סטרמר התפטר, ובריטניה תמנה ראש ממשלה שביעי בתוך עשור

זה היה באוויר כבר תקופה, אך אתמול היא הפכה לרשמית: ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, הודיע על התפטרותו מראשות מפלגת הלייבור, וכפועל יוצא מכך גם על סיום תפקידו כראש ממשלת בריטניה. סטארמר, שרק לפני שנתיים רשם את אחד הניצחונות הפוליטיים הגדולים בהיסטוריה הבריטית, מסיים את תפקידו לאחר לחץ מאסיבי מתוך מפלגתו שלו שיתפטר, ויומיים בלבד לאחר שראש עיריית מנצ'סטר, אנדי ברנהאם, נכנס לפרלמנט הבריטי במסגרת בחירות הביניים המיוחדות שנעשו במחוז הבחירה מייקרפילד, הסמוך למנצ'סטר.

הבחירות המיוחדות במייקרפילד התקיימו במיוחד על מנת שברנהאם ייכנס לפרלמנט, תוך מטרה ברורה להחליף את סטארמר, שעד ליום חמישי התעקש להמשיך בתפקידו בכל מחיר. על מנת לקיימן, חבר פרלמנט ממפלגת הלייבור ג'וש סימונס, הודיע על פרישתו מהפרלמנט, כדי לפתוח את האפשרות לחזרתו של ברנהאם לפרלמנט הבריטי. מייקרפילד הוא מחוז בחירה שנמצא בידי הלייבור כבר מעל למאה שנה.

התפטרותו של סטארמר משלימה עשור של טלטלה פוליטית בבריטניה, שהחלה עם משאל העם ליציאה מהאיחוד האירופי, בו מתנגדי ההישארות באיחוד ניצחו כשקיבלו את מספר הקולות הרב ביותר שהצבעה כלשהי קיבלה אי פעם בממלכה. אלא שמאז לא פחות משישה ראשי ממשלה התגוררו ברחוב דאונינג 10, בית ראש הממשלה הבריטי. ברנהאם צפוי להיות השביעי.

הפחד מפראג' כפה את התפטרות סטארמר

כהונתו של סטארמר היתה רצופה בשערוריות שפגעו רבות במעמדו ובמעמד מפלגתו. אלה, בתורם, הובילו למצב בו הוא נאלץ להתפטר. "היו כל מיני טריגרים שהובילו למרידות נגדו, כמו חשיפת עומק הקשרים של השגריר בוושינגטון פיטר מנדלסון לג'פרי אפסטין ואופן המינוי שלו על-ידי סטארמר" אומר אוריה בר מאיר, עורך הבלוג 'יס מיניסטר' המסקר את הפוליטיקה הבריטית. "אבל בפועל מה שהרג את סטארמר זה שהוא היה לא פופולרי בעליל. מה שבאמת גרם למרד המוני של חברי פרלמנט נגדו היה התוצאות המשפילות ללייבור בבחירות המקומיות באנגליה ולפרלמנטים של ויילס וסקוטלנד. בוויילס הלייבור הפסידה בחירות לראשונה זה 100 שנה. כלומר, לא באמת ניסו להדיח אותו על עניין עקרוני, אלא על זה שהיה ברור שאם הוא יוביל את המפלגה בבחירות הכלליות הבאות המפלגה תיזרק מהשלטון"

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אסף משניות הפר הבטחה: איגוד השחמט העולמי כפה הפסד טכני ביום כיפור

עוד מאת אסף משניות גל הירש: "להתעקש על ערך הניצחון מבלי לשגות בקונספציות"

היה גם פחד מעלייתה של מפלגת הרפורמה בסקרים?

"זה שיחק גורם מרכזי. מבחינת מפלגת הלייבור, לא רק שסטארמר התרסק בפופולריות שלו, אלא בהתחשב בכך שהמועמד המוביל כרגע לניצחון הוא נייג'ל פרג' מהימין הפופוליסטי, זה הרגיש כמו סיכון שאסור לקחת".

לפני שנתיים בלבד סטארמר זכה בניצחון היסטורי עם הניצחון השני בגובהו בהיסטוריה. האם יש תקדים לאובדן תמיכה בהיקף כזה?

"גם בלי ניצחון בהיקף כזה, יש פה משהו כמעט תקדימי: מדובר במישהו שעשה את הדבר הנדיר יחסית בפוליטיקה הבריטית של הובלת המפלגה שלך מהאופוזיציה לשלטון. ב-50 השנים האחרונות מפלגת השלטון התחלפה רק ארבע פעמים. כמעט תמיד מי שהצליח לעשות את זה קיבל את ההובלה לפחות לעוד מערכת בחירות אחת. כדי למצוא מישהו שלא קיבל, צריך ללכת אחורה עד לצ'רצ'יל בכהונת השלום, וגם אז זה נבע מגילו ובריאותו ולא ישירות מהמצב האלקטורלי. כלומר, מה שקרה לסטארמר הוא כמעט תקדימי".

סטארמר הוא ראש הממשלה ה-6 שמתפטר בעשור האחרון. איך בריטניה הפכה למקום כל כך חסר יציבות?

"בריטניה עברה תהליכים שהפכו את האלקטורט ליותר תנודתי. פעם היית יכול לדעת על אדם – לפי נתונים כמו מקום מגורים, מקצוע, מעמד וכו' – לאיזו מפלגה הוא כנראה מצביע. היום זה ממש לא המצב, והרעיון של בייס מתפוגג לנגד עינינו. זה מכניס את המפלגות לפאניקה כשהן רואות רצף של סקרים לא מחמיאים, כי הן יודעות שהן עשויות לחוות נטישה ענקית. בנוסף, משאלי העם של דייוויד קמרון העלו לפני השטח כל מיני מחלוקות פנימיות במפלגות – הרי פעם היו תומכי ומתנגדי ברקזיט גם בקרב השמרנים וגם בקרב הלייבור – והן לא תמיד יודעות איך להתמודד עם זה. על זה אפשר להוסיף שלפחות אצל השמרנים היו הצדקות לחילופים האלו שהן מעבר לפופולריות: תרזה מיי לא הייתה מסוגלת לקדם את הברקזיט; בוריס ג'ונסון עבר על מוסכמות שמהוות את בסיס המארג החוקתי הבריטי בהיעדר חוקה נוקשה; וליז טראס גרמנה לכל-כך הרבה נזק בזמן כה קצר שפחדו לתת לה עוד זמן בתפקיד"

שאלת הלגיטימיות של ברנהאם

כאמור, מי שצפוי להיכנס בקרוב לנעליו של סטארמר הוא ראש עיריית מנצ'סטר לשעבר אנדי ברנהאם. ברנהאם איננו שם חדש בפוליטיקה הבריטית הארצית. אל עיריית מנצ'סטר הוא נבחר לאחר שכבר כיהן בקבינטים בתחילת המילניום, ולאחר שהפסיד מספר פעמים את הפריימריז לראשות מפלגת הלייבור. ולמרות זאת, רבים מעלים שאלות הן בקשר לעמדותיו הפוליטיות איתן ייכנס לתפקיד, והן לגבי עצם הלגיטימיות שלו לכהן כראש ממשלה, לאחר שלא נבחר ע"י הציבור ואפילו לא כיהן בפרלמנט הבריטי עד אתמול, לאחר שנבחר בחמישי האחרון.

"ברנהם, הידוע גם כ"מלך הצפון", התחיל את הדרך שלו באגף שיותר מזוהה עם טוני בלייר, ושירת כשר זוטר אצלו וכשר בכיר יותר אצל גורדון בראון. אחרי שהלייבור עברה לאופוזיציה ב-2010, הוא התחיל לנוע יותר שמאלה וכיום נחשב למה שנקרא בבריטניה "השמאל הרך", כלומר הוא רוצה לראות יותר מעורבות של המדינה בכלכלה" אומר בר מאיר.

למה בלייבור חושבים שהוא יכול להציל אותם בבחירות הבאות, הרי הוא אפילו לא הצליח לנצח בעבר את הפריימריז של המפלגה?

"כי מאז עבר זמן. נכון, הוא התמודד על ראשות המפלגה ב-2010 ו-2015 והפסיד בשתי הפעמים, אבל אחרי שזה קרה הוא רץ לראשות עיריית מנצ'סטר רבתי ב-2017 וניצח. הוא נחשב לראש עיר מוצלח והצליח לבנות לעצמו שם, בעיקר אחרי שהוא נכנס לעימות חזיתי עם בוריס ג'ונסון על מדיניות הסגרים שלו בקורונה. היה ברור כבר הרבה מאוד חודשים שהוא מעוניין לעוט על ההזדמנות הראשונה לחזור לפרלמנט כדי להיות בסביבה כשיגיע הזמן להחליף את קיר סטארמר, למרות שהוא הכחיש".

מה המדיניות שהוא ירצה לקדם?

"מבחינה כלכלית הוא כנראה יזוז לשמאל, וכבר עכשיו יש כל מיני ניסיונות להבטיח שהוא לא ימנה לתפקיד שר האוצר את ראש המפלגה לשעבר ושר האנרגיה בהווה אד מיליבנד, שנחשב ליותר מדי שמאלי בתחום. אבל זו הנחה בלבד, על בסיס דברים שעשה במנצ'סטר רבתי כמו העברת האוטובוסים לשליטת העירייה, כי למרבה המבוכה הדיווחים מספרים שהוא רוצה להיכנס לדאונינג 10 רק בספטמבר כדי לעבוד כמו שצריך על התכניות שלו. לפי הרטוריקה שלו, אפשר להניח שהוא ינסה למכור כל דבר שיעשה כפוליטיקה וכלכלה שעובדות עבור האנשים הפשוטים, ולא בשביל השווקים".

ברנהם לא כיהן בפרלמנט אלא נבחר רק ביום חמישי האחרון בבחירות ביניים. האם יש לו בכלל את התמיכה הציבורית לכהן כראש ממשלה במקרה הזה?

"זו שאלה טובה, וזה למה יש הרבה מאוד אנשים בלייבור שרוצים שיהיו בחירות פנימיות לראשות המפלגה כדי שלכל הפחות יהיה מנדט מהמתפקדים ואיגודי העובדים השותפים של המפלגה. היריבים הפוליטיים מן הסתם יקראו לבחירות כלליות בטענה שהציבור בחר בסטארמר ולא בברנהם, אבל זה מה שתמיד קורה. כשהשמרנים מחליפים ראש אז הלייבור קראו לבחירות כלליות והשמרנים סירבו, אז זו הרבה פוליטיקה קטנה. כל זה היה נכון גם אם ברנהם היה נבחר לפרלמנט בבחירות הכלליות".

יחסי ישראל-בריטניה יושפעו מהרכב הממשלה הבאה בארץ

בריטניה תחת כהונתו של סטארמר הפכה לאחת המדינות העוינות את מדינת ישראל, במיוחד ברמה הממשלתית. בפרוץ המלחמה כיהנה בממלכה ממשלת ימין בהובלת ראש הממשלה לשעבר רישי סונאק מהמפלגה השמרנית. הממשלה בימיו נתנה גיבוי רחב לישראל לאורך המלחמה, אם כי לא יד חופשית ועדיין מתחה ביקורת על חלק מפעולות ישראל. בבריטניה פרצו מחאות חריפות, חלקן אלימות ועם התפרצות של גילויי אנטישמיות, כנגד מדיניות ממשלת סונאק, וכמובן כנגד ישראל עצמה.

סטארמר, הנשוי ליהודיה, החריף משמעותית את הטון נגד ישראל, וממשלת בריטניה הנוכחית הפכה לאחת העוינות את ישראל באירופה. אמנם לא מדובר בממשלה שיזמה צעדים באופן ובחומרה שמדינות אחרות כמו ספרד, אירלנד וצרפת יזמו, אך היא אכן היתה שותפה לחלקן. חברי ממשלה רבים תקפו את ישראל שוב ושוב, כשסטארמר עצמו מתחת ביקורת חריפה על ישראל בכל פעם שנשאל על כך במהלך שעת השאלות המסורתית בימי רביעי במליאת הפרלמנט בארמון ווסטמינסטר.

אחת השאלות שמועלות כעת בדרג המדיני היא האם כניסתו של ברנהאם תשנה את היחס לישראל. "ב-2015 ברנהם אמר שאם הוא ינצח בפריימריז לראשות מפלגת הלייבור הביקור הראשון שלו בחו"ל במסגרת התפקיד יהיה בישראל. מאז הזמן עבר והוא מיהר אחרי 7 באוקטובר לקרוא להפסקת אש וגם קרא להכרה במדינה פלסטינית לפני שסטארמר החליט על כך. מצד שני, הוא עדיין מסרב לקרוא למעשיה של ישראל "רצח עם". כלומר, מדובר במישהו פרו-ציוני, אבל יש לו הרבה מחלוקות וביקורת על המדיניות הישראלית הנוכחית".

מה יעצב את מערכת היחסים מול הממשלה החדשה בלונדון?

"יחסים בין-מדינתיים הוא טנגו של (לפחות) שניים. ברנהם יהיה ראש ממשלה בספטמבר, אם יהיו מולו מתמודדים בפריימריז, או באמצע יולי, אם הוא יתמודד לבד. בישראל יש בחירות איפשהו באוקטובר, וממשלה חדשה כנראה תקום איפשהו בדצמבר. כלומר, אנחנו מדברים על בין שלושה לחמישה חודשים בהן תהיה חפיפה בין ברנהם לממשלה הנוכחית – שיש לה מדיניות חוץ וביטחון מאוד ספציפית שלא עוברת חלק להרבה מדינות בגרון – אז קשה להגיד מה יהיו היחסים בטווח הארוך והרבה תלוי בממשלה שישראל תקים".

לסיום, מה תהיה המורשת של סטארמר כראש ממשלה?

"זו תהיה מורשת מאוד מעורבת, ואני לא יודע כמה ממנה יזכרו בעוד עשור. סטארמר יתגאה בכך שהוא עמד איתן לצד אוקראינה כשטראמפ נטש אותה; שהוא הסיר את ההגבלה על קצבאות הילדים כך שיינתנו למעבר לשני ילדים, למרות שהיה צריך ללחוץ עליו בנושא; וחוק הילסבורו שיחייב שקיפות מצד עובדי ציבור ורשויות בחקירות של מקרים כמו אסון הילסבורו, אם כי החוק טרם סיים את הליך החקיקה. נגדו יצביעו על כך שהוא לא הצליח להביא לצמיחה הכלכלית שהוא הבטיח, ניהל מדיניות חוץ מהוססת בחלק מהזמן, לא התמודד כראוי עם האנטישמיות בבריטניה – ומעל הכל: הוא לא הצליח להביא את היציבות הפוליטית שהבריטים כל-כך שיוועו לה".