התרגיל של חמאס: ללחוץ על ישראל לסגת ללא פירוז הרצועה

ביום שני בצהריים הגיעה ההכרזה הרשמית של חמאס. ראש משרד ההסברה הממשלתי של חמאס נעמד מול המצלמות והודיע קבל עם ועולם על התפטרותו של מוחמד עבד אל־פרא, ראש ועדת החירום הממשלתית. וכך, לאחר קרוב ל־20 שנות שלטון חמאס ברצועה, הכריז ארגון הטרור על פירוק ממשלתו והעברת הסמכויות לוועדה הלאומית לניהול עזה, המכונה גם ועדת הטכנוקרטים, בראשות עלי שעת'. יצוין כי למרות ההודעה הדרמטית על פירוק שלטונו, הוסיף חמאס בהצהרה כי העובדים במשרדים הממשלתיים יישארו בתפקידם. עוד נמסר כי ראשי מוסדות הממשלה ימשיכו אף הם לכהן כגוף זמני.

ההכרזה של חמאס נועדה, כך ציין הדובר, לסלול את הדרך לכניסתה לרצועה של הוועדה הלאומית לניהול עזה, שהוקמה על ידי מועצת השלום, ועד כה לא החלה בפעילותה ברצועה. מבחינת חמאס מדובר בהוכחה לנכונות ארגונו להתקדם הלאה בתוכנית 20 הנקודות של הנשיא טראמפ, הכוללת גם את שיקום הרצועה והסגה מלאה של ישראל מהשטח.

תגובת מועצת השלום למהלך של חמאס השבוע, יש לציין, ציננה את החגיגיות ושיקפה דרישה מסוימת מארגון הטרור העזתי להיצמד לתנאי ההסכם: "שבענו מהבטחות והכרזות חגיגיות, ואנחנו רוצים לראות את הדברים קורים בשטח תחת עקרון הבסיס: שלטון אחד, חוק אחד, נשק אחד", נכתב בתגובה.

בתוך כך, גם במועצת השלום מודעים לכך שהמחלוקת העיקרית שמונעת את ההתקדמות ביישום תוכנית 20 הנקודות וכניסת הוועדה הלאומית לניהול עזה לפעולה, עוסקת בעיקרה בסוגיית פירוק חמאס מנשקו. בניסיון לבחון דרכים להתקדמות לשלב השני בהסכם למרות המחלוקת בנושא, מתוכנן להתקיים סבב שיחות נוסף בקהיר. גם מנכ"ל מועצת השלום ניקולאי מלאדנוב צפוי להשתתף במפגש.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת רבקי גולדפינגר ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל

עוד מאת רבקי גולדפינגר נרצח בפיגוע ירי בבנימין: מרדף נרחב אחר מחבל

לקראת סבב השיחות בקהיר הודה חמאס כי נעשים מאמצים קדחתניים לגבש "נוסח חדש", לשון חמאס, לסעיף שמגדיר את פירוק חמאס מנשקו כתנאי הכרחי להתקדמות. בינתיים גם המתווכות מצרים וקטאר שוקדות על מציאת חלופה מקובלת להגדרה של "פירוק מנשק" ומפגינות, יש לומר, יצירתיות מרשימה. כך למשל עולה הצעה להפקיד את הנשק בידי גורם שלישי (כאשר הגורם המועדף בשלב זה הוא הרשות הפלשתינית). הצעה נוספת שהועלתה היא פירוק מנשק כבד בלבד (והשארת הנשק הקל בידי חמאס). עוד עלה רעיון להגדרת תוכנית פעימות למסירת הנשק באופן מדורג לאורך שנים (שספק רב אם תושלם אי פעם), ואפילו הוצע להסתפק בהתחייבות בכתב של חמאס להימנעות ממלחמה.

אך למרות ההכרזה השבוע על פירוק שלטונו ברצועה, בכירים במערכת הביטחון בישראל מזהים לאורך החודשים האחרונים כי חמאס עמל דווקא על שיקום ארגונו, הן צבאית והן שלטונית, ושוקד על ביסוס משילותו ואחיזתו האיתנה במושכות השלטון. בחסות הפסקת האש חמאס לא מבזבז דקה ומבצר את כוחו, מגייס לוחמים חדשים, משלם משכורות, ופועל במרץ לשיקום תשתיות הטרור, מנהרות ואמצעי לחימה. חמאס מפעיל את המערך המוניציפלי, גובה מיסים, והוא למעשה הריבון בשטח.

לאור כל זאת גובר בישראל החשד כי ההכרזה השבוע היא תרגיל מכוון של חמאס, שכל מטרתו להרוויח זמן ולהדוף את הביקורת המופנה כלפיו על הפרת ההסכם. החשש בדרג המדיני בישראל הוא כי מצג השווא של פירוק ממשלת חמאס יוביל ללחץ בין־לאומי על ישראל להימנע מכל פעילות ותמרון צבאי נוסף בעזה, ויחזק את הדרישה לנסיגה, לפחות חלקית, של ישראל משטחי הרצועה.

הונאה ברורה בלי תחכום

פעיל ההסברה יוסף חדאד, שעוקב בקשב רב אחרי ארגוני הטרור וחמאס בפרט, מציע לא להתרשם מהצהרותיו הריקות מתוכן של חמאס עזה: "מדובר בסך הכול בעוד הצגה של חמאס. ההכרזה הזאת דרך מסיבת עיתונאים בדיר אל־בלח על פיזור ממשלת חמאס והתפטרות ראש הממשלה, הציגה לעולם שמטרת הארגון להעביר את האחריות האזרחית ברצועת עזה לוועדה של מועצת השלום. אבל בפועל הכול תרגיל שלהם", הוא מתריע, "השליטה בעזה לא נקבעת דרך פקידים כאלה או אחרים, אלא דרך הנשק והשליטה ברחובות, ושם מחבלי חמאס ממשיכים לשלוט ביד רמה".

חדאד מבקש לשים לב לעובדה חשובה: "אנחנו מדברים פה על פירוק הממשלה ולא על פירוק חמאס, ולא על פירוק מנשק. צריך להבדיל בין שליטה ובין ניהול. את הניהול העבירו לבובות, אך השליטה נשארת בידי חמאס. עכשיו הם לא יהיו אחראים על פינוי הזבל מהרחובות אבל כן ימשיכו להשליט טרור, לשלוט במעברים ובשטחי הרצועה. התרגיל הזה של חמאס מאפשר להם להמשיך לקנות זמן ולהציג מצג שווא על פי התוכנית של טראמפ, כשבפועל המהלך נועד להסיר את הלחץ הבין־לאומי של פירוז ופירוק מנשק ובינתיים לעבור לשיקום עזה. ככה חמאס יקבל בסופו של דבר אישור להמשיך להתקיים ולשלוט דה פקטו ברצועת עזה".

כיצד לדעתך ישראל צריכה לפעול לאור ההכרזה של חמאס וניסיון המתווכות "להגמיש" את הגדרת הפירוק מנשק?

"מדינת ישראל צריכה לעמוד על הרגליים האחוריות ולמנוע כל ניסיון התגמשות או ויתורים לחמאס. יש סעיפים ברורים מאוד שנחתמו ומחייבים פירוק ופירוז לפני כל שיקום בעזה. אסור לעגל פינות ואסור לוותר על פסיק, לא משנה כמה לחץ בין־לאומי יגיע. ברגע שנראה טיפת חולשה נאפשר לחמאס להתבסס באישור, וזו תהיה בכייה לדורות. מדובר ללא ספק במבחן עבורנו. זה מחייב גם הסברה נרחבת לעולם, שיבינו את המהלך של חמאס ולמה אסור לשתף עם זה פעולה. לצערי הסברתית המדינה נכשלה, ולא שומעים היום את הגורמים הרשמיים מדברים בקול ונלחמים בנרטיב הפלשתיני ובתעמולה השקרית שלהם".

גם פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ומכון משגב, רואה בפעולת חמאס צעד מחושב של רמייה ומציע שלא להתרשם ממצג השווא המכוון: "הודעת חמאס על התפטרות ממשלת החירום בעזה היא מהלך של הטעיה מכוונת, ולגמרי לא שינוי שלטוני אמיתי", מבהיר מיכאל, "צריך להבין, מדובר בהתפטרות של אדם אחד בלבד, מוחמד עבד אל־פרא, מתפקידו כראש ממשלת החירום של חמאס. לעומתו כל שאר בעלי התפקידים – השרים, המנכ"לים של משרדי ממשלה, ראשי הערים וגם דרג הפקידות שכולל כ־40 אלף בני אדם – כולם נשארים במקומם וממשיכים בתפקידם. גם הזרוע הצבאית וכל מנגנוני הביטחון של חמאס נותרים כפי שהם. ולכן חמאס במהלך הזה מנסה להעביר מסר: תראו, אני מוכן להעביר סמכויות אזרחיות לממשלת הטכנוקרטים, אני מוכן שייכנסו לרצועה, וזאת בניגוד לישראל שמונעת מהלך כזה. אבל כמו שזה נראה, בפועל אין כאן שום ויתור על שליטה ומוקדי כוח. ולכן מדובר במעשה הונאה ברור. אין כאן אפילו סוג של תחכום.

"הסכנה אינה רק בעצם המהלך של חמאס, אלא בנכונות אפשרית של גורמים בין־לאומיים כמו ארצות הברית וחברי מועצת השלום להזדרז ולקבל פתרונות ביניים, כתחליף לפירוז אמיתי ברצועה", הוא אומר, "מתוך רצון להתקדם עלול להיווצר מצב שבו לא דורשים מחמאס להתפרק מנשקו באופן מלא, אלא מסתפקים בכל מיני חלופות כמו הנחת נשק, פירוז בהדרגה או העברת 'נשק כבד' לגורם אחר ושרטוט הבחנות מלאכותיות בין נשק כבד לנשק קל. כך יתחילו ויכוחים ודיונים על עצם ההגדרות, ובפועל חמאס יישאר על כנו עם כוח חמוש ומשפיע. שם אני רואה את הבעיה שתעמיד את ישראל בפני אתגר של ממש".

לשיטתך, כיצד ישראל צריכה לנהוג לנוכח פעולת חמאס והניסיון של המתווכות "להגמיש" את הגדרת הפירוז מנשק?

"ישראל צריכה לעמוד על פירוז מלא ולא להיגרר להסדרים כאלה ואחרים שמאפשרים לחמאס לשמר את יכולותיו. לישראל אסור לוותר על הדרישה לפירוז מלא. כמו כן, לא לאפשר דריסת רגל לטורקיה ולקטאר ברצועה, ללכד את השורות עם הממשל האמריקני ולהיערך למימוש הדרגתי של תוכנית 20 הנקודות בשטח שבשליטת צה״ל ונקי מחמאס, על בסיס סעיף 17 בתוכנית. וזאת כאשר צה״ל שומר על האחריות הביטחונית הכוללת ועל חופש פעולה מבצעי בכל מקרה שבו יידרש לכך".

השבוע נתניהו אמר כי "רצועת עזה אינה מהווה עוד איום על ישראל", אתה מסכים עם הקביעה הזאת?

"אני לא חושב שהאיום הוסר, אבל הוא לא דומה בשום אופן לאיום שהכרנו לפני המלחמה. חמאס הפך לצל חיוור של מה שהוא היה. בנקודת הזמן הזאת חמאס ממש לא מהווה איום משמעותי על ישראל, אבל הוא בהחלט איום ועושה כל מאמץ כדי לשקם את יכולותיו הצבאיות ונערך לסבב נוסף. לכן האיום יוסר כאשר חמאס יפורק מנשקו. עד אז האיום מעזה עדיין קיים, גם אם הוא בסדר גודל אחר, ולכן מדינת ישראל חייבת להתעקש על מימוש התנאי בתוכנית 20 הנקודות של פירוק חמאס מנשק ולא להתפשר על כך".

לנגוס לפי דוקטרינת הפק־מן

ד"ר יחיאל שבי, מזרחן, עמית מחקר במרכז לאסטרטגיה ICGS ומרצה לניהול משא ומתן ומשברים באוניברסיטת בר אילן, מדגיש כי בדיוק כמו איראן, חמאס פועל בערמומיות במטרה לשמור על שרידותו: "קודם כול, בהכרזה השבוע על פירוק ממשלתו חמאס מעוניין להשיג זמן ולגיטימציה בין־לאומית. הוא רוצה להראות שהוא עומד בהסכם. אבל לנו אין אפשרות להאמין לצד הערבי־אסלאמי, במיוחד כשמה שעומד לנגד עיניו הוא הונאה. כל הסכם עם חמאס מבוסס תמיד על פסוק אחד שמופיע בקוראן ואומר: אם הם פנו לשלום, דהיינו האויבים או היריבים, תפנה גם אתה. למה? כי זאת תחבולה, ובתחבולות תעשה לך מלחמה", מתאר ד"ר שבי את הכוח המניע בפעולת חמאס, "אנחנו רואים את הדברים האלה מתרחשים בימים אלה גם עם האיראנים. האיראנים אמרו: בוא נעצור את המלחמה ונערוך משא ומתן, ומספיק לראות איפה אמריקה נמצאת ואיפה איראן. הדרך של חיזבאללה דומה. הם באים ואומרים: אנחנו רוצים לצאת מדרום לבנון, אבל תנו לנו ערובות שגם אתם יוצאים באופן מלא. כך גם חמאס.

"חמאס אומר: 'בבקשה, אני מפרק עכשיו את הממשלה שלי. אין שום בעיה, תקימו את ממשלת הטכנוקרטים, וכשתקום הממשלה הזאת נתקדם בהסכם והיא תפרק אותנו מנשק', למרות שאין מציאות כזאת בעולם שהם יתפרקו מנשקם. למה? כי אצלם כל דאלים גבר. לחמאס יש שלושה וקטורים שמניעים אותם: דבר ראשון, הם לא רוצים לזנוח את עמדות הכוח שלהם, ובכלל זה הכוח השלטוני. דבר שני, הם לא מעוניינים למסור את הנשק, כי הם יודעים שברגע שהם ימסרו אותו לא יהיה מי שיגן עליהם. ודבר שלישי, כל הקיום של חמאס נובע מערך 'ההתנגדות'. ושיהיה ברור, ההתנגדות היא לא רק כלפי השלטון הישראלי. ההתנגדות היא כלפי כל שלטון שאיננו שלטון אללה".

זאת אומרת שהכול תרגיל של חמאס ולא ייתכן שהוא יסכים להתפרק מנשק?

"בוודאי. ולכן ישראל צריכה לעמוד על כל קוצו של יו"ד בהסכם. אם ההסכם אומר שחמאס קודם כול צריך להיות מפורק מנשקו, אז בראש ובראשונה הוא צריך למסור את הנשק ולהשלים את חובתו. אגב, למרות שהוא מתמהמה ולא מקיים את ההסכם, אנחנו באופן אבסורדי לחלוטין כבר מספקים לו חומרים שהם חומרים דו־שימושיים, אנחנו מספקים לו חומרי בנייה. אנחנו צריכים לחזור בנו מהעניין הזה ולצמצם את הסיוע למינימום האפשרי.

"בד בבד, ישראל צריכה להמשיך ולנקות את הרצועה במקומות שהם תחת שליטתה, ולהמשיך לנגוס בעוד ועוד שטח. אני קורא לזה 'דוקטרינת הפק־מן', כמו משחק המחשב שבו הפק־מן הוא דמות שנעה במבוך ונוגסת בעוד ועוד נקודות ככל שהיא יכולה. בנוסף לכך, לא פחות חשוב להמשיך לרכז מאמץ מודיעיני ולחסל את כל מי שהיה קשור לשבעה באוקטובר, ויותר מזה לחסל כל גורם שיש בו סכנה. זאת אומרת, לא רק גורם שמסוכן לכוחות שלנו אלא מסוכן באופן עקרוני כגורם חמוש. כי חמאס, בחתימה על תוכנית 20 הנקודות, הסכימו על פירוק מנשק".

אבל מה פירוש "להתפרק מנשק" בדיוק? במחלוקת הזאת יש לנו את הבעיה של המתווכות, שבעצמן חותרות להתגמשות בהגדרה…

"ישראל סמכה על מתווכות במשך יותר מדי זמן. המתווכות האלה הוליכו אותנו שולל. גם מצרים, שאפשרה הברחות ללא הרף, וגם קטאר, שבנתה את הלגיטימציה של חמאס בעולם, וכמובן עם הכסף שהעבירה בנתה את העוצמה הכלכלית של חמאס כתנועה שלטונית. אז איך ניתן לסמוך פעם אחרי פעם על מתווך שהוליך אותך שולל?", הוא תוהה, "אני לא סומך עליהן. אני סומך רק על החיילים שלנו. ולכן אני חושב שמדינת ישראל צריכה לרכז מאמץ בתוך השטח האדום, מערבה לקו הצהוב, לחיסול כל חמוש שהיא רואה, ולא רק חמוש שמאיים על כוחותינו. דבר שני, היא צריכה להרחיב את הקו הצהוב מתוך מגמה שהשטח שבתוך הקו הצהוב אמור להיות מפורז ומטוהר. ואם חמאס מסרב להתפרז ולא עושה את העבודה בעצמו – אנחנו נעשה את המלאכה. ככל שהדוקטרינה של הפק־מן תימשך, כך איי הטרור ילכו ויצטמצמו, היכולת שלהם לשאת ולתת ממקום של כוח תתערער, והם רק יהיו יותר להוטים לשאת ולתת עם ישראל בעקבות הלחץ שיופעל עליהם", הוא מדגיש.

לקבוע עובדות בשטח

"דבר נוסף", ממשיך ד"ר שבי, "ישראל חייבת להתעקש שמנגנון ההגירה מרצון יעבוד, להשקיע בכך מאמצים ולעשות לשם כך את כל מה שהיא יכולה לעשות. האחריות הועברה למוסד, וזה צעד חיובי שגורם אחד מתכלל את הכול. בד בבד, לא להזניח את נושא ההתיישבות בעזה", אומר שבי בהדגשה, "ההתיישבות ברצועת עזה היא כורח הנסיבות וכורח המציאות. ואם ישראל לא מעוניינת משיקוליה לעשות את זה באמצעות הקמת יישובים, שתעשה זאת על ידי היאחזויות נח"ל ברצועת עזה, בקו הצהוב, על בסיס הכלל שהיכן שאין אוכלוסייה – אין ביטחון, נקודה. אני אומר את זה כמי שגר בריחן שבצפון השומרון. כשהסירו יישובים יהודיים, נכנסו עקרבים ונחשים. כשהבור ריק, עקרבים ונחשים יש בו", הוא מזהיר, "דרך נוספת להתיישבות היא להקים ברצועה חוות בודדים, חוות חקלאיות. להגדיל את השטח המוניציפלי של המועצות האזוריות או של הערים שנמצאות בסמוך, ממש כמו ביהודה ושומרון, וככה לקבוע עובדות בשטח".

אבל על פי תוכנית 20 הנקודות, באיזשהו שלב נצטרך להסיג את כוחותינו עד לקו הגבול.

"אני לא רואה את התוכנית מתקדמת לשום מקום. בינתיים הם מתקדמים בחימוש שלהם, וישראל תתקדם בהתיישבות. אני מומחה למשא ומתן ולניהול משברים, וישנו כלל ברזל: כשאתה מנהל משא ומתן, אתה צריך לקבוע עובדות בשטח. וכשאתה קובע עובדות בשטח, מה קורה לצד השני? הוא מבין שיש לו מה להפסיד ואז הוא בא לקראתך. זה נקרא נקודת המיקוח".

הבעיה היא, כמו שציינו קודם, שלא ישראל היא המגדירה מה כולל 'פירוק מנשק'. יש מתווכות שבוחשות בקלחת, והן יכולות להגדיר את זה בצורה פלואידית בהרבה.

"אמר בן גוריון פעם: או"ם שמום. ישראל חייבת לעמוד על שלה. הם עומדים על שלהם, 'פלשתין מהנהר ועד הים' – תעמדי גם על האינטרסים שלך. את בעלת הכוח. לא הם בעלי הכוח. הם עכשיו מרוסקים ומוכים. אנחנו צריכים להתחשב אך ורק באינטרסים שלנו. אין שום אינטרס אחר שאנחנו צריכים להתחשב בו".

להערכתך האיום מעזה הוסר, כמו שנתניהו הבהיר השבוע?

"האיום שמחבלי חמאס יבואו חמושים ויוכלו לפלוש ולכבוש חלקים בארץ כמעט ואינו קיים. הפרימטר העצום שאנחנו יושבים בו והיכולת שלנו לסכל אותם בכל רגע נתון מזערו את האיום דרמטית. הם עדיין יכולים לבוא ולפגע בנו, אבל האפקטיביות שלהם בעת הזאת בהחלט ירדה. אנחנו צריכים להכות ולא להרפות מהם. צריך להבין שאנחנו לא יכולים להשאיר להם שריד ופליט. כל עוד לא נבין את זה, לא נבין את העולם שסביבנו ולא ננצח את האויב. וככל שנהיה חזקים יותר, כך הבריתות האזוריות שלנו ילכו ויתפתחו".