן קצר משמעותית, אך זאת המציאות החוקית בישראל. גם כאן התרחש חריג אחד, אותה מערכת בחירות נמשכה 80 ימים בלבד, באישור ועדת הבחירות של הכנסת.
משמעות הדבר היא שאין אפשרות לקיים את הבחירות בחודש ספטמבר, שכן נותרו עשרה ימים בלבד עד סוף חודש יוני, והשבוע האחרון של חודש ספטמבר נופל על חג סוכות, מה שלא מאפשר את קיומם של הבחירות בתאריכים הללו.
לכן, ברור לכל השחקנים בכנסת כי הבחירות ייערכו בחודש אוקטובר, אך מדובר בחודש מורכב פוליטית עבור נתניהו לקיום הבחירות, לאור טקסי הזיכרון הלאומיים לטבח ה-7 באוקטובר. התאריכים האפשריים טכנית לקיום הבחירות הם ימי שלישי ה-6 באוקטובר, ה-13 באוקטובר, ה-20 באוקטובר, וה-27 באוקטובר. ה-27 באוקטובר הוא תאריך הבחירות החוקי, כך שפיזור הכנסת פוסל את התאריך הזה. בנוסף, בקמפיין נתניהו יודעים היטב שקיום הבחירות בתאריך הזה משרת את מחנה האופוזיציה, שכן הקמפיין הגרפי נגדו יהיה פשוט למדי, לאור העובדה שהספרה 7 נמצאת בתאריך הבחירות.
מסיבה דומה, אין שום אפשרות לקיים את תאריך הבחירות ב-6 באוקטובר. מדובר על יום אחד לאחר הטקסים הממלכתיים לטבח, ויום לפני התאריך עצמו. גם שבוע מאוחר יותר, ב-13 באוקטובר, נתניהו ניצב בבעיה דומה, שכן השבוע הסוגר של מערכת הבחירות יתקיים סביב אירועי הזיכרון לטבח. במילים אחרות, גם אם הכנסת תפוזר השבוע, התאריך האפשרי היחיד לקיום הבחירות, מעשית ופוליטית, הוא ה-20 באוקטובר, התאריך המקורי שנתניהו חפץ בו.
עמודת היתרונות: עצירת החקיקה השנויה במחלוקת
אם אין משמעות אמיתית לפיזור הכנסת, מה נתניהו ירוויח מצעד זה? ובכן, התשובה היא שמטרתו היא לא להקדים את הבחירות, אלא לעצור מהלכים שיפגעו בקמפיין הליכוד לקראתן. בראש ובראשונה, מדובר על החוקים שהחרדים דורשים.
המשבר שעצר את עבודת הקואליציה בחודשים האחרונים הוא כמובן משבר חוק הגיוס. בקואליציה לא היה רוב לחוק שדרשו החרדים, שלא היה מוביל לגיוס חרדים, כשמנגד החרדים לא היו מוכנים להתגמש בדבר. נתניהו אמנם הבטיח לחרדים שוב ושוב כי הוא יעביר את החוק, אך פעם אחר פעם נתקל בחומה בצורה בקואליציה. אך מעבר להתנגדות של ח"כים בליכוד ובציונות הדתית, גם ציבור הבוחרים שלו הראה התנגדות נחרצת לחוק. פיזור הכנסת יוביל להקפאה ארוכה של חוק הגיוס, ויתן תירוץ פוליטי לכך שהחוק לא מקודם.
אך האמת היא שחוק הגיוס עצמו, שגם ככה סיכוייו לעבור היו אפסיים, פחות מציק לנתניהו במישור הקמפייני. מה שמטריד אותו יותר הם דווקא שני חוקים אחרים שהחרדים דרשו: חוק המעונות וחוק יסוד: לימוד תורה. מיותר לציין, שני החוקים הללו מעלים זעם רב בקרב מצביעי הקואליציה, אך עבור המפלגות החרדיות הם בגדר "must have". בלעדיהם למצביעים החרדיים לא תהיה סיבה אמיתית ללכת להצביע למפלגות החרדיות, או כך לפחות החשש. לכן כל עוד הכנסת ממשיכה לתפקד, וכביכול להעביר חוקים, הקואליציה תהיה חייבת לקדם את החקיקה השנויה במחלוקת. אם הכנסת מתפזרת, החוקים נכנסים לאפסון ארוך טווח, ועל פניו השריפה הזו נכבתה עבור קמפיין נתניהו.
אך לא רק בתחום הזה נתניהו ירוויח, כך לפחות הוא סובר, במידה ויקדים את הבחירות. תוצאה נוספת שעשויה להיות למהלך הזה היא פנים-ליכודית. נתניהו רוצה לשנות את רשימת הליכוד. הוא סולד ממנה, וסבור שהיא גם מרחיקה מצביעים בבחירות הקרובות, אבל גם מסבכת אותו בזירה הבינלאומית. לכן נתניהו רוצה לבטל את הפריימריז, לקבל עשרה שריונים, שלושה בשתי העשיריות הראשונות וארבעה בשלישית. את שאר הרשימה תרכיב ועדה מסדרת, שגם היא תישלט בצורה כזאת או אחרת על ידי נתניהו.
לעומת זאת, חברי הכנסת של הליכוד מתנגדים לכך מכל וכל, ומסיבה ברורה. אם רצונו של נתניהו יתממש, רובם המוחלט יראה את הכנסת הבאה מהבית. על כך נערך הקרב הפנימי כעת בליכוד. ביום חמישי אמורה ועדת החוקה של הליכוד לדון בעניין הפריימריז, זאת כאשר בדיון הקודם כבר הוכרע כי הפריימריז יתקיימו עד לסוף חודש יולי.
נתניהו רוצה להשיג כמה שיותר מדרישותיו בתוך הליכוד, גם אם לא את כולם. נתניהו סובר כי אם ישראל כבר תצא רשמית לבחירות, הדבר יוביל לכך שחברי הליכוד ייאלצו להתגמש יותר לקראתו. נתניהו מבחינתו מוכן להקריב עבור שריוניו את המקומות השמורים למחוזות, למרות שמדובר בדרך אפקטיבית ביותר לריענון הרשימה. שורה של שמות חדשים אמורים לנסות להתמודד דרך המחוזות, כולל מספר דמויות שנתניהו היה רוצה לראות בכנסת הבאה, כדוגמת איש התקשורת זיו מאור.
עמודת החסרונות: שבירת הגוש, ותוצאות המלחמה הקשות
עמודת החסרונות של נתניהו ברעיון לפזר את הכנסת ארוכה אף יותר. הטיעון המרכזי בה הוא החשש של נתניהו כי הקפאת החקיקה שהחרדים מעוניינים בה אולי תעצור מעט את דימום הקולות, אך תוודא כי המפלגות החרדיות יערקו ממחנה נתניהו לאחר הבחירות. לנתניהו, נכון למצב הסקרים כיום, אין אפשרות מעשית להרכיב ממשלה ללא המפלגות החרדיות, כשבלאו הכי משבר האמון בין הצדדים נמצא בשיא של כל הזמנים, כולל לאחר כהונתו של נתניהו כשר אוצר בשנת 2003.
אך לנתניהו ישנה בעיה נוספת. כהונת הממשלה היוצאת עסקה בעיקר ברצון להוביל תיקונים במערכת המשפט, לצד ניהול המלחמה, אליו נגיע בהמשך. הבעיה של נתניהו היא שבשני התחומים הללו הממשלה לא הביאה תוצאות חיוביות. בתחום המשפט כמעט כל הניסיונות של הממשלה להוביל לשינויים במערכת כשלו במבחן התוצאה.
אלא שבימים אלה הקואליציה מנסה לקדם את החוק המשמעותי ביותר בתחום, חוק פיצול תפקיד היועמ"ש. החוק מורכב למדי. כבר למעלה משנה מתבצעת העבודה בנושא, ועכשיו לקראת סוף כהונת הכנסת, החוק מגיע לשלבי הסיום שלו. המטרה הייתה ברורה: להעביר את החוק סמוך לבחירות ולצאת אליהן עם הישג משמעותי, על גבול ההיסטורי. אלא שההישג הזה ייגרע מהקואליציה במידה והכנסת תיתפזר לפני העברת החוק בקריאה שלישית, מה שיקפיא את כל הליכי החקיקה בכנסת.
והתחום הנוסף הוא אירועי המלחמה, ובמיוחד המשבר החריף מול ממשל טראמפ. נתניהו רץ במשך שנים תחת הקמפיין כי הוא "מנהיג בליגה אחרת". לצורך הקמפיין הוא רתם את קשריו הטובים עם הנשיא טראמפ, כדי להראות שאין מי שיכול להתעלות עליו בזירה המקומית. במקביל לכך, נתניהו עמד מול ממשל ביידן כשהאחרון דרש מישראל ויתורים כבדים לאורך המלחמה, וגם צעדים אלה הביאו לו נקודות במחנה הימין.
אלא שכל זה השתנה בימים האחרונים, בצל הסכם טראמפ-איראן, בו טראמפ נכנע לכל דרישה איראנית, וזרק את ישראל מתחת לגלגלים. אין מקום בטור זה לעסוק יותר מדי בהסכם ובהשלכותיו. כמו כן, גם בתגובות להסכם בארץ ובעולם, וכן בשאלה היכן טעתה ישראל לאורך הדרך. לשם כך צריך טור נפרד. מה שרלוונטי לענייננו זאת העובדה שהקשר הגורדי בו קשר נתניהו את עצמו לממשל טראמפ, הפך לחבל פוליטי הכרוך על צווארו.
הציבור הישראלי, ובמיוחד הימני, זועם בימים אלה על טראמפ. אם בעבר קשר טוב עם טראמפ הביא קולות, כיום הוא מרחיק אותם. דברים דומים ראינו במערכות הבחירות בקנדה ובאוסטרליה בשנה האחרונה, שבשני המקרים התנהלותו של טראמפ הובילה לסלידה אדירה של הציבור, וכפועל יוצא גם להפסד של המועמדים שהתגאו בקשרם הטוב עם הנשיא האמריקאי.
אך לנתניהו יש בעיה נוספת. העובדה כי הוא אינו מסוגל לפעול בניגוד לדרישותיו של טראמפ פוגעת גם בתדמית אותה טיפח לאורך השנים, כמי שמוכן אפילו לסכן את הקשר עם ארה"ב לצורך הדבר הנכון עבור מדינת ישראל. הרי במהלך המלחמה נתניהו התגאה שאמר לביידן שגם אם נצטרך להילחם עם מקלות ואבנים, אנחנו לא נעצור את המלחמה מול חמאס וחיזבאללה. ופתאום, כשמדובר בנשיא אחר, נתניהו נאלץ לעצור את המלחמה.
בציבור הימני מדובר בכניעה של נתניהו. והציבור לא יהיה מוכן לקבל זאת. כשחיילים מתים בגלל שלישראל אסור ליזום תקיפות בלבנון, הזעם מופנה כלפי ראש הממשלה, שלא יודע לתת מענה ראוי לאירוע. כשמוסיפים לכך את העובדה שתושבי הצפון, מצביעים נאמנים של הליכוד, מרגישים כי הממשלה הפרה את ההבטחה שנתנה להם כשדרשה מהם לשוב לבתיהם לפני כשנה, מקבלים תמונת מצב פוליטית בעייתית במיוחד עבור נתניהו.
אז מה נתניהו ירוויח מאי הקדמת הבחירות? עוד מעט זמן. זמן לקוות שהגלגל התהפך. זמן לקוות שטראמפ ישנה שוב את עמדתו. זמן לקוות שיתחולל לו נס. כי בסוף, סיסמתו של נתניהו שמניעה אותו במרבית חייו הפוליטיים היא "מה שאפשר לדחות למחר, עדיף לדחות לעוד יומיים".
