אנחנו לא ארצות הברית, אנחנו חייבים לעמוד על שלנו

זה לא יהיה נעים או קל, אבל נראה שבקרוב לא תהיה לנו ברירה אלא לומר לא לנשיא טראמפ. אם ישראל תידרש לסגת מהשטחים שכבשה בלבנון בלי שחיזבאללה פורק מנשקו ובלי שהובטח שלומם של חיילינו וביטחונם של יישובי הצפון, לא תהיה לנו ברירה אלא לסרב.

אם נגיע לכך, צפוי להתעורר עימות עם טראמפ ואנשיו שחותרים לחתום עם איראן על הסכם כניעה. האיראנים קוראים היטב את החולשה שמגלים האמריקנים, את הלהיטות שלהם להגיע להסכם בכל מחיר, והם מנצלים זאת כדי לסחוט עוד ועוד ויתורים. אם האמריקנים מוכנים להתחייב שיכפו על ישראל הפסקת אש שתחלץ את חיזבאללה ממצוקתו, למה שהאיראנים לא יציבו את זה כתנאי להסכם? ואם לא די בלבנון, החוצפה הגוברת שלהם מביאה אותם כעת לנסות לכפות עלינו את רצונם גם בעזה, באדיבות הלחץ האמריקני כמובן.

הנשיא טראמפ הוא אומנם קפריזי, בוטה וכוחני, אבל הוא יודע לכבד נחישות כשהוא פוגש בה. בתחילת הקדנציה שלו הוא ניסה בבוטות חסרת נימוס ומוסר לכופף את זלנסקי, נשיאה האמיץ של אוקראינה, כדי שיסכים לחתום על הסכם של כניעה לתוקפנות הרוסית. לאחר שזלנסקי סירב להתקפל ואוקראינה הוכיחה יכולת עמידה, טראמפ שינה את גישתו כלפיה. כמה שזה אבסורדי, גם יחסו הנוכחי לאיראן המדכאת, המטורפת והרצחנית מכיל בתוכו מידה של כבוד ליריב שספג את התקפת המחץ הישראלית־אמריקנית וסירב להיכנע. אז הוא אולי יחרף וישמיץ ויתקוף, ואולי גם יטיל עלינו סנקציות כאלה ואחרות כמו שהטיל ממשל ביידן. אבל כשיראה שאנחנו נחושים, הוא יכבד את עמדתנו ואולי יחזור להיות הטוב שבידידינו כפי שהיה עד לאחרונה. יש בסביבתו לא מעט בכירים ומקורבים שישמחו מאוד ויחזקו אותו אם וכאשר יבצע את סיבוב הפרסה הזה ויחזור למוטב.

עלינו לחזור ולהסביר, קודם כול לעצמנו ואחר כך לנשיא טראמפ, שלנו אין ברירה. בניגוד לארצות הברית, שנרתעת מאבדות מקרב חייליה ומסרבת להילחם עם מגפיים על הקרקע גם במחיר אובדן הניצחון, ישראל בשלוש השנים האחרונות שילמה מחיר כבד בחייהם ובגופם של חיילים ואזרחים. האפשרות שלאחר כל הקורבנות שהקרבנו נשלים עם חזרה למצב הקודם, שבו האויב הלבנוני והעזתי בונה את כוחו בנחת וללא הפרעה כדי שיוכל להתנפל שוב על חיילינו ואזרחינו או להפוך את החיים ביישובי הגבול לגיהינום, פשוט לא באה בחשבון.

אולי יעניין אתכם

בנושא 1201b "יש פער בין מה ששומעים בקבינט ובין מה שקורה בשטח"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

כל עוד שיקום כוחו של חיזבאללה הוא אופציה אפשרית, ישראל חייבת להחזיק ברצועת ביטחון על אדמת לבנון שתרחיק את האיום מיישובי גבול הצפון ותאפשר לקיים בהם חיים נורמליים. ואם בגלל שישראל תעמוד על זכותה להגן על ביטחונה האיראנים יסרבו לחתום על הסכם, אז אדרבה – שלא ייחתם הסכם. אם איראן מתעקשת להמשיך ולקיים את האיום על ישראל באמצעות שיקום ארגוני הפרוקסי שלה שיישארו חיים ונושכים, זו רק עוד סיבה טובה להבין שאין שום טעם לחתום עימה על הסכמים.

אי אפשר לקבל את המצב המקומם שבו ידיו של צה"ל כבולות מלהשלים את המשימה ולהשמיד את מפקדת הטרור החצובה בעומק הקרקע ברכס עלי טאהר, בדרום לבנון סמוך לנבטיה. מדובר בנכס אסטרטגי חשוב של חיזבאללה, ששלילתו והשמדתו תשבש את יכולותיו של האויב ותציל חיי אדם. כבר שילמנו מחיר כבד בהרוגים ופצועים בקרבות שמטרתם העיקרית היא השמדת הנכס האסטרטגי המסוכן הזה, ואסור לנו בשום אופן לוותר על השלמת המשימה. עשרות המחבלים הנצורים בעומק הקרקע חייבים להיות מתים או מוכנעים, והמתחם הזה חייב להיות מושמד.

עלינו לסרב לתכתיבים של טראמפ שמונעים מאיתנו את פירות הניצחון בלבנון ובעזה ואת היכולת להגן על עצמנו. ומי יודע, אולי בזכות זה יטורפד גם ההסכם המסוכן בין ארצות הברית לאיראן. טראמפ אולי יזעם תחילה וישתולל, אבל אם הנחישות שלנו תחזיר אותו אל דרך הגבורה והניצחון, הוא עוד עשוי בסוף להודות לנו על שהכרחנו אותו to Make America Great Again.

שיעור בגמרא ובבקשת האמת

ישיבת נעוריי מציינת 50 שנה להיווסדה. במשך שמונה שנים, מגיל 15 עד לנישואיי בגיל 23, הישיבה הגבוהה בקדומים הייתה ביתי השני. אולי בעצם הראשון. אלה היו שנים מעצבות, מחשלות, סוללות דרך. שנים של עמל תורה מאומץ, של בקשת אמת בתורה ובחיים, באווירה החלוצית המיוחדת של היישוב היהודי הראשון בשומרון. גם בחלוף קרוב ל־40 שנה, להשפעה של מה שספגתי בשנים הצעירות ההן יש מקום מיוחד ושורשי בעומק הנפש.

מראש הישיבה דאז, כיום נשיאה, מורי ורבי הרב יצחק בן שחר שליט"א, למדתי את יסודות לימוד הגמרא בעיון. במשך כמה שנים הייתה לי הזכות ללמוד איתו בחברותא, וכך להיחשף לא רק למסקנותיו בהבנת הסוגיה כפי שהוצגו בשיעורים, אלא גם לתהליך הגיבוש שלהן. זה היה לא רק שיעור בלימוד גמרא, אלא גם שיעור במוסר ומידות. שיעור בעמל וביושר אינטלקטואלי.

אולי הדבר הכי חשוב שלמדתי מראש הישיבה היה לא להתאהב ברעיונות של עצמך. שוב ושוב הוביל אותנו עמל התורה של הרב יצחק לעסוק בעיון הסוגיות במשך ימים ארוכים, להתעמק בכל פרט ולבחון את הדברים לעומקם. ואז, כשנראה היה שהכול נפתר ונדבק היטב ונמצא הפשט הנכון ברשב"א או בתוספות – הרב היה חוזר ובוחן את הדברים פעם ועוד פעם. ואם התגלה איזה פרט שלא התיישב היטב – הוא היה מוותר ללא היסוס על כל הבניין המחשבתי היפה שנבנה, לא מנסה ליישב את הקושי בתירוץ דחוק, וחוזר לחפש את ההסבר היותר אמיתי. יש להודות שלפעמים התהליך הזה היה מייגע ומייסר, אבל הרב בן שחר לא נתן לזה להרתיע אותו, כי הרי "תורה נקנית בייסורין" כפי שהיה חוזר ומזכיר. זה היה שיעור גדול מאוד בעמל התורה ובבקשת האמת.

בהמשך חיי פגשתי לא מעט אנשים חכמים שהגו רעיונות מבריקים. וכשאדם חושב על רעיון מבריק, קשה לו לוותר עליו. הוא נוטה להיאחז ברעיון ולהצדיק אותו גם כאשר עולים ספקות ותהיות בקשר אליו. לא קל להיפרד מרעיון מבריק שחידשת, ולא קל לצאת שוב אל מדבר חוסר הוודאות, להתאמץ ולתור אחר רעיון אחר, טוב ואמיתי יותר. זה נכון בלימוד תורה, וזה נכון גם בהרבה תחומים אחרים. אפילו בבחירת כותרת לכתבה או סלוגן לקמפיין.

לא אוכל למנות כאן את כל הדברים הטובים והחוויות המעצבות שספגתי בישיבת נעוריי, בשביל זה צריך לכתוב ספר שלם. אבל נדמה לי שהלקח החשוב הזה, לא להתאהב ברעיונות של עצמך, להיות מוכן לבדוק אותם שוב ושוב ולחפש את הדבר האמיתי, הוא אחד הדברים הטובים שלקחתי משם.

בבית המדרש של ישיבת קדומים זכיתי ללמוד לצידם של בני עלייה, אריות שבחבורה. לימים צמחו כמה מהם להיות תלמידי חכמים ידועים, בהם הרב יהושע שפירא, הרב יאיר גזבר, הרב דודי דודקביץ', רבה של קדומים הרב צבי פרבשטיין ועוד רבים וטובים. גם הזרם של תלמידי הרב יצחק גינזבורג בהתיישבות, שלימים הקימו את ישיבת 'עוד יוסף חי' בשכם, החל את דרכו בישיבת קדומים, במפגש שנוצר שם בין צעירים שוחרי תורה וחסידות. הישיבה הצמיחה גם דמויות שפנו אל עולם המעשה לאחר לא מעט שנים של לימוד תורה – המפורסם שבהם הוא השר בצלאל סמוטריץ'.

המפגש לרגל היובל לישיבה נדחה מתאריכים קודמים בגלל אירועי המלחמה, ויתקיים בעזרת ה' ביום שני הקרוב, שבו לצערי אהיה מנוע מלהגיע. לא נותר לי אלא לספר כאן מקצת משבחה של הישיבה, ולברך אותה ביום חגה בהמשך הרחבת גבולה בכמות ובאיכות ובתוספת הצמחת פירות הארץ לגאון ולתפארת.

לתגובות:

 [email protected]